להלן פסק דין בבקשת ביטול שעבוד רכב: פסק דין 1. המבקשת הגישה תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה עתרה כי בית המשפט יצהיר כי שעבודה של מכונית פג'ו 206 מ. ר. 5753835 (להלן: "המכונית"), הוא בטל, וכי אסור, לכן, למשיב (להלן: "הבנק") לממש את השעבוד הנ"ל. 2. לטענת המבקשת, המבקשת ביקשה לרכוש את המכונית. לצורך רכישתה התקבלה הלוואה מהבנק. לטענתה, המכונית נרשמה מלכתחילה על שמו של אחיה, מר אופיר שמיר, רק בשל כך שהאח היה לקוח של הבנק, ובאותה עת, הבנק העמיד ללקוחותיו הטבות על רכישת מכוניות. רק לצורך קבלת ההטבות הנ"ל - הנחה של 5% ו-24 תשלומים, נרשמה המכונית על שם האח. 3. המבקשת טוענת כי המכונית שועבדה לזכות הבנק כבטחון להשבת ההלוואה שניתנה בקשר עם רכישת המכונית. משהושבה ההלוואה במלואה, שחרר הבנק את השעבוד על המכונית במשרד הרישוי ביום 8.3.04. יום לאחר מכן, ביום 9.3.04, עברה הבעלות במכונית למבקשת. יוער כי המשכון שנרשם ברשם המשכונות לא בוטל, ומכוחו נפתח ע"י הבנק תיק הוצל"פ שמספרו 01-59425-04-6. תיק ההוצל"פ הנ"ל נפתח לצורך גביית חובות של חברת שמיר מחשבים בע"מ (להלן: "החברה") לבנק. החברה היא בבעלותו של אחיה של המבקשת, מר אופיר שמיר. המבקשת טוענת כי היא זו שמימנה את רכישת המכונית. אופן המימון היה ע"י כך שסבא שלה, שהלווה סכומי כסף לחברה, ויתר לחברה על סך של 100,000 ₪ מההלוואה. 4. מנגד, טוען הבנק כי אין להעתר לבקשה. לטענתו, המבקשת הציגה מספר רב של גרסאות עובדתיות סותרות. בנוסף, ע"פ הטענה, שעבוד המכונית משמש כבטוחה לחובותיה של החברה לבנק. נטען כי הבנק הסכים בזמנו להסרת השעבוד על המכונית, רק כנגד תשלום סכום של 70,000 ₪ ע"י המבקשת, וכי סכום זה לא שולם. 5. אני סבורה כי יש לקבל את טענות המבקשת, מכל הטעמים שיפורטו להלן. אני סבורה כי השאלה המרכזית בה בית המשפט צריך להכריע במסגרת הדיון בתובענה, היא השאלה האם המכונית שימשה כבטחון לחובות החברה, או רק כבטחון להלוואה שניתנה לצורך רכישתה. אם המכונית שימשה רק כבטחון להלוואה שניתנה לצורך רכישתה, הרי אם הלוואה זו שולמה, יש מקום להסיר את השעבוד מהמכונית, וזאת - בין אם המכונית אכן נרכשה ע"י המבקשת ולשימושה האישי, ובין אם היא נרכשה ע"י החברה, ע"י אחי המבקשת מר אופיר שמיר או ע"י מישהו אחר. 6. אני סבורה כי הוכח שהמכונית שועבדה לטובת הבנק כבטחון להשבת הלוואה שניתנה לצורך רכישתה, ולא שועבדה כבטחון למכלול חובות החברה לבנק. זאת, ממספר טעמים. 7. ראשית, הוצג ע"י המבקשת תדפיס רשם החברות של החברה, ממנו עולה כי הבנק אינו מחזיק בכל שעבוד על המכונית (ר' נספח ו' להמרצת הפתיחה). המבקשת אף הציגה מסמך נוסף, "סיכום דברים" מאת מר חיים בנטוב, מנהל מרכז עסקים דרום של הבנק, מיום 6.9.01 (להלן: "המכתב"), ממנו עולה כי נכון למועד זה, המכונית לא היתה חלק ממצבת הבטחונות של החברה על חובותיה לבנק. הבנק טוען בהקשר זה כי השעבוד לטובתו נרשם רק ביום 28.11.01, ולכן לא יכול היה להופיע במכתב מתאריך 9/01, וכי העד מטעם הבנק לא נשאל כל שאלה בהקשר זה בחקירתו הנגדית. אינני מקבלת את טענת הבנק בהקשר זה. ההלוואה לרכישת המכונית, ניתנה ע"י הבנק ביום 16.7.01. הבנק לא הביא כל עדות מטעמו ביחס לשאלה מדוע לאחר מועד ההלוואה, לא נכללה המכונית במכתב, בו פורטה מצבת הבטחונות של החברה לבנק. אין כל אינדיקציה לכך כי האמור במכתב מיום 6.9.01, השתנה במסמך אחר כלשהוא, המאוחר למכתב. הבנק לא הביא לעדות את כותב המכתב מר בנטוב, על מנת שיבהיר האם הבנק ראה - לאחר מתן ההלוואה או במועד מאוחר אחר כלשהוא, את המכונית כחלק ממצבת הבטחונות של החברה לבנק. לכן, ולאור האמור במכתב, שהבנק אינו כופר בכך שהוצא על ידו ומטעמו, עולה כי אין אינדיקציה לכך שהבנק ראה את המכונית כחלק ממצבת הבטחונות של מכלול חובות החברה לבנק. 8. ענין זה מתחזק נוכח העובדה כי בתחילת חודש מרץ 2004, כאשר ע"פ טענת המבקשת הושלם פרעון ההלוואה, הבנק לא התנגד לכך כי השעבוד על המכונית יוסר. השעבוד במשרד הרישוי אכן הוסר, אם כי, כפי שצויין לעיל, השעבוד ברשם המשכונות נותר על כנו. יש להדגיש שוב, כי לענין שחרור השעבוד, אינני רואה חשיבות רבה לשאלה האם ההלוואה שולמה ע"י המבקשת או ע"י גורם אחר, ואפילו לא לשאלה האם המכונית היתה או נועדה להיות בבעלות המבקשת. אף אם נניח כי המכונית היתה אמורה להיות של מר אופיר שמיר, שעל שמו היא נרשמה, הרי משההלוואה לרכישת המכונית נפרעה, ומשהבנק הסכים להסרת השעבוד לאחר הפרעון, יש לקבוע כי המכונית אינה ולא נועדה לשמש בטחון למכלול חובות החברה לבנק. 9. יובהר כי אינני מקבלת את גירסת הבנק לפיה הבנק הסכים להסרת השעבוד על המכונית רק בכפוף לתשלום 70,000 ₪. גירסה זו עלתה בעדותו של העד מטעם הבנק, מר תושיה. לאמור בעדותו, אין עיגון בכל מסמך כתוב שהוא. אין כל הסבר או הבהרה בעדותו של העד, ביחס למספר שאלות הכרוכות בה. אין כל הסבר מדוע, אם אכן הותנתה הסרת השעבוד בתשלום סך של 70,000 ₪, הסכים הבנק להסרת השעבוד עוד בטרם שולם הסך האמור. אין הסבר מדוע, לגרסת הבנק, לאחר שהסכום של 70,000 ₪ לא שולם למחרת הסרת השעבוד - הבנק לא פנה אל המבקשת, אחיה או אל החברה, לא טען כל טענה ביחס לכך שהסכום האמור לא שולם, ולא הודיע כי הוא עומד על כך שהשעבוד יושב על כנו. אין כל הסבר מדוע לא הוצא "מסמך כוונות" ע"י הבנק, אף על פי שהעד מר תושיה העיד כי הבנק מוציא מסמך כוונות כאשר הוא מתכוון לשחרר שעבוד בתמורה לכסף (עמ' 15 שורות 17-20 לפרוטוקול). לכן, אני סבורה כי המבקשת הוכיחה כי הבנק הסכים בחודש מרץ 2004 לשחרור השעבוד. 10. אני סבורה כי המבקשת הוכיחה גם כי ההלוואה בקשר למכונית נפרעה במלואה. הבנק לא כפר בכך במהלך הדיון, ולא הביא כל עדות ממנה עולה כי נותר חוב כלשהו המתייחס להלוואה נשוא המכונית. כך גם עולה משאלתו של עו"ד שפלר לעד מר אופיר שמיר בחקירתו הנגדית ( ר' עמ' 9 שורות 24-23). 11. הטענה היחידה העולה מסיכומי הבנק בהקשר זה, מתייחסת למוצג נ/1 שהוצג ע"י הבנק. מדובר בבקשה לקבלת הלוואה לרכישת רכב. כעולה ממנה, מועד סיום ההלוואה הוא יולי 2005, ומדובר בהלוואה לתקופה של 48 חודשים. המסמך הוגש באמצעות העד מר אופיר שמיר. העד שבאמצעותו הוגש המסמך, כפר בכך כי המסמך מתייחס למכונית נשוא הדיון. הוא טען כי החברה רכשה עשרות רכבים, לגבי 6-7 נלקחו הלוואות, המסמך נ/1 אינו חתום על ידיו, והוא "בוודאי לא מתייחס למכונית הפג'ו" (ר' עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 21-24). מנגד, הבנק לא הביא כל עדות מטעמו בהקשר זה. המסמך לא הוגש ע"י עד מטעם הבנק, והבנק לא העיד כי ההלוואה שניתנה לצורך רכישת המכונית היתה לתקופה של 48 חודשים, או כי היא טרם נפרעה. לכן, אינני סבורה כי ניתן באמצעות מסמך, שהעד שבאמצעותו הוא הוגש לא אישר אפילו את חתימתו עליו, ושלא הוכח כל קשר שלו למכונית דנן, להוכיח כי ההלוואה לא נפרעה עד תום. 12. יתרה מזאת, אחיה של המבקשת העיד כי ההלוואה נפרעה זה מכבר, וענין זה עולה בקשנה אחד עם העובדה שהבנק הסכים להסיר את השעבוד מהמכונית, הסכים להעברתה במשרד הרישוי על שם המבקשת, ולא טען בתשובתו כי נותר חוב על חשבון ההלוואה, ומהו שיעורו של חוב זה. אפילו הגרסה לפיה הבנק דרש תשלום של 70,000 ש"ח כתנאי להסרת השעבוד - אינה כוללת אמירה לפיה סכום זה משקף חוב בגין הלוואת המכונית. 13. לכן, אני סבורה כי המבקשת הוכיחה כי השעבוד על המכונית ניתן להבטחת פרעון ההלוואה שהבנק נתן לצורך רכישתה, כי ההלוואה שנתינה לצורך רכישת המכונית נפרעה במלואה, וכי לכן על הבנק להסיר את השעבוד על המכונית שנותר רשום ברשם המשכונות, והבנק אינו רשאי לעשות שימוש בשעבוד זה, לצורך פרעון חובות החברה לבנק. 14. לאור התוצאה שלעיל, אינני רואה צורך לדון ביתר השאלות שהתעוררו במסגרת הדיון - האם המכונית אכן נועדה מלכתחילה להיות בבעלות המבקשת (כעולה ממסמך היבואן), והאם המבקשת היא זו שמימנה את רכישתה, ובאיזה אופן. 15. לכן, אני מקבלת את התובענה כמבוקש בה. אני מחייבת את הבנק בהוצאות המבקשת בסך 8,000 ₪ + מע"מ. שעבודרכב