האם מדובר בערבות אמיתית או שמא מדובר בערבות למראית עין שאינה מחייבת ? להלן פסק דין בסוגיית ערבות למראית עין: פסק דין 1. תמצית התביעה בפני מונחת תביעה שעניינה פרעון שטר לפריעת חוב כספי. התובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן "הבנק") הגיש תביעה זו בגין חוב שהצטבר בחשבונו של נתבע 1. התביעה הוגשה כנגד בעל החשבון מר ירון יעקוב וכנגד שני אחיו שחתמו לו ערבות מר דרור יעקוב דרור, נתבע 2, ומר הראל יעקוב, נתבע 3. כנגד נתבע 1 ניתן פסק דין ולכן מתבררת תביעה זו בתביעת הבנק כנגד הנתבעים 2 ו- 3. 2. עובדות המקרה נתבע 1 ניהל חשבון עו"ש בסניף הבנק בקרית גת. בשנת 1996 ניהל נתבע 1 פרוייקט בנייה שלווה פיננסית על ידי הבנק בנוסף לחשבונות העו"ש שניהל בסניף. בחודש מאי 96 נפגע נתבע 1 בתאונת דרכים. בתקופת שיקומו גדלה יתרת החוב בחשבונותיו, ובמטרה להסדיר את תשלום החוב, נטל הלוואה שמספרה 10900117 בחשבון תמורה 009624 - 0315 (להלן "ההלוואה"), לכיסוי החוב בסך 330,000 ₪. לצורך קבלת הלוואה זו ולהבטחת החזרתה נדרש נתבע 1, בין השאר, להחתים 2 ערבים, לכן ביום 30.7.96 חתמו אחיו מר דרור יעקב ומר הראל יעקב על כתב ערבות מוגבל לסכום של 330,000 ₪. היות והחוב בגין ההלוואה לא שולם, נפתחו כנגד נתבע 1 הליכים משפטיים ביום 7.5.98 ובמקביל נתבעו נתבעים 2 ו- 3 לשלם את החוב מכח ערבותם. כנגד נתבע 1 ניתן כאמור פסק דין. 3. טענות הבנק טוען הבנק כי היות ומדובר בחוב שלא שולם כנדרש, זכאי הוא לפנות לנתבעים 2 ו- 3 מכח היותם ערבים לתשלום החוב. לטענתו, נתבע 1 לא עמד בהחזרי ההלוואה כמוסכם ביניהם ויתרת חובו עומדת על סך של 333,793 ₪ נכון ליום 12/4/98. הנתבעים 2 ו- 3 חתמו על כתבי ערבות לחוב ספציפי בסכום שיחוב נתבע 1, ומכח זה חייבים הם לשלם לבנק יחד ולחוד את החוב. 4. טענות הנתבעים לטענת הנתבעים אין לחייב אותם לשלם את סכום הערבות מכיוון שמדובר בערבות שניתנה למראית עין בלבד, ולכן הינה משוללת כל תוקף. הנתבעים טוענים כי הערבות נחתמה רק כדי לעזור לפקיד הבנק, מר יעקב נחמיה, שביקש מהם לחתום על כתבי הערבות כדי לרצות את הביקורת הפנימית של הבנק באם תבדוק את התיק ותגלה כי האשראי שניתן לנתבע 1 ניתן ללא ביטחונות. כמו כן, טענו הנתבעים כי הבנק החתים אותם על כתבי הערבות תוך שהוא פועל בחוסר תום לב וברשלנות. לטענתם, כתוצאה ממחדלים אלו של הבנק, כתבי הערבות הינם חסרי נפקות משפטית כלשהי ולכן יש לדחות את התביעה. כטענה חלופית טענו הנתבעים כי נאמר להם שערבותם תתבטל עם המצאת כתב התחייבות בלתי חוזרת מבא כוחו של נתבע 1, עו"ד חרל"פ, שטיפל באותה עת בקבלת פיצויים עבור נתבע 1 בשל תאונת דרכים שעבר. לטענתם, כיוון שביום 31/7/96 הומצא כתב התחייבות, הרי שמיום זה פטורים הם מהתחייבותם בכתב הערבות. טענה נוספת שנטענה על ידי הנתבעים היא כי חתימתם על גבי מסמכים מסויימים (נ/9 ו- נ/10), זוייפה על ידי פקיד הבנק ולכן אין מסמכים אלו מחייבים אותם ואף יש בכך כדי לדחות את התביעה נגדם. השאלות השנויות במחלוקת א. האם מדובר בערבות אמיתית או שמא מדובר בערבות למראית עין שאינה מחייבת? ב. אם ערבות הייתה בתוקף, אזיי האם פקעה ברגע שהומצא כתב ההתחייבות על ידי עו"ד חרל"פ? ג. בהנחה שהערבות תקפה - האם היא בטלה ומבוטלת בשל כך שהבנק חטא כלפי הנתבעים בהטעיה ורשלנות. 5. דיון אין מחלוקת כי כתב הערבות נחתם לאחר תיקון חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 2), תשנ"ד 1994 לפיו חלה על הבנק חובת נאמנות כלפי הערבים, כשם שחובה זו חלה כלפי הלקוח. (ראה ע"א 5893/01 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פד' מח (2) 573; עא' 1304/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פד' מז (3) 309, עא' 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר, פד' מט (1) 369). אין מחלוקת כי הבנק חב חובת זהירות כלפי הערבים הן מכח דיני הבנקאות הן מכח דיני החוזים והן מכח דיני הנזיקין. מחובתו של הבנק ליתן הסבר מקיף לערבים אודות הערבות הנחתמת, חובו של החייב העיקרי והסיכונים הכרוכים בחתימת הערבות. אין הבנק פטור מחובה זו גם כאשר לערבים מידע אישי על מצבו הכלכלי של החייב העיקרי. חובה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר במתן הלוואה לכיסוי חוב תלוי ועומד שאז רוכש לעצמו הבנק בטוחות נוספות בדרך של החתמת ערבים, מבלי שהוא מסכן עצמו. הנתבעים טענו שורה ארוכה של טענות כנגד נסיבות החתמה על כתב הערבות ובהתאם לתוקף שיש לייחס לכתב הערבות. בין היתר, טענו הנתבעים 2 ו-3 כי הוטעו על ידי הבנק לחשוב כי יש בכתב ההתחייבות עליו חתום עו"ד חרל"פ ואשר הומצא לתיק ההלוואה, כדי לחסנם מפני כל תביעה ואילו היתה מוסברת להם התמונה לאשורה לא היו חותמים על כתב הערבות. מבלי לקבוע עמדה אם כתב הערבות היה למראית עין ומבלי לקבוע עמדה אם ניתנה הבטחה לנתבעים כי ערבותם תפקע עם קבלת כתב ההתחייבות של עו"ד חרל"פ, סבורתני כי הבנק הטעה את הנתבעים באופן בו הציג בפניהם את משמעות התוקף שיש לערבותם, ועל כן הפר הוא חובת נאמנות ודין כתב הערבות עליו חתמו להתבטל. ואלה נימוקי: בקשת ההלוואה (נ/12) הוכנה על ידי מר נחמיה יעקב. הבקשה מפרטת את ההסדר לפיו ההלוואה תפרע "בכספי תאונה - רצ"ב התחייבות בלתי חוזרת עם התחייבות עו"ד". בקשה זו אושרה על ידי מנהל הסניף - מר מנשרוף מבלי שקיימת עליה דרישה לחתימת ערבים. דרישה זו הוספה לאחר מכן במסגרת הערות אשר נרשמו על נ/15. ההלוואה הנדונה היתה הלוואת גישור, וכך הוגדרה, כדי לאפשר לחייב (הנתבע 1) תזרים מזומנים לפרק זמן קצר של 6 חודשים, כשבתוך פרק זמן זה היה ברור לצדדים כי יתקבלו כספי הפיצויים. (ראה נספח א' לכתב התביעה). הבנק אף קיבל לידיו הוראה בלתי חוזרת מהחייב, חתומה ומאושרת על ידי עו"ד חרל"פ, כי מכספי הפיצויים שיקבל יועברו כספים ראשונים בסך 350,000 ₪ לכיסוי החוב בבנק (מכתב מיום 9.7.96 - נ/1). על רקע נתונים אלו ביקש הבנק להוסיף ולהחתים את הערבים. נחמיה יעקב - עד התביעה מטעם הבנק - מסר עדות בפני על נסיבות החתמתם של הערבים. לאורך כל עדותו ניסה מר נחמיה להציג חזית איתנה לפיה הסביר לנתבעים באופן ברור את מהות חתימתם על כתבי הערבות וכי היו הם ערים לסיכונים שבחתימה על כתב הערבות. כן הוא מוסיף כי לא ייחס בפניהם כל חשיבות ומשקל להתחייבות הבלתי חוזרת וכספי הפיצויים, אשר שימשו לכאורה בטחון נוסף בתיק ההלוואה. אלא שאין כך הם פני הדברים. הן המסמכים נ/12 - נ/15 והן דבריו של מר נחמיה עצמם מלמדים, כי הוא עצמו היה בטוח ומשוכנע כי כספי הפיצויים אותם אמור היה החייב להעביר לבנק, על פי כתב ההתחייבות, יועברו כדין וכי חתימתם של הנתבעים כערבים הוא ענין טכני גרידא. אומר על כך נחמיה: ”באופן כללי אני אמרתי להם שנמצא אצלנו איזה מסמך התחייבות של איזה עורך דין שבמידה ויזכה בפיצויים הוא אמור לקבל אצלו כספי פיצויים עד לסך של 350,000 ₪. זה באופן כללי. באופן הזה כן אמרתי את הדברים". (פרוטוקול עמ' 14 ש' 22- 18) ועוד הוא מוסיף: ”אבל גם לי היו ציפיות שיעבירו אלינו בסיכומו של דבר את הכסף. את כספי הפיצויים. גם לי היתה הרגשה כזאת". (פרטיכל - עמ' 22 ש' 15 - 14) כאן מהימנים עלי דברי הנתבעים כי תחושה סוביקטיבית זו של נחמיה באה לידי ביטוי בדבריו אליהם. נחמיה העביר להם מסר מרגיע כי חתימתם על כתב הערבות הוא ענין טכני והסיכון כי ימומש הינו אפסי לאור כתב ההתחייבות שיש בידי הבנק. בנוסף ועל מנת להרגיעם הוא האיץ בהם להציג כתב התחייבות חדש אשר יסדיר התחייבות ישירה נוספת גם כלפי דרור יעקב וכך ביום 31.7.96 נחתמת הוראה בלתי חוזרת חדשה (נ/11) ונמסרת לנחמיה כשרק אז, כשבוע ימים לאחר הפגישה הראשונה עם נחמיה, וכנגד הצגת ההוראה הבלתי חוזרת חשו הנתבעים מוגנים דיים והסכימו לחתום על כתב הערבות. התנהגותם של הנתבעים היתה זהירה, הם סרבו לחתום מיידית על כתב הערבות ועשו זאת רק לאחר כשבוע ימים, לאחר שהוצג כתב ההתחייבות (נ/11), לאחר ששוכנעו על ידי פקיד הבנק נחמיה כי אין הם נחשפים לסיכון כלשהו לאור כתב ההתחייבות המונח בתיק ההלוואה בבנק. הבנק במעשיו אלו הטעה את הערבים ונטע בליבם תקוות שווא כי לנוכח כתב ההתחייבות אין הם צפויים להיחשף לתובענה למימוש כתב הערבות. הבנק התרשל כלפי הנתבעים בכך שהציג בפני הערבים את ההוראה הבלתי חוזרת שקיבל לידיו כבטוחה טובה, בעוד שבפועל היתה זו בטוחה גרועה. לא היה זה מצג זדוני כי אם רשלני, מחסר ידיעה משפטית של פקיד הבנק. אך מקום שחב הוא חובת זהירות כלפי הערבים היה חייב הוא לדעת ולהכיר את טיבה של הבטוחה. מקום שהוא עצמו, כדבריו, הסתמך על בטוחה זו, היה צריך הוא לצפות כי גם הנתבעים בהסכמתם לחתום על כתב הערבות מסתמכים על טיבה של בטוחה זו. בפועל לא היתה בטוחה זו טובה כלל ועיקר שכן החייב פיטר את עורך דין חרל"פ מתפקידו ולא היה עוד כל תוקף לכתב ההתחייבות (נ/18+ נ/19). הבנק היה צריך להיות ער לקושי זה ולהבטיח את הכספים בדרך של קבלת התחייבות בלתי חוזרת ישירות מחברת הביטוח כדוגמת ההתחייבויות אותן נתן החייב לנושים אחרים (נ/21 - נ/22). לקוחות בנק, לרבות ערבים, נוטים לתת אמון מיוחד בבנקאי עמו הם באים במגע, כמו גם בכישוריו של הבנק ואמצעיו הטכניים וכך במקרים רבים אין הם נדרשים לחוות דעת נוספת לפני שהם נוהגים על פי עצתו, ואף אין הם בודקים בעין בוחנת את פעולותיו. כך גם בענייננו, הערבים נתנו אמון בדבריו של נחמיה וסברו בתום לב, תוך הסתמכות על המצג שהציג בפניהם כי כתב ההתחייבות אותו מסר החייב לבנק יש בו די כדי להבטיח את כיסוי ההלוואה וכי אין הם נחשפים לסיכון כלשהו בחתימתם על כתב הערבות. בפועל חשף הבנק את הנתבעים 2 ו- 3 לסיכון מבלי שהבנק מסכן את עצמו, שכן הייתה זו הלוואה לכיסוי חוב קיים. לאור כל האמור לעיל, סבורתני כי יש להורות על ביטול כתב הערבות בשל הפרת חובת זהירות של הבנק כלפי הנתבעים, הן בדיני הבנקאות והן בדיני הרשלנות. התובענה נדחית. הבנק ישלם לנתבעים 2 ו- 3 הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. למראית עיןערבות