השאלה שבמחלוקת הנתבעים ביצעו שינויים בדירתם וברכוש המשותף שבקומת המרתף של הבנין שם ממוקמות דירות בעלי הדין. האם יש להורות על השבת המצב לקדמותו ולהיעתר לבקשות השונות שלהן עתרו התובעים. זהו ליבו של הסכסוך בין הצדדים הנזקק להכרעה זו. רקע עובדתי מהתצהירים ומהמסמכים שצורפו להם על ידי בעלי הדין והעדויות שנשמעו ומביקור במקום שנערך ביום 28.04.02, ניתן לשרטט את התמונה הבאה: 1. התובעים 1- 5 הינם הבעלים של ארבע דירות - תת חלקות 6,5,3,2 - המצויות בבנין ברח' שמואל הנגיד 6, בירושלים, הנמצא בגוש 30043 חלקה 57, והרשום כבית משותף בלשכת מרשם המקרקעין (להלן:"הבית" או "הבנין"). התובעים 1 ו-6 הינם עורכי דין אשר מנהלים בבנין משרדי עורכי דין: התובע מס' 1 (להלן:"אברמזון") בדירה שבבעלותו, בתת חלקה 3, והתובע מס' 6 כשוכר הדירה -בתת חלקה 2. התובע מס' 7 הינו וועד הבית של הבנין. 2. הנתבעת הינה הבעלים של דירה בת 3 חדרים בשטח רשום של 31 מ"ר - תת חלקה 1- הממוקמת במרתף של הבנין על פי צו הרישום בפנקס בתים משותפים (נספח א' לכתב התביעה ולתצהיר עדותו הראשית של אברמזון ולתצהירו של עו"ד יהונתן בן נתן - המחזיק בדירה בבנין - תת חלקה 7- והמשמש כיו"ר ועד הבית). הנתבע 2 הינו בעלה של הנתבעת המנהל והאחראי בפועל על הטיפול בדירה האמורה (להלן:"הדירה"). 3. הבנין נבנה בראשית שנת 1943, לפני חקיקת חוק בתים משותפים, התשי"ג - 1952, ונרשם כבית משותף ביום 21.03.1960 על שם הבעלים - ס. שמאע ושות'. לבקשה לרישום הבנין כבית משותף צורף תשריט של קומת המרתף. בקומה זו ממוקמת דירת הנתבעת בעלת 3 חדרים (מסומן 1 בתשריט), אשר לה שייך גם שטח נוסף - שמסומן 1 בתשריט ושם היו ממוקמים השירותים של הדירה. במרתף ממוקמים מחסנים הצמודים לדירות שונות של הבנין וכן השטח המשותף, המסומן 8 בתשריט, הכולל חדר הסקה מרכזית, חדר מדרגות, רחבת המעלית שבבנין, שטחי מעבר ועוד. בנספח א' האמור נצבעו השטחים השונים בצבעים הבאים: הדירה ובית השימוש בכחול, המחסנים בירוק, השטח המשותף בו ביצעו הנתבעים עבודות שונות וסיפחו זאת לדירתם - ורוד וכתום ויתרת השטח המשותף בצהוב. 4. בעלי הבנין - ס. שמאע ושות' - השכירו את הדירה במהלך השנים ככל שהובא לידיעת בית המשפט: בשנות השישים והשבעים למשפחת מאייר בדיירות מוגנת (נספחים ג-ה לתצהיר הנתבע וכן ראה תצהירו של עו"ד יוסף ז'רז'בסקי מטעם הנתבע), לעורכת הדין שטרנבך בשנים 1981- 1983 (פר' מיום 28.04.02 עמ' 1 ש' 4) ועוד. בחודש מאי 1994 רכש את הדירה מר פנחס קידר מהבעלים המקורי תמורת כ- 35,000 דולר, וביצע בה שינויים ושיפוצים, לרבות סיפוח של חלק מהרכוש המשותף שסומן בתשריט בוורוד (סעיף 7 לתצהיר קידר). התובעים לא נקטו נגדו בהליכים משפטיים כלשהם. בחודש דצמבר 1994, בתום השיפוצים, השכיר קידר את הדירה למשך שנה אחת. בחודש אוגוסט 1995 נחתם חוזה למכירת הדירה בין קידר לבין הנתבעת, תמורת 112,000$, כאשר לאחר שקיבל את התמורה המלאה לדירה במהלך שנת 1996, המשיך קידר להשכיר את הדירה כמיופה כוחם של הנתבעים. 5. לאחר רכישת הדירה על ידי הנתבעת ביצע הנתבע שינויים שונים בדירה בחברו יחדיו את החדרים של הדירה שהיו נפרדים, התקין בור סניקה חדש ברכוש המשותף, העביר צנרת לביוב ואויר בחלקים שונים של הרכוש המשותף בקומת המרתף, תוך כדי שהינו חוצב בקירות וברצפת המרתף, ומחבר הביוב למנהול חיצוני וצינור האויר מוצמד לקיר האחורי של הבנין עד מעל לגובה הבנין, ומתקין מזגן בחצר הבנין ועוד. על כל אלה הגישו התובעים תובענה זו. 6. במהלך הדיון בתובענה ננקטו גם הליכי ביניים שונים, בעקבות בקשות שונות שהוגשו על ידי ב"כ הצדדים. בסיכומים שהוגשו מטעם התובעים עותרים הם כדלקמן: א. לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 28,207 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית למן יום הגשת התביעה, בגין נזקים שנגרמו לרכוש המשותף, לרבות עבור עוגמת נפש, עקב שריפות שאירעו בבנין ולטענת התובעים מקורם בדירת הנתבעת, או עקב כך שהדירה שהושכרה שימשה כ"מכון ליווי". ב. להורות לנתבעים להימנע מלבצע עבודות בניה, הריסה, חציבה או הצבת צינורות, ברכוש המשותף שבמרתף. ג. להורות לנתבעים להימנע מלהשתמש במרתף לצרכי מגורים, או כל שימוש אחר האסור על פי דין, לרבות שימושים הטעונים רשיון או היתר על פי דין אשר טרם ניתן להם רשיון כאמור, ולא להשכיר הדירה לשימושים כאמור. ד. להורות על החזרת המצב לקדמותו בדירה לרבות בהריסת הקירות שנבנו שלא כדין שסיפחו שטחים מהרכוש המשותף לדירה, והסרת כל הבניה והתוספות שנעשו על ידי הנתבעים. ה. להורות על רישום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין של פסק הדין שיינתן. המסגרת הנורמטיבית 7. בבחינת טענות בעלי הדין ינחו אותנו הוראותיו של חוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 (להלן: "החוק") וכן התוספת לחוק- התקנון המצוי של בעלי דירות בבית משותף (להלן :"התקנון") בהעדר תקנון אחר של הבנין. בתקנון מוגדר "רכוש משותף" - "כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת". סעיף 2 לתקנון קובע כדלקמן: "(א) בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים ברכוש המשותף או מסכנים או עשויים לסכן את קיומו או משנים או עשויים לשנות את ערכו, אלא אם קיבל תחילה הסכמת האסיפה הכללית של בעלי הדירות. לענין זה "פגיעה ברכוש המשותף" -לרבות פגיעה בחזותו החיצונית התקינה והאחידה כפי שהיתה בעת גמר הבניה. (ב) בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים בדירה אחרת או מסכנים או עשויים לסכן את קיומה, או משנים או עשויים לשנות את ערכה, אלא אם קיבל תחילה הסכמת בעל הדירה האחרת. (ג) כל שינוי או תיקון אחר רשאי בעל דירה לעשות בדירתו על דעת עצמו". לא למותר לציין, כי במקרה דנן לא ביקשו הנתבעים הסכמת האסיפה הכללית של בעלי הדירות, וסביר להניח, לאור היחסים שהתפתחו בין הצדדים, על רקע השריפות שאירעו ותחושותיהם של התובעים כלפי הנתבעים, כפי שבאו לידי ביטוי במסמכים ובעדויות, כי גם אם יבקשו הנתבעים הסכמה לשינויים שבוצעו, לא תינתן הסכמה שכזאת. 8. דבר חקיקה נוסף עליו נסמוך הוא סעיף 14 לחוק הקובע, כי - "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר". סעיף זה יחד עם דוקטרינת תום הלב, נדון בהרחבה בהרכב מורחב של שבעה שופטים, ברע"א 6339/97 משה רוקר ואח' נ' משה סלומון ואח', פ"ד נה (1) 199 (להלן :"פרשת רוקר"). בפסק דינו של כב' השופט י. טירקל, שביטא את דעת הרוב נאמר (סעיף 15, עמ' 241 ה' לפסה"ד) - "...כאשר מדובר בהגבלת ההגנה של הבעלים מפני פגיעה שלא כדין בזכות הקנין שלו, יש לקבוע בשפה ברורה כי שיקול-הדעת של בית המשפט הוא מוגבל ומצומצם ביותר. לכך אוסיף, כי במקרים של הסגת גבול יש לייחס, בדרך כלל, לפגיעה בבעל הזכות משקל רב יותר מפגיעה במסיג הגבול". כב' השופט טירקל מנה שיקולים עיקריים אשר ראוי שינחו את הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להגביל את בעל זכות הקניין מלממש את זכותו. וכך נאמר (סעיף 17 עמ' 242 ז', עמ' 243 א' לפסה"ד) - "השיקול הראשון הוא עוצמתה של הזכות הקניינית שנפגעה: האם מדובר בזכות במקרקעין או במטלטלין והאם מדובר בבעלות או בזכות אחרת, חלשה הימנה. השיקול השני הוא עוצמתה של הפגיעה בזכות, לרבות היקף הפגיעה ומשך הפגיעה. השיקול השלישי - משני בחשיבותו לקודמיו - הוא עוצמת התוצאות של הסרת הפגיעה לגבי הפוגע בזכות. השיקול הרביעי הוא התנהגותם של בעלי הדין. לענין שיקולים אלה, תיראה, לדוגמה, זכות בעלות במקרקעין כבעלת עוצמה גדולה מזכות שכירות; פגיעה בזכות על - ידי תפיסה של שטח גדול תיראה גדולה מפגיעה על- ידי תפיסת שטח זעיר; פגיעה על - ידי תפיסה דרך קבע, או לזמן ארוך, תיראה גדולה מפגיעה על- ידי תפיסה דרך ארעי. ככל שעוצמת הזכות שנפגעה גדולה יותר, ככל שעוצמת הפגיעה גדולה יותר, יצטמצם וילך שיקול דעתו של בית המשפט, עד בלי השאיר לו שריד" (כל ההדגשות שלי - א.פ.). מן הכלל אל הפרט 9. בבואנו להחיל המסגרת הנורמטיבית והפרשנות שניתנה לה בענין רוקר הנ"ל, נבחן תחילה את הטענות של התובעים לפגיעה של הנתבעת ברכוש המשותף על ידי השינויים שבוצעו בדירתם. 10. נבהיר כי "הרכוש המשותף" בבנין הינו כל האזור שסומן "8" בתשריט שנספח לבקשה לרישום הבית כבית משותף (גם הפרוזדור המוביל למחסנים של התובעים וסומן כנראה בטעות כ-"7"). למען הסר ספק נבהיר כי המדובר גם בפרוזדורים בצד המזרחי של קומת המרתף והסמוכים לדירה לרבות השטח שסומן בכתום, וכן השטח שסומן בוורוד. 11. על פי העובדות שהוכחו ואינן מוכחשות, הקימו הנתבעים בור סניקה חדש, ברכוש המשותף, מתחת לריצוף, בשטח שסומן בורוד, שאליו חוברו צנרת תת קרקעית מחדר האמבטיה, השרותים והמטבח החדשים שנבנו בדירה על ידי הנתבעים, ומבור הסניקה מובילים צינורות ביוב ואיוורור עיליים, דרך הרכוש המשותף, אל המחסן המסומן "1" והמהווה חלק מהדירה, בצד המערבי של הבנין והנמצא בשורת המחסנים של הבנין, וממנו החוצה, כאשר צינור הביוב מתחבר למנהול בחצר הבנין, צינור האיוורור מחובר לבנין ועולה כמטר מעל לגובהו של הבנין, ומזגן שהותקן בחצר הבנין. 12. אשר לבור הסניקה. בור זה נבנה על ידי הנתבעים מתחת לריצוף והחליף בור סניקה אחר שהיה ממוקם במקום אחר ברכוש המשותף, בשטח שסומן בכתום (ראה סעיף 3 לתצהיר קידר). איני רואה בכך פגיעה המצדיקה מתן צו להסרתו. ממראה עיניים הבור מכוסה במכסה ומשתלב בריצוף שבמסדרון המסומן בצבע ורוד (ראה גם צילום ב1- נספח לתצהירו הנוסף של הנתבע מיום 08.04.02). על פי הסכמת הצדדים, בישיבה מיום 04.06.00, כיון שהמנהול החיצוני ממוקם גבוה יותר מבור הסניקה, הותקנה מערכת לסילוק השפכים מבור הסניקה אל המנהול החיצוני, בפיקוח של המהנדס מר סובול עמוס, לרבות שסתום אל- חזור המונע חזרה של השפכים והצפה במקום, ודומה כי במשך למעלה משלוש שנים לא נצפו תקלות כלשהן. 13. אשר לצנרת המתחברת מהדירה אל בור הסניקה. צנרת זו כולה הינה מתחת לריצוף ואיני רואה פגיעה כלשהו ברכוש המשותף בכך. 14. אשר לצנרת היוצאת מבור הסניקה וחוצה את הרכוש המשותף, לעבר הקיר האחורי של הבנין. איני רואה בכך פגיעה המצדיקה מתן צו להסרה. בשטחי המרתף עוברת צנרת מגוונת של כל הבנין, הן על פני הריצוף, הן בצידי הקירות והן בתקרתו, צנרת המשמשת את כל דיירי הבניין. איני סבור כי יש מקום למנוע מהנתבעים להעביר את הצנרת שהם נזקקו לה דרך הרכוש המשותף. מהסיור במקום עולה כי אכן נקדחו חורים נוספים בקירות לצורך העברת הצנרת של הנתבעים, אך לדעתי לא נגרמה פגיעה מיוחדת שלא נגרמה במקום קודם לכן גם על ידי הצנרת שכבר היתה במקום. 15. המזגן. כאמור התקינו הנתבעים את המזגן בחצר האחורית של הבנין, לטענתם, נאלצו לעשות זאת משלא קיבלו אישור של הדיירים להתקינו על קיר הבנין, כפי שעשו הם עצמם. מן הראוי כי אסיפת הדיירים תאשר לנתבעים להתקין את המזגן על קיר הבנין האחורי, כפי שעשו דיירים אחרים, באופן שלא יגרום להטרדה. עם זאת, אם לא יאושר הדבר, איני רואה עילה להורות לנתבעים על הסרתו. שכן, כמו שהדיירים האחרים זכאים להשתמש ברכוש המשותף (הקירות החיצוניים), לצורך התקנת מזגנים עליהם, יש לאפשר גם לנתבעים לעשות כן, ואם לא ייעתרו לכך, כי אז יוותר המזגן במקומו הנוכחי. על פי השיקולים שקבע כב' השופט טירקל בפרשת "רוקר", איני סבור כי הפגיעה הינה משמעותית עד כדי היענות למתן צו מניעה. 16. הדירה. התובעים ביקשו להורות לנתבעים להימנע מלהשתמש בדירה לצרכי מגורים. על פי הראיות שהובאו הוגדר השטח שסומן 1 בנספח א' כ"דירה" וכך אף נרשם בצו הרישום של הבנין בפנקס בתים משותפים (ראה נספח א' לתצהיר אברמזון ולתצהיר בן נתן). זאת ועוד. לדעתי, תוכנית המתאר - תוכנית מס' 62- לא היתה בתוקף בשעה שנבנה הבנין. הבנין נבנה בשנת 1943 והתוכנית פורסמה בעתון רשמי מספר 1359 בשנת 1944. גם אם האזור מוגדר כ"אזור מסחרי", לאחר תיקון תוכנית המתאר, עדיין מותרים בו מגורים, כפי שבבנין מתגוררים גם דיירים אחרים. אשר לטענת התובעים כי הנתבעים שינו את מבנה הדירה. אכן, הנתבע הודה, כי ביצע חפירה בשטחה של הדירה עקב הרטיבות וריח הטחב ששרר במקום, אולם לאחר מכן שב וריצף את ריצפת הדירה, ולא הוכח לפניי כי העמיק את גובהה של הדירה מעבר למה שהיה קודם לכן. ברם, גם אם העמיק נעשה הדבר בתחומיה של הדירה, והתובעים לא העמידו ראיה כלשהי, כי בכך יש לפגוע בכהוא זה בבנין או ברכושם. השינויים האחרים שבוצעו בדירה, הינם בבחינת שינויים פנימיים המותרים לביצוע לבעל הדירה, גם אם התקין במקום שירותים ומטבח, שלא היו שם קודם לכן, שכן השירותים היו ביחידה 1 בסמוך למחסנים האחרים. כך גם נכתב בבקשה לרישום הבית כבית משותף, כי בקומת המרתף, ישנה דירה בת 3 חדרים (למעשה כתוב "בנין המכיל 3 חדרים" ודומה כי המדובר בטעות, וכי כאשר כתוב "בנין" הכוונה ל"דירה" - א.פ.) בית שימוש ומחסנים. מיקום בית השימוש ביחידה בצמוד למחסנים נובע, ככל הנראה, מכך שמיקומם של בתי השימוש בדירות בקומות שמעל לקומה זו הינו מעל לשירותים אלה, כך שהצנרת תוכל להיות משותפת. אשר על כן, סבורני, כי אין מקום להורות לנתבעים להימנע מלהשתמש בדירה למגורים, או מלהימנע להשכירה לצורך מגורים. וזאת להזכיר, על פי העדויות, שימשה הדירה למגורים במשך שנים הרבה והתובעים לא נקטו בצעדים כלשהם למנוע זאת, כך שהשלימו עם השימוש בדירה למגורים, וכל קצפם יצא כעת על הנתבעים, לאור החשד שהשריפות שאירעו במקום נגרמו עקב העובדה כי הדירה הושכרה ושימשה כ"מכון ליווי". אשר לבקשתם הנוספת של התובעים להורות לנתבעים שלא לעשות שימוש בדירה האסור על פי דין, לרבות שימושים הטעונים רשיון או היתר על פי דין, מן הראוי כי הנתבעים ימלאו אחר הוראות כל דין ויימנעו מלעבור על החוק. 17. על מנת להבהיר הנושא, אם נותר מקום לשם כך, השטח המסומן בכתום הינו חלק בלתי נפרד מהרכוש המשותף של הבנין, כפי שסומן גם בצו הרישום, ועל הנתבעים לפנותו ולהימנע משימוש ייחודי בו, כל עוד לא אושר הדבר על ידי האסיפה הכללית על פי התקנון, או יירכש על ידי הנתבעים. העובדה, כי קיימת גישה לשטח זה רק מתוך שטח הדירה, או כי בעבר נהגו הדיירים בדירה להשתמש בשטח זה לשימושם הבלעדי, אינה מהווה עילה להתיר לנתבעים לעשות כן. ולפיכך, על פי השיקולים שפורטו בפרשת "רוקר", שיקול הדעת לבית המשפט לשטח זה מצומצם מאוד, שכן התרה לשימוש בשטח זה תהווה התרה לשימוש בדרך קבע או לזמן ארוך לנתבעים בלבד, ואין לכך כל הצדקה. אם לשם כך יש להקים קיר עם פתח למעבר לשטח משותף זה, על הנתבעים לבצע זאת. 18. הנזקים לתובעים עקב השריפות שאירעו בבנין. לנושא זה טענו התובעים כי הנתבעים אחראים לפצותם בגין ביצוע עוולות של מטרד ליחיד, הפר חובה חקוקה ורשלנות. מוכן אני לאמץ את גירסת התובעים, כי הנזקים שעלו לסך של 8,207 ₪ (סעיף 51 לתצהיר אברמזון), נגרמו עקב השריפות בדירה כיוון ששימשה כמכון ליווי. ברם, לא שוכנעתי כי הנתבעים, או המשכיר מטעמם, מר פנחס קידר, ידעו, או היה עליהם לדעת, או כי צפו וכי היה עליהם לצפות, כי שוכרי הדירה ועל פי חוזי שכירות סבירים (נספחים לתצהיר הנתבע), וכאשר השכרת הדירה נועדה "למגורים", יעשו בה שימוש כמכון ליווי, ועל כן לא ראיתי בסיס לעוולת הרשלנות או הפרת חובה חקוקה. כך לגבי השריפה הראשונה, שכן משנמסר למר קידר כי כנראה מתנהל במקום מכון ליווי פנה מיד לנתבע ויחדיו ניגשו באותו יום למשטרה, שהציעה להחליף את המנעול בדירה והדיירים סולקו (סעיף 10 לתצהיר קידר). לאחר מכן, סבורני, כי יש מקום לייחס לנתבעים את העוולות הנזכרות לגבי השריפות שאירעו לאחר מכן, ואני מחייב את הנתבעים לפצות את התובעים בגין ההוצאות בפועל, בסך של 8,207 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה, ועד התשלום המלא, ובלבד שוועד הבית ימציא אישור לנתבעים, כי לא קיבל פיצוי מחברת הביטוח בגין נזקים אלו. היה והתובעים קיבלו פיצוי, כאמור, כי אז יופטרו הנתבעים מתשלום כאמור, ויהיו חייבים הם בגובה ההשתתפות העצמית של התובעים, אם היה חיוב כזה. מלבד סכום ההוצאה בפועל, ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים בפיצוי של 20,000 ₪, בגין עוגמת נפש שנגרמה להם. מטעם התובעים נאמר, כי היו במקום ארבע שריפות שגרמו לנזקים, מלבד אי הנעימות מכך שבדירה הוקם "מכון ליווי" בשעה שמדובר בבנין המשמש למגורים ולמשרדים. הסכום האמור, נראה לי סביר, ואני מחייב את הנתבעים לפצות את התובעים גם בסכום זה. סיכום 19. לאור המפורט לעיל הנני קובע כדלקמן: א. הנני אוסר על הנתבעים להשתלט על רכוש משותף הנמצא בקומת המרתף בבנין ובמיוחד על השטחים שסומנו בורוד ובכתום, למעט הצנרת וכן התקנת בור הסניקה כמפורט לעיל, אשר כבר הותקן. ב. על הנתבעים לפנות לאלתר את השטח המסומן בכתום, ולבנות קיר שיפריד בין הדירה לבין שטח זה, עם אפשרות גישה אליו. ג. על הנתבעים להימנע מלבצע עבודות בניה ו/או הריסה נוספות ברכוש המשותף ללא קבלת הסכמה של האסיפה הכללית של הדיירים, על פי התקנון. ד. הנתבעים יפצו את התובעים בסך של 8,207 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בסעיף 18 לעיל, ובסך של 20,000 ₪, בגין עוגמת נפש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. ה. הנתבעים ינהגו בקשר לדירה על פי כל דין. ו. העתירות הנוספות של התובעים - נדחות. 20. הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 בצירוף מע"מ כחוק. 21. בשורה האחרונה לפסק דיני, אבקש להתייחס לשני נושאים: האחד, על אף המשקעים שיש לתובעים כלפי הנתבע והרושם כי הינו מבצע את מעשיו מתוך כוחניות, מן הראוי כי הצדדים ימצאו את הדרך להגיע עימו להסדר לגבי הנושאים שנותרו פתוחים ביניהם. הנושא השני - תמהני כיצד זה אושרו לנתבעים שני עורכי דין על ידי הסיוע המשפטי שייצגו אותם בתובענה זו, ומוטב כי הרשויות הנוגעות בדבר יחקרו היטב, האמנם זכאים היו הנתבעים לייצוג על חשבון כלל הציבור. 22. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים. 23. בית המשפט מתנצל לפני הצדדים על מתן פסק הדין רק כעת, עובדה שנבעה, בין השאר, מהעיצומים והשביתה בבית המשפט. ניתנה היום כ' בכסלו, תשס"ד (15 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים וב"כ. אהרן פרקש, שופט רכוש משותף