להלן החלטה בבקשת הסרת חיסיון בנקאי: ה ח ל ט ה הרקע 1. המבקשת הגישה לבית משפט זה תביעה לסכום של 500,000$. המבקשת טוענת כי מדובר בסכום של כשלושים מליון דולר, שהוצא ממנה במרמה על ידי עובד בכיר שלה. לטענתה, סכום הקרוב לעשרה מיליון דולר הופקד בשלושה חשבונות המתנהלים בסניף בני ברק של הבנק הנתבע מס' 4. המבקשת הרעיפה על בית המשפט תיאורים דרמטיים וביטויים כמו "מדובר במעשה הונאה בינלאומי בהיקף ובחומרה מיוחדים." חזרתי וקראתי דברים אלה, ולא אדע מה תכליתם בכתבי בי דין המוגשים לבית המשפט. הנני מציין זאת, כי גם טיעונה של באת כוח המבקשת היו אפופים לכל ארכם בביטויים באותו סגנון. 2. הבקשה שבפני היא "ליתן בדחיפות ובמעמד המבקשת בלבד צווי גילוי לפי סעיף 39 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, המורים למשיב 4 לאפשר למבקשת לבדוק ולהעתיק את הרישומים אצלו" בנוגע לשלושה חשבונות שמנהלים אצלו המשיבים מס' 1 - 3. טעמה של הבקשה מפורט בסעיפים 2 - 3 לבקשה: "(2) פרטי הזיהוי וכתובותיהם של בעלי החשבונות אינם ידועים למבקשת, פרט למידע המופיע בחשבוניות המזויפות, בהוראות התשלום ובדפי הבנק המצורפים, מהם עולים השמות ומספרי החשבון… (3) …המבקשת חוששת כי מרבית הכספים שהועברו לחשבונות אצל המשיבה 4…הועלמו… (4) העיון במסמכי הבנק והעתקתם דרושים על מנת שניתן יהיה להמציא למשיבים 1 - 3 את כתבי בי הדין, וכן על מנת לעקוב אחרי התנועות בחשבונות, לגלות מה עלה בגורל הכספים שנגזלו מהמבקשת ולעקוב אחריהם." החסיון 3. המבקשת אינה חולקת על עצם קיומו של חסיון על מידע בנקאי. אולם טענתה היא כי אין החסיון חל על זהותו ועל מענו של לקוח. כן טוענת היא כי ניתן להתגבר על החסיון בעזרת סעיף 39 לפקודת הראיות, שבו נאמר: "(א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל דין בהליך משפטי, לצוות שהמבקש יהא רשאי, לצורך אותו הליך, לבדוק ולהעתיק כל רישום שברשומה מוסדית של תאגיד בנקאי. (ב) צו לפי סעיף זה אפשר שיינתן בלי להזמין את התאגיד הבנקאי או כל בעל דין אחר או לאחר שהוזמנו, והצו יומצא לתאגיד הבנקאי בנק שלושה ימים תמימים לפני הזמן שבו יש לקיים את הצו, זולת אם הורה בית המשפט אחרת." ייאמר מיד כי אין הוראה זו משמיעה דבר לעניין החסיון. הוראה זו עוסקת בסמכותו של בית המשפט להורות לבנק על המצאת הראיה, וכן בקבילותה. כאמור, אין בה אמירה כלשהי לעניין החסיון הבנקאי. 4. מעמדו של החסיון של מידע בנקאי נידון ברע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מ"ז (5) 764. בית המשפט אימץ את הגישה כי המידע הבנקאי חסוי, לאור סעיף 8(2) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981. על היחס בין הוראה זו לבין סעיף 39 לפקודת הראיות אמר בית המשפט (בע' 772): "איפיונה של חובת הסודיות החוזית של הבנק, שילובה עם חובת הסודיות הסטטוטורית שבסעיף 8(2) לחוק הגנת הפרטיות, ומעמדה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד, הם שמחייבים לתת לחובת הסודיות האמורה משמעות ונפקות, מעבר למתחייב מחובת סודיות חוזית שנעדר ממנה היסוד הציבורי, וליצוק תוכן חדש בסעיף 39 לפקודת הראיות. החיסיון שיש ליתן לבנק לאחר חוק הגנת הפרטיות, הוא "תוצאה טבעית ממהותו של העניין". 5. המבקשת טוענת כי אין החסיון חל בעניין שבפני באשר, לפחות אחד החשבונות הוא של המשיבה מס' 1, שהיא תאגיד, וחוק הגנת הפרטיות מגן רק על צנעתו של אדם ואין הוא מגן על פרטיותו של תאגיד (סעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות). בטיעון זה התעלמה המבקשת מכך שלא היתה מחלוקת כי השם של תאגיד הושאל, וכי החשבון שייך לבני אדם, שחפצו להסתיר את זהותם. עוד טענה המבקשת כי אין החסיון חל על זהות הלקוח ועל מענו. בע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה, פ"ד מ"ח (3) 808, 821, נאמר כי הגנת הפרטיות מתפרשת גם שמו וכתבתו של אדם. ביחוד כך הוא במקרה שבפני, כאשר הבנק טוען כי כל החשבונות שבהם מעוניינת המבקשת, נפתחו תחת שמות בדויים, בגלל רצון בעלי החשבונות לשמור על צנעתם. המבקשת מסתמכת על פסק הדין בעניין בג"צ 447/72 ד"ר ישמחוביץ נ' ברוך, פ"ד כ"ז (2) 253. שם נקבע כי החסיון שנקבע לגבי רופא אינו חל על זהות של הנזקקים לשירותיו. הנמקתו של בית המשפט היתה כי ביקור החולים גלוי וניתן לעקוב אחרי הבאים למרפאתו. אפילו זה הדין אין ללמוד ממנו לעניין שבפני. בעוד שדרכם של חולים לבוא למרפאה לבדיקה ולקבלת טיפול, לקוחות הבנק אינם חייבים לבוא לבנק ואין אפשרות לצפות בהם בכניסתם לבנק. היכולת לצפות בנזקקים לרופא, בבואם למרפאתו היווה אחד הנימוקים למסקנתו של בית המשפט בעניין ישמחוביץ, כי זהות החולים אינה באה בגדר החסיון. העניין שלשמו יוסר החסיון 6. המבקשת טוענת ליחסיותו של החסיון על מידע בנקאי. בעניין סקולר מנה השופט א' גולדברג את השיקולים שיובאו בחשבון כאשר בית המשפט שוקל את האיזון שעשוי להביאו להסרת החסיון (בע' 774): "מהאיזון האמור מתחייב כי השאלה הראשונה שעל בית המשפט להשיב עליה היא מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק, להכרעה במחלוקת שבין הצדדים (בהנחה כי כתב התביעה מגלה עילת תביעה). שנית, על בית המשפט לתת דעתו אם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות. שכן לא די בטענה בעלמא בדבר הרלוונטיות והחיוניות של החשבונות, העלולה להיות מסווה ל"דיג ראיות". שלישית, על הצד המבקש גילוי חשבונות הבנק לשכנע את בית המשפט כי אין בידיו להשען על ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות. ורביעית, היקפו של גילוי החשבונות אסור לו שיחרוג מעבר למתחייב לעשיית צדק באותו הליך שיפוטי." כאמור, בית המשפט ישקול אם אין בידי המבקשת להישען על ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות. המבקשת הטילה עיקול זמני על הכספים שבחשבונות נשוא הדיון. ההליך לאישור העיקול הזמני מתנהל כתובענה (תקנה 369 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). במסגרת זו תוכל המבקשת לנקוט בהליכי גילוי ועיון, ובעזרתם תוכל לעתור לקבלת חלק מהמידע המבוקש כיום. יתר על כן, עצם הטלת העיקול הזמני הבטיחה את זכויותיה של המבקשת למקרה שתזכה בסכום הנתבע. כלפי זאת העלתה המבקשת טענה שראוי היה שלא להשמיעה. לדבריה, זקוקה היא למידע המבוקש, כדי לאתר נכסים מעבר לסכום הנתבע, שכן לטענתה הסכום שנגזל ממנה הוא כעשרה מליון דולר. המבקשת לא תבעה את מלוא הסכום כדי לחסוך בתשלום אגרה. בעל דין הבוחר לחסוך באגרה, ומעמיד תביעתו על סכום נמוך מזה שלו הוא טוען, אינו רשאי להסתמך בטיעוניו על הסכומים שלא תבע. 7. אם בחרו המשיבים להסתיר את זהותם, ראוי יהיה להתיר תחליף המצאה שייתר את גילויו של המידע, כמבוקש בפני. תחליף ההמצאה יאפשר את קיומו של ההליך בתובענה שבפני. כך שגם תכלית זו תושג ללא פגיעה בחסיון. סוף דבר 8. בבוא בית המשפט לשקול לאן נוטים שיקולי האיזון, על בית המשפט להתחשב בעניין שבשמירת החסיון הבנקאי. על כך נאמר בעניין סקולר (בע' 772): "אם אמרנו כי המערכת הבנקאית, שקיומה הוא מאינטרס הלקוחות והציבור, גם יחד, בנויה על חובת סודיות של הבנק כלפי לקוחותיו, הרי שאמירה זו תהא חסרת משמעות אם לא תתחייב מכך המסקנה בדבר קיומו של חיסיון בין הבנק והלקוח, שמשמעו הענקת פטור לבנק מן החובה (החלה על כל עד) לגלות לבית המשפט את כל המידע הרלוונטי למשפט שבידו. זאת על אף שאין בפקודת הראיות הוראה מפורשת בדבר חיסיון כזה." ביחוד יפים הדברים בעניין שבפני כאשר לקוחות הבנק נקטו צעדים לשמירת זהותם בסוד. 9. לפיכך הנני דוחה את הבקשה, ומחייב את המבקשת לשלם למשיב מס' 4 את הוצאות הליכים אלה בסכום של 6000 ש"ח. חיסיוןבנק