1. המבקשת 1 הינה ארגון העובדים היציג של עובדי המשיבה והמבקש 2 הינו ועד עובדי המשיבה. המשיבה הינה אגודה שיתופית אשר עיקר פעילותה בהפעלת קווי תחבורה ציבורית ברחבי הארץ והסעת נוסעים. ביום 3.8.03 שלח מר יצחק יואל, מנהל אגף משאבי אנוש במשיבה ליו"ר המבקשת 2 מר חיים תאמם את ההודעה הבאה (הס/6): "לכבוד החבר חיים תמאם יו"ר ועד עובדי "אגד" ארצי ח.נ. הנדון : הסכם קיבוצי "אגד" - הצמדה לשכר בסקטור הציבורי בהמשך לפגישתנו מהבוקר עם נציגות ועד העובדים, בה הסברנו בעל פה פעילות "אגד" ביחס להסכם ולחוק ממאי 2003, כפי שנקבעו בעניין השכר של הסקטור הציבורי וחלותם על עובדי "אגד" החל משכר יולי 2003, ברצוני לחזור ולהדגיש כך: ביום 22.5.2003 נחתם הסכם הקיבוצי לעידוד והצמיחה במשק הדן, בין השאר, בהפחתת שכר במשק בסקטור הציבורי. נושא זה מצא ביטויו גם בחוק כנסת מיום 29.5.2003. על פי ההסכם הקיבוצי החל על עובדי "אגד", שכר העובדים צמוד לשכר החל על העובדים בסקטור הציבורי. לכן, החל משכר יולי 2003, המשולם ביום 9.8.2003 ועד ליום 30.6.2003 (כפי שנקבע לגבי הסקטור הציבורי), אנו נבצע את ההפחתה בהתאמה". בעקבות מכתב זה הגישו המבקשים ביום 6.8.03 בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי במסגרתה התבקשו הסעדים הבאים: "א. צו הצהרתי הקובע, כי הסכם הפחתות השכר בשירות הציבורי אינו חל על אגד. ב. צו הצהרתי לפיו סעיפי ההצמדה בהסכמים הקיבוציים באגד לשירות הציבורי עניינם תוספות שכר ולא הפחתות שכר לטבלאות/סולמות השכר בלבד. ג. צו קבוע האוסר על המשיבה ליישם את הסכם הפחתות השכר ו/או החוק שהוצא אחריו. ד. צו הצהרתי הקובע, כי על המשיבה להמשיך לשלם לכל עובדיה את שכרם המלא כפי שהיה עובר למשכורת חודש יולי 2003, ככל שהנהלת אגד תחיל על העובדים, שלא כדין, את הסכם הפחתות השכר. ה. צו הצהרתי הקובע, כי העובדים זכאים לתשלם פיצויי הלנת שכר בגין סכומים שיופחתו משכרם, ככל שיופחתו, באופן חד צדדי, תוך הפרת ההסכם הקיבוצי, בגין כל חודש בו הופחת השכר. ו. לחילופין, צו הצהרתי המחייב את המשיבה להגיע להסכמות עם נציגות העובדים בטרם ביצוע הפחתות שכר/תנאי עבודה כלשהם משכר העובדים. ז. לחילופי חילופין, לעצור את ביצוע ההפחתות ולהפנות את הצדדים לפי פרק 25 להסכם הקיבוצי לישוב חילוקי דיעות". יחד עם הבקשה העיקרית הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני (סק 103/02). בדיון ביום 10.8.03 הסכימו הצדדים לאחד את הדיון בצו הזמני עם הדיון בתיק העיקרי באופן שפסה"ד ינתן בתיק העיקרי. 2. יחסי העבודה שבין המשיבה לעובדיה מוסדרים בהסכם קיבוצי מיוחד (הס/1) שנחתם ביום 22.6.97 בין הנהלת המשיבה לבין המבקשות (להלן- ההסכם הקיבוצי). תוקפו של ההסכם הקיבוצי הוארך עד לחודש דצמבר 2003 (הס/2). הסעיפים הרלוונטיים לענייננו מפורטים בפרק החמישי להסכם הקיבוצי הדן במשכורות העובדים והינם כדלקמן: "ב. דרוגי שכר סולמות השכר האמורים דלהלן יכללו: -שכר יסוד, ת"י, ת. וותק (השכר המשולב) וכל תוספת אחרת שתתווסף לשכר המשולב כפי שיקבע בהסכם ע"י האיגוד המקצועי אליו צמוד סולם השכר בסקטור הציבורי. הדירוג האחיד השכר של הנהגים, עובדי המשק, הפקידים, עובדי הדפוס והשירותים ישולב לפי סולמות השכר המשולב בדירוג האחיד בסקטור הציבורי כפי שיתפרסמו מעת לעת על ידי האיגוד המקצועי. סולם השכר הנוכחי יכלול תוספת יצור בשיעור 3.65%.ו שנויים כלליים בטבלת הדרוג האחיד לרבות רה- דרוג יופעלו בהתאם.נ דרוגים מקצועיים השכר של המהנדסים, ההנדסאים, טכנאים, רופאים ואקדמאים אחרים ישולם לפי טבלת השכר של האיגוד המקצועי אליו הם שייכים וכפי שמקובל בסקטור הציבורי. לא ידורג עובד בדרוג מקצועי שאינו בעל תעודת הסמכה ממוסד מוכר. ד. הסכמי מסגרת האגודה תשלם לעובדים תוספות שכר שנקבעו בהסכמי מסגרת שבין ההסתדרות והשרות הציבורי כפי שיקבע בטבלאות בדרוג האחיד והדרוגים המקצועיים בשרות הציבורי". מעבר לאותו שכר שהוצמד מכח סעיפים אלו, זכאים עובדי המשיבה להחזרי הוצאות, הבראה, מענק יובל ותוספות שונות כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהסכמים שבין המבקשת למשיבה וללא הצמדה למגזר הציבורי. 3. ביום 22.5.03 נחתם הסכם קיבוצי (הס/3) בין ממשלת ישראל וגופים נוספים בשירות הציבורי לבין המבקשת 1 שעניינו הפחתת שכר זמנית ודחיית תשלומים שונים לעובדים (להלן- הסכם ההפחתה). התקופה הקובעת הינה מיום 1.7.03 ועד ליום 30.6.05. על פי הסכם ההפחתה, המשכורת המשולמת לעובד בעד התקופה הקובעת, תופחת בשיעורים שפורטו וזאת בהתאם למשכורת ברוטו ובאופן פרוגרסיבי. המשכורת לענין זה הוגדרה כ"הכנסת עבודה כמשמעותה בסעיף 2 (2) לפקודת מס הכנסה, שניתנה בכסף למעט גילום מס, זקיפת הטבה ושווי שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד, שהועמד לרשותו של העובד". (סעיף 5 להסכם ההפחתה ). הסכום המופחת אמור להופיע בשורה נפרדת בתלוש המשכורת של העובד ויכונה "עידוד הצמיחה". נקבע, כי ההפחתה לא תובא בחשבון לענין תשלומים להם זכאי העובד מכח הדין או מכח הסכם עקב סיום עבודתו ולא תובא בחשבון לענין חישוב קצבה ולעניין תשלומי המעביד והעובד לקופות הגמל. בהסכם ההפחתה נקבע עוד, כי ידחו תשלומי תוספת היוקר וכן תשלומי דמי הבראה ומענק יובל. נושאים אלו אינם מעניינו בפס"ד זה. אין מחלוקת כי הסכם ההפחתה כשלעצמו איננו חל על המשיבה. ביום 29.5.03 קיבלה הכנסת את חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות הכספים 2003-2004), התשס"ג - 2003 (להלן - חוק ההבראה). פרק טו' שבחוק ההבראה דן בהפחתת משכורתם של העובדים ונושאי המשרה בשירות הציבורי. פרק זה מיישם את עיקרי הדברים שסוכמו בהסכם ההפחתה. חוק ההבראה איננו חל על המשיבה והמשיבה לא פעלה בעניין שבמחלוקת דנן, מכח סעיפי חוק ההבראה. החל משכר חודש יולי 2003 החלה המשיבה להפחית משכרם של עובדיה סכומים על פי שיעורי ההפחתה שנקבעו בהסכם ההפחתה. לצורך ההפחתה נלקח בחשבון רק שכרו הבסיסי של העובד ונגזרותיו ולא נכללו בו רכיבים נוספים כגון רכב, טלפון, ביגוד והבראה. ההפחתה נרשמה בתלוש השכר בשורה נפרדת כך שבשורת השכר הבסיסי לא על כל שינוי. ההפרשות לקופת הגמל מבוצעות על פי המשכורת ללא הפחתה. המשיבה איננה מתכוונת לדחות את תשלומי דמי ההבראה ומענק היובל הואיל ואין היא צמודה למגזר הציבורי בתשלומים אלו. השאלה העומדת להכרעתנו הינה, האם לאור פרשנות סעיפי ההצמדה שבהסכם הקיבוצי פועלת המשיבה כדין או שמא אין היא זכאית לבצע הפחתה כלשהי בשכרם של עובדיה. 4. על פרשנותו של הסכם קיבוצי חלות הוראות חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 ובכללם כללי הפרשנות המעוגנים בסעיף 25 לאותו חוק. את ההסכם הקיבוצי יש לפרש לפי מבחן אובייקטיבי כשיש לעמוד על משמעות ההסכם בראש ובראשונה, מלשונו של ההסכם עצמו. מעל לכל אמורה הפרשנות ההסכם להעשות לאור תכליתו ותוך התחשבות במדיניות משפט העבודה ובהקשר התעשייתי. (דב"ע נז/ 55-4 אגד נ' הסתדרות העובדים הכללית פד"ע לב' 348. עס"ק 1027/00 תכנון המים לישראל בע"מ ואח' נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' , פס"ד מיום 10.5.01). בנוסף לכללי פרשנות אלו, קבע בית הדין הארצי לעבודה אמות מידה להתייחסות לסעיפי הצמדה שבהסכם קיבוצי. נקבע ששיטת ההצמדה אינה מובנית מאליה והיא בחינת יוצאת מהכלל ומחייבת הוראה מפורשת. משישנה הוראה מפורשת יש לפרשה בצמצום ובדווקנות כדרך שמפרשים את היוצא מן הכלל. פרשנות מצמצמת זו באה על רקע העובדה שסעיפי ההצמדה פוגעים בעקרון של קביעת תנאי עבודה של קבוצת עובדים במשא ומתן בו הם משתתפים באופן פעיל. על מנת לאכוף הסכם הצמדה על הנסיבות להיות ברורות ומוגדרות, היינו קיימת קביעה מפורשת בשני מישורים עיקריים (1) מה הוצמד; היינו מה בדיוק המרכיב של תנאי העבודה שהוצמד; השכר, התוספות, הדירוג וכד' (2) מיהו המוצמד; דהיינו מי היא קבוצת העובדים שאליה מצמיד הסעיף בהסכם הקיבוצי. סעיפי ההצמדה ייושמו בין אם מדובר בתוצאה שהיא לטובת העובדים ובין אם לרעתם. (דב"ע מו/ 30-4 ההסתדרות הכללית ואח' נ. בנק איגוד לישראל בע"מ פד"ע יח' 437. דב"ע נז/ 55-4 אגד נ. הסתדרות העובדים הכללית החדשה פד"ע לב' 348. דב"ע מט/ 10-4 מדינת ישראל נ. הסתדרות עובדי המדינה פד"ע כ' 152. דב"ע נו/ 13-4 עיריית ת"א יפו נ. ההסתדרות במרחב ת"א, פס"ד מיום 6.11.96. דב"ע נג/ 32-3 נב/209-3 גדי לוין ואח' נ. בנק איגוד לישראל בע"מ, פס"ד מיום 11.11.93. עסק 001011/02 ארגון הסגל האקדמי אוניברסיטת חיפה נ. אורנים ואח', פס"ד מיום 2.7.03. ס. אדלר, הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום, ספר ברניב ת"א 1987, עמ' 17). 5. סעיפי ההצמדה שבהסכם הקיבוצי עניינם סולמות שכר וטבלאות דירוג בשירות הציבורי, זאת ותו לא. במפורש נקבע בהסכם הקיבוצי, כי תוספות השכר ישולמו כפי שיקבע בטבלאות הדרוגים השונים וכי שינויים בטבלאות אלו יופעלו גם לגבי עובדי המשיבה. אין מדובר בהצמדה למשכורת הכוללת של עובדי השירות הציבורי או לרכיב כלשהו מעבר לטבלאות הדירוג. הסכם ההפחתה על פי נוסחו ועל פי תכליתו, איננו דן כל עיקר בטבלאות הדירוג. הסכם ההפחתה קובע הפחתה מהמשכורת הכוללת של העובד, כהגדרתה בהסכם וללא כל הבחנה בין אותו חלק מהמשכורת המשולם על פי טבלאות הדירוג לבין החלק האחר המשולם מכח הסכמים והסדרים אחרים, לרבות תוספות שונות ואף החזרי הוצאות (למעט המוזכר המפורש בהגדרת "משכורת" שבהסכם ההפחתה). השיטה בה בחרו הצדדים לבצע את הפחתת השכר הזמנית והתוצאה המתקבלת מכך, מלמדים, כי לא היתה כל כוונה לפגוע בטבלאות השכר או לשנותן, ולו גם באופן זמני. גם אם ניתן לראות בדרך יישום הסכם ההפחתה קשר לטבלאות הדירוג, הרי שמדובר בקשר קלוש ורחוק. מטבע הדברים מרכיבי המשכורת של כל קבוצת עובדים בשירות הציבורי שונים אחת מהאחרת. השוואת רכיבי המשכורת של קבוצת עובדים לזו האחרת תלמד, כי אין זהות או דמיון בכל הקשור ליחס שבין המשכורת המשולמת על פי טבלאות הדירוג ליתר רכיבי המשכורת וזאת הואיל ולכל קבוצה תוספות יחודיות משלה. מכאן, כי גם אם נייחס רעיונית, את הפחתת שכר של עובד פלוני (על פי השיעור שבהסכם ההפחתה) בחלקה למשכורתו על פי טבלאות הדירוג ובחלקה ליתרת משכורתו, נמצא כי שיעור הפחתת השכר הדירוגי שונה מקבוצת עובדים אחת לרעותה ואף מעובד פלוני לעובד אלמוני. משכך, ברי שהסכם ההפחתה - על פי נוסחו, בהתאם לצורת ביצוע ההפחתה ובהתחשב בתכליתו - לא שינה את טבלאות הדירוג. אין אנו מקבלים את טענת המשיבה לפיה רק בעיות טכניות מנעו מהצדדים להסכם ההפחתה, התייחסות לטבלאות הדרוג. לא שוכנענו כי לא ניתן היה לשנות טבלאות אלו ככל שהיתה כוונה כזו על ידי הצדדים להסכם ההפחתה. יישום אמות המידה לפרשנות סעיפי ההצמדה שפורטו לעיל על המקרה דנן מביאים למסקנה, כי סעיפי ההצמדה שבהסכם הקיבוצי, שעניינם טבלאות הדירוג בלבד, אינם מאפשרים החלה של הסכם ההפחתה על עובדי המשיבה שכן הסכם ההפחתה דן במשכורת הכוללת ולא בטבלאות הדירוג. משכך, אין המשיבה יכולה ליישם את הסכם ההפחתה על עובדיה ואין היא זכאית לבצע הפחתות שכר מכח אותו הסכם. טענת המשיבה לפיה, מצבה הכספי קשה, איננה עילה ליישום הפחתת שכר באופן חד צדדי. ההשלכות ממצבה הכספי של המשיבה על שכרם של עובדיה, אמורות להיות נדונות במסגרת מו"מ בין הצדדים על פי כללי המו"מ הקבועים בהסכם הקיבוצי. משזו מסקנתנו, אין מקום להצעת המשיבה לפיה יקבע על ידי בית הדין חשב חיצוני בלתי תלוי על מנת שיקבע אם המשיבה מיישמת את הסכם ההפחתה כקבוע בו. 6. מסקנתנו בדבר פרשנותם של סעיפי ההצמדה שבהסכם הקיבוצי, מייתרת את הדיון בטענות נוספות של המבקשים. עם זאת, נתייחס בקצרה גם לעיקרן של אותן טענות נוספות. א. על פי ההלכה הפסוקה ביצוע הסכם בעבר מלמד על הפירוש שניתן לו על ידי הצדדים (בג"צ 567/87 יהושע גוניק ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד מב' (4) 693. דב"ע נד/ 25-4 פלבם מפעלי מתכת נ' ההסתדרות הכללית ואח', פס"ד מיום 13.4.95). טוענים המבקשים, כי הצדדים יישמו בעבר את ההסכם על פי הפרשנות לה טוענים המבקשים. טענה זו מקובלת עלינו והיא עולה מהנתונים המפורטים להלן. ביום 7.9.98 נחתם הסכם בשירות הציבורי במסגרתו שולם לעובדים מענק חד פעמי בשיעור 30% מהמשכורת הקובעת כמקדמה ע"ח הסכם השכר לשנת 98. בשלב ראשון סרבה המשיבה לשלם מענק זה בטענה, כי אין מדובר בתוספת לטבלאות השכר. רק לאחר שהובהר לה, כי מדובר בעדכון טבלאות השכר, שילמה המשיבה את המענק (סעיפים 29-30 לבקשה. נספחים הס/9 - הס/ 11). ביום 13.9.99 נחתם בשירות הציבורי הסכם מסגרת שקבע תוספת שכר בעלות כוללת של 4.8% מהמשכורת הקובעת. עלות זו חולקה על פי החלטות הדירוגים השונים כשרובה ניתנה כתוספת שכר ומיעוטה כמענקים חד פעמיים לעובדים. המשיבה סרבה לשלם לעובדים את אותו חלק שהוגדר כמענק חד פעמי. רק כשנתיים מאוחר יותר, במסגרת מו"מ על הסכם עבודה חדש במשיבה, הוסכם על יתרת התשלום בהתאם להסכמי השכר בשירות הציבורי (סעיפים 31- 33 לבקשה. נספחים הס/ 12 - הס /15). טענת המשיבה לפיה העובדה שבסופו של דבר שולמו הסכומים שנדרשו על ידי המבקשים, מלמדת על כך שפרשנותה שלה לסעיפי ההצמדה היא הנכונה, איננה מקובלת עלינו. עמדתה העיקבית של המשיבה כפי שבאה לידי ביטוי בין השאר, במכתבים הס/10 ו- הס /15, לא השתנתה. המשיבה שילמה את הסכומים שהיו שנויים במחלוקת רק כשהשתכנעה כי מדובר בתוספת שכר שהיא חלק מטבלאות השכר או במסגרת הסכם שכר חדש. נוכח האמור, וככל שיש בכך צורך, אנו מקבלים טענה זו של המבקשים. ב. מוסיפים המבקשים וטוענים, כי יש ליישם את ההצמדה לטבלאות הדירוג רק מקום שמדובר בתוספת לאותן טבלאות ולא במקום שמדובר בהפחתה. אנו דוחים טענה זו. מכח חובת תום הלב המוטלת על הצדדים ליחסי העבודה ובהתחשב בכללי פרשנות ויישום סעיפי הצמדה, יש לקבלם על הטוב שבהם ועל הרע - על "הדבש" ועל "העוקץ". צד להסכם העבודה איננו יכול לבור לו את שנוח לו מתוך הסכם העבודה ולהשליך את שנוח לו פחות. את סעיפי ההצמדה שבהסכם הקיבוצי, מקום שהם חלים, יש ליישם הן באשר לתוספות לטבלאות הדירוג והן באשר להפחתות בטבלאות אלו. לא מקובלת עלינו טענה נוספת של המבקשים לפיה, אין ליישם את סעיפי ההצמדה הואיל ומדובר בתשלומים בעקבות אירועים חד פעמיים המיוחדים לקבוצת עובדים אליה מבוצעת ההצמדה (דב"ע נג/ 32-3 נב/ 209-3 גדי לוין ואח' נ' בנק איגוד ואח' פס"ד מיום 11.11.93). הסכם ההפחתה איננו אירוע חד פעמי. אף שמדובר בהפחתת שכר זמנית, הרי שזו משתרעת על פני שנתיים ימים ונוגעת למשכורת הבסיסית של העובד ולא לתנאי שולי וצדדי. ג. לבקשתם דנן צרפו המבקשים מסמך התייעלות מיום 5.2.03 שנערך על ידי המשיבה (הס/3). מסמך זה התקבל בעיקרו על ידי המבקשות (הס/2). לטענתם, הפחתת השכר על פי הסכם ההפחתה הינה בגדר הפחתת שכר כפולה וזאת בחוסר תום לב. לענין זה טוענים המבקשים, כי גם במסגרת הסכם ההפחתה הושגה הסכמה לפיה במקומות עבודה בהם קיימת תוכנית התייעלות ספציפית לא יחול בנוסף הסכם ההפחתה. המבקשים מפנים להסכם שנחתם בין התעשיה הצבאית לישראל בע"מ לבין המבקשת 1 (הס/18). עיון בהס/3 ובהס/2 מלמד, כי מדובר בתוכנית שעיקרה התייעלות במדידת תפוקות מהן נגזרות פרמיות המשולמות לעובדים ושאלת צימצום תקנים וכד'. תוכניות מסוג זה נעשות במשיבה מידי שנה כדבר בשיגרה כך שאין הדבר נוגע ישירות לתוספות השכר שניתנו באותה עת מכח סעיפי ההצמדה (פרק 7.8 לתגובה). גם העובדה שבמסגרת זו נדחה מועד מתן דרגות ופוטרו עובדים, איננה מונעת החלת סעיפי ההצמדה, מקום שיש ליישמם. איננו סבורים, כי יש בהסכם תע"ש (ת/18) שהרקע לחתימתו לא הובהר די הצורך, כדי לתמוך בטענת המבקשים. לשיטתנו, תוכנית ההתייעלות כשלעצמה לא אמורה לעמוד לרועץ למשיבה בייישום סעיפי ההצמדה שתוצאתן הפחתת השכר. 7. נוכח האמור לעיל בסעיף 5 מתקבלת הבקשה ואנו מצהירים וקובעים כדלהלן: א. ההסכם ההפחתה איננו חל על המשיבה. ב. המשיבה איננה רשאית ליישם את הסכם ההפחתה על עובדיה. ג. כפועל יוצא מהאמור לעיל, על המשיבה להמשיך ולשלם לכל עובדיה את שכרם המלא כפי שהיה עובר למשכורת חודש יולי 2003. ד. על המשיבה להשיב לכל העובדים את הסכומים שהופחתו משכרם לחודש יולי 2003 וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פס"ד זה ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית. אנו דוחים את התביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר. אין צו להוצאות. פסק הדין ישלח לצדדים בפקס. ניתן היום ד' באלול, תשס"ג (1 בספטמבר 2003) בהעדר הצדדים. ברוך אייזנברג נ.צ. (ע) משה טיומקין נ.צ. (מ) ש.טננבוים, שופט הפחתת שכר / ירידה בשכר