להלן החלטה בסוגיית עיקול החזרי מס: החלטה בפניי בקשה להטלת עיקול על כספים המגיעים למשיבה, כהחזר מס, אשר נוכה ממנה במקור. כספי החזר מגיעים למשיבה על פי פסק דין הצהרתי, אשר ניתן, ביום 4.9.07, ע"י כבוד ס. הנשיאה, השופטת וסרקרוג בתיק העיקרי - ה.פ. 95/07 (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין קבע כי על המבקש דנן (המשיב שם, להלן: "פקיד השומה"), להחזיר למשיבה דכאן (המבקשת שם, להלן: "עצי גופר"), סכום של 335,043 ₪ (בערכי קרן), החזר לו זכאית עצי גופר בגין תשלומי מס ששילמה ביתר, בנוגע לשנת המס 2004 (להלן: "החזר המס"). על פי פסק הדין, חוייב פקיד השומה להחזיר לעצי גופר את החזר המס, בתוך 30 ימים. בתאריכים 22.10.07 ו- 23.10.07 הוציא פקיד השומה לעצי גופר, שומות מס לשנים 2003-2002, בהן חויבה עצי גופר לשלם מס בסך 493,553 ₪, וכן קנסות בסך 85,191 ₪ (להלן: "המס"), ודרש מעצי גופר, בהודעה על פי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), אשר הומצאה לה כבר ביום 23.10.07, לשלם את המס בתוך 24 שעות, או ליתן ערובה לתשלום המס, כדי הנחת דעתו של פקיד השומה (להלן: "ההודעה"). משלא שולם המס ולא ניתנה ערובה, הוגשה, ביום 30.10.07, הבקשה דנן. יצויין, כי ביום 24.10.07, יום לאחר המצאת ההודעה, ועוד טרם הוגשה בקשה זו, הוגשה ע"י עצי גופר בקשה בתיק העיקרי (בש"א 15966/07), על פי פקודת בזיון בית המשפט, ובה מבקשת עצי גופר מביהמ"ש, לאכוף על פקיד השומה ציות לפסק הדין (להלן: "בקשת האכיפה"). ביום 25.10.07 ניתנה החלטת כבוד ס. הנשיאה, השופטת וסרקרוג, לפיה על פקיד השומה להגיב לבקשה בתוך 14 ימים. לבקשה צורף מכתב, מיום 25.10.07, מאת בא כוחה של עצי גופר, אשר נשלח אל פקיד השומה, בו נטען, כי המועד שנקבע בהודעה איננו סביר, כי ההודעה הוצאה מתוך נסיון להתחמק מביצוע פסק הדין וכי לעצי גופר הפסדים לצרכי מס, בסך של מיליוני שקלים. עוד יש לציין, כי המשיבה חוייבה בתשלום שומת עסקאות ושומת תשומות בסך 276,554 ₪ ו- 14,463 ₪ (בהתאמה) וכי ערעורה של המשיבה על שומות אלה - ע"ש 996/05, קבוע לשמיעה ביום 24.3.08. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה וכן בפסק הדין, אשר ניתן בתיק העיקרי, סבורה אני שהתמלאו התנאים להטלת עיקול, כמבוקש. ראשית אומר, כי בין הצדדים מחלוקת בדבר סיווגם של דמי השכירות, אשר התקבלו לידי המשיבה בשנות המס הנ"ל והאם ניתן לקזזם כנגד הפסד מועבר מעסק, אולם נראה כי, לכאורה, יש בסיס לשומות המס, אשר הוצאו ע"י המבקש. על פי סעיף 194 (ב) לפקודת מס הכנסה - "שומה שנערכה לפי סעיף קטן (א)(2) ימסור פקיד השומה הודעה עליה וכל מס שנשום לפי אותה שומה ישולם מיד עם מסירת ההודעה" (ההדגשה שלי - ת.ש.נ.). בענייננו קבע פקיד השומה בהודעה, כי על המשיבה לשלם את המס, או ליתן ערובה לתשלומו, בתוך 24 שעות, דרישה העולה בקנה אחד עם סעיף 194(ב). תנאי למתן צו עיקול, על פי סעיף 194(ג), הוא חשש, כי המס על ההכנסה לא ייגבה, בין משום "שיש בדעתו של אדם פלוני לצאת מישראל, או מחמת סיבה אחרת" - סעיף 194 רישא. על בסיס טענת פקיד השומה, לפיה המשיבה חדלה מפעילות מסחרית עוד בסוף שנת 2002, נכס המקרקעין שיש לה משועבד לבנק דיסקונט ואין לה כל רכוש אחר או זכויות אחרות, ואף קבלת דמי השכירות פסקה, ואף לאור טענת המשיבה עצמה, להפסדים כבדים בסך מליוני שקלים, אותם היא מבקשת לקזז כנגד דמי השכירות, יש לומר שאכן קיים חשש, כנדרש, כי אם לא יוטל העיקול, המס על ההכנסה לא ייגבה. בשולי הדברים אציין, כי דעתי אינה נוחה מהתנהלותו של המבקש, אשר השהה פעולותיו הנ"ל ונקט בהן רק לאחר שעבר המועד לביצוע פסק הדין. התנהלות זו, של רשות ציבורית, אינה נאותה, בלשון המעטה, אולם לאור האמור לעיל, ולאור החשש המבוסס לפיו אמנם לא יוכל פקיד השומה לגבות את המס, אם לא יוטל העיקול, סבורתני שגובר האינטרס הציבורי עליו בא סעיף 149 לפקודה להגן, ואינטרס זה מחיייב הטלת העיקול. סיכומו של דבר, אני נעתרת לבקשה ומורה על עיקול זמני של כספי ההחזר. המבקש ימציא החלטה זו למשיבה, בתוך 3 ימים. החזרי מסמיסיםעיקול