א.התביעה   התביעה שלפנינו היא תביעה כספית שנכון ליום הגשת התביעה הועמדה ע"ס 182,062 ₪ . התביעה היא לפיצויים בגין הפרת חוזה שטוען לה התובע.   התובע ניהל בזמנו עסק בשם " א. א. תקשורת ומדיה " (להלן- א. א. תקשורת) ועסק לטענתו במתן שירותי תקשורת, תחקירים וכתיבה לגופים ציבוריים ולמוסדות. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 1.4.00 נעשתה התקשרות בין התובע לנתבעת למתן השירותים הנ"ל וזאת מיום 1.4.00 ועד 31.3.01. אין גם מחלוקת על כך שא.א. תקשורת אושרה ע"י ועדת הרכישות מטעם הנתבעת , לספק לנתבעת (עבור השר מתן וילנאי ששימש באותה תקופה כשר המדע, התרבות והספורט) שירותי כתיבת נאומים, ברכות וטקסטים. להלן ובהמשך פסה"ד אתייחס לתובע שהגיש את התביעה בשמו אך המסקנות הנוגעות לפלוגתאות שיידונו להלן, נכונות הן לגבי התובע והן לגבי א.א. תקשורת ומדיה הנ"ל).   טענת התובע היא שלמרות שהחוזה הנ"ל הסתיים , הוא המשיך לבצע מטלות ומשימות שהוטלו עליו ע"י לשכת השר במהלך חודשים אפריל ומאי 2001 ולקראת אמצע מאי 2001 הפסיקה לשכת השר לחלוטין להעביר אליו מטלות וזאת מבלי שהתובע קיבל הודעה מוקדמת או הסבר כלשהו מלשכת השר. עוד הוסיף התובע וטען (בסעיף 12 לכתב התביעה) שע"פ סיכום מפורש בינו לבין לשכת השר, ההתקשרות עימו הוארכה בשנה נוספת , דהיינו עד סוף חודש מרץ 2002, ובהפסקת ההתקשרות עימו בטרם עת (במאי 2001) הפר המשרד כלפיו "התחייבות חוזית מפורשת".   נזקיו הנטענים של התובע היו:   א.      אובדן הכנסות של 100,000 ₪ אשר לטענת התובע היה מרויח אילו ההתקשרות לא היתה נקטעת. ב.      עקב התנהגות הנתבעת, "והקטיעה הפתאומית " של ההתקשרות עימו, הוא נקלע לקשיים, ונאלץ לסגור את העסק שניהל, ונמנע מלקבל עבודות נוספות, ונזקיו מוערכים בסכום של כ-50,000 ₪ . ג.        בגין העבודות שביצע בחודש מאי מגיע לו סך של 2,062 ₪ . ד.      בגין נזקים לא ממוניים - 30,000 ₪ .   הפלוגתאות העיקריות בתביעה זו הן כדלהלן:   א.      האם חוזה ההתקשרות שבין התובע והנתבעת הוארך מעבר ל-31.3.01? ב.      אם התשובה לכך היא בחיוב משמעות הדבר היא שהיתה הפרת חוזה מצד הנתבעת ואז יש לברר האם נגרם לתובע נזק כלשהו כתוצאה מכך? ג.        ככל שנגרם נזק מהו גובה הנזק.   נוכח המסקנות אליהן הנני מגיע באשר לפלוגתא הראשונה שהצבתי לעצמי, מתייתר הצורך לדון בפלוגתא השנייה והשלישית, ואם אדון בפלוגתאות אלה אעשה כן בקצרה ולצורך שלמות הכתובים בלבד.   עוד אציין כבר בשלב זה שאין ממש בתביעת התובע שבפריט 4(ג) דלעיל מפני שבמהלך 4/01 התבקש התובע להכין 5 עבודות כאשר 4 מתוכן העביר בדוא"ל ב-5.4.0 ועבודה נוספת הועברה בדוא"ל ב-7.5.01 (ראה פלט נ/3).בגין העבודות שולם לתובע סך של 8,731.71 ₪ על יסוד חשבונית שהנפיק התובע. הוא מעולם לא טען בפני מאן דהוא , עד להגשת התביעה, טענה בדבר אי תשלום כלשהו, כך שלא הוכח חוב כלשהו של הנתבעת לתובע. ב. האם חוזה ההתקשרות שבין התובע והנתבעת הוארך מעבר ל-31.3.01?   6. להלן כמה מאפיינים וסעיפים חשובים שנקבעו בחוזה ההתקשרות:   א. היקף ההתקשרות ע"פ החוזה לא היה קבוע והוגדר ע"פ הצורך ודרישות הנתבעת מעת לעת. לעניין זה קבע סע' 4(א) לחוזה כדלהלן:" צד ב' מתחייב בזאת כלפי המשרד לספק את כל השירותים האמורים בסעיף 1 להסכם זה, על פי הצורך והדרישה שיציג המשרד, בזמינות מיידית של מספר שעות באם נדרש". במילים אחרות, יכולים להיות מצבים בהם לא תהיה כל הזמנה במהלך חודש מחודשי ההתקשרות או אף יותר מחודש. ב. התמורה עבור עבודות שביצע התובע עבור הנתבעת הוא לפי היקף העבודה ולא תשלום שבועי או חודשי. סעיף 3(א) לחוזה קבע שהתשלומים יהיו ע"פ דוחות מפורטים שיגיש התובע ואשר יאושרו ע"י טל אלכסנדרוביץ-שגב (להלן- גב' שגב).   ג. החוזה היה לתקופה שבין 1.4.00 עד 31.3.01 ולא הוארך.   ד. סעיף 2(ב) לחוזה ההתקשרות קבע כדלהלן: "הצדדים יהיו רשאים להאריך את ההתקשרות לתקופות נוספות או להרחיבה. תוקף ההתקשרות, הרחבתה והארכתה כפופים להוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, לחוק התקציב השנתי והזמינות הנובעות ממנו ולהוראות התכ"מ. כמו כן תהא ההתקשרות כפופה לתנאים המפורטים בהסכם זה".   במילים אחרות, הארכת החוזה טעונה מסמך בכתב, ואישור ועדת הרכישות (ראה נ/6-הוראות התכ"מ). במקרה דנן, אין מסמך בכתב לעניין הארכת החוזה עם א. א. תקשורת, ואין אישור של ועדת הרכישות.   ד.      בנסיבות אלה כל טענות התובע בדבר הארכת ההתקשרות בין התובע (ו/או א.א. תקשורת) לבין הנתבעת אין בה כל ממש.   7.       התובע טען בכתב תביעתו שע"פ סיכום מפורש בינו לבין לשכת השר הוארך חוזה ההתקשרות עד 31.3.2001. אלא שלשכת השר אינה מוסמכת להתקשר התקשרות בעלמא. לעניין זה העיד החשב מר עימנואל מודריק שבהתאם להוראות התכ"מ סע' 1-0.1.0.1.0.1.0.6 כל התקשרות בין הנתבעת לבין גורם חוץ דוגמת התובע, הכרוכה בהתחייבות כספית, טעונה חתימת המורשה לכך,על פי חוק נכסי המדינה, תשי"א-1951 ביחד עם החשב. בהתאם לחוזר חשב מס' 7/2001, בנושא התקשרויות עם יועצים, הארכת חוזה התקשרות עם יועץ הינה ע"פ החלטת ועדת הרכישות המתאימה ולאחר קבלת בקשה בכתב מהממונה על העסקת היועץ, הכוללת חוות דעת עליו. לאחר שמתקבלת החלטה בועדת הרכישות המתאימה להעסקתו של יועץ, מכינה המחלקה המשפטית של המשרד את המסמך הרלוונטי לשם חתימת הצדדים. רק לאחר מכן עובר המסמך למנכ"ל המשרד ולחשב המשרד לחתימתם. חוזה ההתקשרות עם התובע היה מיום 1.4.00 ועד יום 31.3.01 ולא הוארך בהתאם לנהלים הנ"ל. החשב ציין בתצהירו שבעניין התובע לא התקיימו התנאים הנ"ל. לא התקבלה בקשה מהממונה על העסקתו להאריך את החוזה עימו, לא התקבלה החלטה כזו בוועדת הרכישות, לא הוכן מסמך רלוונטי ע"י המחלקה המשפטית וגם לא הועבר כל מסמך לחתימת החשב. זה האחרון לא חתם על כל התחייבות כספית בעניינו של התובע המאריכה את ההתקשרות עימו.   8.       לצד האמור לעיל יש להזכיר את העולה מ-ת/35 שהוא פרוטוקול ישיבה מיום 24.4.01 (שהודפס ב-19.7.01) בה ישבו צמרת משרד המדע התרבות והספורט: מר פוגל- סמנכ"ל להסברה, פרידה סופר -סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש, רוני ברקת-סמנכ"ל בכיר לכלכלה ותקציבים , עדנה הראל-יועצת משפטית והחשב מר עמנואל מודריק. באותה ישיבה נבחנה האפשרות להמשך ההתקשרות עם א. א. תקשורת אם כי בהיקף מצומצם יותר, תוך שהוזכר שהחלו לקבל שירותי כתיבת נאומים ממר בונה תירוש (שהחליף את התובע) ושאין מניעה עקרונית לקבל שירותים מיותר מגורם אחד. אלא שבהמשך צויין ע"י גב' סופר הנ"ל שהמשרד שבע רצון מהיכולת המקצועית של מר תירוש וציינה את אי שביעות הרצון מאיכות השירותים של התובע, ובשל התקציב המוגבל אין למשרד עניין בהמשך ההתקשרות עימו. בהמשך אושר חוזה התקשרות עם מר בונה תירוש החל מ-1.4.01 (שהוא יום אחרי שהסתיים חוזה ההתקשרות עם התובע).   9.       למעשה , ועם כל הצער שעלי לציין את הדבר, כל מי שהיה לו קשר מקצועי עם התובע במשרד התרבות המדע והספורט לא היה שבע רצון מאיכות עבודתו , ואת אי הארכת חוזה ההתקשרות עם התובע יש לראות כביטוי לחוסר שביעות הרצון הנ"ל.   א.      כך למשל השר מתן וילנאי מציין בסעיף 6 לתצהירו כדלהלן: "אציין כי במהלך התקופה, בה נתקבלו שירותים מהתובע, לא הייתי שבע רצון מרמת העבודות שהכין התובע ואף הבאתי זאת לידיעת גב' שגב". השר ציין את הצורך לבצע תיקונים רבים בעבודותיו. המשרד פנה למר בונה תירוש לאור המלצותיה של פרופ' זוהר שביט (ששימשה בהתנדבות כיועצת לענייני תרבות למשרד המדע, התרבות והספורט בין התאריכים 3.4.00 עד 2.11.02). פרופ' שביט המליצה על התקשרות עם בונה תירוש במקום עם התובע , מאחר ובונה תירוש שימש ככותב נאומים , ברכות וטקסטים של מר אהוד ברק, ועשה עבודתו באיכות . השר ציין בתצהירו שנפגש עם התובע באפריל 2001 וציין שבאותו מפגש הבהיר לתובע שהמשרד אינו מעוניין ברכישת שירותיו (סע' 13 לתצהיר). בעדותו בביהמ"ש ציין השר וילנאי שלא היה מרוצה אפילו מעבודה אחת שביצע התובע (עמ' 29 ש' 8-9 וכן עמ' 29 ש' 27). באותו כיוון הצהיר השר בתצהיר תשובה לשאלון ששלח אליו התובע. בהקשר זה אציין שאינני מאמין לגירסת התובע שמופיעה בסעיף 13 לתצהיר העדות הראשית שמסר לפיה השר התנצל בפני התובע שחרף הסכמת המשרד להאריך את ההתקשרות עם התובע זו נפסקה בשל קיצוצים בתקציב וכן שבאותה הזדמנות השר הבטיח לתובע למצוא עבורו משרה בשכר במסגרת משרדו.   ב.      באותו כיוון הצהירה והעידה גב' שגב ששימשה כיועצת לענייני תקשורת של שר המדע, התרבות והספורט. כך למשל גב' שגב בסעיף 10 לתצהירה ציינה שהוחלט שלא להאריך את ההתקשרות עם התובע "נוכח אי שביעות רצון השר, פרופ' זוהר שביט ואנוכי מעבודותיו של התובע" גם היא מציינת שהיה צורך לבצע תיקונים רבים בעבודותיו של התובע. גב' שגב הבהירה בתצהירה שהתובע שלח אליה באפריל 2001 מכתב בפקסימיליה כדי לדעת את סיבת הצמצום בהיקף השירותים המוזמנים ממנו והנ"ל ציינה שהנתבעת שוקלת את אפשרות הארכת החוזה עימו, אך ייתכן שלא ניתן יהיה להאריכו עקב מגבלות תקציביות. הנ"ל ציינה שהיא לא הזכירה את אי שביעות הרצון מרמת שירותיו מאחר ונמנעה מפגיעה בכבודו המקצועי (ראה באותו כיוון את סע' 23 לתצהיר).   ג.        פרופ' זוהר שביט מציינת אף היא בתצהירה (ראה סע' 4 לתצהיר) ש"הטקסטים, הנאומים והברכות שהכין התובע עבור מר וילנאי, לא תאמו את רמת הציפיות והדרישות שלנו מכותב הנאומים". היא מציינת בתצהירה שהחומר שהוכן ע"י התובע "היה בדרך כלל בעל אופי מליצי, קלישאי וחסר עומק, ודרש תיקונים רבים ואף כתיבה מחדש" (ראה סע' 5 לתצהיר). באותו כיוון היא גם העידה בביהמ"ש.   10.   העולה מהאמור לעיל, הוא שמשהסתיים חוזה ההתקשרות עם התובע ב-31.3.03 לא היתה כל כוונה מצד הנתבעת או מי מעובדיה להאריך את ההתקשרות עם התובע בשל חוסר שביעות רצון מרמת שירותיו. איש לא הבטיח לתובע שיוארך עימו חוזה ההתקשרות ולעניין זה אינני מקבל את גירסת התובע שמאן דהוא התחייב כלפיו התחייבות כזו. אך אפילו אם היתה ניתנת התחייבות בע"פ שכזו לא היה בה כדי לחייב את הנתבעת מאחר והיא מנוגדת לנוהל התקשרות. התובע ידע שאין מגמה להאריך את ההתקשרות עימו שכן ביום 23.5.01 הצהיר בפני רשויות מ"ה על סגירת א. א. תקשורת ממאי 2001 והגיש בקשה למל"ל להבטחת הכנסה החל מ-24.5.01 (ראה ת/30-הצהרה שנתן התובע למס הכנסה ו-ת/31 הצהרה למל"ל בדבר הבטחת הכנסה).   11.   מהעובדה שהנתבעת הזמינה עבודות אצל התובע באפריל 2001 אין להסיק על רצון להאריך את ההתקשרות בשנה נוספת. הנתבעת הזמינה מהתובע 5 עבודות בחודש 4/01. אין הוכחה שהזמינה עבודות ב-5/01. אמנם 4 מתוך 5 העבודות הועברו לנתבעת ב-4/01 והחמישית הועברה ב-7.5.01, אך ההזמנה לעבודות היתה לגבי 4/01. התובע הסתמך על רשימת עבודות (ת/36) וזאת כדי לאשש את הטענה שהנתבעת הזמינה עבודות אצל התובע גם ב-5/01, ולא היא! התובע אישר בחקירתו הנגדית שאינו יודע מתי הוזמנה כל עבודה ועבודה. מה שברור מהנסיבות הוא, שהנתבעת היתה בשלבי גישוש אחרי מועמד אחר, ונראה שהמשך ההתקשרות עם התובע נעשה עד שתיעשה התקשרות סופית עם המועמד האחר (מר בונה תירוש). עצם העובדה שנעשתה התקשרות רטרואקטיבית עם מר בונה תירוש מלמדת על כך שהוא היה בתקופת ניסיון בחודש אפריל 2001.   12.   התובע טען לקיומן של 4 עובדות שמהן הוא למד על הארכת חוזה ההתקשרות עימו אחרי 31.3.01. העובדות שטען להן היו כדלהלן:   א. מכתבי המלצה שקיבל התובע מגב' שגב ומיועצת השר וילנאי גב' ארליך. ב.      ב-2/01 אחרי הבחירות ולאחר שהתברר שהשר וילנאי ימשיך לכהן כשר התרבות המדע והספורט, התקשרה אל התובע גב' שגב מיוזמתה והודיעה לו שהמשרד מעוניין להמשיך את ההתקשרות עימו לשנה נוספת וביקשה את הסכמת התובע לכך. באותה הזדמנות , לטענת התובע, אמרה לו טל שהוא אינו צריך לחתום על חוזה חדש. ג.        כעבור כמה ימים פקידה מלשכת השר בשם שרון חדד הודיעה לתובע שראתה מסמך בחתימת חשב המשרד לפיו ניתן אישור להארכת החוזה של התובע לשנה נוספת. התובע טען בתצהירו שב-10.9.02 הוא נפגש עם שרון חדד והקליט אותה כשהיא מאשרת שראתה מסמך המאשר את הארכת החוזה שלו בשנה נוספת. ד.      ב-4/01 התקשרה אליו פקידה בשם דורית מהאגף לשכר ואמרכלות במשרד וביקשה לשלוח לה אישורים על פטור מחובת ניכוי במקור ואישור על תקינות ניהול ספרים, לאור הארכת ההתקשרות של המשרד עימו.   כפי שנראה להלן אין באף אחת מהעובדות הנ"ל כדי להצביע על קשר חוזי בין התובע לנתבעת לפיו הוארך חוזה ההתקשרות עימו מעבר ל- 31.3.01.להלן, אתייחס לכל אחת מהעובדות הנ"ל.   13.   אשר להמלצות שקיבל התובע, ציינה גב' שגב שהתובע ביקש באוקטובר 2000 (בתקופת היות החוזה בתוקף עימו) מכתב המלצה מהשר , אלא שהשר וילנאי סירב לחתום על כך וכדי שלא לפגוע בתובע המכתב נחתם ע"י גב' שגב (בעדותה בביהמ"ש בעמ' 32 ש' 9 ואילך הסבירה הנ"ל שהמכתב נכתב כדי לעזור לתובע, ושהנוסח שביקש התובע לא נחתם כי אם נוסח אחר שנעשו בו "תיקונים והפחתות").התובע טען לכך שקיבל מכתב המלצה נוסף מגב' לאה ארליך שהיתה יועצת בכירה של השר וילנאי עד 3/01. אלא שגם מכתב המלצה זה כמו מכתב ההמלצה מגב' שגב באו כדי לעזור לתובע ואינם יכולים להפריך את הדעה שהיתה לשר וילנאי ואלה שהיו עם התובע בקשר מקצועי עבדו באשר לאיכות עבודת התובע (במאמר מוסגר ייאמר שלאה ארליך כתבה את מכתב ההמלצה אחרי שהפסיקה לעבוד במשרד התרבות המדע והספורט כך שלא היתה לה כל מחוייבות למשרד -עמ' 15 ש' 29-30).   14.   אשר לטענה שב-2/01 אחרי הבחירות ולאחר שהתברר שהשר וילנאי ימשיך לכהן כשר התרבות המדע והספורט, התקשרה אל התובע גב' שגב מיוזמתה והודיעה לתובע שהמשרד מעוניין להמשיך את ההתקשרות עימו לשנה נוספת וביקשה את הסכמת התובע לכך. באותה הזדמנות , לטענת התובע, אמרה לו גב' שגב שהוא אינו צריך לחתום על חוזה חדש.גב' שגב התייחסה לטענה זו בעדותה ושללה את טענת התובע (עמ' 34 ש' 12-16).מכל מקום בפברואר 2001 עדיין חוזה ההתקשרות הראשון היה בתוקף כך שהסכמה להמשיך את ההתקשרות עם התובע נבעה מחוזה ההתקשרות הראשון שהיה בתוקף עד 31.3.01.   15.   אשר לטענה שפקידה מלשכת השר בשם שרון חדד הודיעה לתובע שראתה מסמך בחתימת חשב המשרד לפיו ניתן אישור להארכת החוזה שלו לשנה נוספת. התובע טען בתצהירו שב-10.9.02 הוא נפגש עם שרון חדד והקליט אותה כשהיא מאשרת שראתה מסמך המאשר את הארכת החוזה שלו בשנה נוספת.מתמליל השיחה עולה ששרון חדד ראתה איזה מסמך אך בחקירתה הנגדית בביהמ"ש שנעשתה תחת אזהרה, הבהירה שראתה חוזה אך לא עיינה בו ואף לא ראתה מי חתום עליו (עמ' 7 ש' 21). היא גם לא ראתה לאיזו תקופה היה חוזה ההעסקה (עמ' 9 ש' 6). בקלות רבה יכול להיות שמה שראתה זה חוזה ההתקשרות הקודם. שרון חדד נחקרה על כך ולא שללה אפשרות שמה שראתה היה החוזה הישן (עמ' 9 ש' 17-20), יתר על כן העדה הנ"ל ציינה שמה שראתה לגבי אותו "חוזה" היה עמוד אחד אשר גם בו לא עיינה יותר מידי. מטבע הדברים לא ניתן על סמך עדות זו לבסס טענה רצינית בדבר התקשרות עם המדינה בחוזה להארכת חוזה ההתקשרות הקודם.   16.   אשר לטענה שב-4/01 התקשרה אל התובע פקידה בשם דורית מהאגף לשכר ואמרכלות במשרד וביקשה לשלוח לה אישורים על פטור מחובת ניכוי במקור ואישור על תקינות ניהול ספרים, לאור הארכת ההתקשרות של המשרד עימו, אף מטענה זו לא ייבנה התובע. הפקידה דורית לא הובאה לעדות. בקשת המסמכים מטעמו של התובע , ככל שהיתה, יכולה להיות קשורה לעדכון נתונים. אין כל הוכחה שאותה פקידה בשם דורית עסקה בהארכת חוזי התקשרות (ראה חקירת התובע בעניין זה בעמ' 23 לפרוט').   17.   מכל האמור לעיל עולה כי אין בידי התובע שמץ של ראיה אובייקטיבית שמאן דהוא הודיע לתובע בשם הנתבעת שחוזה ההתקשרות עימו מוארך אחרי 31.3.01, אך ככל שהודיעוהו כאמור, כדי שתהיה הבטחה מינהלית מחייבת יש צורך ע"פ הפסיקה ב-54 תנאים מצטברים שלא התקיימו במקרה דנן: א.      עצם קיומה של ההבטחה המינהלית. ב.      נותן ההבטחה הוא בעל סמכות מינהלית לתיתה. ג.        נותן ההבטחה התכוון לתת לה תוקף משפטי מחייב, ומקבל ההבטחה קיבל אותה ככזאת. ד.      המבטיח הוא בעל יכולת לקיים את ההבטחה כך שההבטחה היא בת ביצוע. ה.      אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.   ראה לעניין זה בג"צ 142/86 דשון נ' כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר החקלאות פ"ד מ(4) 523 בעמ' 529. בבג"צ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיה נ' ממשלת ישראל פ"ד מז'(2) 773, בעמ' 780 נקבע שבנוסף לדרישות הנ"ל יש גם לוודא שלרשות לא היה צידוק חוקי לסגת מההבטחה, ואז הוא גובר על היסוד החוזי שבהבטחה השלטונית. במקרה דנן, איכות עבודת התובע והקיצוץ התקציבי הם שיקולים כבדי משקל להפסקת ההתקשרות עם התובע, אלא שכאמור, כלל לא היתה הבטחה כלשהי לתובע.   18.   לצד כל האמור לעיל ייאמר שהתובע חתם על חוזה הקובע את תנאי הארכת ההתקשרויות עימו. לא הוכח כל מצג שניתן לתובע בדבר הארכת ההתקשרות עימו, אך ככל שהיה מצג כזה, אין הוא יכול לשמש כבסיס להארכת ההתקשרות עימו שהרי כלל הוא שהתחייבות בשם המדינה צריכה להיעשות ע"י מי שמוסמך לכך ע"פ החוק (ראה סע' 2 לחוק יסוד: משק המדינה, וכן סע' 6 לחוק נכסי המדינה, תשי"א-1951). לצד כל אלה ייאמר שחוזה ההתקשרות עם התובע היה חוזה מסגרת, כאשר היקף ההתקשרות היה בהתאם לצורך שהשתנה מידי פעם.   19.   ניתן היה לסיים את פסה"ד כבר לאור כל המסקנות דלעיל. אך למען שלמות הכתובים אציין שהתובע לא הוכיח נזק ולא הוכיח את גובה נזקו.התובע הצהיר על סגירת עסקו וביקש לקבל גימלת הבטחת הכנסה כבר ב-5/01. במועד זה לשיטתו טרם ידע שהנתבעת מתכוונת להפסיק את ההתקשרות עימו שכן לטענתו פנה לשר במכתב מ-15.6.01. מכאן שהתובע בחר לסגור את עסקו ללא קשר לאי הארכת חוזה ההתקשרות עימו. מעבר לכך, התנהגות התובע מצביעה על כך שידע והבין שאין מגמה להאריך את ההתקשרות עימו שאם לא כן לא היה סוגר עסקו ומצהיר למס הכנסה ולמל"ל כפי שהצהיר. התובע לא הוכיח שיעור נזק ככל שנגרם לו נזק. התובע לא הוכיח ע"י ראיות עצמאיות הפסד לקוחות פוטנציאליים.המסמך שהגיש התובע ת/33 בדבר הפסד עיסוק אין לו משקל כלשהו מאחר ואינו נושא תאריך, וכותבו לא הובא לעדות.  הפרת חוזהחוזההסכם למתן שירות