החלטה 1. בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בהתאם לסעיף 153 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). 2. למבקשים, בני זוג, הוצאו על-ידי פקיד השומה שומות על פי מיטב השפיטה לשנים 1999-2001. המבקשים הגישו השגה על השומות. לטענתנם, הוגשה ההשגה ביום 17.10.2004. ביום 19.10.2004 ניתנה החלטת פקיד השומה הדוחה את השגתם של המבקשים. עם זאת טוענים המבקשים כי את ההחלטה בהשגה קיבלו רק בחודש אפריל 2005, כלומר כ-6 חודשים לאחר שניתנה ההחלטה. 3. המבקשים הגישו את הערעור ביחד עם בקשה להארכת מועד, רק ביום 13.9.2005. לטענתם, איחרו במועד ההגשה בשל מחלתו של בא כוחם, עוה"ד שדה. עוה"ד שדה צירף לבקשה אישור כי שהה בתקופת מחלה מיום 1.6.2005 ועד 30.6.2005 וכן מסמכים על תאונה שבה נפגע כבר ביום 30.3.2005. עוד טענו כי עו"ד שדה שב לעבודתו סמוך לפגרת בתי המשפט, ולכן הוגשה הבקשה להארכת מועד סמוך לאחר הפגרה. 4. המשיב מתנגד לבקשה להארכת מועד. המשיב טוען כי ההשגה הוגשה רק ביום 19.10.2004, ולכן ההחלטה שניתנה ביום 19.10.2004 עומדת בדרישת סעיף 152 לפקודה. עוד נטען כי הטענה שהשומות הגיעו לידי המבקשים רק בחודש אפריל 2005 לא הוכחה, ולא צורף תצהיר לתמוך בטענה. נטען גם כי אין ראיה מתי פנו המבקשים לבא כוחם עו"ד שדה, והאם היותו בחופשת מחלה רלוונטי לאיחור. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי אין למבקשים כל טענה ראויה להתברר בערעור. 5. דין הבקשה להידחות. סעיף 153 לפקודה קובע את זכותו של מי שנפגע מהחלטת פקיד שומה שניתנה לפי סעיף 152(ב) לפקודה. תקנה 2 לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה) תשל"ט-1978, קובעת כי ערעור על שומה יוגש תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה השומה למערער. תקנה 9 לתקנות אלו קובעת כי על הערעור יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובהן גם תקנה 528 לתקנות הקובעת כי הארכת מועד להגשת ערעור מותנית בהוכחת "טעם מיוחד" לאיחור. 6. ההלכה המקובלת הינה כי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הינו טעם חיצוני לבעל הדין. טעם הנעוץ בהתנהגות המבקש עצמו אינו מהווה, בדרך כלל, טעם מיוחד (ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 888). הטעם החיצוני הנטעם הינו מחלת בא כוחם של המבקשים. הוכחת הטעם המיוחד מחייבת הצגת תשתית ראייתית כדי להסביר את טעמי האיחור. תשתית זו צריכה להבהיר מהו המועד שבו קיבלו המבקשים את החלטת פקיד השומה, שכן מועד זה מתחיל את המירוץ להגשת הערעור. עליהם להצביע על העובדות המבהירות את האיחור. כאשר האיחור מבוסס על קשיים של בא כוחם, בשל מחלה או מטעם אחר, צפוי כי תוצג תשתית כזו המלמדת מתי פנו לבא כוחם, מתי נודע להם כי הוא אינו יכול לייצגם, ומה נעשה כדי לבקש את הארכת המועד בשל אותה מגבלה. 7. לבקשה שבפניי לא צורף כל תצהיר של המבקשים. מהודעת השומה עצמה עולה כי ההחלטה ניתנה ביום 19.10.2004, והעדכון נעשה ביום 24.10.2004. 8. לא ניתן כל פירוט האם השומה הגיעה לידי מייצגם של המבקשים בסמוך למועד זה, כפי שצפוי מקום שלמייצג קישור למחשבי מס הכנסה. למעשה פרט לאמירה כללית של בא כוח המבקשים, אין כל בסיס לטענה כי ההחלטה נמסרה להם רק באפריל 2005. 9. זאת ועוד, אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע הוגש הערעור רק בחודש ספטמבר 2005. גם אם למבקשים נודע על ההחלטה בחודש אפריל 2005, היה להם זמן די והותר להגיש את הערעור או לפחות לבקש הארכת מועד להגשתו. עו"ד שדה אינו עובד לבדו במשרדו. לא נמסר מדוע המבקשים לא יכולים היו לבקש ארכה. עוד לא פורט מתי פנו המבקשים לעו"ד שדה, שכן לכאורה אין שמץ ראיה כי עו"ד שדה היה מעורב בהליכי ההשגה. אם פנו אליו רק בחודש אפריל 2005 או לאחר מכן, אין כל הסבר מדוע לא פנו לעו"ד אחר שאינו בחופשת מחלה. 10. אציין גם כי עו"ד שדה אינו טוען בשום מקום כי משרדו הושבת מכל פעילות, וכדי נבצר ממשרדו להגיש את הערעור או בקשה להארכת מועד. 11. למעלה מן הדרוש אציין כי לכאורה אין למבקשים כל טענה בעלת סיכויים רבים בערעור. טענת הערעור היחידה הינה כי החלטת פקיד השומה הגיעה לידיהם לאחר המועד הקבוע בסעיף 152(ג) לפקודה. המבקשים אינם מעלים שום טענה נגד השומות לגופן. הסתמכות המבקשים על החלטת כב' השופטת מזרחי, בתיק עמ"ה (ירושלים) 7050/03, משה סמי נ' פקיד שומה, מיסים יח/4, ה-19, מתעלמת מכך שפסיקה עיקבית של בתי משפט אחרים פירשה את הוראת סעיף 152 באופן שונה. הפסיקה המקובלת בבתי המשפט הינה כי די בכך שהחלטת פקיד השומה ניתנה סופית טרם חלוף המועד הקבוע בסעיף 152(ג) ואין רלבנטיות למועד הגעת השומה לידי הנישום או אפילו למועד דיוור השומה לידיו. (ראה עמ"ה 1155/04) (ת"א), שירצקי (איזי) יחזקאל נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו-4, מיסים יט/2 ה-30, עמ"ה 363/02, גריל נ' פקיד שומה חיפה, מיסים יט/1 ה-24). 12. נוסיף על כך את העובדה כי אין בפניי אפילו ראיה ברורה, מטעם המבקשים, מתי הוגשה ההשגה, שכן אף שמכתב ההשגה נושא את התאריך 17.10.2005, הרי שהחותמת המעידה על מועד ההגשה צולמה באופן בלתי קריא. 13. בשים לב לכל האמור דומני כי המבקשים לא השכילו להצביע על טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות שכר טרחה בסך כולל של 2,000 ₪. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעורמיסיםמס הכנסהערעור מס