פסק דין המערער שבפנינו הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בשני כתבי אישום: באחד הוא הורשע בכך שלא הגיש 14 דוחות מע"מ שיש להגישם, היינו 14 עבירות לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 בקשר עם סעיף 67 (א) לחוק הנ"ל וביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976, ובאישום השני הורשע בגין אי הגשת 12 דוחות שיש להגישם כאמור לעיל. בית משפט קמא גזר על המערער תקופת מאסר של 7 חודשים בפועל וכן מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך שלוש שנים שלא יעבור על העבירה בה הורשע, וכן חתימה על התחייבות על סך 10,000 להימנע מעבירה במשך שלוש שנים. המערער מבקש להקל בגזר דינו ולבטל את עונש המאסר ולחילופין להעמידו על 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות. המערער טוען כי יש ליתן משקל יתר לאינטרס השיקומי לנסיבות בהן נעברו העבירות ולנסיבות האישיות המשפחתיות הקשות ביותר, כמפורט בהודעת הערעור וכפי שהבהיר המערער בדיון. ב"כ המשיבה מציין כי מדובר בסדרת עבירות שנעברו במשך תקופה ארוכה וכי למרות ארכות רבות שניתנו למערער הוא לא הסיר את המחדלים, ואף לא עשה מאמץ להסרתם, מעבר לסכום מסויים של 64,000 ₪ שכנראה יעבור לשלטונות המע"מ כפי הצהרת הנאמן בפשיטת רגל של המערער. מפנה לעניין זה לפסיקה ובמיוחד לפסיקה של בית המשפט העליון שנסיבות אישיות אינן מהוות נימוק לקולא, שעה שמדובר בעבירות חמורות כגון דא, ומציין כי במקרים דומים הוטלו אף עונשי מאסר חמורים יותר. יאמר מיד כי גזר דינו של בית משפט קמא מאוזן וראוי הוא ולוקח בחשבון את כל השיקולים הנכונים כמפורט בגזר הדין מיום 14/9/06, ולכאורה על פניו לא היה מקום שערכאת הערעור תתערב בגזר הדין ותקל בעונשו של המערער. יחד עם זאת, גם נסיבות אישיות יכול שתהיינה נסיבות כה מיוחדות עד שבית משפט יפסוק לפי מידת הרחמים ולא עפ"י מידת הדין. אנו סבורים כי אכן זהו המקרה שלא למצות את הדין עם נאשם, ובמקרה זה המערער, מאחר ומדובר כאן בנסיבות משפחתיות כה קשות המצדיקות אי שליחתו של המערער למאסר בפועל. מפאת צנעת הפרט לא נפרט את שמתואר המערער בערעור באשר לדברים שקרו לבתו של המערער ולגבי מצבה היום, רק נציין כי אכן מדובר בדברים מאוד קשים ועצובים. דברים אלו הם שהביאונו למסקנה כי כאמור יש לנהוג במידת הרחמים. אנו מדגישים זאת מאחר וכאמור העונש הראוי ככלל לעבירות בהן הורשע המערער הינו עונש מאסר בפועל. נוסיף עוד ונציין כי הדיון בתיק זה החל עוד בחודש נובמבר 2006 בפני הרכב קודם. במשך כל התקופה עשו הצדדים מאמץ כדי ששלטונות מע"מ יקבלו סכום כלשהו במסגרת פשיטת הרגל בה שרוי המערער, ולשם כך נדחה הדיון מספר פעמים עד שהובא לדיון בפני הרכב זה. כפי שהצהיר ב"כ מע"מ והנאמן בפשיטת הרגל של המערער, עו"ד שרגיל, בסופו של דבר יועבר למע"מ כאמור סכום של כ- 64,000 ₪ בדין קדימה, וזאת כאשר היקף החוב למע"מ הינו כ-150,000 ₪. עוד הסתבר גם כי אשתו של המערער ויתרה על סכום של 75,000 ₪ המגיע לה לכאורה, לטובת תיק פשיטת הרגל של בעלה, ובסך הכל דומה כי כן עשה המערער דרך כלשהי בנסיון להסרת המחדלים. נדגיש בהקשר זה כי שיקולים אלו כשלעצמם לא היה בהם כדי להביא להקלה בעונש, בהתחשב בהיקף החוב ובחומרת העבירות, אולם אנו מזכירים זאת רק בהמשך לאותן נסיבות קשות, אשר הן עצמן מהוות נימוק מספיק להקלה בעונש. לפיכך, אנו מקבלים את הערעור ומורים על ביטול גזר דינו של בית משפט קמא, וקובעים כי במקום 7 חודשי המאסר בפועל שהוטלו על המערער, יוטלו עליו 6 חודשי מאסר, אשר בכפוף לחוות דעת הממונה, ירוצו בדרך של עבודות שירות. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בתוקפם. מיסיםעבירות מסמאסרמע"מ (מס ערך מוסף)