פעולת לוואי בטיפול דרך:   1. התובע, יליד 1967, הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים מיום 31.1.98.   2. השאלה לדיון - הנתבעת כופרת בכך כי הארוע מהווה תאונת דרכים. התובע הגיש תצהיר נסיבות הארוע. הנתבעת ויתרה על חקירת המצהיר וקבלה את עובדות התצהיר כבסיס לדיון. השאלה אם כן, האם נסיבות הפגיעה מהוות תאונה כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.   3. פרטי התאונה - מתצהיר הנסיבות עולה כי ביום 31.1.98 קנה התובע משאית עם חדר קירור ומשטח העמסה. העסקה לא כללה את משטח ההעמסה ולכן נסע התובע עוד באותו יום לכפר ויתקין על מנת לפרק את משטח ההעמסה. לאחר מכן, היה צורך להרכיב את פגוש המשאית, וההרכבה היתה צריכה להעשות במוסך בחדרה. התובע הניח את הפגוש בתא הקרור וכשפנה לרדת מתא הקרור החליק עקב רטיבות בתא המטען, נפל מהרכב לרצפה, ונפגע בקרסולו. התובע מציין כי התכוון לנסוע לתקן את הפגוש.   4. ההגדרה בחוק - עפ"י ההגדרות בס' 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975, כפי שתוקן -   "תאונת דרכים - הינה מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.   "שימוש ברכב מנועי - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו... טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו ..ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד ".   5. עמדת התובע - התובע טוען כי מדובר בתאונת דרכים מהסיבות הבאות :   5.1 מתקיים היסוד של " שימוש ברכב" - שכן התובע ירד מהרכב וכן היה בפעולתו משום תיקון /טיפול דרך, על אף שהתרחש סמוך לפני תחילת הנסיעה.   5.2 השימוש ברכב היה למטרות תחבורה.   5.3 אין לראות בפעולות התובע פעולה של טעינה ופריקה.   6. עמדת הנתבעת - הנתבעת טוענת כי אין המדובר בתאונת דרכים מהסיבות הבאות :   6.1 התובע בצע פעולה של פריקה וטעינה.   6.2 פעולת הירידה מהרכב היא חלק בלתי נפרד מפעולת הפריקה והטעינה ולכן הוחרגה מהגדרת החוק ל"שימוש ברכב מנועי"   6.3 אין המדובר בתיקון דרך או טיפול דרך שכן לא נעשה במהלך נסיעה על מנת לאפשר את המשך הנסיעה בבטחה. 7. האם טעינה ופריקה?   7.1 התובע הניח את פגוש המשאית בתא הקרור של המשאית, על מנת להובילו למוסך. ב"כ התובע טוענת כי הפגוש איננו מהווה מטען שכן הוא חלק אינטגרלי מהרכב. לטענת ב"כ התובע, אם היה התובע מניח, להבדיל, חבילת פגושים, היה ניתן לראות בכך משום מטען. ב"כ התובע מסתמכת על כך שסל קניות, או תיק אישי של תובע, איננו מטען.   7.2 לא מצאתי שיש בסיס משפטי כלשהוא לטיעון ב"כ התובע. לענין זה יש להעזר במונח המקובל של פריקה וטעינה. (וראה גם משמעות פריקה וטעינה בתקנות התעבורה, דיון בע.פ. 2940/94 צבי לוין נ. מד"י מח 4 עמ' 545 ). אין הכרח כי המטען יהיה בהקשר מסחרי או עסקי. יכול להיות גם משא כבד, או גדול, בשימוש פרטי. (ראה ע.א. (חי) 542/94 פאוזיה סבג נ. דולב חב' לביטוח בע"מ, צלטנר , הפסיקה והדין, תמציות כרך א' עמ' ג' 469). פגוש של משאית , במקרה כזה, הינו מטען גדול וכבד.   אין חשיבות לכך שהינו מהווה חלק מהרכב, כדי לפגוע מהגדרתו כמטען.(וראה לדוגמא רע"א 2781/98 דגן נ. רונן גברילה ואח', שם נקבע כי קיפול ברזנט (אשר שימש בדרך כלל לכיסוי המטען ) והנחתו במשאית מהווה משום פעולת טעינה.)   7.3 המחוקק בחר לגרוע באופן מפורש את פעולות הפריקה והטעינה בעת שהרכב עומד מכלל "מצבי העמידה" בהם עלולה להתרחש תאונת דרכים, ובכך הביע את דעתו הברורה.   7.4 השאלה היא אם החלקת התובע בתא המטען כשפנה לרדת, לאחר שהניח שם את הפגוש,מהווה משום המשך לפעולת הטעינה וחלק ממנה. השאלה מחייבת למעשה את הברור מתי מסתיימת פעולת פריקה וטעינה, ומתחילה פעולה אחרת.   7.5 סוגיה זו נידונה בפסקי דין של בית המשפט העליון ובפסיקה אחרת ,ונקבע כי פעולת הפריקה והטעינה כוללת גם פעולות לואי. די אם נעיין ברע"א 7617/97 קרנית נ. פדל אלשעאר, שם נקבע כי סגירת הדופן האחורית של ארגז המשאית אשר נפתחה קודם לכן לשם העמסת בלוקים מהווה חלק מפעולת הפריקה והטעינה, ולכן איננה מהווה בבחינת תאונת דרכים. במקרה שבפנינו התובע עדין לא סגר את דלת חדר הקרור, שנפתחה קודם לשם הנחת המטען, שכן הוא החליק ונפל עוד קודם לכך. ההחלקה ,לכן, לפי עקרון פסק הדין דלעיל, הינה על אחת כמה וכמה במסגרת פעולת הטעינה והפריקה.   7.6 על שיוכה של פעולת לוואי כחלק מפעולת הפריקה והטעינה אמר בית המשפט העליון ברע"א 5880/02 נירלי שיפוצים ובניה בע"מ נ. ניזרי דניאל -   "גם הפעם לא נתווה גבולות מדויקים לפעולות טעינה ופריקה, אשר יהיו יפים לכל מקרה בעתיד. כפי שאמרנו שם, עדיף שבית המשפט יבחן שאלות אלה על-פי נסיבות כל מקרה ומקרה. נסתפק בכך שנאמר, כי פעולות הטעינה והפריקה עשויות לכלול גם פעולות לוואי, ובלבד שפעולת הלוואי היא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד של פעולת הטעינה או הפריקה, וקשורה עמן בקשר הדוק. קשר זה עשוי להיבחן על פי פרמטרים שונים, כגון מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי, תרומתה לפעולת הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנים וסמיכות המקום שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה, וכיוצא באלה"   7.7 וכן ראה לדוגמא הפעולות הבאות שנקבעו כפעולות לוואי לפריקה וטעינה - * קיפול ברזנט שכסה סחורה שנפרקה כבר , וקשירתו לארגז המשאית (רע"א 2781/98 דגן נ. רונן גברילה. * פרישת ברזנט על מטען עגבניות וקשירתו (בר"ע 6223/98 שיבלי נ. הדר (לא פורסם) * נפילה מרכב בסיום פעולת פריקה איננה שימוש ברכב, שכן היא מהווה פועלת לוואי של הפריקה. (ת.א. 18106/91 (שלום חי ) אבו שאח עבדאלה נ. סהר חב' לביטוח בע"מ) (צלטנר, תוספת 45, תמציות כרך א' עמ' 495).   7.8 המסקנה המתבקשת הינה כי פגיעתו של התובע היתה במהלך פעולת פריקה וטעינה.   8. האם "כניסה לרכב או ירידה ממנו "   8.1 ב"כ התובע טוענת כי הפגיעה ארעה בזמן ירידה מתא הקרור, כשהיה התובע בדרכו להמשיך ולנסוע למוסך. לטענת ב"כ התובע יש לראות זאת כשימוש ברכב, שכן ההגדרה כוללת כניסה לרכב או ירידה ממנו. כמו כן השימוש נעשה למטרות תחבורה שכן מטרת התובע היתה להמשיך בנסיעה.   8.2 ב"כ התובע טוענת כי במקרה כזה, גם אם מדובר בפריקה וטעינה, "גוברת החזקה המרבה על החזקה הממעטת".   8.3 ראשית יאמר כי על פי תצהיר התובע לא מדובר בירידה מהרכב אלא בנפילה מהרכב. התובע החליק עקב רטיבות בתא המטען ונפל מהרכב לרצפה. אין לאמר כי נפילה מרכב היא ירידה ממנו. הירידה היא מעשה רצוני, אף אם המשכה בנפילה. כאן, לא היתה ירידה רצונית מהרכב.   8.4 וגם אם נאמר כי מדובר בירידה - ירידת התובע מתא הקרור לא היתה חלק משימוש למטרות תחבורה . השימוש למטרות תחבורה היה אמור להיות עם כניסת התובע לרכב לצורך נסיעתו. את הכניסה לרכב יש לראות כמתחילה בכניסה המידית לרכב, ללא הרחבה שתכלול את הצעדים הננקטים לקראת השימוש. קביעה זו נובעת מלשון מילות החוק והגיונן. (ראה דברי כב' השופט זילר, ע.א. י-ם, 84/92 בהירה בן שחר נ. שולה איזנבד ואח' (צלטנר עמ' 1253 ). שם נדחתה תביעה של תובעת שרצה לכיוון מכונית שהמתינה לה, נפלה וקבלה מכה מהרכב. נקבע כי פעולות המקדימות את הכניסה לרכב אינן בבחינת שימוש). ונקבע שם -   "אדם איננו עושה שימוש ברכב כשהוא יורד במדרגות ביתו על מנת להגיע לרכבו. השפה איננה סובלת מתן פירוש של שימוש ברכב לכל אחד מהשלבים שאדם נוקט בהם כדי לממש כוונה להשתמש ברכב. פועל יוצא מכך שהידרדרותו של אדם במדרגות איננה תאונת דרכים....כל הפעולות הללו הם שלבים. אולי הכרחיים, הננקטים במסגרת ההוצאה לפועל של הכוונה לעשות בעתיד שימוש במכונית, הם עצמם אינם חלק מהשימוש ברכב".     8.5 ולענין התחרות בין החזקות השונות בהגדרת השימוש - לתפישתי, הגדרת "השימוש ברכב מנועי" בחוק מורכבת משלוש קטגוריות :   א. פירוט ההגדרה ב. החזקות המרבות (המתחילות במילה "לרבות") ג. החזקה הממעטת (המתחילה במילה "ולמעט").   ירידה וכניסה אל הרכב הינן בקטגורית ההגדרה עצמה. לפיכך, פריקה וטעינה שהינן בבחינת החזקה הממעטת, פשוט הוצאו מתחולת ההגדרה. אמור מכאן - אם הירידה או הכניסה לרכב הינן במהלך פריקה וטעינה, הן מוחרגות מהגדרת השימוש.     9. האם טיפול או תיקון דרך ?   9.1 אין בתצהיר הנסיבות שהמציא התובע כדי לאשש את העובדה כי הכנסת הפגוש לתא הקרור במשאית היתה בבחינת טיפול או תיקון דרך. לא הוברר האם הפגוש היה מותקן תחילה על אותה משאית, אם לאו, אם כן, לא הוברר למה הורד הפגוש מלכתחילה, אם הורד,ומתי הורד. אין בעובדות שהובאו כדי להראות כי מדובר בתיקון או בטיפול דרך.   9.2 טיפול או תיקון דרך הינם תיקונים בלתי צפויים שהצורך בהם התעורר במהלך הנסיעה ולצורך המשכתה. (ראה ריבלין, תאונת הדרכים, עמ' 181). התובע לא הראה כי בהנחת הפגוש בתא הקרור היה משום מניעת או הקטנת הסיכון התעבורתי. (ע.א. 4469/95 דראושה נ. אררט פד נ (3) 475 ).   9.3 מכל מקום, מאחר ומדובר בפעולת פריקה וטעינה, ממילא אין הארוע עונה לדרישת "השימוש" שבהגדרה.   10. לסיכום   10.1 מצאתי כי נסיבות הפגיעה של התובע היו אגב פריקה וטעינה, ולפיכך אין פעולה זו מהווה "שימוש ברכב מנועי".   10.2 החלקת התובע בירידה מתא הקרור הוותה חלק מהשלמת פעולת הטעינה ולפיכך היתה חלק ממנה .   10.3 לא מצאתי כי הוכח שנעשה תיקון או טיפול דרך.   10.4 לפיכך, לא מתקימות דרישות ההגדרה הבסיסית ואין הארוע בבחינת תאונת דרכים כמוגדר בחוק.   10.5 דין התביעה להדחות.   10.6 התובע ישא בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך של 3500 ₪ + מ.ע.מ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.  תאונת דרכים (תיקון דרך)