הפרשות לקרן השתלמות לעובד מדינה

1. המערערים בתיק עע 1059/02 הועסקו בתקופות שונות כמאבטחים במשרד ראש הממשלה (להלן - העובדים). שכרם ותנאי שירותם של העובדים נקבע בהסכם אישי בנוסח אחיד שנכרת בין כל אחד מהם לבין המדינה. בבית הדין האזורי בירושלים הגישו העובדים תביעה נגד המדינה לקבוע כי אין להביא בחשבון רכיבי שכר מסויימים לצורך חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן - החוק), ומכאן שהמדינה שילמה להם שכר הנופל משכר המינימום הקבוע. רכיבי השכר שהיו נתונים במחלוקת בבית הדין האזורי הם תוספת ותק, תוספת משמרות וקרן השתלמות. בית הדין האזורי (השופטת מיכל לויט ונציג ציבור מס דז'ובס - תיק ע"ב 245/96 - 300151) קיבל את התביעה בעיקרה. לגבי תוספת הותק, קבע בית הדין כי תוספת הותק שקיבל כל אחד מן העובדים מעבר לתוספת המגיעה לו לפי שנות הותק שלו, תובא בחשבון לענין חישוב שכר מינימום. אשר לתוספת המשמרות, קבע בית הדין האזורי כי מדובר בתוספת המיועדת לפצות על עבודה במשמרות ולכן אין להביאה בחישוב השכר לצורך חוק שכר מינימום. אשר לתשלום של הפרשת מעביד לקרן השתלמות, קבע בית הדין שהתשלום היווה מעין פיצוי או תחליף הבא במקום הפרשות לקרן השתלמות, להן היו העובדים זכאים לפי התקשי"ר ולכן אף מרכיב זה אין להביא בחשבון לצורך תשלום שכר מינימום.   2. על פסק דין זה ערערו העובדים מצד אחד והמדינה מצד שני. ערעור העובדים (עע 1059/02) נסב על שני עניינים: האחד - הימנעות בית הדין האזורי מלפסוק פיצויי הלנת שכר ולחילופין הפרשי הצמדה וריבית והשני - הימנעות בית הדין האזורי מלפסוק בתביעה להכיר בזכאות העובדים לגמול שעות נוספות משעת העבודה השמינית, ולא משעת העבודה האחת עשרה. ערעור המדינה נסוב על פסיקת בית הדין האזורי באשר למעמדם של הרכיבים תוספת המשמרות ותשלומים לקרן השתלמות כרכיבים שאין להביאם בחשבון לעניין חוק שכר מינימום. המדינה לא ערערה על פסיקת בית הדין האזורי באשר לתוספת הותק שכן, כפי שהוסבר לנו, פסיקה זו תאמה את עמדת המדינה בדיון בבית הדין האזורי. עם זאת הוסיפה המדינה וערערה גם על פסיקת בית הדין האזורי בדבר זכאותם של העובדים לתשלום על עבודה בשעות נוספות כמפורט בכתב התביעה על-אף שלא כימתו והוכיחו את תביעתם.   נפנה תחילה לערעור המדינה ולאחריו לערעור העובדים.         ערעור המדינה (עע 1060/02)   3. חוק שכר מינימום קובע רף מינימלי של שכר לו זכאי כל עובד. הרף הקבוע בחוק מתייחס לשלושה סוגים של תשלומי שכר: שכר חדשי, שכר יומי ושכר שעה (סעיף 1 לחוק). סעיף 2 לחוק קובע את הזכאות לשכר מינימום ולעניין חישוב השכר קובע סעיף 3 לאמור:   "3(א) השכר שיובא בחשבון לעניין סעיף 2 יהיה שכר העבודה שמשלם מעביד לעובדו בעד יום עבודה רגיל במקום עבודתו.   (ב) לעניין סעיף קטן(א) יבואו בחשבון רכיבי השכר הבאים:   (1) שכר יסוד או שכר משולב. (2) תוספת יוקר אם אינה כלולה בשכר המשולב. (3) תוספת קבועה המשתלמת לעובד עקב עבודתו, ואולם לא יובאו בחשבון תוספת משפחה, תוספת ותק, תוספת בשל עבודה במשמרות, פרמיה מדודה, מוסכמת, קבועה או קבוצתית, משכורת י"ג, מענקים על בסיס שנתי, והחזר הוצאות לרבות הוצאות כלכלה, אש"ל ונסיעות שמשלם המעביד.   (ג) … (ד) …   לענייננו, השאלה שעמדה בפני בית הדין האזורי ובפנינו היא האם יש להביא בחשבון השכר המשולם לעובדים את מרכיב תוספת המשמרות ומרכיב התשלום לקרן השתלמות, לצורך קביעת השכר לפי חוק שכר מינימום.   4. כפי שעולה מפסק הדין של בית הדין האזורי, כל העובדים הועסקו ביחידת האבטחה במשרד ראש הממשלה אשר הוקמה בשנת 1986. העסקת העובדים נעשתה לפי שעות. כדי לשפר את איכות כח האדם ביחידה, נבנתה לעובדים הללו משכורת ייחודית אטרקטיבית שנועדה להגדיל את השכר לשעת עבודה. משכורת זו נבנתה בשלוש רמות שכר המתייחסות לשלוש רמות של בעלי תפקיד, המבוססות על דרגות ט"ו - י"ז של הדירוג האחיד, בתוספת 7 שנות ותק, הפרשות המעביד לקרן השתלמות, ביגוד, הבראה, טלפון ותוספת של 25% על עבודה במשמרות (סעיפים 16 - 17 לפסק הדין). לטענת המדינה, כל הרכיבים היו פיקטיבים, הם היו "שכר" לכל דבר והם נכללו גם בשכר לצורך קביעת זכויות העובדים במבטחים ולצורך פיצויי פיטורים (עמ' 22 לפסק הדין). לפיכך - כך טוענת המדינה - יש להביא בחשבון את הרכיבים של עבודה במשמרות ותשלומים לקרן השתלמות כתשלומי "שכר" לצורך חוק שכר מינימום.   5. עובד המועסק אצל מעסיק מקבל תמורה על עבודתו. התמורה המשולמת לעובד הינה שכר ותשלומים נוספים המשולמים למטרות שונות. בין העובד למעסיק קיים הסכם עבודה היוצר ביניהם מערכת יחסים הדוקה המחייבת את הצדדים - כחלק מעקרון תום הלב ביחסים חוזיים - נקיטת גישה של הגינות הדדית, גילוי מלא, אמירת אמת וכיוצאות באלה מידות הראויות לשרור ביחסים שבין עובד ומעסיק (אלישבע ברק "עקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון, כרך שני; ירושלים, תש"ס, עמ' 499).   6. עובד מקבל שכר, תוספות ותשלומים כאלה ואחרים. התוספות או התשלומים, על פי טיבם, נועדו למטרות מסוימות: כך, תוספת ותק נועדה להעניק ביטוי לנסיונו של העובד בעבודה, תוספת משמרות נועדה לתת פיצוי על עבודה בתנאי משמרות, תשלום לקרן השתלמות נועד ליצור לעובד קרן אשר תעמוד לו, לימים, לשימוש להשתלמות ועוד. יחסי עבודה מתוקנים מחייבים שתשלומים הניתנים למטרות מסוימות - ומהם נגזר אף שמם - ייועדו למטרות אליהן נקבעו. כך הכלל. לפי זה, תוספת הניתנת למטרה מוגדרת ואף נושאת את שם המטרה (למשל - תוספת ותק או תוספת משמרות), חזקה עליה שניתנה למטרה הנושאת את שמה.   7. אולם יחסי העבודה מורכבים ונפתלים הם ולא תמיד מרכיב שכר, תוספת או תשלום, ניתנים לעובד למטרה הנושאת את שם התשלום. מצבים שכאלה קיימים ועל אף חסרונם, אין לשלול אותם כחלק מן המציאות השוררת בעולם יחסי העבודה. כך, אם לאמיתם של דברים, תשלום הנושא שם מסוים ניתן למטרה אחרת, יש לבחון את הדבר לגופו, לחשוף את איצטלת השם ולהגיע להגדרת המטרה האמיתית לשמה נועד התשלום (דב"ע לב/21-3 מרגלית - בנק איגוד לישראל פד"ע ד, 7; דב"ע נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ - יחיאל, פד"ע כז, 436; דב"ע לה/100-3 נעלי שיינמן בע"מ - שם טוב פד"ע ז, 408). לצורך כך יש לפרוש בפני בית הדין מסכת מתאימה של ראיות ובית הדין יבחן אותן ויאמר את דברו. אמור מעתה, תוספת פלונית או תשלום אלמוני, חזקה שנועדו למטרה הנושאת את שמם, אלא אם כן תופרך חזקה זו ויוכח שהם נועדו למטרה אחרת.   8. בערעור המדינה בפנינו נטושה המחלוקת לגבי שני תשלומים: תוספת משמרות ותשלום לקרן השתלמות. נעמוד על כל אחד מתשלומים אלה להלן.   אשר לתוספת משמרות   9. מדובר בתוספת בשיעור של 25% לשכר שעה שנקבע לעובדים. מדובר ברכיב אשר שולם לעובדים כחלק בלתי נפרד משכרם, הוא גבוה מתעריף התוספת המשולם בשירות המדינה והוא שולם ללא דיווח וללא הבחנה בין המשמרות השונות (לדוגמא - התוספת שולמה גם על עבודה במשמרת בוקר עליה לא משולמת תוספת משמרות בשירות המדינה).   בית הדין האזורי מצא שתוספת המשמרות שולמה כפיצוי על כך שעבודתם של העובדים נעשתה במשמרות על פני היממה (סעיף 50 לפסק הדין). בערעור חזרה המדינה וטענה כי העובדים הועסקו בשמירה, כי אין הם זכאים לתוספת משמרות לפי הוראות התקשי"ר ולכן "הרכיב הנושא כותרת זו הוא רכיב אינטגרלי של השכר לכל דבר ועניין…" (סעיף 7 להודעת הערעור).   10. אין בידינו לקבל את ערעור המדינה בנקודה זו. לדעתנו, צדק בית הדין האזורי במסקנתו ובפסיקתו כי "חלק זה בשכר אכן בא, במהותו ובבסיסו, לפצות על עבודה המשמרות" (סעיף 50 לפסק). סעיף 3(ב)(3) לחוק שכר מינימום מוציא מגדר שכר העבודה המשולם לעובד "תוספת בשל עבודה במשמרות". נוסח החוק ותכליתו אינם מוגבלים ל"תוספת משמרות" ספציפית הנהוגה במקום עבודה זה או אחר. לשון החוק ותכליתו נועדו להוציא מתחולת החוק תשלום אשר, במהותו, נועד לפצות עובד על עבודה בתנאי משמרות. ואומנם, אין ספק שעבודתם של העובדים כמאבטחים במשרד ראש הממשלה, נעשתה במתכונת של עבודת משמרות. על מתכונת עבודה שכזו מקובל לשלם תוספת לשכר, כפי שהמדינה אמנם מצאה לנכון להוסיף לשכרם של העובדים. העובדה שתוספת זו שולמה שלא בהתאם להוראות התקשי"ר, אינה שוללת את אופיה ומטרתה האמיתיים, לאמור - תוספת שכר כפיצוי על עבודה במשמרות.   צדק אפוא בית הדין האזורי בהחלטתו לראות בתוספת המשמרות כמרכיב אשר נועד למטרה הנושאת את שמו אשר דינו - מתוקף הוראת סעיף 3 לחוק - לא לבוא בחישוב השכר לצורך קביעת שכר מינימום.   אשר לקרן השתלמות   11. מדובר בתוספת לשכר השעה של המערערים אשר שולמה להם בגובה הפרשות המעביד לקרן השתלמות. מן העדויות שבאו בפני בית הדין האזורי עולה כי התשלום לא שולם ל"קרן" אלא במישרין לידי העובד, ללא כל תנאי. בעניין זה פסק בית הדין האזורי כי העובדים, בהיות שכרם מבוסס על הדירוג האחיד, זכאים לקרן השתלמות וכי התשלום ששולם להם היווה מעין פיצוי או תחליף לביצוע ההפרשות לקרן.   12. סבורים אנו כי, בנקודה זו, דין ערעור המדינה להתקבל. הסדר של תשלומים לקרן השתלמות קיים לגבי מיגוון של דירוגים בשרות הציבורי (סעיף 55.111(א) לתקשי"ר) והוא חל גם על עובדי הדירוג האחיד. אלא שבית הדין האזורי התעלם מעדות שבאה בפניו כי, בתקופה הרלבנטית, לא היו זכאים עובדי הדירוג האחיד בדרגתם של העובדים, להסדר של קרן השתלמות (סעיף 8 לתצהיר של גב' ליטמן). זאת ועוד, הסדר של הפרשות לקרן השתלמות מבוסס על הפרשות המעסיק והעובד כאחד לקרן מיוחדת שנועדה לצורך כך. בענייננו, שולם לעובדים תשלום בגובה הפרשות המעסיק בלבד, בלא ניכוי מקביל משכר העובד, התשלום נעשה לעובדים במישרין, כחלק משכרם לשעה, ולא לקרן שנועדה לכך. התשלום גם נעשה בלא בקשה מיוחדת מצד העובד, כמתחייב (סעיף 55.121 לתקשי"ר). מעבר לכך, חישוב הרכיב נעשה על בסיס רחב יותר (אחוז מהסך הכולל של השכר, על תוספותיו) ולא על בסיס שכר היסוד בלא תוספות והעובדים לא היו זכאים לזיכוי ממס הכנסה בשל הפרשה זו (סעיף 20 סיפא לפסק הדין).   נתונים אלה מצביעים כי מרכיב השכר המכונה "קרן השתלמות", לאמיתו של דבר לא נועד למטרה זו אלא היווה, בפועל, רכיב שכר לכל דבר ועניין. לא לנו להשיב מדוע נעשה הסדר זה בדרך שנעשה ואם יש לו הצדקה עניינית. כל שיכולים אנו לקבוע הוא כי, לאמיתם של דברים, עניין לנו ברכיב שכר של ממש שאין בו אף אחד מן הסממנים של הסדר הפרשות לקרן השתלמות. לפיכך אנו מקבלים את ערעור המדינה בנקודה זו, וקובעים כי מרכיב זה בשכרם של העובדים יובא בחשבון "השכר" לצורך חוק שכר מינימום.   עבודה בשעות נוספות   13. בכתב התביעה, תבעו העובדים תשלום על עבודה בשעות נוספות: על שתי השעות הראשונות שמעבר ל-10 שעות - 125% ערך שעה; על כל שעה שמעבר לכך 150% מערך שעה ועל עבודה במשמרת השלישית - 125% מערך שעה מהשעה השמינית ו-150% מערך שעה מהשעה העשירית (סעיף 11.4 - 11.5 לכתב התביעה). כמו כן תבעו התובעים תשלום על עבודה בשעות נוספות מעבר ל-45 שעות שבועיות ומעבר ל-180 שעות חודשיות (סעיפים 11.4 - 11.6 לכתב התביעה).   בית הדין האזורי פסק לעובדים כמבוקשם בהתבסס על הודאת המדינה בזכאות העובדים לתשלום על עבודה בשעות נוספות (סעיף 53(ג) לפסק הדין).   14. ערעור המדינה בנקודה זו מתמקד בטענה שבית הדין פסק לתובעים תשלום על עבודה בשעות נוספות, בלא שכימתו את תביעתם ובלא שהוכיחו אותה. לטענת המדינה, הודאתה בדבר זכאות העובדים לגמול שעות נוספות ניתנה במישור העקרוני, בלא שיש בכך כדי לשלול את חובת העובדים התובעים לכמת ולהוכיח את תביעתם. לעומתה, טוענים העובדים כי, בנסיבות המיוחדות של העניין, ונוכח הזמן הרב שחלף, מוטל על המדינה העול להוכיח ולפרט את היקף עבודתם של העובדים בשעות נוספות.   15. לדעתנו, גם בנקודה זו דין ערעור המדינה להתקבל. זכאותו של עובד לתשלום על עבודה בשעות נוספות מעוגנת בחוק, אלא שהלכה היא שעל התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם - ובמיוחד - את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך (דב"ע לב/32-3, מרלן פרוימוביץ - ישראל ודן בר אדון, פד"ע ד, 39; דב"ע לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנהויסר, פד"ע ו, 307). המדינה, כפי שהיא נוהגת, הודתה בזכאותם של העובדים לתשלום על עבודה בשעות נוספות, אלא שהודאה זו אין בה כדי לשלול את הצורך לפרט את היקף השעות הנטען לגבי כל עובד ועובד ולהוכיח אותו. אכן, בתביעה מסוג זה, הנוגעת לעשרות רבות של עובדים, הדבר כרוך בפירוט נרחב ובמידע רב שאולי קשה להשיגו, אך אלה הם קשיים טכניים שאינם יכולים לבטל את הצורך המהותי לכמת ולהוכיח את התביעה.   לפיכך, אין מנוס, בנקודה זו, מלהחזיר את הדיון לבית הדין האזורי על מנת להשלימו בעניין תביעת העובדים לשעות נוספות.   ערעור העובדים (עע 1059/02)   16. טוענים העובדים כי טעה בית הדין האזורי בכך שנמנע מלפסוק להם פיצויי הלנת שכר על הפרשי שכר מינימום המגיעים להם ולחילופין שלא פסק להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום היווצרות העילה.   אכן, בית הדין האזורי נמנע מלהתייחס לנושא ההלנה ופסיקת הצמדה וריבית ומן הראוי להעמיד דברים על מכונם: אשר לפיצויי הלנה, סבורים אנו כי אין הצדקה לפסוק פיצוי זה בשל המחלוקת האמתית והכנה שהיתה בין הצדדים בדבר זכאותם של העובדים להפרשי שכר מינימום (דב"ע נב/60-9 פנינה יסקי - נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות; לא פורסם). עם זאת, לגבי הפרשי שכר מינימום להם זכאים העובדים, קיימת הצדקה לפסוק להם הפרשי הצמדה וריבית, מיום היווצרות העילה ועד התשלום המלא בפועל.   אנו מקבלים אפוא את ערעור העובדים בנקודה זו ופוסקים הפרשי הצמדה וריבית, כאמור.   17. העניין השני עליו נסב ערעור העובדים הוא טענתם כי זכאותם לגמול שעות נוספות קמה להם, מכוח צו הרחבה, מן השעה השמינית ולא מן השעה ה-11. מדובר על תקופת השנים 1987 - 1994. בקשר לכך טוענת המדינה כי, מלכתחילה, תבעו המערערים גמול שעות נוספות מעבר לשעה ה-10 בלבד ותביעתם לתשלום מן השעה השמינית התייחסה למשמרת השלישית. על כך משיבים המערערים כי האמור בכתב התביעה מקורו בטעות.   סבורים אנו כי, משעה שהחלטנו על החזרת הדיון בסוגיית השעות הנוספות לבית הדין האזורי, מן הראוי לאפשר לבית הדין האזורי לדון גם בנקודת מחלוקת זו שלא נתלבנה די צרכה, לא בפניו ולא בפנינו.   18. סוף דבר -   1. ערעור המדינה לעניין, תוספת משמרות נדחה ופסק דינו של בית הדין בנקודה זו מתאשר.   2. ערעור המדינה לעניין "קרן השתלמות" מתקבל ואנו מצהירים כי תשלום זה היווה חלק בלתי נפרד מן השכר הרגיל ששולם לתובעים לעניין חישוב שכר מינימום.   3. ערעור המדינה לעניין גמול עבודה בשעות נוספות מתקבל במובן זה שאנו מבטלים את האמור בסעיף 53(ג) לפסק הדין של בית הדין האזורי ומורים להחזיר את הדיון בתביעת העובדים לבית הדין האזורי, תוך מתן הזדמנות לעובדים לכמת ולהוכיח את תביעתם. במסגרת זו ידון בית הדין האזורי גם בטענת העובדים על זכאותם לגמול על עבודה בשעות נוספות מן השעה השמינית ואילך.   4. ערעור העובדים לעניין או פסיקת פיצויי הלנת שכר נדחה.   5. ערעור העובדים לעניין אי פסיקת הפרשי הצמדה וריבית מתקבל ואנו פוסקים כי כל הפרש המגיע לעובדים לפי חוק שכר מינימום ועל פי פסיקתנו דלעיל, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום בו היה צריך להשתלם ההפרש ועד התשלום המלא בפועל.   6. בנסיבות העניין, אין אנו מוצאים לנכון לפסוק הוצאות לחובת מי מן הצדדים.   ניתן היום, כ"ח תמוז תשס"ג (28 יולי 2003), בהעדר הצדדים.     השופט שמואל צור   השופטת נילי ארד   השופט עמירם רבינוביץ     נציג מעבידים, מר בנימין ליברמן   נציג עובדים, מר יוסף קרא     קרן השתלמותהשתלמותעובדי מדינה