העברה בנקאית לחו''ל - טעות

פסק דין בנק קיבל הוראות מלקוחו להעביר כספים לזכות מוטב המנהל חשבון בבנק זר. ההוראות כללו הן את שם המוטב, הן את שם הבנק הזר והן את מספר חשבונו של המוטב בבנק הזר. הוראת הזיכוי ששלח הבנק אל הבנק הזר לא הכילה את מספר חשבונו של המוטב. כתוצאה מטעות של הלקוח בציון שמו של המוטב, הועברו הכספים למוטב ששמו צויין, אך מחמת אי-ציון מספר החשבון בהוראת הזיכוי, נמנעה האפשרות לגלות את הטעות בזהות המוטב מבעוד מועד ולפני התשלום. האם נושא הבנק הנתבע באחריות לאי-ציון מספר החשבון ולתוצאותיו? 1. התובע הגיש תובענה נגד הבנק הנתבע, בה עתר לחייבו בתשלום 12,830 דולר. על פי הנטען בכתב התביעה, עסק התובע בשנת 1994 ביבוא ומכירת בגדים. התשלום לספקים בחו"ל תמורת הבגדים, בוצע באמצעות הבנק הנתבע. ביום 24.3.94 ביקש התובע מהבנק להעביר סך של 32,830 דולר לאחד מן הספקים. התובע מילא טופס הוראת תשלום עבור יבוא טובין (נספח א' לכתב התביעה). בטופס זה צויין כי המוטב הזכאי לכספים הוא ספק בשם Shree Clothing. כן צויין שמספר חשבונו בבנק ברקליס סניף ברדפורד, אנגליה, הוא 70721522. דא עקא שהתובע טוען כי שמו של המוטב היה צריך להיות Bambino Kids Clothes ובטעות צויין שמו כ-Shree. לשון אחר: שם המוטב לא תאם למספר החשבון. הבנק הנתבע לא ידע על טעותו של התובע. הוראת התשלום שהעביר הבנק אל בנק ברקליס סניף ברדפורד, ביום 25.3.94, כללה רק את שמו של הספק - Shree - בלא לציין את מספר החשבון הזכאי לכספים בבנק 70721522. חשבונו של המוטב - Shree - שהוא חשבון שונה, זוכה ביום 5.4.94. אלא שלמחרת היום שלח הבנק הנתבע הודעה נוספת בעניין העברת הסך של 32,830 דולר ל-Shree. הודעה זו נשלחה לבנק ברקליס סניף ברדפורד, ובה צוין הפעם מספר החשבון של המוטב - 70721522. משנתגלה דבר הטעות, הוחזרו לתובע 20,000 דולר מחשבון Shree אלא שנותרה יתרה בסך 12,830 דולר אשר לא הוחזרה. פניות אל הבנק הזר - בנק ברקליס סניף ברדפורד - להשבת היתרה, לא נשאו פרי. על כן דורש התובע כי הבנק הנתבע - שלא מילא כשורה אחר הוראותיו של התובע - ישיב לו את הסכום האמור. 2. הבנק הנתבע כופר בחובתו להשיב לתובע סכום כלשהו. לטעמו, הוראת התשלום מולאה על-פי הוראות התובע. הוא זה שדרש כי ההעברה תהא לזכות Shree. לא זו בלבד, אלא שבעת הרלבנטית לא ניתן היה להעביר כספים לחו"ל ללא הצגת דוקומנטים לתמיכה בעסקת היבוא. בהתאם, הציג התובע חשבונית של Shree (נספח א' לכתב ההגנה). הבנק טוען כי אין זה מתפקידו לבדוק התאמה בין מספר חשבון הבנק שנמסר לו ע"י התובע - 70721522 - לבין שם המוטב. החשוב הוא שם המוטב ולא מספר חשבונו. הואיל והבנק הנתבע פעל לפי הוראות התובע, שוב אין להטיל עליו אחריות כלשהי. 3. הצדדים הסכימו כי פסק הדין בתובענה יינתן על פי חומר הראיות הקיים בתיק, קרי: כתבי בי-דין וכן התצהירים שהוגשו, על נספחיהם. העובדות הבסיסיות המתוארות לעיל, כמעט ואינן שנויות במחלוקת בין בעלי הדין. 4. אכן, הוראת התשלום נספח א' לכתב התביעה, מולאה ע"י התובע (או על-פי הוראותיו) ואליה צורפו לא רק חשבון הספק (נספח א' לכתב ההגנה) אלא גם רשימון יבוא הטובין (נספח א' לתצהיר הגב' ליבר מטעם הבנק). שני המסמכים האחרונים מלמדים על כך שהתובע ייבא מאנגליה לישראל פריטי ביגוד בשווי 77,240 דולר בתחילת חודש מרס 1994. תמורת היבוא שולמה בשני חלקים: סך של 44,410 דולר - ביום 15.3.94; 32,830 דולר - ביום 24.3.94 (הוא הסכום שבבסיס התובענה). ספק הטובין הוא Shree ולא Bambino. אני נכון להניח כי התובע התכוון להעביר כספים אלה לא לחברתShree אלא ל- Bambino וכי מטעם זה ציין את מספר חשבונה בבנק ברקליס, ברדפורד, של Bambino. הנחתי זו היא חרף העובדה שהתובע נמנע מלהראות באופן כלשהו כי היה חייב כספים ל- Bambino. ראייה כאמור אפשר והייתה נמצאת בחשבון ספק מטעם Bambino מן העת הרלבנטית, שהרי הדין בעת ההיא לא איפשר העברה חופשית של מט"ח לחו"ל. בנסיבות העניין, הייתה ההעברה מתאפשרת נגד דוקומנטים, כאמור בסעיף 17 (ב) (1) להיתר הפיקוח על המטבע, התשל"ח - 1978, כפי שהיה במועד הרלבנטי (ראו הנספח לתצהיר הגב' ליבר). 5. האחריות לתקלה שאירעה אינה רובצת באופן בלעדי על הבנק הנתבע. אין חולק שלתובע יש חלק ונחלה באחריות שכן הוא זה שציין בתור המוטב את Shree ולא את Bambino. הוא זה שתמך את בקשתו להעברת הכספים, בחשבון הספק של Shree וברשימון היבוא ביחס ליבוא הטובין מאת Shree. 6. מנגד, אין לנקות מאחריות את הבנק הנתבע. הלה חייב לבצע את הוראות שולחו - התובע. אין הבנק חופשי ממילוי קפדני ומדוייק אחר הוראות אלה וככל שאין הן בנות ביצוע - אין הוא צריך לבצען. אכן, בעת ההיא לא היה הבנק רשאי להעביר מט"ח לחו"ל אלא בהתאם להוראות ההיתר האמור. לפיכך נזקק הבנק לדוקומנטים המלמדים על ייבוא טובין מחו"ל, על-מנת להעביר מט"ח לחו"ל. אולם הוראות התובע היו להעביר כספים לחשבון מסויים של המוטב באנגליה. ההיתר האמור לא דרש את ציון מספר חשבונו של המוטב בנק בחו"ל. ההיתר הסתפק במסמכים המעידים לכאורה על ביצוע היבוא מחו"ל. אך ההיתר לא אסר לציין את מספר חשבונו בבנק של המוטב. משהורה התובע לבנק הנתבע להעביר כספים לחו"ל בציון מפורש של מספר החשבון, היה על הבנק הנתבע לכלול בהודעתו, נספח ב' לתצהיר התובע, גם את מספר החשבון של המוטב, ממש כשם שציין את מספר החשבון בהודעתו מיום 6.5.94 (נספח ד' לתצהיר התובע). אילו היה הבנק הנתבע מציין בהודעתו הראשונה, מיום 25.3.94, את מספר חשבונו של המוטב וחרף זאת היו מועברים הכספים לחשבון אחר ע"י בנק ברקליס סניף ברדפורד, יש רגליים איתנות לסברה שהבנק הנתבע לא היה נושא באחריות כלשהי כלפי התובע למעשה זה של הבנק הזר. טעמו של הפטור האמור הוא בכך שהבנק הנתבע היה ממלא אחר הוראות שולחו ולא מתרשל לגביהן או ממלאן באופן חלקי ואין לסבור שחרף העדר הרשלנות מצידו של הבנק הנתבע, היה הוא נתפס בגדרי מחדלי הבנק הזר (השוו, בהקשר אחר, ע"א 151/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מ.ג ברין ובניו בע"מ ואח', פ"ד מו (4) 104, 119-120). אכן, אפשר וציון מספר החשבון, בנוסף לשמו של המוטב, היה מביא לידי כך שהתשלום לא היה מתבצע שכן הבנק הזר היה מגלה כי אין התאמה בין השניים. במצב זה לא היה נגרם לתובע כל נזק. היפוכו של דבר: טעותו הייתה מתגלית מבעוד מועד ולפני ביצוע התשלום בפועל. ציון מספר החשבון נועד ככל הנראה לשמש שסתום בטחון בנוסף לציון שמו של המוטב. 7. כללו של דבר: יש להטיל אחריות (גם) על הבנק הנתבע, על שום שנמנע מציון מספר החשבון של המוטב - 70721522 - בהודעתו לבנק הזר (נספח ב' לתצהיר התובע), הגם שנדרש לעשות כן בהוראותיו של התובע כפי שהן משתקפות מנספח א' לתצהירו. אפילו לא הייתה זו דרישה מנדטורית במשקפי היתר הפיקוח וכל המטבע (שדרש דוקומנטים המעידים על עסקת היבוא) - עדין לא נאסר הדבר בהיתר הפיקוח. ומשהורה התובע על העברת הכספים למוטב פלוני ולחשבון מסויים, לא היה מקום לעקיפת הוראות התובע. בסופו של דבר, התובע הוא זה שמעביר את כספיו לחו"ל, במובן זה שחשבונו אצל הבנק הנתבע מחוייב בסכומים אלה. התובע זכאי לדרוש ביצוע העברה כטוב בעיניו. הבנק הנתבע אינו חייב להיעתר לדרישות התובע. הוא רשאי לסרב לבצען אם אין הדבר נראה לו. אולם אין הבנק רשאי לעשות שבָּת לעצמו ולקיים אחר חלק מהוראות התובע תוך התעלמות מיתרתן, בנסיבות העניין. לשון אחר: יש לבנק הנתבע שיקול דעת אם להסכים לקבל הוראות מן התובע (לקוחו), אם לאו. אולם, מרגע שהסכים לקבל את ההוראות, שוב אין לו שיקול דעת המתיר לו לבצען באופן חלקי. שהרי מעת הסכמתו לקבל את הוראות הלקוח - שולחו - מציג הבנק מצג בפני הלקוח כי ההוראות תקויימנה ככתבן וכלשונן, ככל שהדבר תלוי בבנק. 8. כמבואר לעיל, נושאים שני בעלי-הדין באחריות לאירוע שבבסיס התובענה. אשמו של התובע וחלקו באחריות נאמדת על-ידי בנסיבות העניין כדי שליש וחלקו של הבנק הנתבע הוא שני שלישים. סכום נזקו של התובע הוא 53,077 ₪. הנתבע אחראי כדי 35,385 ₪ (ליום הגשת התביעה). 9. לפיכך אני מחייב הבנק הנתבע לשלם לתובע 35,385 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (14.3.01) ואילך וכן הוצאות משפט יחסיות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ואילך וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪+מע"מ, להיום. בנק