1. פתח דבר בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (ב"ל 766/93; השופטת גבריאלי) קיבל את תביעת המשיב כנגד המערער וקבע בפסק-דינו כי "בחודש יולי 1983 נפגע התובע (המשיב) בברך שמאל בחבלה סיבובית בזמן משחק כדורגל במסגרת ליגה למקומות עבודה, משחק שנערך בין הקבוצה של 'ידיעות אחרונות' לבין הקבוצה של מלון הילטון", ולפיכך הכיר באותה תאונה כתאונת עבודה. המשיב, שעבד במלון הילטון כמנהל מכירות בכיר, הגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי בגין אותה תאונה מיולי 1983, שהוכרה כאמור על-ידי בית-הדין כתאונה בעבודה אך ורק ב-23.12.1992. בשל אותה הכרה בתאונה כתאונת עבודה ואי-דחיית התביעה מחמת שיהוי - הוגש הערעור שלפנינו. 2. הפסק והטיעון (א) בפסק-דינו קבע בית-הדין, על סמך העדויות והמסמכים הרפואיים, כי התאונה אירעה בחודש יולי 1983, אך זאת בלי לציין מועד מדויק להתרחשותה במהלך אותו חודש. (ב) המערער טען בערעורו כי היה על בית-הדין לקבוע את המועד המדויק של קרות התאונה, וכי נוכח הזמן שחלף מאז קרות התאונה הנטענת ועד הגשת התביעה למוסד דינה להידחות מחמת שיהוי בהיעדר אפשרות נאותה למוסד לבדוק נסיבותיה. (ג) לעומת זאת טען בא-כוח המשיב כי דין הערעור להידחות מטעמי פסק-דינו של בית-דין קמא, שהכיר בתאונה כתאונה בעבודה אך רק לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות שהובאו בפניו. 3. בחינת הערעור לאור טיעוני בא-כוח המערער שני עניינים צריכים התייחסות בנסיבות המקרה: האחד - שאלת השיהוי על-פי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995- (להלן - החוק). השני - היעדר קביעת היום בחודש יולי 1983, שבו אירעה התאונה. עניינים אלה יידונו כסדרם. 4. השיהוי בהגשת התביעה למוסד (א) ככל שמדובר בשיהוי בהגשת תביעה למוסד להכרה בתאונה כבתאונת עבודה, טענת השיהוי כשלעצמה אין די בה כדי לדחות את התביעה, אלא "על המוסד להראות, כי השיהוי היה מהגורמים שהפריעו לו לרדת לחקור אמיתותן של העובדות..." (דב"ע נה0-92/ דיאב - המוסד לביטוח לאומי [1]; דב"ע לא0-73/ המוסד לביטוח לאומי - פרבר [2]). (ב) אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיב בעת הרלוונטית שיחק בקבוצת הכדורגל של מקום עבודתו - מלון הילטון, במסגרת הליגה למקומות עבודה. גם אין מחלוקת כי תאונה במסגרת משחק כדורגל באותה ליגה הינה בגדר תאונה בעבודה, כשאירעה בעת ביצוע פעולה נלווית לעבודה. המחלוקת ביניהם נסבה אך ורק לגבי שאלת עצם קרות התאונה הנטענת. לגבי קרות התאונה, אזי: בגיליון בדיקה ומעקב מבית החולים תל השומר מיום 25.11.1983 נרשם לגבי המשיב, כי כשחקן בכדורגל, סובב לפני ארבעה חודשים את ברך שמאל. על-פי אישורו של ד"ר רוסנובסקי שטיפל במשיב מטעם ההתאחדות לכדורגל בישראל במכון לרפואה ספורטיבית, מכון המטפל בשחקני הליגה למקומות עבודה, הוא טופל במכון החל מ25.7.1983-. (ג) לאור האמור, אילו תביעת המשיב בנסיבות המקרה שלפנינו הייתה נסמכת אך ורק על עדויות עדיו, אפשר שמן הראוי היה לדחותה מחמת שיהוי, שכן היה ניתן לפקפק במהימנות עדותם לאשר אירע שנים כה רבות טרם מתן העדות. אולם היות שתביעת המשיב נסמכת, בעיקרו של דבר, על המסמכים הרפואיים שצוינו, ואשר האמור בהם נכתב בסמוך למועד קרות התאונה הנטענת, ועדויות העדים רק משלימות את פרטיה החסרים של התאונה לגבי אופן התרחשותה כעולה מן המסמכים הרפואיים - בנסיבות אלה יש לקבוע כי המשיב הוכיח את קרות התאונה כנטען על-ידיו בוודאות מספקת המגעת כמעט לזו של תביעה שעילתה מעוגנת במסמך רשמי, ואין מקום להתערבותנו במימצאה העובדתי של הערכאה הדיונית שקיבלה גירסתו, ולפיה, בעת משחק הכדורגל מטעם הליגה למקומות עבודה בין מלון הילטון לנבחרת "ידיעות אחרונות", התנגש המשיב בשחקן הנבחרת היריבה ונפגע בברכו השמאלית "בחבלה סיבובית". (ד) לגבי סיבת השיהוי בהגשת התביעה למוסד על-ידי המשיב, לא נראה סביר בעינינו, כי למשיב היה עניין להגישה באיחור, ויש לקבל דבריו לעניין זה לחוקר המוסד כפי שאוזכרו בפסק-הדין, ולפיהם הוא "לא הגיש את התביעה במשך 8 שנים משום שלא היה מודע לזכויותיו ואף אחד מהמלון לא טרח לתדרך אותו ולידע אותו, כי למעשה מדובר בתאונת עבודה ועליו לפנות בתביעה לביטוח לאומי". (ה) משאלה הם הדברים - ראויה טענת השיהוי להידחות. 5. מועד קרות התאונה בפסק-דינו קבע בית-דין קמא כי התאונה האמורה אירעה במהלך חודש יולי 1983 בלי לציין את היום באותו החודש שבו היא אירעה. פרט זה ניתן להידלות מתוך חומר הראיות שהיה בפני בית-דין קמא. היות שהמשיב החל לקבל טיפול רפואי במכון ב25.7.1983-, וב25.11.1983- בגיליון בדיקה ומעקב מתל השומר נרשם כי ארבעה חודשים קודם לכן הוא נפגע, משמעות הדברים במצטבר הינה כי התאונה התרחשה ככל הנראה ב24.7.1983-. 6. סוף דבר (א) לאור האמור לעיל דין ערעורו של המוסד להידחות. יש לקבוע כי ביום 24.7.1983, בעת משחק כדורגל במסגרת הליגה למקומות עבודה, נתקל במשיב שחקן הקבוצה היריבה, וכתוצאה מכך סובב המשיב את ברכו השמאלית. אותה תאונה ראויה להיות מוכרת כתאונה בעבודה. בניגוד לנפסק על-ידי בית-דין קמא, אין מקום להעמיד את המשיב בפני ועדה רפואית שתקבע דרגת נכותו עקב התאונה, אלא על המשיב להגיש למוסד קודם לכן בקשה לקביעת דרגת נכות. (סעיף 118 לחוק, תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז1956-). (ב) תוך 30 יום ישלם המערער למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 3,600 ש"ח בתוספת מע"מ. ניתן היום, כ"ה בסיוון תש"ס (28.6.2000).ברכייםכדורגלדיני ספורט