העובדות הרלוונטיות לתובענה: 1. התובעת, הגב' אסתר סעד, הינה אלמנת המנוח מר משה סעד ז"ל (להלן: "המנוח"). המנוח והתובעת, חתמו ביום 10/02/94 על חוזה הלוואה בסך 115,000 ₪, אותה נטלו מהנתבע 1 - בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק"), לצורך רכישת דירת מגוריהם (להלן: "הדירה").   2. במסגרת חוזה ההלוואה הציע הבנק ללווים, לחתום על ביטוח חיים קבוצתי מטעם הנתבעת 2 - מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל"), לצורך רכישת פוליסת ביטוח חיים, אשר נועדה להבטיח את סילוק המשכנתא, למקרה שאחד מבני הזוג ילך לעולמו, טרם פירעון ההלוואה.   3. בהצהרת הבריאות, שהינה חלק מהותי ממסמכי הביטוח כאמור, אותה מילאו התובעת והמנוח ועליה חתמו, נשאל המנוח אם הוא סבל או סובל ממחלת לב. על שאלה זו השיב המנוח בהצהרת הבריאות בשלילה.   4. סעיף 5 להצהרת הבריאות קובע כי הביטוח יתבטל מיום עשייתו, אם יתברר כי הפרטים שנמסרו בהצהרת הבריאות אינם נכונים ו/או אינם מלאים ו/או מטעים.   5. בהתאם לתשובות עליהן הצהירו התובעת והמנוח בהצהרת הבריאות עליה חתמו, הוצאה להם פוליסת ביטוח חיים.   6. ביום 02/02/96 נפטר המנוח בארה"ב, כשהוא בן 43. בתעודת הפטירה יוחסה סיבת המוות לאוטם שריר הלב.   השאלה שבמחלוקת: האם מגדל מחוייבת לשלם לבנק, שהינו המוטב על פי פוליסת ביטוח החיים שעשה המנוח, את תגמולי הביטוח, וזאת לאור מצבו הרפואי של המנוח, והשלכות אי הגילוי בדבר מצבו הרפואי בפוליסת ביטוח החיים.       דיון: אציין מיד כי מצאתי לדחות את התביעה, שכן המנוח והתובעת, הסתירו עובדות מהותיות לעצם כריתת חוזה הביטוח ואין ספק שאילו ידעה עליהן מגדל, עובר לכריתתו של חוזה הביטוח לא הייתה מתקשרת באותו חוזה, (סעיפים 7(ג) (1) ו - (2) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") ).   בהתאם לסעיפים 6 (א) ו - 6 (ג) לחוק, חלה על המבוטח החובה ליתן תשובה מלאה וכנה לעניין שהוא מהותי ויכול להשפיע על נכונות מבטח סביר להתקשר בחוזה הביטוח.   יתר על כן, קובע סעיף 6 (ג) לחוק, כי הסתרת עובדה בכוונת מרמה, על עניין שהמבוטח יודע שהוא מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. אי קיום החיובים האמורים, פוטר את המבטח מהתשלום דמי הביטוח.   מהעדויות והמסמכים שהובאו בפני הגעתי למסקנה ברורה ללא כל פקפוק, כי המנוח חתם על הצהרת הבריאות אשר על בסיסה הוצאה פוליסת הביטוח, כשבפיו תשובות כוזבות, תוך ידיעה ברורה שהן כוזבות ובכוונת מרמה.   המנוח בחר לענות "בלא" מפורש במקום המיועד לשאלה האם סבל או סובל ממחלת לב, כלומר, הצהיר כי לא סבל בעבר או בכל מועד עובר לחתימתו ממחלת לב.   ואולם, מבחינת המסמכים הרפואיים המתייחסים למנוח עולה כי המנוח "סבל ממחלת לב מולדת שנבעה מפגם בין העליות שבליבו, כתוצאה מכך מפגם במסתם המטרלי, שלא נסגר טוב וגרם לדלף מחדר שמאל לעליה השמאלית. כתוצאה מצירוף מומים זה, נגרם עומס כבד על חדר שמאל ועל חדר ימין... לקראת גיל 18, ככל הנראה עקב ההגדלה הניכרת של חללי הלב והעומס על חדר שמאל וימין גרם בין היתר ללחץ דם ריאתי, החל לסבול מקוצר נשימה במאמצים, עם שיעול ומנוחה ושינוי במבנה בית החזה ...... מחלתו הצריכה אישפוז בגיל 18 לצורך ניתוח לב פתוח ... בעקבות הניתוח, קיבל פטור מלא משרות צבאי ונזקק לטיפול תרופתי קבוע ויום יומי". (חוו"ד ד"ר טובי רסין).   מבדיקת תיקו הרפואי עולה כי המנוח המשיך לקבל, עד יום מותו, טיפול תרופתי קבוע בדיגוקסין, קוינידין וקומדין.   על רק עובדות אלה ומצבו הרפואי, הרי שתשובתו בלאו מוחלט על השאלה אם סבל או סובל ממחלת לב, הינה תשובה שקרית בעליל שכן, בוודאי שידע על מחלתו, על ניתוח הלב שבוצע בו וקיבל טיפול תרופתי יום יומי.   מתגובה שיקרית זו ניתן גם ללמוד על כוונת מרמה, שכן מדובר בפרט לגביו ניתנה תשובה כוזבת, פרט המהווה נדבך מהותי לעצם כריתת חוזה הביטוח (ראה גם ע.א. 1845/90, פד"י מז (5) 661 וגם ע.א 1809/95 פד"י נ (3) 83).   בעדותו מיום 18/11/01 הסביר ד"ר רסין, לשאלת ב"כ התובעת, כיצד ניתן לקשור בין מחלת הלב של המנוח לבין הסיבה למותו, המצויינת על גבי תעודת הפטירה האמריקאית. ד"ר רסין השיב כי תעודת פטירה היא פשטנית, לא מופיעה בה כל התייחסות למחלת הלב המולדת ממנה סבל המנוח. משלא עבר המנוח ניתוח שלאחר המוות לקביעת סיבת מותו, הרי שהאבחנה בתעודת הפטירה היא אבחנה משוערת, מבלי שהיה הרופא, רושם התעודה, מודע להיסטוריה של מחלת הלב ממנה סבל המנוח כל חייו.   ד"ר רסין הסביר כי המנוח, כידוע, סבל ממחלת לב מסתמית והיה בגופו מסתם מלאכותי. הוא נזקק לתרופות מדללות דם כדי למנוע קרישה של הדם על גבי המסתם המלאכותי. קריש כזה אשר נשטף עם זרם הדם יכול להגיע לעורקים הכליליים של הלב ועלול לגרום לאוטם. למנוח הייתה פגיעה מאד קשה בתיפקודי הלב. מחלת לב, כולל אוטם שריר הלב גורם למוות ברב המקרים המוחלט על ידי הפרעות קצב. העובדה שהלב מוגדל בחולה שמקבל תרופות למניעת הפרעות קצב (הקוינידין והדיגוקסין) עושות אותו רגיש במיוחד להפרעות קצב.   ד"ר רסין בחקירתו, בהתייחסו לטענת התובעת, סיכם "לבוא ולטעון שהמנוח סבל ממחלת לב X אבל נפטר ממחלת לב Y היא מגוחכת ואפילו משעשעת".   מכלל הראיות שהוצגו בפני עולה המסקנה כי המנוח סבל ממחלת לב במשך שנים רבות ועובר לחתימתו על טופס ההצהרה. כן עולה המסקנה כי מותו של המנוח הינו תוצאה של מחלת הלב ממנה סבל ו/או הטיפול שקבל בגינה.   פרופ' קרסיק מטעם מגדל, הגיש חוו"ד חיתומית לעניין השאלה האם הייתה מגדל מוכנה לבטח את המנוח (להתקשר עמו בחוזה הביטוח), לו ידעה על מחלת הלב ממנה סבל עובר לחתימה על פוליסת ביטוח החיים. פרופ' קרסיק ציין בחוות דעתו כי מום לב ומסתם מלאכותי מהווים סיכון גבוה לתמותה. גם התרופות אותן נטל המנוח (קומדין ודיגוקסין) מעלות הסיכון לאירוע מסכן חיים ולמוות. לפיכך, מסקנתו של פרופ' קרסיק הינה כי לו היה המנוח מדווח על מחלת הלב, הניתוח והטיפול התרופתי, כפי שנשאל בעת קבלתו לביטוח, היה נדחה ולא מתקבל לביטוח חיים בחברת מגדל כמו גם אצל כל מבטח אחר.   יתר על כן, מחומר הראיות שהונח בפני שוכנעתי כי המנוח כמו גם התובעת היו מודעים היטב למשמעות תשובותיהם וחתימתם על טופס הצהרת הבריאות ומשמעותו המשפטית של המסמך (חוזה הביטוח) שעליו חתמו. לעניין זה מאמינה אני לעדי הנתבעים אשר מסרו עדות אמינה, רצופה והגיונית ובדבריהם ניכרו סימני האמת.   לעומת זאת, התובעת עשתה עלי רושם גרוע ביותר. עדותה הייתה בלתי מהימנה, בלתי אמינה וניכר בה כי תיתן כל תשובה, גם אם רחוקה מן האמת, ובלבד שתזכה בתביעתה. במיוחד לא האמנתי לתובעת אשר אמרה שלא ידעה על מחלתו של בעלה המנוח, לא האמנתי לגרסתה בכל הנוגע לצלקת הגדולה שבחזהו ומקורה, בנוגע לפרטי שירותו הנטען של המנוח בצה"ל, בנוגע לטיפולים רפואיים אשר קבל, באיזו קופת חולים היה מבוטח, מי היה רופאו, טיפול תרופתי שקיבל או לא קיבל וכד'.   ולא רק שהתרשמתי כי התובעת אינה מקפידה על אמירת כל האמת, אלא ששוכנעתי כי הינה משקרת במצח נחושה.   לפיכך, כאשר הוכח לי, על פי חומר הראיות שהוצג בפני, כי המנוח היה חולה במחלת לב במשך שנים רבות בטרם חתימתו על הצהרת הבריאות; כאשר הוכח לי שמחלת לב זו ידועה כמסכנת חיים ומקצרת את תוחלת החיים; כאשר המנוח הפר את חובת הגילוי בהשיבו תשובות כוזבות לענין מחלת הלב בהצעת הביטוח, מהן עולה אף כוונת מרמה וזאת בניגוד לסעיף 6 (א) ו - 6 (ג) לחוק; כאשר שוכנעתי כי אם היה עונה המנוח תשובה כנה ומגלה את קיום מחלת הלב לא הייתה מגדל (וגם כל מבטח סביר אחר), מקבלת את המנוח לביטוח, לפיכך, לאור הפרת החובה הקבועה בחוק, פטורה מגדל כליל מכל תשלום על פי הפוליסה. משלא הוכח בפני כי הבנק הפר איזו מהחובות המוטלות עליו כלפי התובעת והמנוח, בקשר עם פוליסת ביטוח החיים ובכלל, מצאתי לדחות את התביעה גם כלפי הבנק.   בנסיבות העניין, כאשר דחיתי תביעת התובעת כלפי שני הנתבעים, תישא התובעת בהוצאות התובענה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, לכל אחד מן הנתבעים.   המזכירות תשלח העתק פסק דין זה למשרדי ב"כ שלושת הצדדים באישור מסירה ותוודא קבלתו בידם.   ניתנה היום כ"ב בסיון, תשס"ב (2 ביוני 2002) בהעדר הצדדים. דליה אבי גיא, שופטת    פוליסהמרמהחברת ביטוח