החלטה זו היא בקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת מנהל מס שבח מקרקעין בעניין השגה על שומה חופשית מס' 100048115 ו - 100048099, לקביעת שיעור מס שבח מקרקעין על מכירת חלק מחלקה 28 בגוש מס' 18460 מאדמת הכפר ג'וליס בגליל המערבי, להלן המקרקעין, נשוא הבקשה. העובדות העולות מהבקשה ומטענות הצדדים בפני הועדה בתאריכים 8.7.04 ו - 2.9.04 הם אלה: העוררים מכרו בתאריך 13.3.00 1/3 חלקים מהמקרקעין נשוא הבקשה, לקאסם אבו - חסן, למעשה המשיב לא חלק על שווי המקרקעין לתאריך המכירה, אלא הוא חישב את המס לפי תאריך רכישה משנת 1987 המטיל על המוכרים מס בשיעור 50% על השבח שהיה בשווי המקרקעין שבין תאריך הרכישה לבין המחיר שהושג בתאריך המכירה, בעוד העוררים טוענים כי הם ירשו את הקרקע מאביהם ואביהם ירש את הקרקע מאביו עוד מלפני שנת 1948 ולכן שיעור מס השבח צריך להיות 12% בלבד. על קביעה זו הוגשה השגה או בקשה לעיון מחדש בהחלטת המשיב ובעקבות כך, הסכים המשיב לשנות את החלטתו, בתנאי שימציאו העוררים הוכחה בכתב המעידה על תאריך הרכישה הנזכר על ידם. לטענת העוררים הם המציאו את הראיה הטובה ביותר שהייתה להם בעניין זה שהיא פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדן בזכויות הקניין שלהםוהחליט לרשום על שמם מוגדר ומסומן של המקרקעין שקבל מס' סופי 28 כי הוכח שהוא הוחזק עובד על ידם בהתאם לחוק במשך תקופת ההתיישנות. בתמיכה טענתם זו המציאו למשיב, את הבקשה לעיון מחדש בלוח הזכויות שהוגשה על ידם לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת הליכי הסדר המקרקעין ואליה צורף תצהירו של אחד העוררים חוסין אבו - ח'לה ואת פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט בדימוס אליהו כהן, בתאריך 23.5.98. מסמכים אלה לא סיפקו את המשיב כי בהם לא צוין תאריך הירושה מאביהם, ולא צוין תאריך פטירתו, אשר כנראה היה בשנת 1987, לא המציאו כל תאריך אחר המעיד על כך כי הוא ירש את המקרקעין מאביו לפני שנת 1948, או כפי שהם טענו בפניותיהם למשיב, לפני שנת 1945. בשל כך לא שונתה החלטתו של המשיב מתאריך 11.2.02. טענת העוררים כי הם המציאו את המסמכים שהיו ברשותם מבית המשפט, וכי הם עמדו בדרישה של המשיב. ואילו המשיב טוען כי המסמכים אינם מספקים אותו ושלא עמדו בדרישה הרי שהם איחרו במועד הגשת הערר ועל כן המשיב מבקש לדחות את בקשתם זו להארכת מועד הגשת הערר. הדיון: לכאורה העוררים לא סיפקו את המסמכים המוכיחים את התאריך שאביהם ירש את המקגרקעין, כלומר לפני שנת 1945 כטענתם, וכי גם בבית המשפט המחוזי לענייני הסדר המקרקעין לא ציינו בבקשה לעיון מחדש את תאריך ירושתם ותאריך ירושת אביהם. הם הסתפקו בתצהיר המעיד כי הם החזיקו ועבדו את הקרקע על פי החוק במשך תקופה העולה על תקופת ההתיישנות של 15 שנים הנדרשת לפי חוק ההתיישנות שתיקן את חוק הקרקעות העותומני. לצורך דיוני בית המשפט המחוזי על פי פקודת הסדר זכויות במקרקעין, הבקשה והתצהיר שהגישו לבית המשפטי הספיקו לקביעת זכויות הקניין שלהם על אותו קטע מהקרקע שהוחזק ועובד על ידם, אלא שלצורך קביעת תאריך רכישה לפי חוק מס שבח מקרקעין, דרושה הוכחה טובה יותר, כלומר מסמך המעיד על תאריך הרכישה, וזה לא הובא למשיב. על אף האמור לעיל, אנו סבורים כי האיחור בהגשת הערר נבע מהבנה מוטעית של טיב המסמכים הדרושים, ולא מרשלנות או מן שב ואל תעשה. לכן משהסכים המשיב להאריך להם את מועד הגשת הערר עד אחרי המצאת מסמכים מוכיחים, אנו סבורים כי לפנים משורת הדין גם הועדה סבורה שיש להאריך מועד הגשת הערר כדי להעמיד את טיב הראיה שהובאה לדרישת המשיב אם היא ראוייה אם לאו. בתתנו לעוררים את הארכת המועד המבוקשת, יהיה עליהם להביא ראיות לועדה שתדון בעררם בצורה חדה וברורה בכל הנוגע לתאריך הרכישה, דהיינו תאריך ירושה שלהם מאביהם ותאריך ירושת אביהם מאביו וכל הראיות הנוגעות לענין. לפיכך אנו נעתרים לבקשת העוררים ומחליטים להאריך את מועד הגשת הערר תוך שלושים ימים מהיום. מיסיםמס שבחערר