פסק דין 1. בפני בקשת המבקש - התובע, להכיר בתובענה שהגיש נגד המשיב - הנתבע, כייצוגית לפי חוק הבנקאות (שרות ללקוח) 1981. בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבע גבה ממנו שלא כחוק עמלת "דמי משמרת", היינו, שלא בהתאם ללוח העמלות או התעריפון שפרסם הבנק ובניגוד לחוק הנ"ל. לדבריו שווי העמלה שנגבתה ממנו שלא כדין בשנת 2002 בלבד עומד על -.510 ₪. על פי הערכתו גבה הבנק הנתבע מכלל לקוחותיו עמלות שלא כדין בסכום כולל של כ-.15,000,000 ₪ "בשנים האחרונות". בבקשה שבפני ממקד ב"כ התובע את עתירתו וטרונייתו בשניים: א. א. גביית דמי משמרת מינימליים של 5 ₪ לכל עיסקה בניירות ערך, אף אם מבוצעות מספר עסקות בכל "נייר", וזאת בניגוד לתעריפון או לוח העמלות שפרסם הבנק ותוך כדי "הטעיית" הלקוחות. ב. ב. גביית עמלת דמי משמרת במקרים בהם מבוצעות עסקות "שורט", כאשר ברשות הבנק אין למעשה, כתוצאה מעסקה זו, נייר ערך עליו הוא חייב "לשמר". 2. השאלה הראשונה שיש להתייחס אליה ולדון בה היא האם טענות אלה מקימות לתובע עילת תביעה נגד הנתבע לפי חוק הבנקאות הנ"ל? טוען התובע כי על פי תעריפון העמלות שפרסם הבנק, עמלת דמי המשמרת המינימלית לשנה בגין כל נייר ערך עומד על -.5 ₪. על אף זאת גבה ממנו הבנק דמי משמרת מינמליים (בסך -.5 ₪) בגין כל עסקה, אף אם נעשו מספר עסקות באותו נייר ערך במשך השנה (במקרה של התובע נעשו מספר עסקות באותו נייר ערך תוך מספר ימים). בנסיבות אלה, כך לטענת התובע, הבנק גבה ממנו, למעשה, עמלה בגין מכירה או קניה של נייר הערך (בנוסף לעמלה "הרגילה" אותה גבה בגין כל עסקת קניה ומכירה) ולא עבור "שמירת" נייר הערך. לדבריו, עמלת דמי המשמרת אמורה להיות מחושבת על בסיס מספר ימי ההחזקה של נייר הערך, או האופציה, ולא על-פי מספר העסקות (קניה או מכירה) באותו נייר ערך במהלך תקופת החזקתו. באשר לגביית דמי משמרת בעסקות מסוג "שורט", טוען המבקש כי אין לחייב דמי משמרת, במקרה כזה, שכן עסקה מסוג זה מתחילה במכירה ומסתיימת בקניה. על כן אין אצל הבנק בשום שלב נייר ערך שיש "לשמר" עליו ואין הצדקה לחייב בדמי משמרת עבור שמירת נייר ערך שאינו קיים כלל אצל ה"שומר". טוען המשיב בכתב סיכומיו, כי התובע הסכים לשלם דמי משמרת לבנק ועל כך חתם במפורש בהסכם "פתיחת החשבון". התובע ידע על גביית עמלת דמי המשמרת באופן בו היא נגבית. הוא אף ביקש וקיבל פטור מתשלומה בתקופה מסויימת. באשר לגביית דמי משמרת בעסקות "שורט" טוען המשיב כי על פי הפרשנות הנכונה של התעריפון, רשאי הוא לגבות עמלה זו גם בעסקות מסוג זה. המבקש, שהוא רואה חשבון במקצועו, הודה במהלך חקירתו בבית המשפט כי הוא ידע על אופן גביית העמלות. משגילה כי הן, או חלק מהן, נגבות ממנו שלא כדין, לטענתו, הוא ביקש מהמשיב את השבתן והמשיב נעתר לו. הוא פנה לבית המשפט בתובענה שבפני, רק לאחר שהמשיב הודיע לו כי הוא מחדש את גביית העמלות בגין דמי המשמרת כמימים ימימה. לדבריו, הוא החל בביצוע עסקות בשוק המעו"ף ב-1997 או ב-1998. כבר ב-1999 הוא פנה למשיב וביקש פטור מחיובו בעמלות משום שלדעתו החיוב בהן היה בניגוד ללוח העמלות או לתעריפון שפרסם המשיב (ראה נ/3 ודבריו בעמ' 6 לפרוטוקול). נסיבות אלה מצביעות, לטענת המשיב, על ידיעתו של המבקש על גביית עמלת דמי המשמרת בעסקות "שורט". הוא אף ידע על גביית דמי משמרת מינימלית (בסך -.5 ₪) לכל עסקה, אף אם מבוצעות מספר עסקות באותו נייר ערך במשך השנה. הוא ידע, מחה ובא על סיפוקו, משנעתר המשיב לבקשתו והשיב לו את העמלות "הבלתי חוקיות". 3. בנסיבות אלה לא ניתן, לדעתי, לדבר על הטעיית המבקש ע"י המשיב ואף לא על "מעשה או מחדל בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת" מצידו "העלול להטעות לקוח בכל עניין מהותי למתן שרות ללקוח" (ראה סעיף 3 לחוק הבנקאות (שרות ללקוח) 1981). במהלך שנים נמנע המשיב מלחייב עמלות עליהן הלין המבקש, או דאג להשיבן לו על פי דרישתו. מכאן שכלפי המבקש, לפחות, לא ביצע המשיב כל מעשה הטעיה במשמעותו של מונח זה בסעיף 3 הנ"ל. המבקש והמשיב חלוקים בדעתם לגבי הפרשנות שיש ליתן להוראות התעריפון לגבי שיעור עמלת דמי המשמרת ואופן גבייתה ולגבי גביית עמלת דמי משמרת בעסקות מסוג "שורט". איני נוקט עמדה במחלוקת זו, אם כי אציין בקצירת האומר, כי לדעתי, יש ממש בטענת המבקש באשר לגביית דמי המשמרת המינימליים השנתיים עבור כל עסקה באותו נייר הערך המתבצעת במהלך השנה או תקופת האחזקה. עם זאת ואף אם ממש בטענות המבקש אין בכך, במקרה הספציפי שבפני, כדי להצביע על גביית העמלה הבלתי חוקית תוך כדי ביצוע "הטעייה" כמשמעותה בחוק הבנקאות הנ"ל. לא ניתן אף לייחס למשיב, במקרה זה, אי גילוי נאות על פי החובה המוטלת עליו לפי סעיף 5 א' לחוק הבנקאות הנ"ל, כפי שטוען ב"כ המבקש, שכן וכאמור, אין טענה כי המשיב לא גילה, או לא מסר מידע בכתב על שעורי העמלות למיניהן ועל עמלת דמי המשמרת בפרט. קיימת, כאמור, מחלוקת בין הצדדים לגבי הפרשנות שיש ליתן להוראות או סעיפי התעריפון, אך אין חולק כי שעורי העמלות ו/או אופן גבייתן פורסמו בתעריפון והובאו לידיעתו ולידיעת הציבור הרחב. 4. 4. בנסיבות אלה, לא קמה למבקש כל עילת תביעה אישית "אשר בשלה יכול, על פי חוק זה, התובע לתבוע בשמו ונגד כל נתבע אשר התובע רשאי לתבוע בשמו" (סעיף 16א(א) לחוק הבנקאות (שרות ללקוח). אף אם יש ממש בטענות המבקש לגופן, אין הן מצביעות, כאמור, על קיומה של עילת תביעה אישית על פי עילה המנויה בחוק הבנקאות הנ"ל ועל כן לא ניתן להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית לפי סעיף 16 א' הנ"ל. יתכן ואת תביעתו האישית ניתן לבסס על עילה מדיני החוזים הכלליים, אך גם אם כך, אין להצדיק אישורה כתובענה ייצוגית. כך לפי הדין וכך כפי שמשתמע מפסיקת בית המשפט העליון בפרשת א.ש.ת הידועה (ר.ע.א 3126/00). 5. 5. בנסיבות אלה, אני דוחה את בקשת המבקש להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית. כפועל יוצא מכך אני מוחק, מחוסר סמכות עניינית, אף את תביעתו האישית העומדת על -.510 ₪. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך -.10,000 ₪ בצרוף מע"מ. בנקתביעה ייצוגית