תאונה בהחלקה על הקרח עניינה של תביעה זו בארוע במהלכו נחבל התובע תוך כדי החלקה על הקרח אצל הנתבעת ונגרם לו שבר. הנתבעת הכחישה את חבותה כעולה מסעיף 7,8 לכתב ההגנה. בית המשפט מינה את ד"ר דניאל משה כאורטופד שנתבקש להגיש חוות דעת לבית המשפט בהקשר פגיעתו של התובע, והנ"ל קבע כי לתובע לא נותרה נכות אורטופדית כתוצאה מהתאונה. את שכרו של המומחה שילמו הצדדים בחלקים שווים. פסק דין זה ניתן בשאלת החבות בלבד. הרקע העובדתי: הרקע העובדתי כעולה מכתבי הטענות הינו, כי ביום 18.3.00 ביקר התובע שהינו יליד 1974 (בן כ- 30) עם מספר חברים במרכז נופש, מרכז קנדה מרכז לנוער ותרבות וספורט בע"מ. התובע טוען כי לו ולחבריו היתה זו הפעם הראשונה בו ביקרו במרכז הנ"ל וכי איש מהם לא התנסה קודם לכן בהחלקה על הקרח. הנ"ל יצאו למרכז קנדה כחלק מחג אותו חגגו. התובע העיד בבית המשפט כי מרגע שהגיע למרכז קנדה, ועד שארעה התאונה, עברה רבע שעה בסה"כ. לטענתו, עמד שתי דקות והסתכל במחליקים ולאחר שתי דקות החליט להכנס, פנה לדלפק קיבל נעליים (לצורך החלקה) מהפקידה, לא ציין בפניה כי זו הפעם הראשונה שלו בנסיון להחלקה, וגם לא נשאל על ידי הפקידה בעניין. לטענתו ציין כי הרגיש שהנעל לא בסדר על הרגל ואולם חשב שמדובר בנעליים רגילות וכך נועלים את הנעליים. התובע נכנס ישר למרכז המשטח, ולאחר החלקה של מספר מטרים בודדים, נפל וריסק את עצמות שוק רגל ימין שלו. להלן התייחסות וטענות הצדדים בהקשר האחריות: 1. אי העמדה על הסיכון התובע, טוען כי העד מטעם הנתבעת (מר דרבקין) העיד בעדותו, כי ספורט ההחלקה על הקרח אינו מסוכן מכל ענפי ספורט אחרים, וכי החלקה על הקרח, אינה דורשת נסיון קודם אלא, שהעד עצמו צרף לתצהירו שלטים הנמצאים במקום שיש בהם כדי להפריך טענות אלה. התובע טוען, כי אומנם ידע כי כשאדם עולה על הקרח הוא יכול להחליק ולהפגע, אבל לא ידע שיפגע קשה כל כך באופן שתתרסק שוק רגל ימין. התובע טוען, כי השאלה הנכונה שיש לשאול היא, האם הוא יכול היה לדעת ולהעריך את מידת הסתברות הנפילה וחשוב מכך את חומרת תוצאות הנפילה על הקרח במהלך הנפילה. לשם תמיכה בטענתו הביא התובע את פסה"ד המנחה בעניין ועקנין המציין: "אנשים אינם מודעים לסכנה הטמונה בקפיצה למים רדודים... והקופצים משוכנעים כי לא יקרה להם מאומה". מאידך מפעילת הבריכה ידעה כי: "כתוצאה מכך התרחשו בעבר מס' פגיעות". בענייננו טוען התובע, כי לא התנסה מעולם בהחלקה, מאידך, המס' הרב של מחליקים נתנה לו תחושה כי גם הוא יכול. הנתבעת לעומת זאת ידעה עפ"י טענת התובע והעד מטעמה אישר זאת בעדותו, כי נגרמו עד כה להרבה מבקרים פגיעות מבלי שזו האחרונה עשתה דבר למנוע את הישנות הנזק. התובע מוסיף וטוען, כי הנתבעת ידעה או לכל הפחות היה עליה לדעת וזאת ניתן ללמוד מעדותו של מר דרבקין, כי רבים מהמבקרים התנסו בעבר בהחלקה והיה עליה לנקוט באמצעים כדי למנוע את התאונה. הנתבעת טוענת לעומת זאת וכמשקל נגד לטענות האמורות, כי במקום מצויים שלטים רבים בדבר הסכנה הכרוכה בהחלקה על הקרח, יש במקום מערכת כריזה אשר מוקראות בה הוראות ואזהרות וכן מסתובבים במקום משגיחים. עוד טוענת הנתבעת, כי ספורט ההחלקה על הקרח טומן מעצם טיבו בחובו סיכונים שהם חלק ממהותו של הספורט והתממשות סיכונים טבעיים הכרוכים בפעילות ספורטיבית כאמור. אין כדי ללמד כי הדבר יוצר מבחינתה אחריות קונקרטית. התובע הינו אדם בוגר, יודע, והדבר גם עולה מעדותו כי החלקה על הקרח מלווה בעצם טבעה וטיבה בסיכון של החלקה ונפילה וכי הוא לא התנהג בצורה אחראית ובוגרת וניתן ללמוד על כך גם מעדותו כי לא עשה שימוש במעקה המיועד לכך. 2. בהקשר לטענה, כי הנתבעת עמדה בחובתה ע"י תליית שלטים ו/או שידור אזהרות במערכת הכריזה, טוען התובע כי יש לדחות טענה זו מכל וכל. התובע מפנה לת.א. 128476/98 חנה נ. מרכז קנדה: "ספורט אין מלמדים בהתכתבות, כי אם בהדגמה מעשית". אין הוראות כתובות על השלטים שיש בהם כדי ללמד בהכרח שהמבקרים קוראים אותם או אותן הנחיות המשודרות במערכת הכריזה כדי ללמד ולהדגים הדרכה פנים מול פנים. הנתבעת טוען התובע התרשלה בכך, שהציבה שלטים כתובים בעברית שלא היו יכולים לעזור לתובע במאומה היות ולטענתו הוא אינו קורא עברית וגם הטענה כי דובר ערבית נמצא במקום, אין בה כדי להכשיר את טענות הנתבעת. 3. אחת הטענות המרכזיות הנטענת נוגעת באספקת נעליים פגומות (נעליים המשמשות להחלקה) או אי מתן הדרכה בדבר נעילה נכונה. לטענת התובע, ניתן להסתמך גם על עדותו של מר דרבקין וגם על השלטים בהקשר זה, כי יש חשיבות רבה לגבי אופן נעילת הנעל וכי הוכח לטענתו, כי הנעליים היו פגומות ו/או לחילופין כי התובע לא קיבל הדרכה בקשירת הנעליים אשר אי קשירתן בדרך הנאותה היתה הגורם העיקרי להחלקה ולפגיעה. הנתבעת מבקשת מביהמ"ש לדחות טענה זו מאחר ומדובר בטענה שלא נטענה בכתב התביעה אלא רק במהלך שמיעת הראיות ומשכך המדובר ב"הרחבת חזית אסורה". יתרה מזו, הנתבעת טוענת, כי התובע לא הוכיח כלל כי יש להדריך בפועל הדרכה מיוחדת כיצד יש לנעול את הנעליים, שכן מדובר בנעליים רגילות אשר כל אדם בר דעת יודע לנעול ולקשור אותן, מה גם שקשירת הנעליים בפועל כלל לא קשורות לאירוע. התובע העיד כי חש שהנעל לא בסדר אך לא דיווח על כך מבחירתו שלו לבחורה שמסרה לו את הנעליים או לנציג כלשהו מטעם הנתבעת. 4. טענה נוספת, עניינה באי מתן הדרכה בדבר החלקה נכונה ו/או התנהגות נכונה בעת נפילה. לטענת התובע, הנתבעת היתה מודעת לצורך במתן הדרכה בנושאים אלה והיתה צריכה לפעול בהקשר זה ובמיוחד שמדובר במחליקים חסרי נסיון. עדות לכך הם השלטים "הרם ידך מיד לאחר הנפילה על הקרח" וכן אף ההוראות המשודרות במערכת הכריזה, אין לראות בהוראות אלה כהוראות מספקות. הנתבעת טוענת, כי גם טענה זו דינה להדחות היות והיא חסרה למעשה כל בסיס ראייתי ואם סבר התובע כי היה מקום לדרוש מהנתבעת הדרכה מיוחדת בטרם ייכנס לבצע את ההחלקה, היה צריך להביא עד מומחה או עד אחר לשם כך וזאת על מנת ללמד מהו הנוהל המקובל במגרשי החלקה על הקרח. נוסף על כך, טוענת הנתבעת כי קיימים שלטים המדריכים את המחליקים להחליק במס' סיבובים בצמוד למעקה וכן נשמעות הדרכות בכריזה. בנוסף לכך מסתובבים בשטח מדריכים אליהם ניתן לפנות בשאלה זו או אחרת. לגבי הטענה כי התובע לא הודרך כיצד לנהוג בעת הנפילה, הנתבעת טוענת שוב, כי מדובר בהרחבת חזית ואין לקבל טענה זו, ובכל מקרה גם במסגרת של שיעורים פרטיים, לא ניתנת הדרכה כיצד יש לנהוג בעת נפילה ותגובה של נופל מהווה תגובה אינסטנטיבית של כל אחד ואחד ואין לצפות מהנתבעת להדריך בנושא זה. 5. התובע טוען לאי העסקת כ"א מספיק ואי הגבלה של מס' מחליקים על המשטח. ניתוח עדותם של התובעים (חבריו של התובע שהעידו) ועדותו של מר דרבקין עצמו מלמדת, כי לא נכחו במקום משגיחים וגם עדות מר דרבקין מלמדת שמשגיח נכח במקום רק מכרטיס הנוכחות, זאת בניגוד לאמור בתשובות שניתנו לשאלון כי במקום היו שני מדריכים, דבר שלא הוכח כלל ועיקר. זאת ועוד, משטח ההחלקה היה מלא מחליקים וטענה זו לא נסתרה. טענה זו מתיישבת גם עם דבריו של מר דרבקין מטעם הנתבעת לפיה מדובר במשטח החלקה המסוגל לקלוט 300 מחליקים ומס' שכזה מחייב המצאות משגיחים על המשטח כאשר בפועל לא היה על המשטח ולו משגיח אחד. על טענות אלה משיבה הנתבעת, כי התובע לא פנה לאחד המשגיחים וביקש את עזרתו וכבר נפסק ב- ע"א 2027/00 (תקדין מ"ח 2002 (4) 778) כי אין לצפות מהנתבעת להעמיד לכל מחליק מדריך צמוד, תביעות של מחליקים אשר נשמעו להוראות הנתבעת ונפלו על אף שהחליקו בסמוך למעקה נדחו ומקל וחומר שיש איפוא לדחות את תביעת התובע אשר לא נשמע להוראות בהמלצות הנתבעת. הנתבעת טוענת בנוסף כי לא הוכח כלל קשר סיבתי בין מס' המבקרים במשטח ובין התאונה ולאור הפער בין עדות התובע לגבי מס' מחליקים לבין עדות חברו שניתנה בביהמ"ש וגודלה של רחבת ההחלקה, אין ללמוד כי מס' המחליקים חרג מגדר הסביר. 6. הנתבעת מבהירה כי אין ספק כי כמחזיקת המקום ומפעילת האתר והמשטח היא חבה כלפי התובע כמי שהשתמש במתקני האתר חובת זהירות מושגית ואולם, לא מוטלת עליה חובת זהירות קונקרטית בנסיבות העניין. החלקה על הקרח היא פעולה שיש בה סיכון שאין בגינה אחריות. ההחלקה על הקרח היא פעילות ספורטיבית הטומנת בחובה סיכונים רבים ועצם עמידה של אדם על משטח קפוא וחלק יוצרת סיכון, אך זהו סיכון סביר שהמבקש לקחת חלק בפעילות כזו לוקח על עצמו ומסתכן כרצונו. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים אשר נותנים דעתם לצד המשפטי, תוך התבססות על הצד העובדתי, אני נותן בזאת את פסק דיני: התובע העיד, כי זו הפעם הראשונה שהגיע למקום ופעם ראשונה שהוא מתנסה בהחלקה על הקרח. אני נכון לתת אמון כי זו הפעם הראשונה שהוא מגיע למקום ומתנסה בהחלקה על הקרח ואולם אינני נותן כלל אמון בעדותו ובעדות חבריו כי לא ידע כי מדובר במקום המיועד לצורך החלקה על הקרח. החלק הזה בעדותו נמצא בעיני בלתי אמין בעיני ואינו מתיישב עם השכל הישר. מדובר היה ביום חג, התובע וחבריו תכננו תכנון מוקדם להגיע למקום וחזקה כי ידעו גם ידעו כי מדובר במקום המשמש בין השאר לנופש לצורך ביצוע פעולות החלקה וכן לצורך אפשרות של שימוש במתקנים במקום לרבות בריכות שחייה. העובדה שמדובר באדם שמגיע פעם ראשונה לביצוע החלקה על הקרח דבר שאני נכון לתת בו אמון חרף ספקותיי בהקשר חלקים שנמצאו בלתי אמינים בעדות התובע וחבריו, מחייבת אותו מטבע הדברים בשים לב לעובדה שמדובר בספורט שהוא ספורט שאינו נפוץ לזהירות רבה ולבדיקה, שכן המדובר בספורט שללא ספק יוצר סיכון וגם הנסיון של התובע לטעון כי הוא לא היה מודע לסיכון זה נדחה על ידי. אין בליבי ספק כי התובע ידע כי יש בספורט הזה סיכון וכי הוא עלול להיפגע ומטבע הדברים החלקה שכזו יכולה לגרום לנזק גוף. נכון הדבר ששום אדם לא היה רוצה להפגע בגופו באופן שייגרם לו שבר כפי שנגרם לתובע ואינני מקל ראש בפגיעתו כלל ועיקר, ואולם אדם הנכנס בשערי מתקן לצורך החלקה על הקרח, חייב לקחת בחשבון גם את הסיכון שהוא יחליק וייפגע ופגיעה כזו יכולה להיות גם מטבע הדברים חמורה מאד, כאשר בנסיבות פגיעתו של התובע לפחות נקבע ע"י רופא בימ"ש כי השבר בגופו לא הותיר בגופו נכות צמיתה. העובדה שמדובר באדם שהגיע לראשונה למקום מחייבת מטבע הדברים לבחון האם הנתבעת עמדה בכל החובות החלות עליה בהקשר זה ובהקשר הכללי. חובת זהירות מושגית בוודאי קיימת כאן ולא ארחיב על כך את הדיבור שכן גם הנתבעת בצדק הודתה בקיומה של חובה שכזו ונשאלת השאלה האם חלה כאן חובת זהירות קונקרטית.ו א. האם ניתן לראות באותם שלטים, אשר מבהירים את הסיכון בהחלקה ואת הצורך בשימוש באמצעים והאם אותו שימוש במערכת כריזה ובשימוש במדריכים כאלה או אחרים יש בו כדי לספק את האחריות החלה על הנתבעת בהקשר זה? האם חלים חובות מעבר לאספקת הנעליים ע"י הנתבעת באופן שעליה לבדוק בדיקה פרטנית שהנעליים תקינות ואף להדריך את הדרך הנכונה בנעילתן? מצד אחד, הוצבו במקום שלטים רק בשפה העברית והיה ראוי בהחלט וצריך כי יהיו שלטים גם בערבית שהינה שפה רשמית בישראל. מצד שני, התובע כאמור ידע שזו הפעם הראשונה שהוא מחליק וידע מטבע הדברים שיש סיכון בהחלקה זו. למעלה מזה, התובע הרי עפ"י עדותו שלו קיבל את הנעליים והרגיש אי נוחות בהקשר הנעליים. האם לא חלה היתה עליו החובה לפנות אל מי שקיבל ממנו את הנעליים על מנת לבקש ממנו הבהרות ואולי גם לשאול אותו לגבי המשמעויות של החלטתו לבצע את פעולת ההחלקה לרבות בקשה כי אותו מדריך דובר ערבית הנמצא במקום והדבר לא נסתר יוכל לשוחח איתו בהקשר זה. אינני סבור כי חלות חובות על הנתבעת לוודא האם מקבל הנעליים נועל אותן בדרך הנכונה. מדובר בנעליים שיש לנעול אותן כך הוכח לי כמנהג בני אדם ויש לחזק היטב את הנעליים תוך כדי קשירה. אם התובע לא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו. ב. תחושתי היתה כאשר שמעתי את עדות התובע ואת חבריו, כי עדות זו כוונה רובה ככולה להשיג את המטרה של קבלת התביעה ולא היה בה מהמנות רבה ביותר. התאונה נגרמה ואין על כך כל מחלוקת ואולם, כל הפרטים הקטנים אשר קשורים בתאונה זו דהיינו, העובדה שנטען כי לא ידעו כי במקום מחליקים, העובדה שלא נעשה נסיון לברר את מהות הכיתוב של השלטים ואת המשמעויות של הכריזה, דבר שהינו אף הוא בלתי סביר בעיני, העובדה שלא פנה התובע תוך ציון שהנעליים לא מתאימות לו, העובדה שהתובע צריך היה להסתכל כיצד מתנהגים אותם מחליקים במקום (בצמידות למעקה) מה גם שהכריזה דיברה על כך שיש להחליק בסמוך למעקה, כל אלה לא בוצעו ע"י התובע. על כן, אני סבור כי התובע תרם תרומה מכרעת בהתנהגותו לקרות אירוע התאונה וכי בנסיבות האירוע הנוכחי, לא חלה אחריות על הנתבעת ומכל מקום, רשלנותו התורמת של התובע היא מכרעת. אילו הייתי סבור כי נוצרה היתה חובה קונקרטית בהקשרו של התובע, לא מן הנמנע שהייתי פוסק אשם תורם ואולם גם אשם תורם זה היה ברמה כזו שהיה בו כדי לדחות את התביעה אל מול ההתרשמות שלי מן הסה"כ הכולל שלפני. ג. העובדה שנטען, כי היה מס' מחליקים בלתי סביר על המשטח וכי לא היו משגיחים על מנת לתת פתרונות לאותם מחליקים נדחית על ידי. ראשית דבר אציין כי לא הוכח לי כי היו במקום 300 מבקרים והעדות הזו לא עומדת בקנה אחד עם עדות חברו של התובע אשר היה כמו התובע במקום. שנית, לא הוכח לי כי התובע כתוצאה מהמצאות מס' כזה או אחר, נגרמה הפגיעה (קשר סיבתי) ו/או לחילופין הנסיון לבוא ולטעון כי העובדה שראה כמות כזו של אנשים נטעה בו את האמונה שלא יקרה לו דבר, יש בה כדי ללמד על אחריות. אינני סבור גם כי חובתה של הנתבעת כי משגיח יימצא ביחס לכל מחליק והדבר אינו סביר. משגיחים היו במקום. אינני יודע לבוא ולהגיד עפ"י חומר העדויות האם היה זה אחד או שניים בנסיבות התאונה הספציפית ואולם לא שוכנעתי כי העדר כ"א הוא זה שגרם לתאונה ולא היה כל נסיון מצד התובע לפנות אל אחד מנציגי הנתבעת על מנת לקבל ממנו פתרון כזה או אחר. לא הוכח לי גם כי הנעליים שקיבל התובע ואשר תמונות הוצגו לי, לא היו תקינות וכי הנתבעת התרשלה בכך שלא הדריכה אישית את התובע בנושא של נעילת הנעל ולכך כבר התייחסתי. אין חובה כזו כאמור על הנתבעת והחובה היא על התובע היה והוא מוצא כי הנעל בלתי יציבה על רגלו או כי הוא נתקל בקושי בקשירת הנעליים, דבר שגם הוא כשלעצמו תמוה ומותיר שאלות קשות של מהמנות לאור עדותו שנשמעה בביהמ"ש בהקשר זה, הרי חובתו לפנות לנתבעת ולבקש ממנה כי תסייע לו בהקשר זה, ומכל מקום, נדרשת ממנו משמעת וחובה עצמית לפעול ולהתנהג בהתאם. ברצוני לציין כי הפסיקה בנושא זה לא זרה לי ואף טרחתי ועיינתי בפסיקות שהועברו לי ע"י הצדדים. טענתו של התובע היא כי הוא שילם על הכניסה למקום והוא יכול לצפות כי במקרה שכזה לא ייפגע ואכן כל מצב או מקרה של פגיעה באשר הוא, מותיר תחושה לא טובה ומצריך מחשבה ותיקון. ואולם אינני סבור כי כל פגיעה בנסיבות שכאלה ובנסיבות שהוצגו לי בתיק זה מלמדת על אחריות נזיקית ולא הגעתי למסקנה כי זהו המצב בתיק זה. רצוי ונכון הוא כי הנתבעת תפיק לקחים באופן שתשנה את הכיתוב ו/או תוסיף כיתוב הנוגע לשפה הערבית בהקשר השלטים, ואולם מעבר לעניין זה, אינני סבור כי התנהגותה ו/או התנהגות מי מנציגיה היתה התנהגות רשלנית אשר מזכה בפיצוי. מאחר ומצאתי בכל זאת פגם בהתנהגותה של הנתבעת ובשים לב לעובדה שמדובר באדם שנפגע בשבר ברגלו, אם כי בנסיבות אשר ביהמ"ש לא מצא כי הן מובילות לאחריות משפטית, ימצא הדבר את ביטויו בפסיקה לחובתו של התובע בהוצאות נמוכות יותר מהסכום שהיה אמור להפסק בדר"כ בנסיבות העניין וביהמ"ש מודיע מראש כי אלמלא עניין זה, היה סכום ההוצאות המשולם ע"י התובע גבוה יותר. מכל המקובץ דלעיל, אני מחליט כי דין התביעה להדחות. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בשיעור של 1,500 ₪ (כולל מע"מ), זאת תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. יתרת אגרה בתיק זה תשולם ע"י התובע. בתיק זה נשמעו ראיות ועדים ואין כל הצדקה לסטות מהמדיניות המתייחסת לכך כי יתרת האגרה תחול על הצד אשר תביעתו נדחתה. החלקה על הקרחתאונות נפילהתאונות החלקה