החלטה הרקע 1. ביום 30.8.96 התקשרו המשיבים בהסכם הלוואה, לפיו המשיבה 2, יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ (להלן: המשיבה), תקבל הלוואה מהמשיב 1, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק) כנגד משכנתא ראשונה על הנכס שעליו עמדה המשיבה לבנות 23 קוטג'ים. על-פי הסכם ההלוואה, התחייבה המשיבה להפקיד כל תקבול שיתקבל ממכירת הקוטג'ים בחשבון תקבולים - שכונה במהלך הדיון גם חשבון ליווי. על הנכס נרשמה, אצל רשם החברות, איגרת חוב ללא הגבלה בסכום לשם הבטחת כספי ההלוואה. 2. את המשיבה ניהול הרצל גבעתי (להלן: גבעתי) ועמוס אלון (להלן: אלון). 3. לטענת המבקש, הוא אמור היה להיות שותף עם המשיבה בפרויקט הנדון. לאחר שלא הגיע להסכם עם המשיבה, לפיו יהיו שותפים בפרויקט, הגיע עמה להסדר פשרה, בו התחייבה המשיבה לשלם לחברה שבשליטתו, סכום של 70,000 ש"ח. המשיבה מסרה למבקש שיקים לתשלום הסכום המוסכם, משאלה לא נפרעו, פתח המבקש שני תיקי הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בקרית גת כנגד המשיבה. חובה של המשיבה צמח לסכום של 200,000 ש"ח. 4. המבקש התקשר עם גבעתי, וביום 7.8.03 נחתם, בינו לבין המשיבה, כאשר אך חתימת גבעתי הוספה לחתימת המשיבה, "הסכם מחייב לקיזוז ברכישת דירה מחברת בוקרה...". על-פי ההסכם, התחייבה המשיבה למכור למבקש, במסגרת הסכם שיחתם ביניהם, דירה ברחוב התקווה באשקלון, בגוש 1728 חלקה 87 (להלן: הדירה), כאשר הסכום של 200,000 ש"ח, שאותו חייבת המשיבה למבקש על-פי תיקי ההוצאה לפועל, יקוזז מהמחיר הכולל של הדירה. 5. את פרויקט בניית הקוטג'ים ליווה מטעם הבנק עורך-דין לב, אשר אף מסר תצהיר מטעמו. 6. עורך-דין לב טען, כי ניהל מספר שיחות עם המבקש ואמר לו במפורש, שלא יקנה דירה מהמשיבה, שכן הדירה משועבדת לבנק. כן מסר עורך-דין לב למבקש, כי מתקיימת בוררות בין גבעתי לאלון לגבי השליטה במשיבה, ולכן המשיבה לא יכולה לחתום על שום חוזה למכירת דירה. עורך-דין לב אף טען, כי אמר למבקש, כי את כל התמורה עבור הדירה, שעליו להפקיד אצל הבנק ותמורתה יקבל ערבות בנקאית לפי חוק המכר. לטענת עורך-דין לב הוא לא קיבל הסכם שכירות לגבי הדירה, ואך לא קיבל הסכם מכר לגביה. 7. ביום 21.10.04 נחתם הסכם מכר בין המבקש לבין המשיבה לגבי הדירה. המבקש אישר בעדותו, כי הוא ידע, שהדירה משועבדת לבנק. הוא גם אישר, כי מסר לגבעתי שיק על סך 86,000 ש"ח, שאותו אמור היה גבעתי למסור לעורך-דין לב על-פי הוראותיו של המבקש. 8. המבקש לא העביר כל תמורה עבור הדירה לבנק, למרות שידע על השיעבוד, והוא אף לא סגר את תיקי ההוצאה לפועל כנגד המשיבה בגין החוב על סך 200,000 ש"ח. המבקש הסביר את אי סגירת תיקי ההוצאה לפועל בכך, שעד אז הוא לא קיבל את הדירה. רק ביום 28.2.05 דיווח המבקש על רכישת הדירה לשלטונות המס. יש לציין, כי המבקש השקיע בדירה וביצע בה עבודות. 9. הבנק פתח את תיק ההוצאה לפועל למימוש השיעבוד על הנכס, בגין חובה של המשיבה בחשבון ההלוואה, שנטען, כי מגיע לסכום של כ- 4,270,000 ש"ח. 10. ביום 17.3.05 הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע המרצת פתיחה, בה הוא מבקש לקבוע, כי הדירה שהוא רכש מהמשיבה, איננה משועבדת לבנק ולחילופין לקבוע, כי זכותו של המבקש בדירה עדיפה על פני זכות הבנק. כמו-כן, נתבקש בית-המשפט לקבוע, כי המבקש זכאי לעיכבון על הדירה. 11. עם הגשת המרצת הפתיחה, עתר המבקש למתן צו מניעה האוסר על הבנק לנקוט כנגדו בהליכי פינוי, במסגרת תיק הוצאה לפועל שהבנק פתח. תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 23.12.04 על-ידי הבנק על-מנת לממש משכון שנרשם לטובתו על זכויות המשיבה בדירה. 12. בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגנית-הנשיא ר' אבידע) דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני בקובעו, כי לא נמצא שיש למבקש זכות לכאורית שבגינה זכאי הוא לסעדים הנתבעים על ידו. 13. על החלטת בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור, במסגרתה מבקש הוא ליתן צו מניעה זמני, האוסר על פינויו מדירתו. 14. לטענת המבקש, הבנק ידע כבר בשנת 98', כי המשיבה מפרה באופן שיטתי את הסכם הליווי עם הבנק ומשכך, עילת מימוש השיעבודים נולדה לבנק כבר בשנת 98', לפני 7 שנים, ורק כעת מבקש הבנק לממש את השיעבודים לאחר שיצר במכוון גרעונות בחשבון ההלוואה ולאחר שהצטברו סכומי ריבית על יתרות החובה בחשבון הגרעון. לטענתו, הואיל והבנק לא נזהר בשימוש בזכותו הקניינית ולא מיהר לאכוף אותה, אלא המתין 7 שנים בתקופה בה רכש המבקש את הדירה, הרי שהבנק הוא שגרם לתקלה בדבר רכישת דירה משועבדת. לו הבנק היה מממש כבר לפני 7 שנים את השיעבודים, היה גובה בקלות את הסכום המגיע לו מתוך דירה או שתיים שטרם נמכרו, היה משחרר את השיעבוד וכך המבקש לא היה נפגע. דיון 15. לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן. 16. הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות, כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403). 17. באשר לעניינו של המבקש - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי בקשת רשות הערעור, ואפילו סברתי כי הסיכויים מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיב בעיכוב ביצוע מימוש הדירה המשועבדת לבין הנזק שייגרם למבקש אם לא יעוכב הליך פינוי המבקש מדירתו ומימושה, ידו של המשיב על העליונה. אשר לסיכויי בקשת רשות הערעור, אין כל ביסוס, כי מדובר בסיכויים גבוהים, שכן טענות המבקש בבקשת רשות הערעור מופנות בעיקרן כנגד ממצאים עובדתיים אשר נקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי. אף באשר להיבט הנזק הבלתי הפיך - כאמור, בפסיקה שהובאה לעיל, רק "בנסיבות בלתי רגילות, בעלות חומרה מיוחדת" יעכב בית-המשפט את ביצוע מימוש הנכסים לשם קיום חוב כספי, ועל פניו, נראה לי, כי מאחר והנזק הכלכלי העלול להיגרם לו עם פינויו מן הדירה, בשלב זה, ניתן להטבה על-ידי פיצוי כספי, אין מדובר במקרה חריג, המצדיק עיכוב כזה. אשר-על-כן, הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית. חוזהבנקמשכנתאהסכם הלוואהמקרקעיןהלוואה