פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת RSD

פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת RSD רקע 1. התובע יליד 26.12.53 נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 2.3.01 עת שנהג ברכב שכור ובשעה שיצא מחניית מלון מוריה באילת, שם שהה לרגל חופשה. 2. הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי התאונה הינה תאונת עבודה על כל המשתמע מכך, לרבות בענין ניכוי המל"ל, אולם בעת הדיון בהוכחות זנחו את הטענה הנ"ל ואת הבאת הראיות להוכחתה. 3. הנתבעות אינן חולקות על החבות והמחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק בלבד. הפגיעה והנכות הרפואית 4. התובע נפגע ביד שמאל באיזור שורש כף היד, ופנה כעבור כ-5 שעות לחדר המיון בביה"ח יוספטל. בבדיקה נמצאה רגישות במישוש והגבלה בתנועות - התובע שוחרר באותו היום, ידו גובסה עד מעל למפרק, הומלץ על מנוחה, נטילת תרופות לשיכוך כאבים והמשך מעקב בקופ"ח. 5. לאחר כחודשיים וביום 8.5.01 הורד הגבס מידו של התובע והוא הופנה ע"י רופא קופ"ח לטיפולי פיזיוטרפיה. 6. התובע ביצע טיפולי פיזיוטרפיה במשך כחדשיים (מ-20.5.01 ועד 19.7.01) ואף הופנה ביום 23.8.01 וקיבל טיפולים במרפאת כאב. באישור קופ"ח מיום 6.9.01 אובחן אצל התובע דלדול שרירים, טווח תנועות ירוד וסימנים חשודים ל-R.S.D לאחר שבר. 7. פרופ' סלעי שנתמנה כמומחה בתחום האורתופדיה מטעם ביהמ"ש לא מצא במועד הבדיקה שנערכה ב-15.8.02, סימנים אופייניים ל- R.S.D ואף לא דלדול שרירים בגפה השמאלית. עפ"י קביעתו: "נמצאה הגבלה קלה מאוד בתנועות שורש כף יד שמאל ביחס לימין כאשר בצילומים העדכניים נראה איחוי טוב של השברים, ללא סימנים להתפתחות שינויים ניווניים. (כך שהסיכון להופעתם בעתיד, אפסי). איני מוצא הסבר אנטומי אורגני להפרעות בתחושה ובכוח גס ביד, אלא בשאריות ה- R.S.D" לפיכך קבע פרופ' סלעי כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% (לפי סעיף 14 (10) לתק' הבטוח הלאומי) בגין המצב שלאחר שבר בשורש היד עם הגבלה בתנועות ואפשרות כפוף גבי של 15 מעלות. פרופ' סלעי נשאל שאלות הבהרה לעניין תסמונת ה- R.S.D והסביר כי: "המהלך הקליני האופיני של R.S.D הוא של הופעת הסימפטומים ואח"כ דעיכה/נסיגה הדרגתית עד למצב סופי ולא של עליות ומורדות ולכן, אין לראות את המצב העדכני כרגרסיה זמנית". עוד הבהיר כי לא מצא בסיס אנטומי אורגני לכאביו הנמשכים של התובע עפ"י תלונותיו ולדעתו הם "שאריות" של ה- R.S.D . מה גם שתלונות אלו שוקללו בחוות הדעת. המומחה לא נחקר על חוות דעתו ובישיבת קדם המשפט מיום 28.3.04 הודיעו ב"כ הצדדים על העדר מחלוקת על הקביעה בדבר 5% נכות בלבד. 8. התובע עבד עובר לתאונה כקניין רכש במשרד ועדת הבחירות המרכזית בחולון. לדבריו הוא עובד מן המנין בוועדת הבחירות והוא נקרא לביצוע העבודה בכל עת שמוכרז על קיומן של בחירות וזאת מאז 1984. ב"כ התובע טען כי הנכות התפקודית במקרה דנן היא בגובה הנכות הרפואית כיוון שסוג העבודה בה עבד התובע בוועדת הבחירות ואף העבודות המזדמנות שבהן עבד הינן בעלות אופי פיסי וככאלה תושפענה מהנכות הנ"ל. ב"כ הנתבעות טען מאידך כי הנכות הרפואית, לא השפיעה ואינה משפיעה על תפקודו של התובע שגם עובר לתאונה ובמשך זמן די ניכר מאז 93, לא עבד בעבודה קבועה ומסודרת אלא בעת שנכונו בחירות ובעבודות מזדמנות בפרקי הביניים. יתרה מזו, נכותו של התובע, היא ביד שמאל שאינה דומיננטית ולא שינתה כהוא זה את תפקודו ולראיה, בחלוף כשנתיים חזר וביצע עבודתו במסגרת הבחירות שהתקיימו בשנת 03 ללא כל קושי ובעיה. 9. בנסיבות הענין, כאשר המומחה הרפואי קובע כי ההגבלה שנותרה לתובע היא קלה ואף אין ממצא אורגני לעיגון תלונותיו בדבר כאבים ובהתחשב בתובע ששב לבצע את אותה העבודה כשנתיים לאחר התאונה באופן מלא כנדרש, למרות שפוטר מיד לאחר קרות התאונה דנן, אני קובעת כי נכותו אינה תפקודית. יתרה מזו, הוכח כי לא חל שינוי במצבו של התובע עובר לתאונה ולאחריה ואף התובע בעדותו השיב כי המגבלה למציאת עבודה סדירה טעונה בגילו ובמצב השוק במידה נכבדת. אני רואה בתיאורי התובע למוגבלות שנותרה לו הגזמה יתרה שאינה תואמת את מציאות הדברים כפי שעלתה מעדותו. הפסד השתכרות בתקופת אי הכושר: 10. התובע הציג תעודות אי כושר למן 2.3.01 ועד 31.8.01 (נספח ת/14) - שני אישורי קופ"ח נוספים הוגשו מתאריך 11.10.01 ו-14.12.01 שגם בהם צויין ע"י הרופא כי התובע אינו מסוגל לעבוד. 11. הוכח ע"י התובע כי עבודתו במסגרת מערכת בחירות היתה נמשכת כ-6 חודשים, קרי חודשיים לפני מועד הבחירות ו-4 חודשים לאחריו. התובע הציג אישור ועדת הבחירות מיום 1.9.02 לכנסת ה-13 ועל פי אישור זה עבד מ-10.2.92 ועד 31.8.02, עוד הוצג אישור מיום 2.6.99 בדבר הבחירות לכנסת ה-15, וגם במסגרת זו עבד כ-7 חודשים מ-1/99 ועד 30/7/99. התובע העיד כי במסגרת הבחירות לכנסת ה-16 החל לעבוד ב-12.12.00 עובר לתאונה נשוא התביעה. הבחירות דאז התקיימו בסוף חודש 2/01 והוא היה אמור לעבוד עוד כ-4 חודשים לאחר הבחירות. התאונה ארעה לאחר שהתקיימו הבחירות, אך עבודתו הכוללת היתה אמורה להסתיים רק בחלוף כ-4 חודשים. לדבריו היה מגובס ומטופל במהלך השנה מאז התאונה. גם לאחר מכן לא יכול היה לעסוק בשום עבודה כיוון שמוגבלתו מנעה ממעסיקים שונים להציע לו עבודה (ראה עמ' 12 לפר'). דא עקא, שהתובע אישר כי כבר בשנת 03 עבד במסגרת מערכת הבחירות. מערכת זו היתה הפעם מקוצרת הואיל ונוהלו בחירות רק לראשות הממשלה והתובע סיים עבודתו ב-2/03 (ראה: עמ' 15 לפר'). עוד אישר התובע כי גם עובר לתאונה ובין מערכת בחירות אחת לשניה היה עובד בעבודות מזדמנות, כך עשה כאמור לפני התאונה ומצב זה חזר על עצמו גם לאחר התאונה. ב"כ התובע מבקש לקבוע כי בסיס השכר לצורך חישוב הפסד ההשתכרות עמד ע"ס 12,000 ₪ נטו כשהוא משוערך ולטענתו יש לפסוק לו אובדן כושר עבודה מלא, על בסיס שכר זה למשך שנה מקרות התאונה. ב"כ הנתבעות לעומת זאת סבור כי יש לחלץ את השכר הבסיסי בסך 8,500 ₪ לצורך החישוב. 12. אני קובעת כי הוכח ע"י התובע תקופת אי כושר חופפת לתקופת העבודה הצפויה לו היה משלימה במהלך הבחירות לכנסת ה-15. דהיינו לפרק זמן של 4 חודשים ובגינה יהיה זכאי לפיצוי. (גם ב"כ הנתבעים הסכים לכך בסיכומיו). עפ"י תלושי שכר שהציג התובע לחודשים דצמבר, ינואר, פברואר 2001 ממוצע שכר הברוטו בניכוי תשלומים שאינם משקפים שכר חודשי מגיע לסך של 13,712 ₪ כשהוא משוערך להיום ועומד ע"ס 16,854 ₪ בניכוי המס יהווה סך של 12,641 ₪ נטו. לפיכך הפסד כושר ההשתכרות בתקופת אי הכושר, יחושב על פי השכר המוכח וההפסד למשך 4 חודשים מסתכם בסך של 50,564 ₪. הפסד כושר השתכרות בעבר 13. כמובהר לעיל, לא עבד התובע גם עובר לתאונה בכל עבודה קבועה אחרת בין סיום מערכת בחירות לבאה אחריה. השכר שקיבל מעבודות המזדמנות לא הוכח, ואף לא נמסרו על ידו פרטים סדורים ומפורטים. יתרה מזו מאז התאונה ועד היום לא השתלב התובע בעבודה קבועה. ב"כ התובע ביקש לפסוק לתובע פיצוי עפ"י השפעת הנכות הרפואית על בסיס השכר המוכח. משחזר התובע לעבודתו היחידה המוכחת (הגם שהיא נמשכת לפרק זמן קצר וקבוע) ועבד בה כנדרש, לא הוכח הפסד השתכרות לעבר. הפסד השתכרות בעתיד 14. ב"כ התובע מבקש לפסוק לו עפ"י חישוב אקטוארי מלא בהתחשב בנכותו והואיל ולטענתו, העבודות בהן יעסוק ידרשו ממנו מאמץ פיסי שיוגבל עקב נכותו. גם הוא מסכים כי כיוון שעבודתו במערכת הבחירות אינה מובטחת יש להפחית מהסך הנ"ל סכום מסויים. ב"כ הנתבעות מנגד מבקש שלא לפסוק כלל הפסדי השתכרות לעתיד באשר תוצאה אחרת תביא את התובע למצב טוב יותר מזה שהיה עובר לתאונה. יתרה מזאת, התובע לא פעל להקטנת נזקו, לא פנה למל"ל לצורך קבלת גימלה ודמי אבטלה, לא חזר לעבודה ולא הוכיח מניעה אמיתית לכך. כמו כן נטען כי בקביעת בסיס השכר צריך להתחשב בחישוב שנתי יחסי. כאמור לעיל, היה מקום לומר כי משנקבע שאין נכותו של התובע תפקודית, דין תביעתו בראש נזק זה להדחות. ראה: ע"א 237/80 ברששת נ. האשטונר פ"ד לו(1) 281. יחד עם זאת מכלול השיקולים הרלבנטים מחייב מסקנה אחרת. בין אלה נמנית העובדה כי התובע עבד במשך עשרת השנים האחרונות באופן עוקב רק במסגרת ובעת קיומה של מערכת בחירות ובפרקי הזמן שביניהן, ביצע עבודות מזדמנות זניחות. למעשה לא עבד במקום עבודה כלשהו מסודר, והשתכרותו המוכחת התייחסה לתקופה של כ-6 חודשים מתוך שנה שבה התקיימה מערכת בחירות. לפיכך, נראה כי אין די נתונים ברורים שבאמצעותם יערך חישוב במידת הודאות הדרושה באשר אין ודאות כי התובע ימשיך לעבוד במערכת והבחירות גם בעתיד, ומה סיכויי קידומו או עיסוקיו בשוק החופשי, על כן מן הראוי לפסוק לו פיצוי גלובלי. ראה: ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף עמ' 383. לפיכך, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך 20,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 15. ב"כ התובע הפנה בסיכומיו לענין ראש נזק זה לטיפולים הרבים שהתובע נזקק להם מאז התאונה ולטענתו חלק מהוצאות הנסיעה הוכח בפועל בקבלות שנשתמרו (ת/15). יתרה מזו, עלה בידי התובע להוכיח בתצהיר המשלים כי בשל כאביו הוא נזקק לכדורים משככי כאבים כגון ויאוקס, שבגינם הוא שילם בעבר סך של 4,000 ₪ ולעתיד תעמוד ההוצאה ע"ס 22,500 ₪. בנוסף הומלץ לו על טיפול לייזר בעלות של 90 ₪ לטיפול, שעד כה לא יכול היה לממנו מכיסו. ובנוסף נדרש להוצאה של דמי התייעצות רפואית עם ד"ר קמחין בעניינו בסך 470 ₪ ליום 28.10.02. ב"כ הנתבעים מבקש שלא לפסוק דבר בגין רכיב זה מכמה טעמים: ראשית, אין קביעה בחוות דעת המומחה לגבי הזקקות התובע להוצאות רפואיות בעתיד. שנית, אין התובע יכול לגולל על המחזיק טיפול רפואי שהוא יכול לקבל מהקופה שלישית, אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום להתייעצות רפואית. אין חולק כי נזק מיוחד יש להוכיח ואם לא עשה כן התובע לא יפסק לו פיצוי. ראה: ע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ. מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה (2) 800. אמנם התובע צרף שני מרשמים מיום 27.10.03 ו- 19.1.04 שעליהם נרשם כי התרופה אינה בסל הבריאות, אולם לא הוכח על ידו שיעור התשלום שהוא נדרש לשלם בגינם. יתרה מזו באשר לצריכת התרופות בעתיד לא היה לכך עיגון רפואי בכלל וע"י המומחה הרפואי בפרט. יחד עם זאת אני נכונה להניח כי הוצאותיו לתרופות בעבר בגין התלונות על כאבים הצריכה ותצריך תשלום ולו גם חלקי לצורך תרופות ועל כן אני קובעת את הפיצוי הכולל בסך של 3,000 ₪. גם לגבי הוצאות הנסיעה נמצאת ההוכחה שהוצגה דלה במידה מסויימת משהוצגו רק 2 קבלות בדבר תשלום לחניון וקבלה על מונית בסך 40 ₪. ברם, נוכח הטיפולים הרפואיים הרבים שלהם נזקק ושעוגנו במסמכים אני פוסקת לתובע פיצוי בגין רכיב זה בסך 2,000 ₪. כאב וסבל 16. ב"כ התובע עתר לפסוק לתובע פיצוי כאמור בתקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו - 1976 למרות שנקבעה נכות בשיעור של 5%. תק' 2 (ב) קובעת את המקרים בהם יפסקו מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני כשהתקנה הנ"ל מהווה חריגה למגמה הכללית המתבטאת בתק' 2(א). ראה: ע"א 583/89 כראדי נ. דן ואח' פ"ד מה (3) 133. בהתחשב בעובדה שהתובע היה מגובס בתקופה של חודשיים, נזקק לטיפולי פיזיוטרפיה וטיפולים רפואיים נוספים אני קובעת את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בשיעור בסך של 9,000 ₪. סכום 17. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעות בפיצוי כדלקמן: א. הפסד השתכרות בתקופת אי הכושר......50,564 ₪. ב. כאב וסבל........................................... 9000 ₪. ג. הפסד השתכרות לעתיד.........................20,000 ₪. ד. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה...........5,000 ₪. סה"כ 84,564 ₪. לסכום אלו יתווספו הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצרוף מע"מ. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. פיצוייםתסמונת RSDרפואהתאונת דרכים