החלטה 1. העוררת הגישה ביום 13 בספטמבר 2005 , ערר על החלטה מיום 20 ביוני 2005, של סגן מנהל מחלקת שומת מקרקעין בנציבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין שמקום מושבו בירושלים. במכתבו מיום 20.6.05 האמור, מתייחס מר יצחק ביגר לשומה שנערכה לנכס מקרקעין בכפר תבור, וההחלטה בהשגה ניתנה ביום 5 באוקטובר 1999 ע"י מנהל מיסוי מקרקעין בטבריה. הפניה למר בירגר, שהוא, כאמור, סגן מנהל מחלקת שומת מקרקעין, נעשתה על פי הפניה של מנהל מיסוי מקרקעין בטבריה, בעוד שההחלטה בהשגה ניתנה על ידי המנהל שבתחום אחריותו מצוי נכס המקרקעין, ושאליו הופנתה ההשגה. 2. מר בירגר ציין במכתבו כי בשומה לא נפלה כל טעות, ולא ראה כל טעם להתערב בה. במכתב קודם מיום 14 במרס 2005, ציין עוד, כי ממילא עברו ארבע שנים ממועד ההחלטה בהשגה, ואין מקום להתערב בלפתוח את השומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח,מכירה ורכישה), התשכ"ג- 1963 (להלן-החוק). 3. בעקבות מכתבו של מר בירגר, הוגש הערר לועדת הערר של בית המשפט המחוזי בירושלים, ולא הוגשה נגד החלטת המנהל בהשגה שניתנה, כאמור, בטבריה. 4. בישיבה המקדמית לא הועלתה הטענה בענין הסמכות המקומית לדון בערר זה. אולם, בסמוך לאחר הישיבה המקדמית, הגיש המשיב בקשה לסילוק הערר על הסף (בש"א 3816/05), מחמת העדר סמכות מקומית, ולחלופין להעביר את הערר למקומו הנכון. העוררת הגיבה בהרחבה. בדיון שהתקיים בפני, הסכימה באת-כוח העוררת להעברת הדיון, הגם שביקשה שנמליץ, בנסיבות העניין, בפני הוועדה שתדון בערר ובכל הנוגע להארכת המועד להגשת הערר. לעומתה הסכים ב"כ המשיב שהמועד שמיום הגשת הערר ועד להעברתו לפורום הנכון- לא תובא בחשבון המועד להגשת הערר. דיון 5. אין כל מחלוקת שמי שנתן את ההחלטה בהשגה היה מנהל מיסוי מקרקעין , כשם שאין מחלוקת שהנכס מצוי בכפר תבור, שתחום השיפוט שחל עליו הוא אותו תחום הסמכות של מנהל מיסוי מקרקעין בטבריה. 6. העוררת פנתה לנציבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בירושלים, בעניין של הסכמה שהושגה בגין שווי המקרקעין, והתעלמות המנהל מהסכמה זו. על כך ניתנה לה תשובה של הנציבות . אין לראות בכך החלטה בהשגה, אלא תשובה על "מעין תלונה" בענין התעלמות מהסכמות שהושגו. ההחלטה בהשגה היתה של מנהל מיסוי מקרקעין בטבריה וכלפי החלטתו מכוון הערר. מכתביו של מר בירגר, שדיבר בשם "נציבות המס", אינו החלטה בהשגה. ההחלטה בהשגה, שאותה תוקפת העוררת בערר, שנותרה בעינה , היא החלטת המינהל בטבריה מיום 5/10/99 . 7. תקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדת ערר), התשכ"ה-1965 (להלן-תקנות סדרי הדין בערר) קובעות בתקנה 12(א) כי על ערר לעניין זה יחולו הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג- 1963, למעט תקנות מסויימות ובכללן תקנה 3 בעניין הסמכות המקומית (תקנה 3). גם התקנה לעניין מקום הימצא הנכס לא תחול. ואולם בתקנה 2 לתקנות סדרי הדין בערר, קובע במפורש, כי ערר יוגש ל"וועדת הערר המכהנת במחוז שבו נמצא משרדו של המשיב שנתן את ההחלטה עליה מוגש הערר". אף מבחינת תכלית הדין, הרי שהערר מכוון נגד החלטה של המנהל באזור מיסוי מסוים, ראוי שיידון בפני ועדת הערר המכהנת באותו אזור, ולו מן הטעם שוועדה "מקומית" כזו מכירה את סביבתה ויודעת באילו נכסים מדובר. אכן, העניין הוא פרוצדוראלי, אך חשיבותו ניכרת. לפי התקנות הכלליות של סדרי הדין-מקום הימצא המקרקעין הוא עניין בעל חשיבות והיה ראוי לאמץ לעניין זה את תקנות הכלליות הקובעות כי מקום הימצא המקרקעין מכתיב את הסמכות המקומית של בית המשפט. אולם, גם בלא הוראה זו, הרי תקנות סדרי הדין בערר, מפנות אותנו למקום שבו מצוי משרד הרשות שנתנה את ההחלטה ודי בכך כדי לקבוע את הסמכות המקומית של וועדת הערר. 8. בענייננו, הסמכות המקומית היא לוועדת הערר הפועלת במחוז שבו נמצא משרדו של המשיב, ובמקרה זה וועדת הערר ליד בית המשפט המחוזי בנצרת. 9. לאור האמור, אנו מורים על העברת הערר לוועדת הערר בבית המשפט המחוזי בנצרת. 10. אין זה עניינה של ועדת ערר זו להמליץ בפני חברתה בנצרת המלצות, ואין בסמכותנו ליתן הנחיות לועדה אחרת, אלא שעלינו להביא את הצהרתו של הפרקליט, מטעם המשיב, כי ככל שוועדת הערר תראה לדון בעניין המועד להגשת הערר, הרי שהתקופה שבין הגשת הערר לוועדה זו בירושלים(13.9.05) ועד להעברתו לוועדה בנצרת- לא תובא בחשבון המועד האמור. סמכות מקומיתמיסיםערר