הקדמה 1. התובעת, חברת ב.י. בראל בנין והשקעות בע"מ (להלן: "התובעת") אשר עוסקת בקבלנות בנין התקשרה ביום 20.7.94 בהסכם עם מר טבקול (להלן: "טבקול"). טבקול שימש כקבלן ראשי של חברת זוגלובק בע"מ, בפרויקט בניה הנמצא באזור התעשיה "עד הלום" בדרך לאשקלון, והזמין אצל התובעת ביצוע של חלק מהעבודות בקבלנות משנה. ביום 21.7.94 נחתם הסכם בין התובעת לבין הנתבעת, חברת פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ (להלן: "הנתבעת") על פיו תספק הנתבעת לתובעת בטון להקמת שלד הבנין בפרויקט. בהתאם לעובדות המוסכמות בין הצדדים, כמפורט בעמ' 11 לפרטיכל, אין מחלוקת שהבטון שסופק ע"י הנתבעת התגלה כלקוי. מאחר והבטון הלקוי שימש כבר ליציקת יסודות הבנין, ניתנה הוראה להפסיק את היציקה וליצוק אותה מחדש מבטון תקין. אין מחלוקת כי התובעת ביצעה את עבודות התיקון בהתאם להנחיות אותן קיבלה מהקונסטרוקטורית של הפרויקט גב' רות אורבך. בין התובעת לבין טבקול, התגלתה מחלוקת בקשר לתשלומים שטבקול חייב לתובעת. מחלוקת זו שאינה חלק מהתובענה שבפני, הועברה לבוררות בפני הגב' אורבך, כאשר בין יתר הטענות של טבקול נטען כי הוא זה שביצע חלק מהעבודות במקום התובעת. התובעת מכחישה זאת. 2. התובעת טוענת שבשל העובדה שסופק לה ע"י הנתבעת בטון פגום נגרמו לה נזקים ישירים בגין עלויות של קניית בטון חדש, ובגין עלויות העבודה של תיקון היסודות. כמו כן היא תובעת פיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו לה לטענתה בגין אובדן ימי עבודה, אובדן רווחים עתידיים, אובדן מוניטין ובגין נזק של עוגמת נפש שנגרמה למר יונתן בראל, הבעלים של התובעת, בעקבות הארוע. הנתבעת טוענת שאם נגרמו נזקים לתובעת, דבר שמוכחש, הם נגרמו בשל העבודות הראשונות שנמצאו פגומות. לטענתה, בגין עבודות תיקון הליקויים קיבלה התובעת את מלוא התשלום מטבקול בהתאם לפסק הבוררות. עוד היא טוענת שצריך לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת את עלויות הבטון הפגום שהתובעת לא שילמה, את העלויות ששילם טבקול לטענתו במקום התובעת, ואת יתרת חובה של התובעת בגין אספקות בטון קודמות. דיון פיצוי בגין נזקים ישירים 3. בהסכמת הצדדים מינה ביהמ"ש ביום 9.1.2003 את המהנדס מר אחי קליין כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה"), כדי לקבוע מהו הנזק שנגרם לתובעת. שני הצדדים הגישו למומחה תחשיבי נזק וחוות דעת של המומחים מטעמם (מר טוני אקסלרוד המומחה מטעם התובעת ומר יוסי גולדקלנג המומחה מטעם הנתבעת). המומחים מטעם הצדדים הופיעו שניהם בפני המומחה והשמיעו טענותיהם. על סמך כל החומר שהיה בפניו נתן המומחה את חוות דעתו. אין לקבל את טענת הנתבעת שחווה"ד של המומחה היא תיאורטית. לטענתה, לא הונחה תשתית עובדתית בפני המומחה שמאפשרת לו להגיע למסקנות אליהן הגיע. המומחה מונה בהסכמה של בעלי הדין. אומנם הסכמה זו אינה מקנה למי מהצדדים את הזכות לקבל אוטומטית פסק דין המאמץ את חוו"ד המומחה כלשונה. ואולם, אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו, ולא הביע הסתייגות מהאמור בחוות הדעת. יתרה מזאת, בעמ' 5 לחוות הדעת מציין המומחה כי: "מן הראוי לציין כי ב"כ הצדדים הביעו בפני את הסכמתם כי אמליץ לענין זה את הראוי בעיניי תוך הסכמה שהמלצתי תהא מקובלת עליהם". גם לגבי קביעה זו לא הביעו הצדדים את הסתייגותם. לגבי טענת הנתבעת כי טבקול שילם לתובעת בגין עבודות התיקון על פי פסק הבוררות ועל כן היא פטורה מתשלום נוסף, יש לציין כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהסכום ששילם טבקול לתובעת כתוצאה מפסק הבוררות הוא תשלום עבור עבודות התיקון. טבקול אמנם ציין בתצהירו כי זוגלובק שילמה עבור עבודות התיקון והוא העביר את הכסף לתובעת. עוד הוא הצהיר כי במסגרת הפיצוי שקבלה התובעת כתוצאה מן הבוררות היא פוצתה גם על הנזקים הנתבעים במסגרת תביעה זו, ואולם עדותו בבית המשפט לא היתה אמינה כלל. עדותו היתה חמקמקה, ואינני מאמינה לו שהוא שילם לתובעת עבור עבודות התיקון. יתרה מזאת, גם המומחה ציין בחוות דעתו כי מהמסמכים שהוצגו לו לא ניתן לאמת את טענת הנתבעת כאילו שולמו לתובעת סכומים בגין עבודות התיקון, ולכן הנזקים אותם הוא אומד מתייחסים לעבודות בגין תיקון הליקויים. הנתבעת גם לא הוכיחה שאכן טבקול ביצע חלק מעבודות התיקון במקום התובעת. אם סברה כך הרי שעול ההוכחה בענין זה מוטל היה עליה. 4. המומחה קבע והעריך, על סמך הידע והנסיון שלו, שהנזקים הישירים שנגרמו לתובעת מסתכמים בסך של 93,400 ₪ במחירי אוקטובר 1994, על פי הפירוט כדלקמן: עלות הרכבה ופרוק טפסנות: 9,000 ₪. עלות מצע ארגזי פוליביד: 1,000 ₪. עלות חציבת כלונסאות: 5,000 ₪. עלות סימון מיתווה: 5,000 ₪. עלות קידוח ויציקת כלונסאות: 27,400 ₪. עלות ברזל זיון: 23,400 ₪. עלות תוספת לבטון ב-30 : 4,200 ₪. עלות ימי בטלה באתר בשל התקלה: 10,000 ₪. עלות הוצאות נוספות עקב התארכות הפרויקט: 8,400 ₪. המומחה קבע כי בגין הספקת הבטון הלקוי, סיום הפרויקט התארך בחודש וחצי, דבר שהיה מוסכם על המהנדסים של שני הצדדים. טענת קיזוז 5. הנתבעת טוענת כי מכל סכום שייפסק לתובעת, אם בכלל, יש לקזז את הסכומים אותם חבה התובעת לנתבעת על פי כרטיס הנהלת החשבונות של הנתבעת, חוב שמסתכם לטענתה בסך של 74,739 ₪ נכון לשנת 96'. הנתבעת טוענת כי חוב זה הוא בגין אספקת בטון שלא שולם עד היום. מחקירתה הנגדית של מנהלת החשבונות של הנתבעת, גב' איילת דרור, הסתבר שיתרת החוב על פי הכרטיס מורכב משני סכומים: סכום אחד בגין אספקת הבטון הלקוי בפרויקט "עד הלום" נשוא התובענה, וסכום שני אשר מתייחס לאספקת בטון עבור פרויקט אחר בתלמי יוסף. לגבי דרישת הקיזוז של תשלום הבטון הלקוי בפרויקט נשוא התובענה, יש לקבל את טענת התובעת שאין היא צריכה לשלם עבור הבטון הלקוי שסופק לה. אומנם צודקת הנתבעת בטענתה שאם התובעת פטורה מתשלום עבור הבטון הפגום, אין מקום לזכות אותה גם בבטון בו השתמשה התובעת לצורך ביצוע התיקון, שכן בכל מקרה התחייבה התובעת לשלם עבור הבטון, ואולם יש לבדוק אם עלות הבטון כלולה בחוות דעת המומחה. מסכימה אני שמאחר שהתובעת לא שילמה על הבטון הלקוי, אין היא זכאית לפיצוי עבור עלות הבטון החדש שהרי ממילא לו היה הבטון תקין, היא היתה צריכה לשלם תמורתו! לפיכך, יש לבדוק האם, כטענת הנתבעת, אכן חוות הדעת של המומחה כוללת את עלות הבטון החדש. עיון בחוות הדעת מלמד כי המומחה לא כלל בחוות דעתו את עלות הבטון לצורך ביצוע התיקון, פרט לסכום של 4000 ₪ עבור תוספת לבטון ב-30, שנבע כפי שגם הנתבעת מאשרת בסיכומיה מהצורך בתיקון, ואיננו כלול ברכישה המקורית. לכן אין מקום להפחית סכום כלשהו בענין זה מחוות דעתו של המומחה. יתרה מזאת, עיון בחוות דעתו מלמד שכאשר מצא המומחה לנכון להוסיף חומרי גלם הוא התייחס לכך במפורש. כך ציין המומחה את עלות הברזל, ואת עלות הבטון הנוסף שנבע מהצורך בביצוע התיקון. לגבי דרישת הקיזוז ככל שהיא מתייחסת לפרויקט האחר בתלמי יוסף - על מנת שהנתבעת תוכל לטעון לקיזוז סכומים אלה, היה עליה להוכיח שאכן התובעת חייבת סכומים אלה. ואולם הנתבעת לא הרימה את הנטל לביסוס הקיזוז הנטען. היא לא הוכיחה שבטון נוסף סופק, לא המציאה תעודות משלוח המוכיחות שהתובעת קיבלה בטון כזה, ולא המציאה חשבוניות, אלא הסתפקה בהצגת כרטיס הנהלת החשבונות שהוא מוכחש ע"י התובעת, ואין בו משום הוכחה מספקת. בנסיבות אלה אין מקום לאשר את הקיזוז הנתבע שכן הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת טענותיה. פיצוי בגין נזקים עקיפים אובדן רווחים עתידיים 6. התובעת עותרת לפיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים. התובעת טוענת שבעקבות אספקת הבטון הלקוי התגלע סכסוך בינה לבין המזמין והיא נאלצה לעזוב את האתר. לטענתה חלק מהאמתלה לאי תשלום הכספים ע"י טבקול היה נוכח האיחור בלוח הזמנים אשר נגרם כתוצאה מאספקת הבטון הלקוי. לפיכך היא טוענת שנגרם לה אובדן רווחים שיכלה להרוויח מביצוע העבודות בפרויקט, אילו בוצע על ידה עד תומו. דע עקא שהתובעת לא הוכיחה שישנו קשר סיבתי בין אספקת הבטון הלקוי לבין הפסקת עבודתה בפרויקט. נראה שמערכת היחסים בין התובעת לבין טבקול, ואי תשלום הכסף על ידי טבקול לתובעת, היא שגרמה לכך שהתובעת נאלצה לעזוב את האתר. בפרוטוקול הבוררות שהתנהלה בין התובעת לטבקול, העיד מר בראל כך: "הכשל רק הפריע בזמן אולם היתה בעיה אחרת והדבקנו את הזמן לאחר הכשל...שורש הנפילה שלי היא לא קבלתי חשבון בכלל". (הכוונה לתשלום החשבון ממר טבקול- ר.ל.ש.) לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסות. מוניטין 7. התובעת עותרת לפיצוי בגין פגיעה במוניטין. לטענתה בעקבות הארוע היא נאלצה לעזוב את הפרויקט והמוניטין של החברה נפגע. התובע הדורש פיצוי בשל הפסד מוניטין חייב להוכיח תחילה עובדתית מה היה המוניטין שלו, ורק לאחר מכן עליו להוכיח כי נגרם נזק למוניטין שלו. ראה: ע"א 52/85 מועדון צלילה הים התיכון בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד מ(4) 386, 388-387; עמ"ה 194/92 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' פקיד שומה גוש דן מיסים י/6 (דצמבר 1996), ה-7. מוניטין יש להוכיח על ידי מומחים במימון שבודקים את מאזני החברה וקובעים עמדתם. במקרה שבפנינו התובעת לא הרימה את הנטל, ולא הוכיחה שהיה לחברה מוניטין שנפגע. העדות היחידה בענין זה היתה של מר בראל בעצמו, שהודה שהוא אפילו אינו קבלן רשום, אלא רק היה בהליכי רישום, והפרויקט הרציני היחיד בו השתתף קודם היה בנית מסעדה. אני סבורה שאין בכך די כדי לקבוע שלתובע נגרם נזק של הפסד מוניטין. עוגמת נפש 8. התובעת עותרת גם לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה למר בראל. לטענתה בעקבות הארוע נפגע מצבו הכלכלי של מר בראל, והוא הפסיק עבודתו כעצמאי ונאלץ להפוך לשכיר. הנתבעת טוענת שעוגמת הנפש שנגרמה למר בראל נגרמה לו, אם בכלל, עקב יחסיו העכורים עם טבקול ולא עקב יחסיו עם הנתבעת. סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 דן בפיצוי בגין נזק שאינו ממוני וקובע כדלקמן: " 13. פיצויים בעד נזק שאינו של ממון גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין." כדי שנפגע מהפרת חוזה יזכה בפיצוי נזקיו שאינם ממוניים, עליו להוכיח את עצם הנזק ואת הקשר הסיבתי בינו לבין הפרת החוזה. משהוכיח זאת יפעיל ביהמ"ש את שיקול דעתו. ראה ספרה של פרופ' ג. שלו, דיני חוזים, (מהדורה שניה, תשנ"ה), עמ' 586. במקרה שבפנינו התובעת היא חברה ולא אדם פרטי, ובעקרון חברה אינה "סובלת" מעוגמת נפש. אומנם במקרים מיוחדים אפשר שייפסקו פיצויי עוגמת נפש לחברה כאשר ניתן לזהות את האדם עם החברה. ראה: ע"א 345/89 נאות דברת נ' נהול והשקעות בע"מ, ראה גם ספרו של פרופ' א. פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים לישראל, (תשמ"ט - 1989) בעמ' 75. ואולם, גם אם אפשר לזהות את החברה עם מר בראל שהיה בעל המניות והמנהל, עדיין לא הוכח שישנו קשר סיבתי הדוק דיו בין אספקת הבטון הלקוי לבין ההתמוטטות הכלכלית של מר בראל ומהראיות שהובאו עולה שמערכת יחסיו העכורה של מר בראל עם מר טבקול היא שגרמה אולי לעוגמת הנפש. לאור האמור לעיל, התובעת לא זכאית לפיצוי בגין אובדן מוניטין ובגין עוגמת נפש. סוף דבר 9. לסיכום, לאור האמור לעיל, יש לפצות את התובעת בגין הנזקים הישירים שנגרמו לה כפי שעולה מחוות דעת המומחה דהיינו בסך של 93,400 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מאוקטובר 2004 ועד לתשלום בפועל. דין טענות הקיזוז להידחות. הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ + מע"מ. חוזהפיצוייםאובדן רווחיםאספקהאספקת בטון