שטר משכון - ביטול חתימה

החלטה 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט נ' ישעיה), בפסק דינו מיום 1.6.03, דחה את תביעתה של המבקשת להצהיר "על בטלות חתימותיה על שטר המשכון שנחתם ביום 28.3.99 ועל מסמכים אחרים, על פיהם שועבד ביתה הנמצא במזכרת בתיה (חלקה 279 גוש 3898) להבטחת החזר חובו של בנה, יהודה פרנקל, למשיבים בהיקף של 400,000 דולר". המבקשת ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובגדר הערעור ביקשה לעכב את ביצועו עד להכרעה בערעור. המשיבים השיבו על הבקשה: המשיב מס' 1 הסכים לעיכוב הביצוע והמשיב מס' 2 התנגד לו. 2. לא בלי היסוסים החלטתי להיעתר לבקשה. טענתה העיקרית של המבקשת בבית המשפט המחוזי היתה כי "המסמכים שנחתמו ע"י המבקשת ובמיוחד שטר המשכון לטובת המשיבים, מהווים ניצול לרעה של מצבה הבריאותי, תשישותה הנפשית, מחלתה, חוסר נסיונה ו/או הבנתה את משמעות המסמכים הנ"ל. החתמת המבקשת על המסמכים מהווים מעשה של עושק לכל דבר וענין בנסיבות מקרה זה". בית המשפט המחוזי דחה טענה זאת משום שלא שוכנע כי מצבה הקוגניטיבי של המבקשת ותפקודיה המנטליים במועד שבו חתמה על שטר המשכון היו כאלה הפוסלים את השטר. על כך אמר: "אין, למעשה, חולק בין הצדדים כי מצבה המנטלי של המבקשת כיום, ובעת שנבדקה ע"י המומחה, ירוד וכי היא אינה מסוגלת עוד להבין את הנעשה סביבה וליטול אחריות למעשיה. כך עולה מחוות דעתו של ד"ר ליטמן. בשל מצבה זה מינה בית המשפט לענייני משפחה את האפוטרופוס על מנת לאפשר ניהול תובענה זו. אלא שעובדה זו, כשלעצמה, אינה מצביעה בהכרח על מצבה הקוגניטיבי של המבקשת ולא על תפקודיה המנטליים ב-1999 [מועד חתימת שטר המשכון - י' ט']--- המומחה היה ער לעובדה כי המבקשת חתמה על מסמכי המשכנתא מספר שנים לפני שהיא נבדקה על ידו--- תוהה אני, אפוא, על סמך אלו עובדות או נתונים, ביסס ד"ר ליטמן את קביעתו כי המבקשת היתה במצב מנטלי קשה גם בעת שחתמה על שטר המשכון". כידוע, טענות שמטרתן לשנות ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמות מעדים, או השגות על קביעות של מהימנות, אין בהן, בדרך כלל, כדי לבסס סיכויים לכאוריים טובים בערעור (ראו דברי בע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בע"א 4234/02 דולב חברה לבטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ, תקדין עליון 2002(2) 399; ובע"א 955/03 ארביב נ' שאולי, תקדין עליון 2003(2) 2049). טענותיה של המבקשת הן, בעיקרן, כאלה. ניתן, אפוא, לומר כי סיכויי הערעור אינם גדולים. עם זאת, מסקנה זאת אינה נקיה מספקות, שמשקלם המצטבר יש בו, אולי, כדי להטות את הכף לזכותה של המבקשת. המבקשת היא אישה מבוגרת בת 83, ניצולת שואה, אינה יודעת קרוא וכתוב, עיוורת, מצבה הבריאותי קשה מאוד והיא סובלת, בין היתר, מבעיות לב, סוכרת ואי ספיקה בשלפוחית השתן. ד"ר ליטמן, פסיכיאטר ארצי ראשי של משרד הבריאות, חיווה דעתו כי הסבל הרב שהיה מנת חלקה בתקופת השואה והסיוטים שפקדו אותה מאז גרמו למבקשת הפרעות נפשיות וקשיי תקשורת והבנה. לאור מצבה מינה בית המשפט לעניני משפחה את הנכד שלה כאפוטרופוס. אין לשלול את האפשרות שערכאת הערעור תראה עובדות אלה - אף בלי לסתור אותן - מזווית ראייה שונה מזאת שראתה הערכאה הדיונית (ראו: ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2001(4) 663). 3. לכך יש להוסיף כי בתי המשפט נזהרים ומקפידים הקפדה מרובה בבואם להחליט על פינויו של אדם מדירת מגוריו. כך נאמר: "מאזן הנוחות פועל באופן מכריע לטובת המשיבים--- המדובר הוא בפינוי דירת מגורים המהווה תמיד מהלך קשה שהחזרת המצב לקדמותו לגביו אם התביעה העיקרית תצלח, מוטל בספק. קושי מיוחד נלווה לפינוי בענייננו בהתחשב בעובדה כי המשיבים הינם זוג מבוגר בני כ-70 שנה--- תוך שימת דגש על ההיבט האנושי הכרוך בפינוי החייבים" (דברי השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529, 534). אכן, אחד הצמתים הקשים והכואבים ביותר שבהם נאבקים האינטרסים המנוגדים של הזוכה ושל החייב הם הליכי הוצאה לפועל שמטרתם לממש נכסי מקרקעין; במיוחד כאשר דברים אמורים בנכסים המשמשים למגוריו של החייב ושל בני משפחתו. זכותו של החייב "שדירת המגורים שלו נמכרה מחמת דחקו לא יושלך לרחוב ולא יישאר ללא קורת גג מעל לראשו" (דברַי ברע"א 1132/94 פי.אף.איי אסטבלישמנט נ' רוזנר, פ"ד מט(5) 215, 218). אין צריך לומר, כי האיזון בין הזכויות והאינטרסים של הזוכה לבין הזכויות והאינטרסים של החייב, אינו קל. אולם לפי השקפתי, "על כפות המאזניים להיות מאוזנות, ואולי אף לנטות לזכותו של החייב--- פגיעה בחייב על ידי הליכי הוצאה לפועל אינה רק פגיעה בו ובקרובים אליו, אלא גם פגיעה בחברה שהחייב נעשה תלוי בה ואינו תורם עוד לכוחה. פגיעה זאת חמורה במיוחד במצב הכלכלי הקשה שבו נתון המשק בתקופה שבה אנו מצויים" (ראו דברַי ברע"א 5368/01 יהודה נ' תשובה (טרם פורסם)). 4. במצב דברים זה, ותוך ששיויתי לנגד עיני את העובדה שהמשיב מס' 1 - אחד משני האנשים שלטובתם נעשה שטר המשכון - הסכים לבקשה לעיכוב הביצוע, הגעתי למסקנה שיש להעתר לבקשה. לפיכך אני מורה לעכב את ביצוע הליכי הפינוי של דירתה של המבקשת ברחוב רותם 16 מזכרת בתיה, הידועה כחלקה 279 בגוש 3898, המתנהלים בתיק הוצל"פ מס' 01-06530-71-3 עד להחלטה בערעור. מסמכיםמשכוןשטר