החלטה א. זו בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ידין טימור, סגן נשיא) מיום 16.2.04, שבה נדחתה בקשת המבקש, בהתאם לסעיף 10א(ג) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: החוק), שלא להחיל בחשבון תקופת ההגבלה שהוטלה עליו את התקופה שבה עמד בתוקפו צו אשר מנע, כסעד זמני, את תחילת ההגבלה. ב. בראשית הדברים עירער המבקש בפני בית משפט השלום בבאר שבע (בש"א 8099/00, כבוד השופט א' ואגו), לפי סעיף 10 לחוק. בקשתו נתקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה האחר, ועל החלק שנדחה עירער לבית המשפט המחוזי (ע"א 1165/01) וערעורו נדחה (כבוד סגן הנשיא - כתארו אז - פלפל, כבוד סגן הנשיא טימור וכבוד השופט הנדל). על כך הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (90/02). נתבקשה תשובה בשאלה משפטית מסוימת (כבוד המשנה לנשיא שלמה לוין, החלטה מיום 25.7.02), ולימים הוחלט (27.2.03 - כבוד השופטים דורנר, ריבלין ופרוקצ'יה), כי אין הבקשה מצדיקה ערעור בגלגול שלישי, ואף לא נגרם עיוות דין. בקשה להארכת מועד לדיון נוסף נדחתה (בש"א 3028/03, החלטת כבוד הרשם שחם מיום 1.5.03). ג. ביני לביני קיבל המבקש סעד לפי סעיף 10א לחוק לעיכוב ההגבלה; אך משלא זכה בהליכי הערעור, באה העת להפעלת ההגבלה. המבקש פנה איפוא (27.7.03) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וביקש (לפי סעיף 10א(ג) לחוק) כי תקופת הסעד הזמני תובא בחשבון תקופת ההגבלה, בנימוק שבפועל הוגבלו זכויותיו בבנק גם בתקופת הסעד הזמני, ובדרך זו רוקן המשיב סעד זה מתוכן. נתבקשה תגובת המשיב, שהתנגד למבוקש, בציינו כי המבקש הוא לקוח מוגבל חמור, וכן טען כנגד השתהות המבקש. בתגובתו לתגובה טען המבקש, בין השאר, כי עתיד הוא להיות בקרוב עורך דין ודחיית בקשתו תפגע בחופש העיסוק שלו ובפרנסתו. בית המשפט (כבוד סגן הנשיא טימור, ביום 23.9.03) דחה את הבקשה, בנימוק כי "עם מתן פסק הדין תמה מלאכת בית המשפט". בקשה לעיין מחדש בהחלטה נדחתה (15.2.04). ד. לפנינו חוזר המבקש על טיעוניו בבית המשפט המחוזי, ובין היתר נטען, כי לא תמה מלאכתו של בית המשפט המחוזי בעניינו, שכן הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואף בקשה לדיון נוסף, ורק משאלה נדחו הוגשה בקשה זו; לפני כן לא היה לה, לשיטתו, טעם. אף מזכיר המבקש, כי בינתיים היה לעורך דין. ה. (1) השופט י' עמית מתאר את הטעם לחוק דנא, קרי מכת מדינה של שיקים ללא כיסוי (חיבורו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981", הפרקליט מ"ד (תשנ"ח-1998), 449). המחבר המלומד מציין לכגון ענייננו, כי צו לעיכוב הגבלה ניתן כדבר שבשגרה עד להכרעה בבקשה לגופה, ועם זאת מטעים הוא, כי הכללת תקופת העיכוב במניין תקופת ההגבלה היתה מרוקנת מתוכן את הסנקציות שקבע המחוקק (עמ' 480). המחבר מציע, כי בבוא בית המשפט לשקול שימוש בסמכותו לפי סעיף 10א(ג) להביא בחשבון את תקופת הסעד הזמני במניין תקופת ההגבלה, יבדוק את נסיבות ההגבלה, את נסיבותיו האישיות של הלקוח המוגבל ואת מידת הנזק הנובעת מן ההגבלה (עמ' 479). עם זאת, "התארכות הדיון אינה מהווה כשלעצמה עילה לשימוש בסמכות" (שם). ראו גם ע"א (ת"א) 1350/94 עתון לכל נ' בנק הפועלים, תק-מח 96(2) 3726. (2) לא למותר לציין, כי בהצעת החוק שבה הוצע סעיף 10א נאמר, כי: "התקופה שבה הצו (הזמני - א"ר) עמד בתוקפו לא תבוא בחשבון תקופות ההגבלה..." (הצעות חוק תשנ"א 239, 243); ובדברי ההסבר (שם) נאמר "שאם לא כן עלולה תקופת ההגבלה להתקצר ללא הצדקה, רק משום שהליכי הערעור התארכו". בחוק כפי שנתקבל, הוספה האפשרות לקיצור התקופה על ידי בית המשפט שלערעור. ניתנה איפוא האפשרות לבית המשפט לשקול, אך עליו לעשות זאת כמובן במסגרת תכליתו של החוק, המאבק בשיקים ללא כיסוי. ו. (1) שקלתי את כלל נסיבות העניין, ולאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להעתר לבקשה. (2) בראש וראשונה - חלף המועד. המועד הנכון לבקשה לפי סעיף 10א(ג) לחוק להכללת תקופת הסעד הזמני בתקופת ההגבלה, היה בבית המשפט המחוזי בטרם הוכרע הדין בערעור בשעתו, בדצמבר 2001. אכן, אילו נתבקש הדבר בבית המשפט המחוזי ונדחה, היה מקומו האפשרי בהליך מתאים במסגרת בית משפט זה. ואולם, משלא הועלה בבית המשפט המחוזי בשעתו הראויה לו, אי אפשר לפתוח בו עתה, ובדין לא נעתר סגן הנשיא המלומד למבוקש מהעדר סמכות. ההליכים שבאו לאחר פסק הדין בבית המשפט המחוזי (בקשת רשות ערעור בבית משפט זה ואף ניסיון לבקש דיון נוסף) - לא נגעו לעניין הנוכחי, שלא הועלה בעתו ובזמנו. (3) אזכיר גם, כי בבקשו סעד זמני אכן נוטל עליו מבקש הסעד סיכון מסויים, שכן עלול שכרו לצאת בהפסדו, כדברי המחבר עמית (שם, 479). זאת, נוכח היותו של בעל החשבון - במקרה דנן המבקש - מוגבל למחצה בתקופת הסעד הזמני, כפי שמציין גם המבקש לגבי עצמו. אך מובן הוא, כי מבקשי הסעד הזמני מקווים ככלל כי יצליחו בערעורם בבית המשפט המחוזי וההגבלה תוסר, ולכן נוטלים הם עליהם את "סיכון תקופת הביניים" על ההגבלה החלקית שבה; אך אם לא זכו בערעורם, עליהם לשאת ככלל בתקופת ההגבלה המלאה, והדעת נותנת כי המקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות לפי סעיף 10א(ג) של כלילת תקופת הסעד הזמני בתקופת ההגבלה יהיו במשורה. זאת, כדי שחכמים יועילו בתקנתם, והחוק ישיג את מטרתו במאבק בשיקים ללא כיסוי. (4) במקרה דנן, כאמור, חוששני כי אכן תמה הדרך לדון בנושא עם ההכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי בשעתו. ואולם, גם לגופו של עניין - בכל הכבוד - לא ראיתי כי נתקיימו טעמים מאותו סוג מיוחד שלדעתי יהא בו כדי להצדיק קיצור תקופת ההגבלה. שיקולים אישיים יש לשקול כנגד מכת המדינה של השיקים ללא כיסוי, ובענייננו לא למותר לציין, כי בתגובתו בבית המשפט המחוזי הפנה בא כוח המשיב לכך שחשבון נוסף של המבקש הוגבל. חשבון זה נדון אף הוא בשלוש ערכאות, ובקשת ערעור לעניינו נדחתה (רע"א 1984/03 מיום 14.9.03, מפי כבוד השופטת דורנר). אף בכל הרצון הטוב כלפי המבקש, מחובתו של בית המשפט לשמור על אינטרס הציבור בתחום דנא. לא אוכל איפוא להעתר לבקשה. שיקיםשיקים ללא כיסוי