פסק דין בפני תובענה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע. 1. התובעת מס' 1 הינה חברה זרה הנמצאת כיום בהליכי פירוק. (להלן: "החברה"). התובעת קיבלה את אישור בית המשפט המחוזי לניהול התביעה נשוא פס"ד. התובע מס' 2 (להלן: "התובע") היה מנהלה של החברה במועדים הרלוונטים, ועל פי הנטען בתביעה, מוכר ומזוהה עימה מזה שנים רבות. הנתבע הינו תאגיד בנקאי אצלו ניהלה החברה את חשבון הבנק שלה.(להלן: "הבנק"). 2. במסגרת פעילותה, משכה החברה שיקים רבים מחשבונה. לאור טענות לחריגה ממסגרת האשראי סירב הנתבע לכבד מספר לא מבוטל מן השיקים. בתקופה החל מיום 11.9.97 ועד ליום 17.6.98 סורבו בחשבונה של החברה 16 שיקים וחשבונה הוכרז כמוגבל, על פי חוק שיקים ללא כיסוי, ביום 4.7.98. החברה הגישה ערעור. לאחר מכן סורבו בחשבונה של החברה שיקים נוספים. בהחלטה שניתנה על ידי השופטת נורית רביב ביום 20.4.99 בערעור שהוגש על ידי החברה, הורה בית המשפט על גריעתם של ארבעה שיקים מתוך 16 השיקים שסורבו על ידי הבנק בקבוצה הראשונה וכן על גריעתם של חמישה שיקים נוספים מקבוצת השיקים שסורבו לאחר מכן. מקביעת בית המשפט בפסק הדין נשוא ערעור החברה עולה כי סירובם של 9 שיקים לא היה כדין. 3. בגין סרובם של 9 השיקים לעיל הוגשה התובענה הנוכחית. התובעים טוענים כי החזרת השיקים מהווה פרסום לשון הרע כנגדם וכי הלשון הרעה הזו פורסמה ברבים שכן הודעה על סירוב השיקים נמסרה גם לנפרעים על פי השיקים ו/או המחזיקים בהם, גם למוסדות הבנקאיים בהם הופקדו השיקים וגם לבנק ישראל. התובעת מבקשת את הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק קרי: 50,000 ₪ לכל שיק ובסה"כ - 450,000 ₪. 4. הבנק טוען ליריבות עם החברה בלבד ומכחיש כל מעמד ו/או יריבות כלפי מנהלה התובע 2. עוד טוען הבנק כי כל פעילותו חוסה בד' אמות ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע כגון: חובה חוקית, הגנה על עניין כשר, מילוי חובות המוטלות עליו על פי חוק וכו'. כמו כן טוען הבנק כי לחברה לא נגרם כל נזק שכן ממילא התמוטטה באופן כלכלי ללא כל קשר לסירובם של 9 השיקים נשוא התובענה, וכי תאגיד לא זכאי לפיצוי באם לא נגרם לו נזק רכוש. 5. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו ויתרו על חקירת העדים מטעמם והסתפקו בהגשת סיכומים בכתב. ב"כ הצדדים אף הגישו סיכומים מלומדים וממצים. ההכרעה תינתן, איפוא, על יסוד תצהירים + טיעונים. 6. לסוגיית היריבות: טוען הנתבע כי דין תביעתו של תובע 2 להמחק בהעדר יריבות. בסעיף 2 לכתב התביעה נטען כדלקמן: "התובע 2 הוא מנהלה של התובעת 1 ומי שמוכר ומזוהה עמה בישראל, מזה שנים רבות, לכל דבר ועניין". בתצהיר עדות ראשית טוען התובע 2 בסעיף 6 ו -7 לתצהירו: "החזרת השיקים עלולה היתה לגרום לפגיעה בחברה ובי - בעסק במשלח יד ובמקצוע. אני מזוהה שנים רבות עם החברה, באורח אישי, ידוע כי "גלוב זה מולה גולדמן". משהגיעו ב"כ הצדדים להסדר דיוני לפיו וויתרו על חקירת המצהירים, יש להחשיב את הטענות העובדתיות אשר נטענו בתצהירים - כטענות שלא נסתרו. משלא נסתרה הטענה לפיה התובע 2 מזוהה באופן אישי עם התובעת מס' 1 ומשלא נסתרה הטענה כי כלפי הציבור שמו של התובע 2 נקשר בנשימה אחת עם התובעת מס' 1 והציבור מזהה את שניהם כגורם אחד, לא נותר לי אלא לדחות את הטענה בדבר העדר יריבות כלפי התובע 2. 7. טוען הנתבע כי יש לדחות את תביעת התובעת 1 לאור אי הוכחת נזק. לטענתו לאור הוראת סעיף 10 לפקודת הנזיקין הקובע כי תאגיד לא יפרע פיצויים ללא הוכחת נזק ולאור העובדה שבתיק זה נתבע הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק, יש לדחות התביעה. מנגד משיבים התובעים כי תיקון תשנ"ט בחוק איסור לשון הרע, סעיף 7.א. (ב), גובר על סעיף 10 לפקודה. אינני רואה הכרח להכריע בבקשה זו לאור העובדה שדחיתי את הבקשה לדחות את תביעתו של התובע מס' 2 בהעדר יריבות. לו היתה מוגשת התובענה בשם התובעת 1 בלבד, דהיינו רק בשם התאגיד, אמנם היה מקום להכריע בטענה אולם במקרה דנן מוגשת התביעה גם על ידי מנהל התובעת באופן אישי והפיצוי אם יפסק, יפסק לשניהם בצוותא. יאמר כדרך אגב שגישת התובעים נראית לי יותר. בסעיף 1 להגדרות נקבע כי "אדם" כולל הן יחיד והן תאגיד. סעיף 7 לא מוציא מד' אמותיו את התאגיד ומקובל להעדיף חוק ספציפי על פני חוק כללי. 8. טוען הבנק כי התנהגותו אינה עולה לכדי פרסום לשון הרע. אינני מקבלת טענה זו. פעולה החזרת שיק, באם נעשתה שלא כדין - מהווה פרסום לשון הרע. פעולת החזרת שיק יכולה להחשב כפעולה הרת אסון בחיי המסחר והכלכלה. פעולה החזרת שיק מהווה מעין הכרזה לפיה מושך השיק הגיע למצב של חוסר יכולת פרעון - איתות אזהרה לכל הנמצאים בקשרי מסחר עמו. פעולה מעין זה יכולה לגרום להתמוטטות כלכלית ומכאן שבפנינו דבר שפרסומו עלול לפגוע באדם, משרתו, בעסקו, במשלח ידו ובמקצועו. 9. פעולה החזרת השיק, מאופי ביצועה, טומנת בחובה את אלמנט הפרסום קרי: דרישות סעיף 2 (2) לחוק: "אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע". כאשר בנק נמשך מחזיר שיק הוא מציין על גבי השיק את סיבת ההחזרה ("מוגבל", "א.כ.ם." וכו'). בשלב מאוחר יותר ניתנת אזהרה, לאחר מכן ניתנת הודעה לבנק ישראל. הנה בפנינו דרישת הכתב. ובאשר לדרישת הרבים: כאשר מסורב שיק מקבל על כך הודעה הבנק בו הופקד השיק על ידי אוחזו, הנפרע ו/או האוחז. בהמשך, יקבל גם בנק ישראל את ההודעה. מכאן שהוכחו כל האלמנטים הדרושים להיות הפרסום פרסום לשון הרע. 10. טוען הבנק כי הוא חוסה בצל הגנת ביצוע חובה על פי דין. אין חולק בדבר חובותיו של הבנק בקשר לחוק שיקים ללא כיסוי אלא שבסיס החובה מותנה בקיום התנאי המקדמי ולפיו החזרת השיק נעשתה כדין. כאשר קבע בית המשפט כי ההחזרה לא היתה כדין, נשמט הבסיס מתחת לרגלי טענת הגנה זו. 11. ובאשר לפיצוי: אמנם מדובר ב - 9 שיקים מסורבים אולם יש לזכור כי 9 שיקים אלו מהווים רק חלק קטן ומזערי מכלל השיקים שסורבו בחשבונה של התובעת 1 לאור כשל כלכלי. לאור כל הנסיבות הרלוונטיות אני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי של 5,000 ₪ בגין כל שיק וסה"כ 45,000 ₪. 12. התוצאה: הנתבע ישלם לתובעים, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, פיצוי בסך של 45,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין. כן תשולם אגרת המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ₪ + מע"מ. שיקיםלשון הרע / הוצאת דיבהשיקים ללא כיסוי