התובע יליד 1947 נפגע בתאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד וזאת בתאריך 10/12/98. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והם חלוקים ביניהם באשר לשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע בעקבות אותה תאונה. יחד עם הגשת כתב התביעה, ביקש התובע מינוי מומחים מטעם בית המשפט, לשם בדיקתו וקביעת נכותו בתחומים האורטופדי, כירורגי וכירורגיית החזה. בישיבה שהתקיימה בתאריך 14/9/00 בפני כב' סגנית הנשיא כתוארה דאז כב' השופטת מוניץ, בפניה נדון התיק באותו מועד, ביקש ב"כ התובע מינוי מומחה בתחום כירורגיית החזה ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ניתנה החלטה לפיה מונה ד"ר בסט כמומחה מטעם בית המשפט בתחום כירורגיית החזה לשם בדיקת התובע וקביעת נכותו בתחום זה. לאחר מינויו של ד"ר בסט ומתן חוות דעתו, המשך הדיון בתיק התנהל בפני כב' השופט ארבל ובישיבת קדם המשפט מיום 5/7/01 שהתקיימה בפני כב' השופט ארבל כאמור, טען ב"כ התובע כי ד"ר בסט לא התייחס בחוות דעתו לענין האורטופדי, הואיל ומומחיותו היא בתחום כירורגיית החזה, כי על פי המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה המקורית למינוי מומחה, מדובר בפגיעה של צליפת שוט שנגרמה לתובע וכן קיים ממצא של בלט דיסק בחוליות L4 ו - L5 ומכאן בקשתו למינוי מומחה נוסף בתחום האורטופדי. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ניתנה החלטתו של כב' השופט ארבל בדבר בקשת ב"כ התובע למינוי מומחה נוסף ובקשה זו נדחתה. על החלטת כב' השופט ארבל הדוחה את הבקשה למינוי מומחה נוסף, לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ובשאלת נכותו של התובע, קיימת בתיק חוות דעת אחת ויחידה והיא של המומחה ד"ר בסט. לאחר שניתנה החלטתו של כב' השופט ארבל, הועבר הדיון בתיק אליי, ראיות הצדדים נשמעו ולאור המחלוקת בין הצדדים בשאלת תקופת אי הכושר שנגרמה לתובע בעקבות התאונה נשוא הדיון, לאור קביעתו של ד"ר בסט בדבר תקופת אי הכושר הסבירה אל מול תעודות המחלה שהונפקו לתובע על ידי הרופא האורטופד שטיפל בו במסגרת קופת חולים, נתבקשה חקירתו של אותו רופא אורטופד - ד"ר ארגה. עדי התביעה מלבד ד"ר ארגה, היו התובע וכלתו ואילו מטעם הנתבעים, העיד חוקר מטעם חברת הביטוח - מר אילן צדקה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת נכותו של התובע ותקופת אי הכושר שנגרמה לו בעקבות אותה תאונה. עובר לתאונה, התובע היה גנן במקצועו והשתכר כ - 3,000 ₪ לחודש. בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה, לתובע נגרמו שברים בצלעות של בית החזה וכן שבר בעצם הסטרנום. נוסף לפגיעה זו שהיתה המשמעותית יותר, התלונן התובע על פגיעה בצוואר ובגב תחתון. על פי חוות דעתו של ד"ר בסט, לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום כירורגיית החזה כתוצאה מהתאונה. נוסף לכך, קבע ד"ר בסט כי, תקופת אי כושר סבירה בעקבות הפגיעה בבית החזה היא תקופה של עד 6 חודשים מאז התאונה. לד"ר בסט לא נשלחו שאלות הבהרה והוא אף לא הוזמן לבית המשפט, לשם חקירה על חוות דעתו. בפרק הבדיקה בחוות דעתו של ד"ר בסט, מציין הנ"ל כדלקמן: ”בבדיקה - כניסת אויר תקין מימין ושמאל, תנועה חופשית של בית החזה בזמן הנשימה. אין רגישות בסטרנום. החולה התלונן על דפורמציה באיזור החיבור בין עצם החזה לעצם הבריח שלפי בדיקתי לא מגבילה אותו בתנועה כל שהיא... התלונן על כאבי גב והגיע לבדיקה עם צילום עמוד שדרה מותני (לא בתחום התמחותי)". בחלק הדיון וסיכום מציין ד"ר בסט את הדברים הבאים: ”שברים בסטרנום בפצועים שעברו תאונות דרכים במיוחד כשהם חגורים הינה פציעה שכיחה. שבר של הסטרנום מתרפא ומתחבר בין 6-3 חודשים ובמקרים נדירים יש אי חיבור של עצם הסטרנום ומכאן נובעים כאבים ורגישות באיזור השבר. לא נמצאה כל רגישות באיזור הסטרנום. תנועות בית החזה חופשיות ללא הגבלה. השברים בצלעות מתרפאים במשך 3 חודשים. בבדיקה לא נמצאה רגישות או הגבלה בתנועות של בית החזה. אינו סובל מחזה דם, חזה אויר או שטפי דם בריאות...". על סמך ממצאיו אלו של ד"ר בסט, קבע הנ"ל כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה עקב הפציעה באיזור בית החזה. כפי שציינתי לעיל, הרי שלד"ר בסט לא נשלחו שאלות הבהרה והוא לא נחקר על חוות דעתו, והבקשה למינוי מומחה אורטופדי נדחתה על פי החלטת כב' השופט ארבל, החלטה שלא הוגשה עליה בקשת רשות ערעור כל שהיא. מכאן, שמה שקובע באשר למצבו הרפואי של התובע, היא חוות דעתו של ד"ר בסט וכך גם בענין תקופת אי הכושר שנגרמה לו בעקבות אותה תאונה. ממצאיו וקביעותיו של ד"ר ארגה, ככל שיהיו נכונים, אין בהם כדי להחליף חוות דעת רפואית כפי שהדבר קבוע בהוראות חוק הפלת"ד, סעיף 6א' וכן תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז - 1986 אם לענין קיומה של נכות בתחום אחר ואם לענין קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין המיחושים עליהם התלונן התובע בפני ד"ר ארגה לבין התאונה וכן קיומו של קשר סיבתי בין תקופת אי הכושר כתוצאה מאותם מיחושים כפי קביעתו של ד"ר ארגה לבין התאונה. אמנם בחוות דעתו של ד"ר בסט צויין מפורשות כי התובע התלונן בפניו על כאבי גב ושענין זה לא נבדק על ידו, הואיל ואיננו בתחום מומחיותו, אך אין בכך כדי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין התלונות על כאבי גב שטופלו על ידי ד"ר ארגה לבין התאונה ובהעדר חוות דעת רפואית בעניין זה, מנוע התובע מלטעון אם לקיומה של נכות בשל הפגיעה בגב ואם לממצא זה או אחר שנתגלה על ידי ד"ר ארגה לרבות תקופת אי הכושר הארוכה שנגרמה לתובע בעקבותיה, הואיל והמדובר כאמור בעניין שבמומחיות שיש להוכיחו על ידי מינוי מומחה ומינוי מומחה בתחום זה כאמור, לא נעשה משנדחתה בקשת התובע. יצויין כי, לאחר חקירתו של ד"ר ארגה והתייחסותו לקיומו של קשר סיבתי בין בעיות הגב מהם סובל התובע והקביעה בדבר צליפת שוט, שקל ב"כ התובע הגשת בקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדי אך לבסוף הוא הודיע לבית המשפט, שאין בכוונתו לעשות כן. נקודה נוספת שיש לציינה בעניין של תלונותיו של התובע בתחום האורטופדי, הינה העובדה שבתעודת חדר המיון מלבד השבר בסטרנום, לא אובחן ממצא פתלוגי משמעותי נוסף ובדיקתו של התובע על ידי רופא אורטופד, לא ציינה קיומו של ממצא חריג כל שהוא בתחום זה ותלונותיו בתחום זה החלו רק כחודש לאחר התאונה. אמנם ניתן לקבל את טיעונו של ד"ר ארגה שלפיו, כאשר לתובע נגרמה פגיעה משמעותית בבית החזה, הוא לא ישים ליבו לפגיעות נוספות משמעותיות פחות, אך אין בכך ובהעדר חוו"ד כאמור ובהינתן פענוח של צילום עמוד שדרה צווארי תקין, כדי להביא לקביעה על קיומו של ממצא משמעותי בגב. ד"ר ארגה כאמור, חולק על הפענוח של אותו צילום עמוד שדרה, אך הואיל ומדובר בעניינים שברפואה, הרי שמחלוקות אלו וקביעות אלו הם עניין של מומחה שיקבע ומשלא מונה מומחה כאמור מטעם בית המשפט, אין בידי לקבוע אחרת. התובע טען כי משך תקופה ארוכה הוא נזקק לעזרה ותמיכה מהזולת, עזרה אשר ניתנה על ידי בנו וכלתו. בדיון לפני נשמעה עדותה של כלת התובע אודות העזרה שסיפקה. הזדקקות לעזרתה של הנ"ל, נבעה בין היתר מהעובדה שבתאונה דנן נפגעה גם אשתו של התובע. כפי עדותה של הכלה, הנ"ל עזרה לחמיה בפעולות יום יומיות שהוא נדרש לבצע עקב מגבלותיו ומגבלות אשתו כאמור. מדובר אם כן בעזרה שניתנה הן לתובע והן לאשתו, שניתן לראותה ולו בחלקה, כעזרה החורגת מעבר לעזרה הניתנת כדרך שגרה על ידי בני המשפחה. על פי עדותו של התובע, לצורך הנסיעות לקבלת הטיפולים, הוא נעזר בבנו שהסיעו לאותם טיפולים. בנו של התובע לא העיד. בהסתמך על הנתונים שהונחו לפניי והתשתית הראייתית שהונחה בדבר נזקיו של התובע, אני פוסקת לתובע פיצויים כמפורט להלן: 1. כאב וסבל: בהתחשב בעובדה כי, לתובע לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה, בהתחשב בחומרת הפגיעה, לרבות השבר, הטיפולים ותקופת אי הכושר הממושכת שנגרמה לו בעקבות התאונה סך של 13,000 ₪. 2. הפסד שכר בעבר: על סמך הממצאים שקבעתי לעיל, לאור קביעתו של ד"ר בסט ובהעדר חוו"ד רפואית נוספת, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לתקופה של 6 חודשים לפי שכר של 3,000 ₪ לחודש בצירוף ריבית מאמצע התקופה סך של 23,458 ₪. 3. עזרת צד ג' והוצאות: בהתחשב במידת הזדקקותו של התובע לעזרה מעבר לעזרה הרגילה שדרכם של בני משפחה לתת ובהתחשב בחומרת פגיעתו ואורך התקופה שהוא היה זקוק לאותה עזרה וכן לטיפולים והוצאות נסיעות כאמור, אני פוסקת לתובע סכום גלובלי בגין ראש נזק זה על סך 1,500 ₪. 4. הפסד כושר השתכרות: על פי טענת התובע, על אף העובדה שלא נותרה אצלו נכות צמיתה כפי חוות דעתו של ד"ר בסט, הרי שהפגיעות מהן הוא סבל ועודנו סובל ואף בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר בסט עצמה, מקרה זה מתאים לפסיקת פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות אף בהעדר קביעת נכות צמיתה. טענתו זו של ב"כ התובע, מבוססת בעיקרה על הטענה כי השבר בסטרנום, לא התאחה, ממצא שאמנם איננו גורם להגבלה בתנועות אך איננו שולל קיומם של כאבים בשל אי חיבור זה. ד"ר בסט בחוות דעתו אכן מציין הן בפרק הבדיקה והן בפרק הדיון ומסקנות, על דפורמציה באיזור החיבור בין עצם החזה לעצם הבריח, כאשר אי החיבור של עצם הסטרנום עלול לגרום לכאבים ורגישות באיזור השבר. ד"ר בסט לא שלל קיומם של כאבים כאמור ועדותו של התובע בנקודה זו, לא הופרכה. תחושת כאב ואף שבר בעצם הסטרנום, אינם מזכים בנכות על פי תקנות המל"ל, אך לאור התרשמותי מעדותו של התובע לרבות בשאלת המגבלות מהן הוא סובל בחיי היום יום ובעבודה בשל אותם כאבים, שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה אף בהעדר קיומה של נכות צמיתה. ב"כ הנתבעת טענה ובצדק, כי במידה ויקבע לתובע פיצוי בגין אב נזק זה, הרי שיש לנכות מסכום הפיצוי את תגמולי המל"ל שהנ"ל מקבל במסגרת הבטחת ההכנסה. בהתחשב במצבו של התובע כפי שצויין לעיל ובהינתן תגמולי המל"ל שהוא קיבל, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי של 15,000 ₪. לסיכום: סך כל הנזק שעל הנתבעת לפצות את התובע בגינו, הינו הסך של 52,958 ₪. מסכום זה יש לנכות את התשלום התכוף שקיבל התובע, על סך 8,000 ₪ נכון ליום 14/12/99 משוערך להיום בסך 10,120 ₪. באשר לטענת ב"כ הנתבעת בדבר קיזוז הוצאות חוות דעת המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט, אמנם לתובע לא נקבעה נכות צמיתה בעקבות התאונה, אך הואיל והמדובר בתביעה המתנהלת על פי חוק הפלת"ד והדרך היחידה להוכחת קיומה של נכות לרבות אומדן תקופת אי הכושר, הינה על ידי מינוי מומחה מטעם בית המשפט והואיל והמדובר בהוצאה שהיתה נחוצה לבירור המחלוקות בין הצדדים, הרי שאין כל הצדקה לקיזוז שכרו של המומחה מסכום הפיצוי שנפסק לתובע. אף אם היה התובע נושא בשכרו של המומחה כפי הוראות התקנות, הרי עם מתן פסק הדין, בית המשפט במסגרת שומת ההוצאות שנגרמו לתובע, בודק אילו הוצאות היו נחוצות לשם בירור עניינו של התובע ובאם מדובר בהוצאה כאמור, הרי שלצד הזוכה במשפט יפסקו אותן הוצאות. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 42,838 ₪ ובנוסף 13% + מע"מ, שכ"ט עו"ד וכן אגרת התביעה ששולמה. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן היום ב' בניסן, תשס"ד (24 במרץ 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ג'אדה בסול, שופטת סטרנום (עצם החזה)שבר