1. התביעה שהוגשה התנהלה בפני כדן יחיד, בדרך של דיון מהיר, הינה בגין הפרשי פיצויי פיטורים ותשלום עבור שעות נוספות. בנוסף, הגיש הנתבע תביעה שכנגד בגין החזר סכומים ששולמו עבור שעות נוספות לתובע. 2. התובע-הנתבע שכנגד (להלן: "התובע") עבד אצל הנתבע - התובע שכנגד (להלן: "הנתבע") החל מתאריך 1.11.96 עד 31.10.00 והתפטר מעבודתו, כאשר הסיבה לכך, לפי האמור בכתב התביעה היא "ב- 4.5.00 קרא לי הבעלים לשיחה להודיע לי שהחליט חד צדדית לא לשלם לי עבור שעות נוספות החל מאפריל 2000, שלא יעלה את שכרי כפי שהבטיח ב 7% (21.1.00), מכיוון שזה מכניס אותו להוצאות שוטפות ולעתידיות (פיצויים). ב- 12.5.00 קיימנו שיחה נוספת בעניין תוך סירוב מוחלט לפניותיי". התובע דורש תשלום של פיצויי פיטורים, בשל התפטרותו עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה, כאשר הוא מפחית מהסכום הנתבע את הסכום שהופקד בגין פיצויים בביטוח מנהלים. בנוסף, דורש התובע תשלום של שעות נוספות בהן עבד בחודשים 5.00 עד 9.00. 3. לטענת הנתבע, כפי שעולה מכתב הגנה שהוגש מטעמו, התובע התפטר מעבודתו באמצעות מכתב מתאריך 19.9.00 ונחתם לאחר מכן "מכתב מסכם", בו הוא הסכים בחתימתו כי לאחר קבלת כל התשלומים המפורטים באותו מכתב אין ולא יהיו לו טענות ו/או דרישות כלפי הנתבע. לדברי הנתבע, בתאריך 4.5.00 התקיימה פגישה בה הוא אמר לתובע כי הוא מבצע כמות מוגזמת של שעות נוספות ללא הצדקה מעשית, שכן תפקידו אינו מצריך ממנו השקעת כמות שעות עבודה כה רבה, וכי הוא עוסק, בין היתר, במיני פעולות שאינן מיועדות לביצוע על ידי מי שמצוי בדרג ניהולי בכיר. באותה פגישה הובהר לתובע כי אין ברצונו של הנתבע שהוא יבצע עוד שעות נוספות שכן אין בהן כל צורך, שכרו יהיה גלובלי ולא תשולם לו כל תמורה נוספת בגין שעות נוספות אם וכאשר תבוצענה כאלה והודגש כי אין הנתבע מעוניין בביצוע שעות נוספות וכי הוא מעדיף שהתובע יעבוד 9 שעות כל יום ותו לא. לגרסת הנתבע, לפי הנוהג הקיים אצלו, על העובד לקבל את אישור הממונה בטרם שיבצע שעות נוספות. התובע היה כפוף באופן ישיר לנתבע, ולאחר השיחה בה הוסבר לו כי אין צורך שהוא יבצע שעות נוספות, היה אמור להפסיק לבצע שעות נוספות מיותרות. הנתבע שילם לתובע כל תמורת שעות הנוספות עד וכולל חודש אפריל 2000, דהינו עד למועד הפגישה, למרות שמספרן היה מוגזם וללא כל הצדקה. על אף האמור בפגישה המשיך התובע לבצע שעות נוספות רבות ומיותרות ללא הסכמת הנתבע ולכן, לא מגיע לתובע כל תמורה נוספת בגין שעות נוספות שביצע ללא הסכמתו ו/או אישורו. 4. ביחד עם כתב ההגנה, הגיש הנתבע תביעה שכנגד בגין החזר תשלום של שעות נוספות בחודשים מרץ ואפריל 2000. לטענת הנתבע, במהלך חודש מרץ 2000 התעורר הצורך לערוך מפרט צנרת בפרויקט שבו עבד התובע. הנתבע, שהכיר צורת עבודתו ויכולתו של התובע, העריך כי אם הוא יעסוק ויבצע מפרט הצנרת הדבר יארך זמן רב, ויהא בכך משום בזבוז זמן ומשאבים, פנה אל התובע וביקש ממנו, בצורה מפורשת, שלא יעסוק בנושא מפרט הצנרת. חרף פניה זו, פנה התובע אל הנתבע וציין בפניו כי הוא סיים את העבודה של מפרט הצנרת, אשר ביצועה נמשך על פני כ- 200 שעות עבודה. הנתבע טען כי עבודה זו גזלה מהתובע שעות עבודה שאותן היה צריך להשקיע בפרוייקט שבו עסק ואשר היה ממונה עליו. בחודשים 4/00-3 ביצע התובע 133 שעות נוספות, ששולמו לו. בעצם עריכת מפרט צנרת, תוך איסור מפורש, גרם נזק למעבידו, אשר מתבטא בכמות שעות העבודה הרבות שהשקיע ובתשלום שנאלץ לשאת בו, שהוא הסכום הנתבע בתביעה שכנגד. 5. התובע התגונן בדיון בפני התביעה שכנגד וטען כי הוא לא עשה את מפרט הצנרת ועל כן, הבסיס לתביעה שכנגד אינו נכון. התובע פירט בדיון את צורת הדיווח של שעות עבודתו, שנעשה לפי שעון ממוחשב ודיווח אישי עם פירוט העבודות שבוצעו על ידו. 6. אלה העובדות הצריכות לענייננו: א. התובע עבד אצל הנתבע כמנהל פרוייקטים. תנאי עבודתו הוסדרו בהסכם עבודה (ת/3). באותו הסכם נקבע שכר ותשלום בגין שעות נוספות מעבר ל- 9 שעות ביום. ב. התובע התפטר מעבודתו באמצעות מכתב מתאריך 19.9.00, כאשר הוא ביקש לסיים את עבודתו בתאריך 31.10.00. לאחר הודעת התפטרות נערך מכתב על ידי גב' עדי סלה, מנהלת משאבי אנוש של הנתבע, בו פורטו רכיבים של סגירת חשבון (בהם אינם כלולים אלה נשוא התביעה). התובע חתם על המסמך, תוך הצהרה כי לאחר קבלת התשלומים המפורטים אין לו ולא תהיינה לו כל טענות או דרישות מכל סוג שהוא נגד הנתבע. ג. עד לחודש 4.00 הגיש התובע, בנוסף לכרטיסי נוכחות באמצעות שעון, דיווח לגבי העבודות שבוצעו בשעות הנוספות והנתבע שילם שעות נוספות על פיהם. ד. בתאריך 4.5.00 התקיימה שיחה בין התובע לבין הנתבע, בה הודיע הנתבע כי התובע לא יקבל העלאה בשכר כפי שדובר, ועלה הנושא של שעות נוספות, כאשר הנתבע ציין כי התובע לא יקבל תשלום בגין שעות נוספות ושכרו יהיה מאז שכר גלובלי. קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לאמירת הנתבע האם כוונתו היתה כי התובע לא יעבוד יותר שעות נוספות (כגרסתו) או שהוא ימשיך לעבוד באותה מתכונת ויבצע שעות נוספות כאשר נדרש, אך שהוא לא יקבל על כך תשלום (גרסת התובע). ה. אין מחלוקת לגבי עבודת התובע בשעות שפורטו בכתב התביעה. טענת הנתבע היא כי שעות אלה לא אושרו. ו. לאחר סיום יחסי העבודה, קיבל התובע שחרור כספים שבביטוח המנהלים, כולל רכיב של פיצויי פיטורים. 7. שיחה מתאריך 4.5.00: חלק עיקרי של המחלוקת בין הצדדים נובע מתוכן השיחה שתקיימה ביניהם בתאריך 4.5.00. התובע הצהיר בעדותו בדיון: "ב- 4/5/00 קרא לי מר יוסי וייס לשיחה אישית והוא הודיע לי את הדברים הבאים שהחל מחודש 4/00 אני הופך לעובד גלובלי, זאת אומרת שלא ישולמו לי שעות נוספות, הוא גם הסביר שכך הוא יעשה לגבי כל העובדים בחברה וגם אני כלול בכך" (ראו ע. 4 לפרוטוקול הדיון). בנוסף, על פי עדות התובע, נאמר באותה שיחה כי התובע לא יקבל העלאה של 7% כפי שהובטח בכנס בירושלים ו"אם זה לא מוצא חן בעיניו הוא יכול ללכת". התובע לא הסכים לכך, ויזם שיחה נוספת שהתקיימה בתאריך 12.5.00, אך הנתבע עמד על דעתו. התובע קיבל תשלום בגין שעות נוספות של חודש אפריל בחודש יוני. התובע הסביר כי בשיחה מתאריך 4.5.00 מר וייס אמר כי המדיניות היא להפוך את כל העובדים הבכירים לפי שכר גלובלי, אך תוך התחייבות להמשיך לעבוד שעות נוספות. כך, אמר התובע: "דובר על כך שאני צריך להמשיך לעשות שעות נוספות, אני כמהנדס פרוייקטים חייב לעשות שעות נוספות, אין דבר כזה שמהנדס לא יעשה שעות נוספות" (ראו ע' 6 לפרוטוקול הדיון). ברם, לגרסת הנתבע, הוא הודיע באותה שיחה לתובע שאין יותר שעות נוספות. הנתבע אמר לתובע, על פי גרסתו: "אין צורך בשעות נוספות… כדי לרכך את המסר שאני לא מוכן לשעות נוספות, אני אמרתי שאני מצרף אותו למעגל הבכירים כדי שהוא לא ייפגע" (ע. 11 ש. 23-26 לפרוטוקול). שונה המשמעות המשפטית של דרישה של מעביד כי העובד ימשיך בעבודה בשעות נוספות כאשר אין הוא מקבל תשלום על כך, מאחר ושכרו הופך ל"שכר גלובלי", לבין הוראת המעביד כי העובד לא יעבוד יותר שעות נוספות. המקרה הראשון הוא שינוי של חוזה עבודה, שלא ניתן לעשות ללא הסכמת העובד. ברם, אין המעביד חייב לספק לעובד שעות נוספות, והפסקתן היא חלק מהפררוגטיבות שלו. מהאמור על ידי הצדדים אני סבורה כי בשיחה מתאריך 4.5.00 עלה באופן חד משמעי כי אין בכוונת הנתבע לשלם לתובע יותר שעות נוספות וכי הוא יקבל שכר בסיס בלבד, שהוגדר על ידו כ"שכר גלובלי". ברור כי הנתבע לא רצה לפגוע בתובע, ולא רצה לגרום לעזיבתו, ולכן, הוא ביקש להשוות אותו לעובדים בכירים, על אף שלא היתה בפועל כריתה של הסכם חדש. באשר לדרישה לעבוד באותן שעות נוספות, גם לפי גרסת התובע לא היתה דרישה מפורשת באותה שיחה, אלא משתמעת מאופי התפקיד, כאשר המסר הברור היה כי גם אם שעות אלה יבוצעו לא ישולמו. מעבר לנושא של השעות הנוספות הודיע הנתבע לתובע שהוא לא יקבל העלאת שכר כפי שדובר לפני כן אך לנקודה זו אין השלכות על הסעדים המבוקשים. אני רואה לנכון לציין כי על אף השוני בגרסאות אני סבורה כי במקרה זה אף אחד מהצדדים לא משקר ושניהם היו מהימנים עלי. כל אדם מגיע לשיחה עם צפיות ופרשנויות משלו ולכן, על אף גרסותיהם האמיתיות לגבי האמירות שנאמרו, המסקנות יכולות להיות שונות. 8. נסיבות הפסקת העבודה של התובע וזכאותו לפיצויי פיטורים: התובע טוען כי הוא התפטר עקב הרעת תנאי עבודה ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לס' 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). התובע רואה הרעה בתנאי עבודתו בכך שהנתבע הודיע לו כי הוא לא יקבל תשלום בגין שעות נוספות למרות שעליו לעבוד אותם שעות כפי שנדרש במסגרת תפקידו כמנהל פרוייקט. התובע גם ציין בכתב התביעה הנושא של אי העלאת שכר, אך אין בכך כל הרעת תנאים המצדיקה התפטרות תוך תשלום של פיצויי פיטורין. התובע טען כי לאחר השיחה שהתקיימה בתאריך 4.5.00 הוא ניסה לשכנע את הנתבע לשנות את עמדתו באשר לתשלום של שעות נוספות ועל כן התקיימה שיחה נוספת בתאריך 12.5.00. לאחר מכן וכאשר ראה שהנתבע לא משנה את עמדתו הוא התפטר מעבודתו באמצעות מכתב מתאריך 19.9.00 שבו מודיע על סיום עבודתו ב- 30.10.00. ברם, הנתבע הצהיר בעדותו כי התפטרותו של התובע נבעה מסיבות אחרות, כאשר הוא רואה קשר בין הערות שהוא העיר לתובע באשר לתפקודו כמנהל פרוייקט לבין החלטתו להפסיק את העבודה. על מנת להיות זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לס' 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים צריך שיהיה קשר ישיר בין הרעה בתנאי עבודה לבין ההתפטרות. דרישה נוספת שנקבעה בהלכה פסוקה היא שהעובד יתריע בפני מעבידו על תיקון ההרעה. כך נפסק: "כשמדובר ב"נסיבות" שבידי המעביד לשנותן, כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן, להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף" (דב"ע לה' 15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונס רוסקיס לא פורסם; דב"ע לד/ 38-3 יוסף אסרף נ' תל מונד לא פורסם; דב"ע מח/ 60,174 -3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל פד"ע כ 421; דב"ע תש"ן/ 10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ פד"ע כא 238; ע"ע 701022/98 אירית תמיר נ' עירית צפת לא פורסם). כפי שנאמר לעיל, המסקנה אשר עלתה מהשיחה שהתקיימה בין הצדדים בתאריך 4.5.00 היתה שאין בכוונת הנתבע לשלם לתובע עבור שעות נוספות ושהוא יקבל את שכרו הרגיל ללא תוספת בגין שעות נוספות, כאשר נותרה שאלה לגבי עצם ביצוע של שעות נוספות. כפי שגם נאמר, אי מתן אישור לביצוע שעות נוספות הוא פררוגטיבה של מעביד אין בכך כדי להוות נסיבה המצדיקה התפטרות כדין פיטורים. לאחר אותה שיחה, עמדו בפני התובע שתי אפשרויות, להמשיך לעבוד שעות נוספות כאשר היה ברור שכוונת הנתבע היתה לא לשלם עבורן או לא לבצע שעות נוספות ולקבל את שכרו הרגיל. התובע בחר בהמשך עבודה במתכונת הרגילה מבלי לצמצם את מספר השעות הנוספות שבהן עבד. אף על פי כן, לאחר השיחה מתאריך 12.5.00 התובע לא התריע - בכתב או בע"פ שאם לא יתוקן המצב הוא יתפטר, בהתאם לדרישות הפסיקה. מתכונת זו של עבודה המשיכה במהלך 4 חודשים, כאשר לא קיבל התובע תשלום בגין השעות הנוספות שעבד ורק בתאריך 19.9.00 הוא הודיע על התפטרותו. במכתבו לא צויינה כל הרעה בתנאי עבודתו או סיבה אחרת המצדיקה את התפטרותו. מעבר לכך, צויין במכתב: "אנא הרשה לי להודות לך על שימת לבך ועל כל שגליל הנדסה עשתה עבורי תחת הנהגתך". נוסח המכתב מחזק את המסקנה שלא היה קשר ישיר בין הפסקת עבודתו של התובע לבין כל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. מעבר לכך, חתם התובע בתאריך 24.9.00 על הסכמתו לתשלומים הנובעים מגמר החשבון כאשר לא פורט בו תשלום של יתרת פיצויי פיטורים, מעבר לסכומים שמופקדים בבטוח מנהלים. למכתב וויתור על זכויות קוגנטיות בעצמו אין כל נפקות אך בהתחשב בעובדות המקרה, הצהרת התובע מחזקת את המסקנה שצוינה לעיל. לאור האמור לעיל, אני סבורה כי לא הוכיח התובע את זכאותו לפיצויי פיטורים בהתאם לס' 11 לחוק פיצויי פיטורים. 9. זכאותו של התובע לתשלום בגין שעות נוספות: אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד את השעות שפורטו בתביעתו בתיק דמ 1183/03. אולם, לטענת הנתבע התובע עבד שעות אלה ללא אישור ועל כן אינו זכאי לתשלום בגינן. אין חולק כי עד לשיחה שהתקיימה בתאריך 4.5.00 התובע קיבל תשלום בגין שעות נוספות על פי כרטיסי נוכחות ודיווח על המטלות שעשה שאושר על ידי הנתבע. התובע היה מודע לשינוי הנסיבות החל מאותה שיחה וכי לא קיים באופן עקרוני אישור לעבודה בשעות נוספות. התובע לא ניסה לפעול בדרך של הפסקת העבודה בשעות נוספות על מנת לקבל את שכרו הרגיל בגין משרתו הרגילה אלא המשיך בביצוע אותן שעות נוספות כפי שנהג עד אז. בהתאם להלכה פסוקה, על מנת שעובד יהיה זכאי לגמול בגין שעות נוספות, עליו לקבל אישור ממעבידו לעבוד אותן. לא נדרש עובד לעבוד שעות נוספות, לא יהיה זכאי לתשלום בגינן אף אם עבד אותן למעשה. עובד אינו יכול לעבוד שעות נוספות בניגוד לאיסור מעבידו (ראו דב"ע לד 2/7 חיים בן צדוק נ' מדינת ישראל, לא פורסם). משלא הוכיח התובע כי קיבל אישור מהנתבע לעבוד בשעות נוספות החל מחודש 5.00 כאשר היה ידוע לו שאין בכוונת הנתבע לשלם עבור השעות הנוספות ואין הוא בחר באפשרות של לעבוד בשעות הרגילות בלבד, הוא אינו זכאי לגמול שעות נוספות בהתאם לאמור בחוק שעות העבודה ומנוחה התשי"א-1951. 10. תביעה שכנגד: הנתבע הגיש תביעה נגד התובע בגין החזר תשלום עבור שעות נוספות שהוא קיבל בחודשים 3,4/00 כאשר, לטענת הנתבע, התובע הקדיש באותם חודשים כ- 200 שעות עבודה לבצוע מפרט צנרת למרות האיסור המפורש של המעביד. התובע הכחיש בעדותו כי ביצע את מפרט הצנרת אשר במחלוקת. יש לציין כי נטל השכנוע בתביעה שכנגד הוטל על הנתבע - התובע שכנגד. לאור הכחשת התובע, ובהתחשב כי לא הביא הנתבע כל ראייה שהיא על מנת להוכיח כי התובע הפר את האיסור וביצע את העבודה בניגוד להוראות המעביד, לא הרים הנתבע את הנטל הראייתי שהוטל עליו. לכן, דין התביעה שכנגד להידחות. 11. לסיכום: לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד. בהתחשב בתוצאות המשפט, אין צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו. 12. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מתאריך המצאת פסק הדין. ניתן היום ט"ו בתמוז, תשס"ג (15 ביולי 2003) בהעדר הצדדים. עידית איצקוביץ, שופטת שעות נוספות