תאונה עם מצנח רחיפה - תביעת נזיקין התובע הגיש תביעת נזיקין נגד הנתבעים, שעניינה תאונה שאירעה לו ביום 18.10.95, בעת ניסיון נחיתה במצנח גלישה אווירית. התביעה הוגשה נגד מועדון הגלישה ונגד מבטחת המועדון. הנתבעים כפרו באחריותהם לאירוע התאונה ודחו את תביעת התובע. העובדות התובע נרשם בחודש אוקטובר 1994 לקורס בסיסי אצל הנתבעת, אשר כלל הדרכה תיאורטית ומעשית לתפעול נכון של מצנחי הרחיפה ובוצעו כ 20 רחיפות מעשיות והתובע סיים את הקורס בהצלחה. לאחר מכן, השתתף התובע ב"קורס גובה" בו עוברים החניכים הדרכה, הן תיאורטית והן מעשית, כאשר החניכים מתמקדים ברחיפה מתקדמת בגובה תוך מתן הדגשה על כללי הבטיחות, והתובע ביצע 12 רחיפות וסיים את הקורס בהצלחה. לאחר מכן, השתתף התובע בקורס נוסף, שלישי במספר, הקרוי "קורס רכס", במצנחי רחיפה, בו מתרגלים החניכים רחיפות באתר "ראשון לציון" ובאתר "געש", אתר הנחשב לאתר הבטוח והטוב בארץ. במהלך הקורס, מועברים לחניכים הוראות וכללי בטיחות בצורה מקיפה, על האתרים וכיצד להתנהג בעת המראה ובעת נחיתה וכן כיצד להשתמש ב"ברקסים" במהלך ברחיפה. מאחר וספורט הרחיפה צופן בחובו סיכונים הכוללים פגיעה בגוף בעת הרחיפה והנחיתה דואג המועדון להחתים כל חניך על טופס, הכולל פירוט של הסכנות אשר כולל בחובו ספורט זה, והחניך מצהיר מפורשות כי הוא לוקח על אחריותו האישית פגיעה מעין זו או אחרת, ומתחייב לבטח את עצמו על כל נזק שעשוי להיגרם לו, כפי שעשה התובע במקרה זה, חתם על טופס התנדבות לקורס [ראה: נ/1]. ביום השני לקורס, ריחף התובע משך 45 דקות באתר "געש", אתר רשמי של האגודה למצנחי רחיפה. אשר, כאמור, הינו האתר הבטוח ביותר לרחיפת רכס, לאחר ושוב תודרך אודות הוראות הבטיחות. ביום השלישי לקורס, 18.10.95, הספיק התובע לרחף משך כשעה וחצי, עד לאירוע התאונה המצערת [ראה: נ/2]. אירוע התאונה בתחילת היום השלישי לקרס, 18.10.95, נעשו הכנות ותרגולים מתאימים של החניכים הכוללים תרגילי המראה, טיסה קצרה, תרגילי פניות ונחיתות בהצלחה, ועל כן - התיר המדריך, עד ההגנה מר זאב אינגבר, לתובע להמשיך לטוס באופן יותר עצמאי והתובע ביצע שתי רחיפות בהצלחה רבה. ברחיפה שלישית, נחלשה הרוח באופן פתאומי, ובמקרים כאלו, ידוע לחניכים וגם לתובע, כי יש להתקרב לרכס ע"מ לתפוס רוח שבאה מהים, מקום שתוכל להרים את המרחף לכיוון שטח ההמראה ובאם לא מצליחים לעשות כן, יש לנחות על החוף. אכן, התובע, לפי ההוראות עד ההגנה מר אינגבר, ניסה להתקרב לרכס, אך מאחר ולא הצליח לעשות כן, הודרך על ידי עד ההגנה לבצע נחיתה על רצועת החוף. תוך כדי נחיתה, הבחין התובע בקבוצת סלעים והודרך על ידי העד לעקוף אותם ולנחות ברצועת החוף שמאחוריהם, אשר הייתה פנויה מסלעים. היה על התובע למשוך בברקסים [רצועות המצנח], על מנת לבלום למינימום האפשרי את מהירות המצנח ולכוון את המצנח כפי שתורגל, על מנת לנחות לא על הסלעים אל על רצועה חולית קרובה. אך הוא לא עשה כן ועל כן נפגע. חניך נוסף אשר היה במצבו של התובע, נחת על הרצועה החולית ללא פגיעה, ואף המדריך, עד ההגנה, ביצע נחיתה ללא פגיעה. העיד בפני התובע, והגיש תצהיר בחקירה ראשית, ת/3. התובע אישר בעדותו כי ידע שהמדובר בספורט מסוכן עת נרשם לקורסי הרחיפה אף חתם על המסמך נ/1 ועבר שני קורסים לפני קורס הרכס האחרון, והוא היה מודע לאפשרות של החלשות הרוח ובמצב זה יש לנסות להתקרב אל הרכס על מנת לתפוס זרמי רוח חדשים. עד ההגנה מר אינגבר, היה בקשר אלחוטי מתמיד עמו וניסה לתמרן אותו כיצד לעקוף קבוצת סלעים ואף אישר כי המדריך, במקום בו עמד, לא יכול היה לראות את שטח הנחיתה. כמו כן, אישר התובע כי המדריך וחניך נוסף נחתו ללא פגע. התובע לא הביא עדים אשר יעידו אודות נסיבות אירוע התאונה ובפני עדותו היחידה מול עדותו של עד ההגנה מר זאב אינגבר. מטעם הנתבעת, העיד המדריך, מר זאב אינגבר והגיש תצהיר וחוות-דעת מקצועית, אשר סומנה נ/2. העד הינו המרחף הוותיק ביותר בארץ, הוא גולש החל משנת 1979, מחבר ספרים ומאמרים על גלישות ומצנחי רחיפה והוא מוסמך להעברת קורסים של האגודה הישראלית למצנחי רחיפה והיה מדריכו של התובע בשלושת הקורסים אשר עבר. בעדותו בפני, עשה עלי העד הנ"ל, מר אינגבר, רושם מהימן התרשמתי כי במקצועו הוא מומחה הוא חזר על תוכן תצהירו נ/2, לפיו ניתנה הדרכה מתאימה לחניכים, לרבות השימוש נכון בברקסים והוא היה בקשר מתמיד עם התובע והדריכו כיצד לנהוג , אך, כנראה, התובע לא השתמש בצורה נכונה בברקסים, על מנת לווסת את מהירות הנחיתה או את מיקומה. טענות התובע טענת ב"כ התובע בסעיף 26 לכתב התביעה, מבוססת על רשלנות הנתבעים, שעיקרה אי מתן הדרכה מתאימה ו/או השגחה ו/או אימון מתאים ו/או שימוש נכון בברקסים והעסקת מדריכים בלתי מאומנים. עיקר טענות הנתבעים עיקר טענת ב"כ הנתבעים. בסיכומיו הן כדלקמן. לא הוכחה כל רשלנות מושגית או קונקרטית מטעם הנתבעים. התובע לא הביא עמו עדות מומחה, לשם ביסוס תביעתו. הסתכנות מרצון המצב המשפטי הנתבעים, בהיותם האחראים לקורס הרחיפה, חבים כלפי התובע חובת- זהירות מושגית. חובה זו באה לכלל ביטוי בצורך לפקח על החניכים במהלך אימון הרחיפה. גם מקום בו קיימת חובת זהירות מושגית, עשויים שיקולי מדיניות משפטית לשלול קיומה של חובת זהירות קונקרטית, ועל בית המשפט לבדוק באם חבים הנתבעים חובת זהירות קונקרטית. בעת קביעת חובת זהירות זו, יש לזכור כי לא כל נזק צפוי מבחינה טכנית, הינו גם נזק אשר יש לצפותו מבחינה נורמטיבית. כב' הנשיא, השופט ברק, ב-ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית-שמש פ"ד לז(1), 113, קובע כדלקמן: "חיי היום יום מלאים סיכונים אשר לעתים מתממשים וכורמים נזקים מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין, הטעם לכך הוא שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת. ובגינם נקבע בעניין של מדיניות משפטית כי חובת זהירות משפטית אינה מתגבשת....על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם משתתף אם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית, עד כמה שסיכונים אל טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינה אחריות". אין לי ספק, כי הסיכון בו היה נתון התובע הינו סיכון טבעי ורגיל לפעילות הגלישה, ובמקרה הנוכחי, לפי עדותו של המדריך מטעם הנתבעות, לא מצאתי כל פגם או רשלנות במהלך הרחיפה ולא הוכח אף פרט מפרטי הרשלנות הנטענים על ידי התובע כאמור בסעיף 26 לכתב התביעה. הנתבעת הדריכה את החניכים ואת התובע לפני ואחרי כל גלישה במהלך שלושת הקורסים, הן בהדרכה מעשית והן בהדרכה תיאורטית. על ידי מדריך מומחה, אשר הסביר היטב את הפעלת הציוד ואת ההתנהגות הרצויה בעת הרחיפה, לרבות כללי הבטיחות ושימוש נכון בברקסים, הן על ידי משיכתם כדי להקטין את מהירות הנחיתה או הסתתם כדי לבחור את המקום והתובע כשל הכך שעשה שימוש לא נכון, אשר גרם לתאונה. התובע הודה כי חניך נוסף וגם מדריך נחתו באותו הזמן קרוב אליו במקום חולי ללא סלעים, עם שימוש נכון בברקסים של המצנח. עדותו של עד ההגנה זאב אינגבר, לפיה הורה לתובע למשוך את הברקסים [הרתמה] לא נסתרה, ועדותו על נסיבות אירוע התאונה והקשר והפיקוח המתמידים - מקובלת עלי, בהיותה עדות ישירה של מומחה, היחידה אותה שמעתי בתיק זה. הנתבע לא מצא לנכון להביא עדים אשר השתתפו בקורס וברחיפה ביום אירוע התאונה, והימנעות מכך עשויה להתפרש לרעתו [ראה בנדון : ע.א. 620/74 מור נ' לפידות, פ"ד כרך ל(1) 218] בעניין דומה לחלוטין, נדחתה תביעה על ידי כב' השופט ריבלין ב- ת.א. [באר-שבע] 57/93 מוסקוביץ שמואל נ' כנפיים לרחף בכיף בע"מ, אשר צורף לסיכומי ב"כ הנתבעים. הסתכנות מרצון בנוסף לאומר לעיל אני מקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי המדובר במקרה ברור של הסתכנות מרצון ויש להחיל את סעיף 5 לפקודת הנזיקין, בו נקבע כדלקמן: "בתובענה שהוגשה על עוולה, תהא הגנה שהתובע ידע והעריך או יש להניח שידע והעריך את מצב הדברים שנגרמו לנזק וכי חשף עצמו ו/או רכושו ומצב זה מרצונו" 35. ב"כ הנתבעות מסתמך על דברי כב' השופט ברק [כתוארו דאז], בפסק הדין ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצת בית - שמש, פ"ד ל"ז(1) 113, בעמ' 120, כדלקמן: "כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות אין בגינם אחריות. מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור. (דברי השופט CARDOZO בפרשת MURPHY V. STEEPLECHASE AMUSEMENT CO.:250 N.Y. 479, 482. כפי שצוטטו בהסכמה על ידי השופט ברנזון בע"א 285/73, בעמ' 73). "אני הולך לחזות במשחק כדור-רגל, אני יודע, או צריך לדעת, את הסכנות הרגילות הכרוכות בכך ולוקח על עצמי את הסיכון הזה" (השופט זוסמן בע"א 246/60 בעמ' 286). בפסקי דין אלה נקטו השופטים לשון "קבלת הסיכון", אך דומה, כי השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם בעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק, חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אל בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק . "פילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן פורת בת"א [י-ם] 277/59, בעמ' 108) אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחוות עמם בחיי היום-יום". 35.התובע העיד כי ידע שמדובר בספורט מסוכן ואף חתם על טופס הסתכנות מרצון להצטרפות לקורס [נ/1] לאחר והבין את תוכנו ופטר את הנתבעים מכל אחריות לנזק שיקרה לו אגב גלישה. 36. התובע ידע כי קיימת אפשרות של פציעה תוך כדי גלישה והסכים לכך, ואין לומר כי התאונה הייתה מעבר לסיכונים הצפויים עליהם הסכים מראש. 37. אין ממש בטענת ב"כ התובע מסיכומיו, לפיה אין לקבל המסמך עליו חתום התובע [נ/1]. בהיותו הרחבת-חזית. שכן הטענה של הסתכנות מרצון נטענה הכתב ההגנה והיתה אחת הנקודות השנויות במחלוקת של הדיון סיכום 38. מהאמור לעיל, אני קובע כדלקמן: א. התובע לא עמד בנטל השכנוע ובנטל הבאת ראיות המוטלים עליו ולא הצליח להוכיח רשלנות מטעם הנתבעת. ב. עדותו של עד ההגנה מר זאב אינגבר הינה עדות אמינה של מומחה, אשר לפיה ניתנת הדרכה לתובע בכל מהלכי הקורסים, לרבות ביום התאונה, והתאונה נגרמה עקב חוסר שליטה נכונה של התובע במצנח, כאשר לא הפעיל את הברקסים בצורה מתאימה על מנת להקטין את מהירות הנחיתה או את מיקומה. ג. יש להחיל במקרה זה את סעיף 5 לפקודת הנזיקין, שכן התובע ידע והעריך את סיכוני הרחיפה וחשף עצמו לסיכון זה מרצונו, ולכן, אין להטיל את האחריות לקרות אירוע התאונה על כתפי הנתבעת. 39. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי צורך לדון בגובה הנזק. סוף דבר 40. אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות כוללות בסך 8000 ₪, סכום שישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל. נזקי גוףתאונות צניחהנזיקין