החלטה המשיב מבקש למחוק על הסף את הערעורים שבהליך זה משום האיחור הנטען בהגשתו. ההחלטות נשוא הערעור נשלחו למערערת ביום 6.6.05, בדואר רשום, על פי כתובתה הנכונה, ובהתייחס להחלטה לדחיית השגות המערערת שניתנה ביום 29.5.05. המכתב הזה חזר למשרדי מע"מ בציון "לא נדרש", והדבר גם עולה מצילום המעטפה שחזרה, ואז שוגרו ההחלטות בדואר רגיל, ביום 24.7.05, הן לכתובת המערערת, והן לכתובת בא כוחה. חרף זאת, הערעור שלפני הוגש רק ביום 26.2.06, חודשים ארוכים לאחר האירועים הללו. עובדות אלה מפורטות בתצהירה של מנהלת מדור ביקורת במשרדי מע"מ באר שבע, גב' יוכבד בשארי, שצורף לתשובת המשיבה על תגובת המערערת, אף שהמערערת עצמה לא צירפה תצהיר מטעמה, למרות שהדבר הותר לה בהחלטה מיום 29.3.06, שם עוגנו ההסדרים לדיון והכרעה בבקשה זו של המשיב לסילוק על הסף. משכך, העובדות הנ"ל הוכחו כדבעי. אין חולק שעל פי סעיף 2 (א) לתקנות מס ערך מוסף (סדרי דין בערעור) תשל"ו- 1976, היה צורך להגיש את הערעור לבית המשפט תוך 30 יום מקבלת ההודעה על החלטת המנהל, כלומר ממועד קבלת ההחלטות בהשגה. על פי סעיף 80 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו- 1975, הודעת המנהל תומצא לחייב במס ביד או בדואר רשום. סעיף 141 (ב) לחוק קובע חזקת המצאה ולפיה "נשלח מסמך בדואר, רואים אותו כאילו הומצא לנמען ביום החמישי לאחר שנשלח, אף אם סירב הנמען לקבלו". בהינתן שהמסמך הנדון שוגר בדואר רשום, והמערערת לא דרשה אותו, אף שנשלח לכתובת נכונה, רואים אותה על פי הוראת הסעיף הזה, כמי שסירבה לקבלו, ולפיכך רואים אותה כאילו הומצא לה כחלוף 5 ימים לאחר שיגורו. לכאורה, איפוא, חלף עבר המועד החוקי להגשת הערעור, שבועות וחודשים לפני שהוגש בפועל, ואין בפני בקשה להארכת המועד. המערערת מתמקדת, משום מה, בתקיפת השיגור המאוחר והשני של ההחלטות, בדואר רגיל, ואינה מעלה טענה של ממש כנגד טענת המשיב, העובדתית והמשפטית המשולבת, שלפיה הצירוף של שיגור ההחלטות בדואר רשום יחד עם חזקת ההמצאה שבחוק, מוליך לקביעה המתחייבת שרואים את המערערת כמי שקיבלה את החומר, אף שבפועל, ולאור החזרת המכתב למשיב במעטפתו, כנראה שבפועל אכן המערערת לא היתה מודעת לאמור בו לגופו. בכתב הערעור נטען כי יש לחשב את המועד להגשתו החל מיום 26.1.06 כאשר שר האוצר הודיע למערערת, לשיטתה, כי אינו מוכן להמציא לה מסמכים מסויימים, שהיו בבסיס הוצאת השומה נשוא הערעור, אך מעבר לעצם העלאת הטענה, אין נימוק כלשהו מן הדין הכיצד מועד זה הופך להיות התאריך הקובע לתחילת מניין 30 הימים, כאשר החוק נוקב במועד אחר לחלוטין. על פני הדברים, ובהעדר טיעון או הנמקה של ממש לסתור, ברור שהמערערת החמיצה את השעה להגשת ההליך שלפני, וכל עוד לא הוארך המועד לפי ההסדר שהדין מעמיד לכך, אין מקום לבררו, ודינו להיות מסולק על הסף. אכן, קיימת אי נוחות מסויימת, עם התחושה שבשל עניין דיוני, ואי עמידה בלוחות זמנים, עלולה המערערת שלא להישמע לגופן של טענותיה, והערעור ימחק, מטעם זה, אולם, כאשר בעל הדין אינו פועל כמתחייב, ואינו מגיש את הבקשות הנאותות שיכול ויאפשרו לו פתיחה מחודשת של דלתות בית המשפט, אין לו אלא להלין על עצמו, וסדרי הדין, ובכלל זה המועדים שהדין קוצב להגשת ערעור כזה, אינם בגדר המלצה גרידא, אלא מחייבים את הכל ותוחמים את המסגרת והכללים לבירור הפלוגתאות והמחלוקות לגופן. משני טעמים אעכב מתן החלטה אופרטיבית לסילוק הערעור על הסף, לעת עתה ולתקופה קצובה. טעם אחד- אף שהיה על המערערת להגיש תצהיר או ראיות אחרות ככל שעמדת המשיב, ברמה העובדתית, לא נראתה לו, ועמדה זו היתה ידועה לה היטב מהחומר שבתיק, הרי, לפי שהתצהיר מטעם המשיב צורף לתשובה שהגיש המשיב על טענות המערערת, יתכן שבדעת ב"כ המערערת לחלוק על האמור שם בנקודה כלשהי, ואולי יבקש לחקור את נותן התצהיר, ואף שלא ברור אם בקשה כזו תענה, ואם בכך ניתן יהיה לרפא, ולו בעקיפין, את המחדל של אי הגשת תצהיר מטעם המערערת מלכתחילה, אין למנוע בעדה לפחות לנסות ולבקש דבר מה במישור זה. טעם שני- פרקטי, למקרה שהמערערת תחפוץ להגיש בקשה להארכת מועד, וכל עוד בקשה כזו לא תוכרע, רצוי מטעמי יעילות להותיר את התיק שלפני "פתוח", ולא להביא לסירבול אדמינסטרטיבי של ההליכים. לפיכך- ההחלטה האופרטיבית הסופית לעניין בקשת המשיב למחוק על הסף את הערעור, תינתן לאחר חלוף 30 יום מהמצאת החלטה זו לב"כ המערערת, (ימי פגרה אינם כלולים), ולאחר שבית המשפט יבחון האם הוגשה בקשה או הודעה נוספת כלשהי. מיסיםדואר רשוםדוארמע"מ (מס ערך מוסף)