קצבת ניידות לחסרי רכב

קצבת ניידות לחסרי רכב 1. התובע, יליד 1937, סובל מנכות ברגליו, כתוצאה מתאונה, מבקש בתביעה שלפנינו לחייב את הנתבע לשלם לו קיצבת ניידות, לפי ההסכם בדבר גמלת ניידות, שנחתם בין מדינת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי, מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה- 1955 (להלן: "הסכם הניידות"). נציין כבר כאן כי עניינה של התביעה אינו בדרישה להלוואה עומדת לפי הסכם ניידות, אלא לקצבת ניידות, לפי סעיף 13 להסכם.   2. אין מחלוקת, כי התובע "מוגבל בניידות", כהגדרתו בהסכם הניידות, וכי הועדה הרפואית הפועלת מכח ההסכם קבעה לו אחוזי מוגבלות בניידות, בשיעור 50% לפי סעיף ד-3 לרשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות (ולא סעיף 23, כפי שכתב בטעות ב"כ התובע).   התובע מתגורר במושב מעונה. בבעלותו רכב מנועי, "טרקטורון" מתוצרת "פולריס" (6X6), שנת ייצור 1999 (להלן-"הטרקטורון") שבו הוא נוהג ומשתמש בקביעות.   המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלה האם ניתן לראות בתובע "מוגבל בניידות אשר ברשותו ובבעלותו רכב", כמשמעותו בסעיף 13 להסכם הנידות, הדן בזכאות לקיצבת ניידות לבעלי רכב. במילים אחרות, האם הטרקטורון הוא "רכב" כמשמעותו בהסכם הניידות? 3. התובע מבקש לראותו כבעל "רכב", ולקבוע את זכאותו לקיצבת ניידות "לבעלי רכב", לפי סעיף 13 להסכם. נציין כי האפשרות של זכאות לקצבת ניידות "לחסרי רכב", לפי סעיף 15 להסכם הניידות, אינה רלוונטית במקרה של התובע, משמותנית הזכאות לקיצבה "לחסרי רכב", בין השאר בכך ש"נקבעו לו לפחות 80% מוגבלות בניידות" ולתובע נקבעו, כאמור, 50% בלבד.   הנתבע דחה את התביעה לתשלום קיצבת ניידות, בטענה שהטרקטורון איננו "רכב" כמשמעותו בסעיף 13 להסכם הניידות, ועל כן התובע איננו בגדר "מוגבל בניידות אשר ברשותו ובבעלותו רכב".   4. הזכאות לקצבת ניידות לבעלי רכב, ושיעורי הקיצבה, נקבעו בסעיף 13 להסכם: בסעיף 13(א) נקבעו תנאי הזכאות: "13. שיעורי קיצבת ניידות לבעלי רכב (א) למוגבל בניידות אשר ברשותו ובבעלותו רכב, ומתקיימים לגביו תנאי סעיפים 5 ו- 7 להסכם זה, תשולם קצבת ניידות בשיעורים המפורטים בתוספת ח' להסכם זה, בהתאם לגודל הרכב שברשותו ובבעלותו, ובלבד שאם ברשותו ובבעלותו רכב גדול מהרכב הקובע לגביו, תשולם לו קיצבת ניידות בהתאם לגודל הרכב הקובע לגביו".   משאין מחלוקת כי התובע "מוגבל בניידות" כהגדרתו בהסכם, השאלה היחידה שבמחלוקת, כפי שעולה ממכתב הדחיה, מכתבי הטענות ומטענות הצדדים בסיכומיהם, היא, האם הטרקטורון הינו בבחינת "רכב", כמשמעותו בסעיף 13.   5. את העובדות הרלבנטיות לדיון שלפנינו, אנו קובעים על פי גירסת התובע, בתצהירו ובעדותו, גירסה אמינה שנתמכה במסמכים (לרבות רשיון הנהיגה של התובע ורשיון הרכב של הטרקטורון), ולמעשה העובדות אינן שנויות במחלוקת, כפי שנפרט להלן:     (1) התובע נכה ברגליו. בעקבות תאונה נגרם לו שבר בעצם הירך משמאל ופגיעה ברצועות ברך שמאל ובוצע קיבוע פנימי בברך. הוא סובל מקיצור של 5 ס"מ בגפה התחתונה משמאל ומתהלך בצליעה (ראה פרוטוקול הועדה הרפואית של לשכת הבריאות המחוזית המצורף לסיכומי התובע). הועדה הרפואית קבעה את אחוזי מוגבלותו בניידות, בשיעור 50% לפי סעיף ד-3 ("נקע הברך מלווה קרע של שתי רצועות לפחות"). (2) התובע מתגורר במושב מעונה. על פי הצהרתו, הוא עובד ומשתכר. הנתבע לא חלק על עובדה זו, ולא חקר את התובע על תצהירו בעניין זה.   (3) ברשותו של התובע ובבעלותו הטרקטורון הנ"ל, מסוג פולריס 6X6. ב"רשיון הרכב", שהוא רשיון רכב רשמי, של משרד התחבורה (משרד הרשוי), צויינו הפרטים הבאים: בכותרת הרשיון - צויין מספר הטרקטורון והסוג: טרקטור חקלאי. תוצר הרכב - פולריס תוצר המנוע - פוג'י פולריס שנת ייצור - 1999 הנעה - 6X6 סוג הדלק - בנזין נוסעים מורשים ליד הנהג - 1   במקום המיועד לפירוט "תנאים והגבלות" - לא נרשמה כל הגבלה. במקום המיועד לסכום אגרת רשיון הרכב - צויין "פטור". (4) התובע מחזיק ברשיון נהיגה בר תוקף. במשבצת "פירוט דרגת הרשיון" נרשם - מכונה ניידת טרקטור.   אין מחלוקת כי על פי רשיון הנהיגה שבידיו, התובע מורשה לנהוג בטרקטורון ובטרקטור מסוג אחר, אך אינו מורשה לנהיגה ברכב פרטי או מסחרי , כפי שהצהיר התובע בעדותו: "אין לי רשיון לרכב פרטי, אלא רק לטרקטור. כל השנים נהגתי רק בטרקטור".   (5) במשך שנים רבות נהג התובע בטרקטור ישן, שהיה בבעלותו. משנפגע בתאונה, ועקב הנכות ברגליו, הוא התקשה להמשיך לנהוג בטרקטור הישן ורכש את הטרקטורון, כפי שהסביר בעדותו: "פעם היה לי טרקטור ישן, שנהגתי עליו 9 שנים. עם הטרקטור הישן לא יכולתי לנהוג, בגלל שהוא גבוה, ולא יכולתי לעלות אליו ולרדת ממנו. … זהו טרקטורון פולריס, 6X6, יש הנעה לכל אחד מן הגלגלים. ש. למה ברכב הזה אתה יכול לנהוג ובאחר לא? ת. הרכב גבוה מרכב רגיל. אבל מספיק נמוך כדי שאני אוכל להיכנס, לעלות ולרדת ממנו. אין לי רשיון לרכב פרטי אלא רק לטרקטור. כל השנים נהגתי רק בטרקטור".   (6) התובע נוהג בטרקטורון בקביעות, בתוך המושב וגם מחוץ למושב, כפי שתאר בעדותו: "אני נוהג בטרקטורון גם על הכביש מחוץ למושב. זה כלי התחבורה שלי. זה הרכב היחידי שאני יכול לנהוג בו. … מרגע שקיבלתי את הטרקטורון, אני נוסע אתו בתוך המושב, במושב, לקניות, ללול, לעבודה. גם מחוץ למושב אני נוסע עם הטרקטורון, לפעמים למעלות, לפעמים לתרשיחא, לדואר, לבנק. ... במושב יש קופ"ח, וגם לשם אני נוסע איתו. לכל מקום אני נוסע עם הטרקטורון. הוא הרגליים שלי."   (7) התובע המציא לבית הדין כראיה תמונות של הטרקטורון (מוצג ת/1) בהן ניתן לראות כי מדובר ברכב בעל 6 גלגלים, בחלקו הקדמי שני מושבים (מושב הנהג ומושב לנוסע נוסף) ובחלקו האחורי, מעבר למחיצת ברזל, ארגז פתוח, המיועד להובלת משא ומטען.   ניתן לראות, אפוא, גם לפי מבנה וצורת הטרקטורון, כי למרות שברשיון הרכב מכונה סוג הרכב "טרקטור חקלאי", לא מדור בטרקטור המשמש לעבודה חקלאית בלבד, אלא ברכב יציב ומרווח, המשמש להובלה ולנסיעה, לנהג ולנוסע נוסף.    6. טענות התובע משנוהג התובע בטרקטורון, ברחבי המושב וגם מחוץ למושב, ובידו רשיון נהיגה המאפשר לו לנהוג בטרקטורון (או בטרקטור אחר) בלבד, ולטרקטורון רשיון רכב רשמי של משרד הרשוי, שאינו מגביל אותו לעבודות חקלאיות בלבד, ואין בו הגבלה לטווח או לאזור נסיעה מסויים - מבקש התובע לראות בטרקטורון "רכב" כמשמעותו בסעיף 13 להסכם הניידות.   לדברי ב"כ התובע בסיכומיו, הכללת הטרקטורון בגדר "רכב", לעניין הסכם הניידות, מתחייבת על פי תכליתו של ההסכם, שמטרתו "לסייע במימון "תחליף לרגליים" שאינן מתפקדות כראוי ולהקל על ניידות המוגבל (דב"ע נד/ 20-01 יהודה כץ נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז, 330).   בסיכומיו, יוצא ב"כ התובע מתוך הנחה ש"הסכם הניידות אינו מגדיר 'כלי רכב'" - ועל כן, לטענתו, יש לפנות לדברי חקיקה אחרים, והוא מפנה להגדרות "רכב" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים תשל"ה - 1976 , ולהגדרת "רכב מנועי" בפקודת התעבורה (נוסח חדש). על פי הגדרות אלה, לא יכול להיות ספק שהטרקטורון אשר ברשותו ובבעלותו של התובע - הוא "רכב".   7. טענות הנתבע (1) הנתבע טוען כי אין לשמוע מפי התובע, את הטענה שהטרקטורון הוא הרכב המתאים לו, כפי שנימקה ב"כ הנתבע בסיכומיה: "הסכם הניידות קובע כי הקביעה בדבר גודל הרכב המתאים למוגבל בניידות תיעשה על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, וזאת לצרכי קביעת הזכאות להלוואה עומדת. אין כל משמעות לטענת התובע כי הטרקטור שברשותו הוא הרכב המתאים לצרכיו, כאשר מדובר במוגבל המבקש קיצבת ניידות, אף שברשותו רכב, ולא טרקטור, שכן לפי סעיף 13(ג) להסכם, תשולם לו קיצבת הניידות בהתאם לתוספת ח' להסכם".     (2) אשר להגדרת "רכב", כמשמעותו בהסכם הניידות, טוענת ב"כ הנתבע בסיכומיה, כי מאחר והסכם הניידות הנו חוזה בין מדינת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי, הנתון לביקורת שיפוטית, כאקט שילטוני, כי אז יש לפרש את ההסכם "בהתאם למטרתו, לאור הגיונם של דברים, לטובת צד שלישי". אולם, לטענתה (בהסתמך על דב"ע מה/ 383-01 יהודה בהירי נ' המוסד לביטוח לאומי, פדע יז 359) "מקום שהאמור בהסכם ברור, אין מקום לעוות את הכתוב ולא לקיים את כוונת הצדדים להסכם, וזאת גם אם מדובר בטובת צד שלישי, המוגבל בניידות". (3) יתר על כן, גם אם באים לפרש את הסכם הניידות על פי כוונת הצדדים - לטענת ב"כ הנתבע "יש לתת פרשנות למילה "רכב" על פי כוונת הצדדים", שעליה ניתן ללמוד, לדבריה "מן התוצאות הלא רצויות אליהן נגיע אם נקבל את פרשנותו של התובע". פירוש המונח "רכב" בהתאם להגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לטענת ב"כ הנתבע יביא לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, כי שם, לדבריה כל כלי שיש בו מנוע ויעודו לשמש תחבורה יבשתית יחשב, כגון: אופניים עם מנוע עזר, או, כפי שההגדרה עצמה, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכח מכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי …". לטענת הנתבע: "אין להקיש מטווח רחב זה של כלים על האמור בהסכם הניידות, שכן כוונתו לתת הטבות שלטוניות וצבוריות, על פי יכולתו הפיננסית, להבדיל ממטרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שנועד לחייב את המזיק לשלם, או את חליפיו". בשל אותה סיבה, טוענת ב"כ הנתבע כי "אין גם להקיש לעניין הסכם הניידות מפקודת התעבורה". (4) אשר למטרת ההסכם, מפנה גם ב"כ הנתבע בסיכומיה לפסיקה שהגדירה את מטרתו "לסייע במימון "תחליף לרגליים" שאינן מתפקדות כראוי ועל מנת להקל על ניידות המוגבל", אלא שלטענתה, "כל הכלים המנועיים שאינם מכונית אינם ממלאים כראוי את הפונקציה של "תחליף לרגליים", אין הם מאפשרים נסיעות למרחקים גדולים, התניידות מהירה ובטוחה" ועל כן אין זה סביר שהמוסד, כגוף ציבורי, מעין שלטוני, יתחייב בהסכם לתת הטבה למי שיש ברשותו כלי מנועי שאינו מממלא את הפונקציה הנ"ל.   (5) ב"כ הנתבע מבקשת בסיכומיה להבחין בין "רכב שהוא רכב-מכונית" לכל רכב אחר, ועל כך היא מבקשת ללמוד גם מחובת המיסוי החלה על "רכב מכונית" לעומת כלי מנועי אחר, כדוגמת הטרקטור, משצויין ברשיון הרכב של התובע, לדבריה, כי הוא פטור ממיסים.     (6) ייעודו של הטרקטור, לטענת הנתבע, הוא חקלאי, לצרכי עבודה, ואין הוא מיועד לשמש ככלי לצרכי תחבורה, כדבריה: "אמנם הוא מתניע, אך מטרתו שונה. ועל כן אין הוא בבחינת כלי רכב העונה על צרכי ההסכם".   8. דיון בטענות הצדדים - והכרעה (1) השאלה הניצבת בפנינו, כאמור לעיל, היא משמעות המונח "רכב" בסעיף 13 להסכם הניידות. באי כח שני הצדדים יצאו בסיכומיהם מתוך הנחה, מוטעית, שבהסכם הניידות אין הגדרה למונח "רכב", והתעלמו מההגדרה, הנמצאת בהסכם עצמו.   בסעיף 2 להסכם הניידות, שהוא סעיף ההגדרות, הוגדר, בין השאר, גם "רכב":   "רכב"-רכב מנועי כהגדרתו בפקודת התעבורה, למעט רכב חשמלי כהגדרתו בתקנות התעבורה, התשכ"א1961-;"   טעתה, אפוא, ב"כ הנתבע, בטענתה כי "אין גם להקיש לעניין הסכם הניידות מפקודת התעבורה", שהרי נקבע בהסכם עצמו - כי זו ההגדרה הקובעת.     בפקודת התעבורה (נוסח חדש) הוגדר "רכב מנועי" (שהוא , כאמור, "רכב" לעניין הסכם הניידות): "רכב מנועי" - רכב המונע בכוח מיכני מכל צורה שהיא, ולרבות תלת אופנוע ואופנוע עם רכב צדי או עם גרור או בלעדיהם ולמעט רכב הנגרר על ידי רכב מנועי".   הנה כי כן, ניתן וצריך להגדיר "רכב" בהסכם הניידות, לפי הגדרת המונח המקביל בפקודת התעבודה (שם, "רכב מנועי"), ואין ספק כי הטרקטורון אשר ברשותו ובבעלותו של התובע, שפרטיו הובאו לעיל - נכלל בגדר "רכב מנועי", כהגדרתו בפקודת התעבורה. משכך הסכימו הצדדים להסכם הניידות, וכך הם הגדירו "רכב" - לא נראית לנו טענת ב"כ הנתבע הקושרת את הזכאות לקיצבת ניידות, בהכרח, לרכב הממלא "פונקציה" של "נסיעה למרחקים גדולים" או "התניידות מהירה".   יודגש, כי הסכם הניידות לא הפנה להגדרת "רכב" בפקודת התעבורה (הכוללת, לדוגמא, גם אופניים, רכב נגרר על ידי רכב ומתקנים נגררים על ידי בהמה) אלא להגדרת "רכב מנועי" בפקודת התעבורה. אין, אפוא, מקום לחשש שהעלתה ב"כ הנתבע בסיכומיה מפני הרחבת הגדרת "רכב" בהסכם הניידות "לטווח רחב של כלים" כגון אלה שנכללים בהגדרת "רכב מנועי" או "רכב" לעניין חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וגם בהגדרת "רכב" לפי פקודת התעבורה.   (2) משקיימת בהסכם הניידות הגדרה, היינו הפניית התיבה "רכב" לתיבה "רכב מנועי" בפקודת התעבורה, ורכבו של התובע נכלל בה, ולא הוצא ממנה - שוב אין לחפש "הצדקה" להגדרה זו. יחד עם זאת, גם על הפירוש המתיישב עם תכליתו ומטרתו של הסכם הניידות, אליו התייחסו באי כח הצדדים בסיכומיהם, היינו מגיעים לאותה תוצאה. כפי שצוטט לעיל, על פי הפסיקה, מטרת הגימלה הניתנת מכח הסכם הניידות, היא "לסייע במימון "תחליף לרגליים" שאינן מתפקדות כראוי, ולהקל על ניידות המוגבל (ראה: דב"ע נד/ 20-01 הנ"ל; בג"צ 3457/95 פרופ' רונס זכריה נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נ(5) 441). בענייננו, התובע נכה ברגליו, מתקשה לנוע ולהתהלך על רגליו, והוא משתמש בטרקטור כ"תחליף לרגליים", במילים שלו: הטרקטורון "הוא הרגליים שלי". הגם שהטרקטורון הוגדר ברשיון הרכב כ"טרקטור חקלאי", הוכח, כאמור לעיל, כי מדובר בכלי רכב, המשמש את התובע כאמצעי תחבורה, באמצעותו הוא נוסע ברחבי המושב, וגם מחוץ למושב, כדבריו: "אני נוהג בטרקטורון גם על הכביש מחוץ למושב. זה כלי התחבורה שלי. זה הרכב היחידי שאני יכול לנהוג בו. ... אני נוסע איתו בתוך המושב, במושב, לקניות, ללול, לעבודה. גם מחוץ למושב אני נוסע עם הטרקטורון, לפעמים למעלות, לפעמים לתרשיחא, לדואר, לבנק. ... במושב יש קופ"ח, וגם לשם אני נוסע איתו. לכל מקום אני נוסע עם הטרקטורון. הוא הרגליים שלי."   משמדובר באדם מבוגר, נכה, המתגורר ועובד במושב, והוא נוהג בעצמו בטרקטורון, נוסע לקניות, לסידורים, לקופת חולים וגם לעבודה, ומצליח, בעזרת השימוש היום יומי בטרקטורון, לנהל את חייו באופן עצמאי- האם לא זו בדיוק מטרת הסכם הניידות? ברי שלכך גם התכוונו הצדדים להסכם בהגדרת "רכב" לעניין הזכאות לקיצבת ניידות. משמדובר בהסכם שמטרתו סוציאלית, אין משמעות יותר בהירה וברורה מאשר התייחסות לאותו רכב המשמש את הנכה בחייו היום יומיים, מלאי הקושי והסבל, הוא הרכב שהנכה מצאו מתאים למוגבלותו, והמסייע לו להשתלב במידה ראויה בסביבה שבה הוא חי. הכל, כמובן, בכפוף להוראות ולסייגים שבהסכם, לרבות ההגבלה שבסעיף 13 (א) "ובלבד שאם ברשותו ובבעלותו רכב גדול מהרכב הקובע לגביו, תשולם לו קיצבת ניידות בהתאם לגודל הרכב הקובע לגביו". להזכירך, שהגדרת "רכב קובע", היא הגדרה נפרדת, שאינה מהוה חלק מהגדרת "רכב". בענייננו, שוב אין בהגדרת "רכב קובע" כשלעצמו כדי לפגוע או להמעיט מהגדרת "רכב" כמשמעותו לעניין הזכאות לקיצבת ניידות (הגם שיש לה רלבנטיות לעניין שיעור הקיצבה).   (3) טענת ב"כ הנתבע בסיכומיה, כי "אין כל משמעות לטענת התובע כי הטרקטור שברשותו הוא הרכב המתאים לצרכיו", מאחר ולפי הסכם הניידות, בחירת הרכב המתאים אינה נתונה להחלטתו של הנכה, אלא, כדבריה "הקביעה בדבר גודל הרכב למוגבל תיעשה על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים" - אינה מדוייקת. ראשית, לעניין תשלום הלוואה עומדת, לפי הסכם הניידות, אכן נקבעו בהסכם הוראות בדבר "רכב קובע", הגם שלא בכל מקרה נזקקים לקביעת המכון לבטיחות בדרכים. "רכב קובע", כהגדרתו בסעיף ההגדרות בהסכם הניידות, הוא "רכב שנפח מנועו נקוב בתוספת ג' לצד אחוז המוגבלות בניידות, לפי העניין", משמע שגודל הרכב הקובע נקבע בהסכם עצמו, ורק במקרים שהמוגבל בניידות מבקש לקבל "רכב מיוחד" (לפי סעיף 9 להסכם) נזקקים לקביעת המכון לבטיחות בדרכים, לצורך קביעת זכאותו. שנית, באשר לקיצבת ניידות, נקבע בסעיף 13(א) להסכם כי שיעור הקיצבה יהיה "בשיעורים המפורטים בתוספת ח' להסכם זה, בהתאם לגודל הרכב שברשותו ובבעלותו" (אלא אם כן ברשותו ובבעלותו רכב גדול מהרכב הקובע לגביו). שיעור קיצבת הניידות נקבע, אפוא, על פי גודל הרכב אשר ברשותו ובבעלותו של המוגבל בניידות. אין, אפוא, כל מניעה וכל קושי לקבוע את הזכאות לקיצבת ניידות, ואת שיעור הקיצבה, גם למוגבל בניידות שברשותו ובבעלותו טרקטורון.   (4) ב"כ הנתבע מבקשת בסיכומיה לאבחן בין "רכב שהוא רכב-מכונית" לבין "כל רכב אחר". הגדרה כזאת אינה קיימת ואבחנה כזאת היא מלאכותית, ואין לה בסיס בהסכם הניידות, המפנה, כאמור, להגדרת "רכב" בפקודת התעבורה.   ככל שהטענה מבוססת על "הפטור ממס", על פי הרשום ברשיון הכב - בכך נתפסה ב"כ הנתבע לכלל טעות, שהרי הפטור הרשום ברשיון הרכב, איננו פטור ממיסים החלים על הרכב, אלא פטור מאגרת רשיון לרכב בלבד. יתירה מזאת, הפטור מתשלום אגרת רישוי אינו מתייחס לרכב, אלא לבעל הרכב ואין ללמוד ממנו דבר לגבי אבחנה בין "רכב שהוא רכב מכונית" לבין "רכב אחר". העובדה שהתובע פטור מתשלום אגרת הרישוי - היא הנותנת שמדובר ב"רכב", שמטרתו לשמש "תחליף לרגליים", לנכה המתקשה ומוגבל בהליכה. להזכירך, שהתובע נזקק לאישור של משרד הבריאות, המופנה אל משרד הרשוי, כדי לקבל את הפטור מאגרת הרישוי (ראה האישור, מיום 8.4.99, המצורף לתצהיר התובע). מהאישור האמור עולה, כי הפטור מאגרת רישוי ניתן "לאחר שתרכוש רכב נכים". משניתן הפטור, כפי שנרשם ברשיון הרכב, הרי שלכאורה, גם אליבא דמשרד הרשוי, הוכר הטרקטורון כ"רכב נכים".   (5) "קיצבת ניידות", כפי שהוגדרה בסעיף ההגדרות של הסכם הניידות , היא "קיצבה חדשית המשתלמת למוגבל בניידות, על פי הסכם זה, כהשתתפות בהוצאות הנגרמות לו עקב השימוש ברכב, או הניתנת לפי סעיף 15 להסכם זה". בענייננו, התובע משתמש ונוהג בקביעות בטרקטורון, שהוא כאמור "רכב" לפי הגדרתו בהסכם הניידות. השימוש בטרקטורון, כמו ברכב מנועי אחר, כרוך בהוצאות, והתובע זכאי, על פי ההסכם, להשתתפות בהוצאות הנגרמות לו עקב השימוש בטרקטורון, בהיותו "מוגבל בניידות אשר ברשותו ובבעלותו רכב".     9. הנתבע דחה את תביעת התובע לקיצבת ניידות, כאמור לעיל, בטענה אחת בלבד, שהתובע אינו "מוגבל בניידות אשר ברשותו ובבעלותו רכב" -כפי שצויין במכתב הדחייה, בכתב ההגנה וגם בסיכומי הנתבע.   משהגענו למסקנה כי הטרקטורון אשר בשימושו ובבעלותו של התובע הנו "רכב" כמשמעותו בהסכם הניידות, ומכאן שהתובע הנו "מוגבל בניידות אשר ברשותו ובבעלותו רכב" - נשמט הבסיס להחלטת הנתבע.   אשר על כן - התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע קיצבת ניידות, בשיעור המתחייב על פי הסכם הניידות, מיום שנדחתה תביעתו וכל עוד מתקיימים בו תנאי הזכאות.   10. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק. משה גולדשטייןנציג ציבור   מרדכי גלנטינציג ציבור   נאוה וימןש ו פ ט ת   ניידותרכב