1. הדיון בתיק זה התקיים בנוכחות הגב' אריאלה גילצר, ששימשה כנציגת ציבור מעבידים במותב. מכיוון שנבצר מהגב' גילצר להשתתף במתן פסק הדין התבקשו הצדדים ליתן עמדתם לגבי החלפת נציג המעבידים במותב. ב"כ הנתבעת הסכימה להחלפת נציג המעבידים במותב ואילו ב"כ התובע השאיר לשיקול דעת בית הדין. לפיכך החלטנו להחליף את נציג המעבידים במותב באופן שמר רפאל בילוגורסקי ישמש כנציג מעבידים במקום הגב' גילצר. 2. התובע הגיש תביעה לפיצויי פיטורים. בתביעה נטען: א. התובע עבד במפעל "לוחות השרון בע"מ" (להלן: "המפעל") מיום 12.12.94 ועד ליום 30.6.00. ב. מיום תחילת עבודת התובע במפעל ועד ליום 9.4.00 היה המפעל ממוקם בהרצליה. ג. באותה התקופה התובע גר בהרצליה. ד. ביום 9.4.00 הועתק מקומו של המפעל לנתניה. ה. יש לציין כי בעת תחילת עבודתו של התובע במפעל, הוא לא ידע כי מיקומו של המפעל יועתק לנתניה. ו. היות והתובע המשיך לגור בהרצליה, הוא נאלץ מעתה לנסוע ב- 4 אוטובוסים מביתו עד למקום עבודתו, וכנ"ל בחזרה מהמפעל לביתו. ז. נוצר מצב כי התובע בילה זמן רב בתחילת כל יום ובסופו, בנסיעה באוטובוסים. ח. באותה עת היה התובע אב ל- 3 ילדים: שתי בנות, אשר שהו בשעות היום במעון, ותינוק בן 5 חודשים. ט. היות ואשתו של התובע סובלת מכאבי גב חמורים, המסבים לה כאב וסבל רב ומקשים על תפקודה (נספחים 3,4,5) והייתה באותה עת בהריון, התובע היה חייב להביא ולהחזיר את בנותיו מהמעון מדי יום. י. כמו-כן יש לציין, כי אחת מבנותיו של התובע סובלת מעכירות הקרנית, זקוקה לטיפול רפואי ומסתייעת רבות באביה (נספח 6,7). י"א. עקב מעבר המפעל לנתניה והארכת משך נסיעת התובע למקום עבודתו וממנו באופן משמעותי, כנ"ל, נאלץ התובע לשכור את שירותיה של מטפלת על מנת שזו תדאג במקומו להבאת בנותיו מן המעון והחזרתן ממנו. י"ב. עקב המעבר הנ"ל גם נבצר מן התובע לסייע לאשתו, הזקוקה לסיוע עקב מצבה הרפואי. י"ג. לאור האמור לעיל, פנה התובע למנהל "לוחות השרון בע"מ", מר שלומי דוד, על מנת שיסייע לו במציאת פתרון לבעייתו. המנהל העביר לו באמצעות עובד אחר הצעה בעל פה, לפיה, יופחת מספר שעות עבודתו כל יום (על מנת שיוכל להגיע יותר מאוחר) והתובע ישלים אותן ביום שישי. י"ד. התובע לא הגיב להצעה זו, היות והוא לא ראה בה הצעה רשמית. ט"ו. לאור האמור לעיל פנה התובע ביום 30.5.00 למנהל "לוחות השרון בע"מ", מר שלומי דוד, והודיע לו על הפסקת עבודתו במפעל. התובע ביקש שינתנו לו פיצויי פיטורים (נספח 8). התובע טען כי התפטרותו היתה עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו המזכה אותו בפיצויי פיטורים. כן תבע התובע פיצויי הלנה ופיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו. 3. בכתב ההגנה שהגישה טענה הנתבעת כי הציעה לתובע לארגן הסעה עבורו והוא סירב, ולכן אין לראות בהתפטרותו התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. 4. בישיבת יום 29.5.02 הוסכמו העובדות דלהלן: א. תקופת העבודה 12.12.94 עד 30.6.00. ב. התובע התפטר. התובע מסר מכתב בתאריך 30.5.00 המודיע על התפטרותו בתאריך 30.6.00. ג. מפעל הנתבעת הועבר מהרצליה לנתניה ביום 9.4.00. ד. התובע תושב הרצליה. ה. התובע קיבל שכר חודשי בסך 5,707 ₪ ברוטו. בנוסף שולמה פרמיה מידי חודש. ו. בסמוך למעבר לנתניה התקיימה שיחה עם כל העובדים בה הודע לעובדים על המעבר לנתניה ודובר על אפשרות להעמיד הסעות לעובדים. 5. בעדותו טען התובע כי מנכ"ל הנתבעת לא הסכים לממן מוניות לעובד אחד, ומכיוון שכל העובדים האחרים מצאו פתרונות הסעה - ניסה התובע להגיע באוטובוסים לנתניה, והדבר הכביד עליו והאריך את שעות עבודתו. לטענת התובע הוצע לו לעבוד בשעות גמישות אך הדבר לא הסתייע שכן הדבר אינו אפשרי מבחינת המפעל. 6. עד התביעה מר שלומי דוד העיד כי מנכ"ל הנתבעת, מר אריה הנדל, לא הסכים להפגש עם התובע, אך הסכים לאפשר לו עבודה בשעות גמישות, תוך השלמת השעות החסרות בימי ו'. לטענת העד לא ניתן היה לאפשר לתובע עבודה בימי ו' שכן בדרך כלל המפעל עבד 5 ימים בשבוע. העד הכחיש את גירסת התובע לפיה סירב המנכ"ל לממן הסעה במונית לתובע בלבד. 7. בישיבת יום 18.12.02 ביקש התובע לאפשר לו להציג הקלטה של עד שלדבריו שמע את מנכ"ל הנתבעת אומר שלא יממן מונית לעובד אחד. למרות התנגדות הנתבעת - איפשרנו לתובע להציג את הקלטת, וזאת כדי להגיע לחקר האמת וליתן לתובע הזדמנות לשטוח בפנינו את כל מסכת ראיותיו. 8. בישיבת יום 3.11.03 הוצגה הקלטת באמצעות הגב' אבני שתימללה אותה ולאחר שהתובע נחקר לגביה. כן העיד עד התביעה מר גבי אפל. העד העיד כי למנהל העבודה מר אפרים רובינשטיין יש רכב והוא הסיע ברכבו את העד, את השרטטת של החברה ואף את התובע. לדברי העד נהג התובע לנסוע לנתניה כל בוקר ברכבו של מנהל העבודה, מר רובינשטיין יחד עם העד עצמו. מר רובינשטיין היה אוסף את התובע מהתחנה המרכזית של הרצליה ומחזיר אותו בתום יום העבודה. 9. עד ההגנה, מר אפרים רובינשטיין העיד כי כמעט כל יום אסף את התובע ברכבו מהתחנה המרכזית בהרצליה והוריד אותו ברעננה בתום יום העבודה. לדברי העד, הוצעה מונית לכל העובדים, והענין ירד מהפרק לאור העובדה שהתובע נסע עם העד לעבודה ובחזרה. בחקירתו החוזרת הוסיף העד ואמר. "אינני יודע מדוע התובע אמר שהוא נסע ב- 4 אוטובוסים כאשר בפועל הוא נסע איתי. פעמים ספורות מאוד התובע לא נסע איתי באותה תקופה. מר הנדל אמר שאם התובע לא בטוח שיוכל להתייצב כל יום להסעה - אז אין טעם בהסעה". 10. חשב הנתבעת, מר מיכאל גורבמן העיד כי הוצעה מונית לכל העובדים, אך כולם, לרבות התובע, הודיעו כי יסתדרו בעצמם. לדברי העד, הודיע לו התובע על התפטרותו מסיבות אישיות ואף סירב להצעתו לעבוד בשעות גמישות. העד העיד כי התובע היה בעל מקצוע מצוין והוא ניסה להניא אותו מהתפטרותו ושאל מה ירצה כדי להשאר, אך התובע אמר שהוא רוצה ללכת. 11. מנכ"ל הנתבעת, מר אריה הנדל, העיד כי ניתנה הוראה להזמין מונית גם אם מדובר בעובד אחד. 12. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 13. לאחר שעיינו בכל החומר שהונח בפנינו החלטנו כי דין התביעה להדחות מן הטעמים דלהלן: א. בתביעתו ובעדותו טען התובע כי התפטר עקב הרעת תנאים, מאחר והעברת המפעל בנתניה וסירוב הנתבעת לממן לו מונית ממקום מגוריו למפעל - אילצו אותו להטלטל ב- 4 אוטובוסים דבר שהאריך בהרבה את זמן ההגעה למפעל והחזרה ממנו. ב. טענות התובע עומדות בסתירה לעדויות שנשמעו בפנינו ואשר תמציתן הובאה לעיל: הן עד התביעה גב' אפל, הן עד ההגנה אפרים רובינשטיין, העידו בפנינו כי התובע נסע לעבודה ברכבו של מר רובינשטיין במרבית הזמן, וחזר עם מר רובינשטיין עד רעננה. עדויות אלה מהימנות עלינו. ג. עד ההגנה מיכאל גורבמן העיד כי התובע לא אמר לו שהוא עוזב עקב העדר הסעה. גם עדות זו מקובלת עלינו, לרבות דברי העד כי ניסה להניא את התובע מהתפטרות, שאל מה רוצה התובע על מנת להשאר, ולא נענה. ד. מקובלת עלינו אף עדותו של מנכ"ל הנתבעת, מר אריה הנדל, לפיה ניתנה הוראה לספק הסעה לכל עובד הזקוק לה, גם אם מדובר בעובד אחר. ה. בקלטת שהציג התובע לא מצאנו ביסוס לטענתו לפיה סורבה בקשתו להסעה. ו. לאור כל האמור הננו דוחים את גירסת התובע לפיה התפטר עקב העדר הסעה למפעל. אנו קובעים כי התובע נסע למפעל עם מר רובינשטיין, יחד עם מר אפל והשרטטת, וחזר ברכבו של מר רובינשטיין שהסיעו עד רעננה. אנו קובעים עוד כי הנתבעת היתה מוכנה לספק לתובע הסעה מהרצליה לנתניה וחזרה, וכי התובע לא התריע בפני הנתבעת ולא טען בפניה כי הוא מתפטר עקב העדר הסעה. 14. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 5,000 ₪ + מ.ע.מ.התפטרות