משכורת עובד חודשי בחגים מבוא 1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, לתשלום הפרשי שכר, הפרשי תגמולי מילואים, הפרשי תוספות שונות, ימי חגים והפרשי פיצויי פיטורים. 2. בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד מעביד בין 16.1.94 ל- 28.2.01. 3. התובע שימש כקצין ביטחון ראשי במלונות הנתבעת באילת. 4. בין הצדדים נחתם חוזה עבודה אישי ביום 10.1.04 (נספח א1 לתצהיר התובע) (להלן:"ההסכם"). 5. בהתאם לסעיף 9 (א)(ב) להסכם זכאי היה התובע לשכר גלובלי בסך - 3500 ₪ צמוד לתוספת יוקר בהסכם הקיבוצי, כאשר השכר התחלק באופן הבא: שכר יסוד - 3300 ₪, תשלום עבור עבודה בשעות נוספות - 100 ₪ לחודש ברוטו, תשלום עבור עבודה בשבתות וחגים - 100 ₪ לחודש ברוטו. 6. התובע החתים כרטיס נוכחות על בסיס יומי, פעם ביום (עמ' 5 שורות 1-5). 7. בתאריך 23.1.01, הודיעה הנתבעת לתובע על סיום עבודתו ביום 28.2.01 (נספח ב' לתצהיר הנתבעת). 8. הפרשי שכר התובע טוען, כי יש לראות את השכר הגלובלי שקיבל כקבוע בהסכם הקיבוצי עבור 172 שעות המהוות 22 ימי עבודה. בגין כל יום עבודה מעבר למכסת 22 הימים על הנתבעת לשלם לתובע גמול עבור ימים נוספים או שעות נוספת. על כן, בהתאם לחוות דעתו של מר אשר ארז, על הנתבעת לשלם לתובעת עבור 83 ימי עבודה אשר בגינם לא קיבל שכר בסך נומינלי של 25,183.25 ₪. 9. הנתבעת טוענת, כי התובע עבד בתפקיד ניהולי בכיר, על פי ההסכם שהעניק לו משכורת, ותנאי עבודה טובים מאלו שנקבעו בהסכם הקיבוצי החל על עובדי ענף המלונאות. חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 אינו חל על התובע, גם כעולה מההסכם וממהות תפקידו. בנוסף, אין כל משמעות למספר הימים שעבד התובע, באשר התובע לא הוכיח ולא טען, כי עבד ימי עבודה מלאים. על כן, התובע אינו זכאי להפרשי שכר. 10. בנקודה זו מקבלים אנו את טענת הנתבעת. התובע שימש בתפקיד ניהולי בכיר. הוא היה קצין אבטחה ראשי שלימים הפך להיות קצין אבטחה אזורי ראשי. הוא פיקח על כל אנשי הביטחון במלונות הנתבעת באילת; ב"קראון פלאזה", "הולידי אין אקספרס" ו"הולידי אין פטיו" (עמ' 6 שורות 20-26). בשונה משאר העובדים במלון, התובע החתים כרטיס נוכחות רק פעם ביום ולא פעמיים (עמ' 5 שורות 1-11). התובע חתם על חוזה, אשר על פי ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות, הוא נחלתם של עובדים בכירים. על כן שכרו כלל גם תוספות קבועות עבור עבודה בשעות נוספות ובשבתות ובחגים. התובע ידע היטב, כפי שציין זאת בחקירתו הנגדית, כי הוא עובד גלובלי (עמ' 5 שורה 5). משמעות הדבר היא, כי התובע קיבל שכר גבוה יותר בשל תפקידו, אשר חייב עבודה במספר מקומות, פיקוח על אנשים, ועשיית שימוש בסמכויות ניהוליות. לזה מכוון חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 המחריג מתחולתו בסעיפים 30 (א)(5) ו-(6), תפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, ועובדים שקיימים קשיי פיקוח על עבודתם. כך אף צויין בסעיפים 5-6 לחוזה ואיננו רואים מקום לפקפק בכך. 11. השכר שקיבל התובע שיקף את האחריות הרבה שהיתה לתובע, והסכמתה של הנתבעת כי אין מקום לבוא עם התובע חשבון על החסרת שעות או ימים, ובאותו דרך גם אם עבד יותר. 12. מעיון בתלושי השכר עולה, כי התובע קיבל מידי חודש את השכר הגלובלי ללא קשר למספר ימי העבודה שעבד בפועל. אם עבד יותר או פחות קיבל את אותו שכר. כמובן שאם יצא לחופשה נרשמו ימי החופשה. אולם אם התובע חסר את מספר הימים וככל שנרשמה העדרות בתלושים, לא הוחסר שכרו. התובע גם לא טען, כי ימי החופש שנוכו ממנו אינם ימים בהם היה בחופשה. התובע גם לא טוען, כי יש להפחית מתביעתו את הימים שקיבל ביתר למרות הימים שחסר. 13. על כן, בהתחשב בתפקידיו של התובע, בתנאי עבודתו כפי שנוסחו בהסכם, ובשכרו הגלובלי אין התובע זכאי להפרשי שכר. 14. הפרשי תקבולי מילואים התובע טוען, כי הנתבעת קיבלה מהמל"ל תשלומים עבור שירותו במילואים, אך גרעה אותם מהתובע ושילמה לו אותם באופן חלקי. ההפרש עומד על סך של 7326.35 ₪. 15. הנתבעת טוענת, כי שילמה לתובע את מלוא תגמולי המילואים, מחושבים על פי סעיף 273 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב ] התשנ"ה-1995. הנתבעת טוענת, כי בחודש יוני קיבל התובע 5258 ₪, כאשר באותו חודש היה התובע במילואים במשך 12 ימים והתגמול היומי לו היה זכאי עמד על 374.45 ובסה"כ 4496 ₪. מאחר ובחודש מרץ קיבל התובע בונוס בסך 5000 ₪ נלקח גם חלק יחסי מהבונוס בחישוב התגמול היומי. לבד מכך, התובע עבד 7 ימים וקיבל תמורתם. על כן, התובע אינו זכאי לתגמול מילואים בגינם. נציין, כי לתובע אין תביעה בקשר לחודש יוני 1995 . הפרש תגמולי המילואים בין הסכום שהתקבל מהמל"ל לתשלום ששילמה התובעת לתובע עומד על 1 ₪ והוא בטל בשישים. בנוסף, אין כל סתירה בכך שהתובע היה בשירות מילואים במשך 12 ימים וקיבל בגין כך וגם עבד במשך 7 ימים וקיבל תמורה עבור 7 ימים ולא חודש מלא. 16. עוד טוענת הנתבעת, כי בחודש יולי קיבל התובע תקבול מילואים בסך - 5447 ₪ וכן הפרש בסך 534 ₪ שהם בסה"כ 5981 ₪, יותר ממה שהתקבל מהמל"ל בחודש זה. עיון בתלושי השכר של החודשים יוני-יולי 1996 מלמד כי בחודש יוני נרשם, כי התובע קיבל תגמול מילואים מלא בסך 5447 ₪, אך שתי שורות לפני כן נרשם, הפחתת תוספת מילואים של - 1512 ₪. בחודש יולי נרשם כי התובע קיבל תגמול מילואים מלא בסך 534 ₪ ושתי שורות לפני כן נרשם הפחתת תוספת מילואים בסך 122.34. כלומר, הנתבעת הפחיתה מתגמול המילואים רכיבים הקשורים בתוספות . לעניין זה נפנה לעדותו של אבנר נפתלי דישון, מנהל משאבי אנוש אזורי בנתבעת. בחקירתו הנגדית הסביר מר דישון, כי ההפחתה נבעה מכך שהתשלום עבור המילואים והתשלום של השכר באותו חודש יצר כפל תשלום של תוספת תפקיד ותוספת דיור כפי שניתן לראות בתלושים קודמים; 3/96, 4/96, 5/96 - התובע קיבל תוספת קבועה של שכר דירה בשעור 1400 ₪ ותוספת תפקיד בשעור 831 ₪. תוספות אלו שולמו במלואן. גם בחודש בו היה התובע במילואים (6/96) . איו חולק גם, שתוספות אלו באו בחשבון גם לצורך תגמולי המילואים ועל כן, צריך היה להפחית מהתגמול שקיבל עבור מילואים את התוספות שבתוכו המתייחסות לשכר דירה ותפקיד, שאחרת התובע היה מקבל כפל גמול. השעור המצטבר של שתי ההפחתות שנעשו בחודשים 6/96, ו- 7/96 הן הסכום שהתובע עתר לו. 17. באותו אופן הנתבעת טוענת, כי בחודש יולי 1997, קיבל התובע תקבול מילואים בסך - 8181.88 ₪ ובנוסף קיבל התובע סך של - 2431.53 ₪ בגין תוספת תפקיד ושכר דירה, חרף העובדה, שהתובע עבד 5 ימים בלבד. על כן, בסה"כ קיבל התובע בגין שירות המילואים סך של 10,619 ₪. נציין כאן, כי מבדיקת תלוש השכר של 6/97 עולה שהפחתות כאן הן תשלום בגין מילואים קודם בסך - 2394 ₪ המופיע בתלוש השכר של חודש 5/97 ששם גם הופחתה תוספת מילואים בסך - 110.52 ₪. ההפחתות נעשו לפי אותו עיקרון של מניעת כפל תשלום ועל כן אין מקום, כי התובע יהיה זכאי להן. באותו אופן הופחת גם הסכום בתלוש 6/98 ואיננו רואים צורך לחזור על כך. על כן, התביעה בראש זה נדחית. 18. הפרשי תוספת תפקיד ותוספת דיור התובע טוען, כי תוספת תפקיד ותוספת דיור שולמו לו באופן קבוע, אך הנתבעת לא עשתה כן כאשר היה בשירות מילואים. כפי שהסברנו בפרק הקודם, ניתן לראות באופן ברור, כי התובע קיבל באופן קבוע ובמלואו תוספות אלו, גם כשהיה במילואים ולכל היותר התובעת קיזזה סכום יחסי מהסכום שקיבל עבור המילואים, על מנת לא ליצור כפל תשלום. 19. תשלום עבור ימי חופש וחגים התובע טוען, כי הוא זכאי לתשלום הן עבור החגים שבהם עבד והן עבור החגים בהם לא עבד. במהלך תקופת עבודתו, טוען התובע, כי הנתבעת לא שילמה לו ימי חג בהתאם להסכם הקיבוצי בעבור השנים 1994 עד 1999. 20. הנתבעת טוענת, כי ההסכם לפיו עבד התובע, הסדיר בסעיף 7-9 תשלום קבוע בגין ימי חג ועל כן הוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות על התובע. בנוסף התובע לא הוכיח את תביעתו ואין בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובע (ת/1) כדי לבסס תביעה זו. 21. אשר לדעתנו, דמי חגים במהותם נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים, שלא עבד בהם. זאת בשונה מעובד חודשי, אשר מקבל את שכרו גם עבור הימים שבהם נופלים חגים. באופן זה מופיעים בצווי ההרחבה ובהסכמים קיבוציים סעיפים שמטרתם להשוות את מעמדם של העובדים היומיים לעובדים החודשיים, המקבלים תמורה עבור ימי חג, בהם לא עבדו. כאמור, עובדים חודשיים אינם זקוקים כלל לתניה זו בהסכם הקיבוצי העוסקת בימי חגים מאחר והם ממילא מקבלים שכר עבור ימים אלה מעצם הגדרת מסגרת עבודתם כעובדים חודשיים. כלומר, כאשר עובד חודשי עובד פחות ימים בשל ימי חג, הוא לא יקבל שכר פחות בשל כך. 22. "הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך. תכלית זו תסוכל אם עובד יעדיף על פי בחירתו לעבוד בחגים ולקבל תמורה הן עבור העבודה שעבד בפועל והן דמי חגים. אילו אלו היו פני הדברים, לא היינו מזכים את העובד היומי, שבחר לעבוד בימי חגים, גם בדמי חגים כדי להגדיל את שכרו". ראה: ע"ע 3000360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, עבודה ארצי לג (23) 32 . 23. אכן, מרבית העובדים בענף המלונאות הם עובדים יומיים. אולם, התובע לא נמנה עליהם. שפר מזלו, והוא זכה לשכר גלובלי חודשי, אשר אינו מותנה במספר ימי העבודה בהם עבד בפועל. על כן, אינו זכאי לתשלום עבור ימי חגים. נציין גם, שהתובע לא ציין אם עבד בימי חג ולא קיבל תמורתם, על כן, התייחסנו בראש זה רק לטענה, כי הוא זכאי לדמי חגים בימי החג בהם לא עבד. 24. הפרשי פיצויי פיטורים התובע טוען, כי סכום פיצויי הפיטורים צריך לעמוד על 62,949.16 ₪, כאשר השכר הקובע צריך לכלול גם את תוספת הדיור ותוספת תפקיד. לאחר ניכוי התשלומים שהועברו לתובע, עותר הוא לתשלום סך של - 16,132.16 ₪. 25. הנתבעת טוענת, כי תוספת הדיור מותנית בכך שהעובד מתגורר בפועל בשכירות או בדיור במלון. תוספת תפקיד שולמה לתובע עבור עבודה נוספת ולא באופן קבוע. 26. לדעתנו, יש להפריד בין שתי התוספות. תוספת הדיור, שניתנה לתובע, כפי שנרשם בתלושי השכר כ"שכר דירה" היא אינה חלק משכר העבודה אלא החזר הוצאות ועל כן אינה חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים. רכיב זה שולם לתובע גם שהיה במילואים מאחר ואין חולק, שגם בתקופת המילואים המשיך התובע לשלם שכר דירה. ראה: ע"ע 143/99 , 133 - מרג'ה אליאס רפיק נ' מתכת סדום תעשיות (1989) בע"מ, עבודה ארצי לג (69) 35. 27. לעומת זאת תוספת התפקיד, כעולה מתלושי השכר, שולמה לתובע בקביעות, גם עת יצא למילואים, או שהה בחופשה ובמרבית המקרים בסכום קבוע. הנתבעת ניסתה להראות, כי בימים בהם עבד התובע מספר ימים רב יותר, קיבל תוספת תפקיד מוגדלת. לראיה, תמכה טענה זו ב- 4 במקרים מתוך כל תקופת עבודתו של התובע. לכך אין משקל בהתחשב בכך, כי מדובר במספר זעום של מקרים. כאשר ברוב המקרים קיבל התובע תוספת קבועה בסך - 831.53 ₪. הנתבעת אף לא הוכיחה מהו התנאי שמכוחו משולמת התוספת וכאמור וכעולה מתלושי השכר התוספת אינה מותנית בתנאי כלשהו. על כן, יש לכלול סכום זה במסגרת השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים. כעולה מחישובי הנתבעת, שצורפו כנספח ולתצהירה יש להוסיף לסכום שהתקבל אצל התובע סך של - 5919.8 ₪ = 85.43 X 831.53 12 מצאנו כי קיים הפרש בין הסכום שנטען כי היה קיים בפוליסת ביטוח המנהלים.התובע טען לסכום של 41,178 ₪ ואילו הנתבעת טענה, כי הסכום הוא 41,780 ₪. מאחר ולא הובאה ראיה מטעם הנתבעת בקשר לסכום ששוחרר על ידי חברת הביטוח "מגדל" נפסוק לטובת התובע את ההפרש בסך - 602 ₪. מאחר והיתה מחלוקת כנה בין הצדדים בקשר להכללת התוספות והסכומים הקיימים אצל חברת הביטוח, ישאו הסכומים הנ"ל ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.01 ועד התשלום בפועל. 28. סוף דבר מרבית תביעות התובע נדחות בזאת. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך - 6522 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.01 ועד התשלום בפועל. מאחר ומרבית התביעה נדחתה, אין צו להוצאות. דמי חגיםמשכורת