להלן דוגמא לפסק דין בנושא 5% אחוז נכות בעקבות תאונת דרכים: עובדות המקרה 1. התובעת, ילידת 24.6.46, נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 27.8.96. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנכותה התפקודית של התובעת ולסכום הפיצויים המגיע לה בעקבות התאונה. 2. למרות שאין מחלוקת, כי התאונה אירעה לתובעת בנסיבות המצדיקות הכרה בה כתאונה עבודה, נמנעה התובעת תחילה מהגשת תביעה למל"ל. בשנת 1999 פנתה התובעת למל"ל, אך לא נקבעה לה נכוה צמיתה. התובעת הגישה ערר על כך, אך שמיעתו טרם הסתיימה, כאמור בסיכומי בא-כוחה. 3. התובעת נבדקה בחודש ספטמבר 1998 ע"י ד"ר קליר, שמונה כמומחה מטעם ביהמ"ש. ד"ר קליר קבע, כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות רפואית בשיעור של 5%. מדובר בנכות אשר רק חלקה נזקפה על חשבון התאונה, בשל העובדה שהתובעת נפגעה בתאונה קודמת, בשנת 1983. ב"כ התובעת פנה לבית המשפט וטען, כי מאז הבדיקה הראשונה אצל ד"ר קליר חלה החמרה במצבה של התובעת, ולכן ביקש כי תיבדק פעם נוספת. הבקשה נענתה בחיוב והתובעת נבדקה שוב בתאריך 11.9.00 ע"י ד"ר קליר, שקבע כי נכותה הצמיתה עומדת עתה על 9.75%. 4. לתובעת הוצעה הצעת פשרה, שהיתה מקובלת על בא-כוחה אך נדחתה על ידה. יצוין, כי מאחר שמדובר במקרה נדיר, שבו התגלעה מחלוקת בין התובעת לבין בא-כוחה, הוזמנה התובעת להתייצב לדיון ופרטי הפשרה המוצעת הוסברו לה באופן אישי ע"י ביהמ"ש (עמ' 5 לפרוטוקול). כאמור לעיל, התובעת סירבה להצעה. הנכות התפקודית 5. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי נכותה התפקודית של התובעת עולה לאין ערוך על נכותה הרפואית, ויש להעמידה על 15% לפחות. לדבריו, בעקבות התאונה סובלת התובע מהתדרדרות קשה ביכולת תפקודה ובכושרה לבצע מטלות יומיומיות. התובעת העידה כי היא מתגוררת בבית לבדה ומתקשה בביצוע פעולות שונות, בשל הכאבים מהם היא סובלת (עמ' 7-9). לחיזוק טענותיה של התובעת מפנה בא-כוחה לעובדה, שהתובעת פוטרה מעבודתה בחודש דצמבר 2000. 6. ב"כ הנתבעים סבורה, כי אין כל קשר בין פיטוריה של התובעת לבין מצבה הרפואי, וטוענת כי נכותה התפקודית נמוכה באופן ניכר משיעור נכותה הרפואית. 7. עיון בדבריה של התובעת בבית המשפט מעלה, כי התובעת עצמה אינה סבורה כי פוטרה מעבודתה עקב מצבה הרפואי. לדבריה: "פוטרתי מעבודתי מאז שהמנהל הראשי אמר לבוס שלי מה אתה צריך נכות במשרד ותביא בחורות צעירות. פוטרתי בשל שינויים ארגוניים" . (עמ' 6 ש' 6). התובעת טענה, אמנם, כי מאז פיטוריה לא עלה בידה למצוא מקום עבודה אחר, אך ב"כ עצמו אינו סבור ואף אינו מהין לטעון, כי הסיבה לכך נעוצה כולה בנכותה של התובעת. 8. לאחר עיון בעדויות הדלות שהובאו מטעם התובעת, מפיה בלבד, אני קובעת כי אין יסוד לטענה, כי נכותה התפקודית שונה מנכותה הרפואית, ויש להעמיד את שתיהן על 9.75%. הפסדי שכר בעבר 9. עובר לתאונה עבדה התובעת כמנהלת משרד והשתכרה סך של 6,463 ש"ח ברוטו. ב"כ התובעת טוען, כי בניכוי מס הכנסה ובשערוך ליום הגשת סיכומיו עומד הסכום ע"ס של 7,714 ש"ח. ב"כ הנתבעים מצאה לנכון לשערך את שכרה של התובעת על ידי הצמדתו למדד בשיעור של 80% בלבד, ואינני מקבלת את חישובה. לפיכך אני קובעת, כי שכרה המשוערך של התובעת הוא כאמור בסיכומי בא-כוחה, ויש לשערכו בהתאם עד ליום מתן פסק הדין. 10. ב"כ התובעת טוען, כי בעקבות התאונה נעדרה התובעת מעבודתה למשך 45 יום. ב"כ הנתבעים טוענת, כי בחלק מהתקופה נעדרה התובעת מעבודתה בשל בעיות רפואיות קודמות, אך לא טרחה להביא לכך כל תימוכין. לחילופין טוענת ב"כ הנתבעים, כי לתובעת אושרו 32 ימי אי-כושר בלבד ע"י המל"ל. אני סבורה כי אין במספר הימים שאושרו ע"י המל"ל כדי להשפיע על אמיתות טענתה של התובעת, בדבר היעדרות בפועל של 45 יום. על כן אני קובעת, כי התובעת זכאית לפיצוי מלא בגין תקופה זו (בניכוי דמי הפגיעה ששולמו לה ע"י המל"ל, כמפורט להלן). 11. לדברי ב"כ התובעת, בתקופה שמאז תום חופשת המחלה ועד לפיטוריה של התובעת, בחודש דצמבר 2000, נגרמו לתובעת הפסדי שכר בשיעור נכותה הרפואית (9.75%). ב"כ הנתבעים טוענת, ובצדק, כי התובעת לא הציגה תלושי השכר, שמהם ניתן יהיה ללמוד על הפגיעה הנטענת בשכרה, וכנראה שהדבר נובע מכך ששכרה לא נפגע. לפיכך אינני מקבלת דרישה זו. הפסד שכר לעתיד 12. לאור המסקנה אליה הגעתי, כי נכותה התפקודית של התובעת היא בשיעור נכותה הרפואית, אני קובעת כי יש לחשב את הפסדיה לפי חישוב אקטוארי, המבוסס על שכרה המשוערך של התובעת עד ליום מתן פסק -הדין, וזאת עד הגיע התובעת לגיל 60. בהתחשב בעובדה שהתובעת עסקה בעבודה פקידותית, לא מצאתי מקום לחשב את הפסדיה עד גיל 65, או לחשבם על פי הסכם התמוה של 9,000 ש"ח נטו - כמוצע בסיכומי בא-כוחה. כאב וסבל 13. יחושבו לפי 9.75% נכות וכן 6 ימי אשפוז, בניכוי גיל, כנדרש על פי תקנות הפלת"ד. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 14. ב"כ התובעת עותר לחיובם של הנתבעים בתשלום עבור עזרת צד ג', בסכום כולל של כ- 140,000 ש"ח. לדבריו, התובעת נזקקה בעקבות התאונה לעזרה צמודה במשך תקופת אי כושרה, ותיזקק בעתיד לעזרה במשק הבית פעם בשבוע למשך 4 שעות בכל פעם. 15. ב"כ הנתבעים גורסת, כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין עזרת צד ג', מאחר שלא הוכיחה כי נזקקה לעזרה, ומאחר שמדובר בתאונה עבודה, והתובעת זכאית לעזרה בשכר מטעם המל"ל. 16. אני סבורה כי נסיבות המקרה מצדיקות פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד בסכום כולל של 10,000 ש"ח (נכון ליום מתן פסק הדין). הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 17. ב"כ התובעת עותר לחיובם של הנתבעים בסכום וכלל של 10,000 ש"ח. ב"כ הנתבעים טוענת, כי התובעת זכאית לסכום סמלי של 500 ש"ח, בהעדר תיעוד על הוצאות רפואיות ובהתחשב בעובדה שמדובר בתאונת עבודה, שהוצאותיה הרפואיות מכוסות ע"י המל"ל. הצדק בענין זה עם ב"כ הנתבעים, ולכן אני קובעת כי ישולם הסכום הסמלי המוצע על ידה בסך 500 ₪ (נכון ליום פסק-הדין). הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד 18. ב"כ התובעת עותר, לאור מצבה של התובעת, כי הנתבעים יחויבו בתשלום סך של 100 לחודש מאז התאונה, ובסה"כ 26,500 ש"ח. לעתיד מבקש ב"כ התובעת כי ישולם לתובעת סך של 20,000 ₪, עבור הוצאות נסיעה. 19. ב"כ הנתבעים טוענת כי מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה, וכי הקבלות שהומצאו על ידי התובעת מעידות על הוצאה בסך משוערך של 297 ש"ח. לגבי העתיד טוענת ב"כ הנתבעים, כי לא הוכחו צרכי ניידות מיוחדים של התובעת, ובכל מקרה מכוסות הוצאתיה של התובעת בפרט זה ע"י המל"ל. אכן, הדברים נכונים, שכן התובעת צריכה להפנות דרישתה להחזר הוצאות בעתיד למל"ל. על כן, אני קובעת כי ישולם לתובעת החזר הוצאותיה בעבר בסך של 297 ₪ (קרן). ניכוי תגמולי המל"ל 20. אין מחלוקת כי מכל סכום שישולם לתובעת, יש לנכות את דמי הפגיעה ששולמו לה עד כה, ויש להקפיא סכום מסוים על חשבון הנכות הקבועה (הממשית או הרעיונית) שתוכר על ידי המל"ל. ב"כ התובעת הציע להקפיא בשלב זה סך הנע בין 30,000 ל - 40,000 ש"ח, וב"כ הנתבעים לא חלקה על סכום זה. לפיכך אני קובעת כי בשלב זה יוקפא סך של 40,000 ש"ח בידי ב"כ הנתבעים, על חשבון תגמולי המל"ל. סוף דבר 21. התובעת זכאית לפיצוי בסכומים שפורטו בפסק דיני. הסכומים ישוערכו ליום מתן פסק הדין, למעט הסכומים ששוערכו על ידי ליום מתן פסק-הדין, וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצויים, בניכוי הסכום המוקפא ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל ב"כ התובעת יגיש פסיקתא לחתימתי, לאחר שהסכומים המפורטים בה יאושרו על ידי ב"כ הנתבעים. מסכום הפיצויים יוקפא סך של 40,000 ש"ח ויוחזק בידי ב"כ הנתבעים, עד לסיום הליכי הערר שהגישה התובעת בפני המל"ל. ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת נכותתאונת דרכיםאחוזי נכות