החלטה בפניי בקשת המבקש (להלן: "המבקש" או "הבנק") לביטול צו זמני בתקופת הערעור. הצו הזמני ניתן על ידי ביום 1.10.03 במעמד צד אחד ועל פיו הוריתי למבקשת להמנע מהמשך הליכי מימוש שטר משכון במסגרת תיק הוצל"פ 07 - 03 - 16777 - 02 בלשכת ההוצל"פ בחיפה, עד לקבלת החלטה בבקשה לרשות ערעור שהגישה המשיבה. המבקש הוא בנק שהעניק אשראי כספי למשיבה שהיא חברה (להלן: "המשיבה" או "החברה") העוסקת בתחום הטכנולוגיה העילית המסחרית. בבעלות החברה מכונת דפוס מסוג HQ2 NUR BLUEBORD (להלן: "המכונה"). לטענת המבקש, מושכנה המכונה ב- 11.10.00 לטובת הבנק, בהתאם לשטר משכון, ללא הגבלתו בסכום, שנעשה על ידו (להלן: "שטר המשכון"), להבטחת תשלומו המלא של כל חוב שתחוב החברה לבנק. החברה אינה חולקת על חובה לבנק אך לטענתה כלל לא מושכנה המכונה אלא מכונה אחרת שהמספר הסידורי שלה שונה, ואף החשבונית שהוצאה עבורה שונה במספרה הסידורי, מזו המופיע בשטר המשכון. עוד טענה החברה, כי מעולם לא התכוונה למשכן את המכונה. מאחר שלטענת החברה, הבנק פעל שלא כדין, לתפיסת המכונה שאינה נשוא שטר המשכון, עתרה החברה בהמרצת פתיחה לצו שיקבע כי שטר המשכון, שבידי הבנק, אינו מתיחס למכונה. בנוסף, ביקשה החברה, ביום 8.9.03, מביהמ"ש קמא, כי יורה על עיכוב הליכי מימוש המשכון כנגד המכונה, בתיק ההוצל"פ. צו ארעי כמבוקש ניתן למשך יומיים, אך ביום 24.9.03, החליט ביהמ"ש קמא (כב' השופטת ח. הורוביץ) כי המשך תוקפו של הצו הזמני מותנה בהפקדת סך של 400,000 ₪, בתוך 7 ימים. בנמקו את החלטתו להפקדת הערובה דלעיל, אמר ביהמ"ש קמא, בין השאר: "טענה כאילו המכונה אותה מבקש המשיב לתפוס אינה המכונה נשוא המשכון אמורה להתברר בלשכת ההוצל"פ, לו הסמכות הייחודית לדון באופן מימוש המשכון. למעלה מן הנדרש, אציין כי בתגובת המשיבה כמפורט בסעיפים... הצדדים הסכימו על משכון המכונה נשוא הבקשה. אשר אליבא דהמבקשת הינה מכונה יחידה ויחודית בארץ ובבעלותה" (עמ' 5, פיסקה 4(ב)). על ההחלטה דלעיל, הגישה החברה בקשת רשות ערעור ועוד לפני כן עתרה בפני בבקשה ליתן סעד זמני. בבקשתה עמדה החברה על כך שביהמ"ש קמא נמנע מלהתיחס לטענתה, שכן סבר בטעות כי הנושא אמור להדון ע"י ההוצל"פ ולא ע"י ביהמ"ש קמא. כמו כן, פרטה את טענתה כי שטר המשכון אינו מתיחס כלל למכונה והצביעה על הנזק העצום שייגרם לחברה אם המכונה תלקח ממנה. כאמור, נעתרתי לבקשת החברה במעמד צד אחד ומכאן בקשת הבנק לביטול הסעד הזמני. למען השלמת התמונה יצוין, כי בינתיים הגישה החברה בר"ע ובקשת הבנק לדון בבקשתו לביטול הסעד הזמני, בזמן הפגרה, נדחתה ע"י כב' השופט י' עמית שקבע, כי אין לדון בבקשה בדחיפות. יחד עם זאת, חייב השופט י' עמית את החברה להמציא התחייבות מי מבעליה או מנהליה לשמש כנאמן על המכונה עד להחלטת ביהמ"ש. התחייבות כזו אכן הומצאה וכן דאגה החברה לבטח את המכונה מפני סיכוני אש, רעידת אדמה ופגעי טבע. בבקשתו לביטול הסעד הזמני מציין הבנק, כי חרף השוני במספר החשבונית המופיע בשטר המשכון והמתיחס למכונה, המדובר הוא במכונה אחת ויחידה שעליה הוטל המשכון, שכן יתר פרטי המכונה (לרבות מספרה הסידורי) זהים לפרטי המכונה שבבעלות החברה. לחילופין, טוען הבנק, כי אף אם במכונה שונה עסיקנן, הרי שהחברה מנועה מלטעון זאת לנוכח חוסר תום לב ומצג שיצרה בדבר זהות המכונות. עוד טוען הבנק, שאל לה לערכאת הערעור להתערב בשאלת הושטת סעד זמני שנקבע ע"י בימ"ש קמא, אלא כאשר ההחלטה מופרכת מעיקרא. ומוסיף וטוען הבנק, כי החברה השתהתה בבקשת הסעד הזמני. לחילופין, נתבקשתי, בעת הטיעון בע"פ, להתנות את אי ביטולו של הסעד הזמני בהפקדת ערובה של 400,000 ש"ח. יצוין, כי אין הבנק מתייחס בבקשתו לטענות החברה, לפיהן הערכאה המוסמכת לדון בבקשה היא ביהמ"ש קמא ולא ההוצל"פ, כפי שנקבע בטעות ע"י בימ"ש השלום. גם בטיעוניה בע"פ לא חלקה באת כח הבנק, ברוב הגינותה, על הטענה כי הסמכות בנדון נתונה לבימ"ש השלום. בתגובות בכתב שהגישו לי הצדדים, העלו טענות חדשות שלא נטענו בבימ"ש קמא ואף בבקשות שהוגשו לי, ולפיכך לא אתייחס לטיעונים אלו. שקלתי את טיעוני הצדדים והגעתי לכלל דעה, כי אין זה מן הדין לבטל את הסעד הזמני שהענקתי לחברה. עיון בהחלטת בימ"ש השלום מעלה, כי לכאורה לחברה טענה בעלת משקל לפיה לבימ"ש השלום היתה סמכות לדון בבקשה לסעד זמני וכי ביהמ"ש יצא מנקודת הנחה מוטעית כי הסמכות בנדון נתונה להוצל"פ. עיון בהחלטת ביהמ"ש מעלה, כי ביהמ"ש התייחס לטענתה העובדתית של החברה באימרת אגב, מבלי שדן בה לגופה ובכך נשללה לכאורה מהחברה הזכות ליומה בביהמ"ש. על פני הדברים נראה, כי לחברה טענה כבדת משקל שהסמכות במקרה בו עסקינן, נתונה לבימ"ש השלום (ולא להוצל"פ), שכן: "טענה הכופרת בעצם קבלת ההלוואה שהמשכון בא להבטיח את פירעונה או טענת פגם בכריתת הסכם המשכון - מקומן בביהמ"ש…" (ראו ד. בר אופיר, בספרו: הוצאה לפועל הליכים והליכים, מהדורה חמישית עמ' 97 וכן ראו קביעת השופט ס. ג'ובראן בע"א (חיפה) 4751/97 פלנר ציפורה נ. בנק לאומי תק-מח 98(2), 748 בעמ' 750). נכון אמנם כי אל לו לבימ"ש להערים קשיים במימושם המהיר של שעבודים ונכון אמנם שאם בסופו של דבר ייגרם נזק לחברה, יוכל הבנק לפצותה, אך מאידך גיסא, נראה לכאורה כי מימוש המשכון במקרה הנדון יביא על החברה ועל 30 מועסקיה נזק חמור, שכן לכאורה עיקר היצור שלה נשען על המכונה. נראה איפוא, כי החברה הראתה כי בידה זכות לכאורה ליומה בביהמ"ש כדי שתזכה לליבון טענתה העובדתית בדבר אי מישכונה של המכונה נשוא המחלוקת. המדובר בשאלה רצינית שיש להתיחס אליה התיחסות של ממש, בערכאה שבה נתבקש הסעד הזמני ולא בערכאת הערעור. כאמור לעיל, גם ממאזן הנוחות נראה, כי לחברה ייגרם נזק גדול יותר מאשר לבנק אם ימומש המשכון. אחרי, ככלות הכל, סגירת פס יצור עיקרי של חברה עלול להביא לסגירתה מבלי יכולת להתאוששותה. לאור האמור לעיל, אני דוחה הבקשה ומשמעות הדבר היא, כי הסעד הזמני, ישאר על כנו בתוספת שהוספה ע"י כב' השופט י' עמית כאמור לעיל. יחד עם זאת, על מנת להבטיח אפשרות של מתן פיצוי לבנק בגין נזקים שייגרמו לו, אני מורה כי על החברה להפקיד ערבות בסך של 100,000 ש"ח תוך עשרה ימים מהיום, שאם לא כן יוכל הבנק לממש את המשכון. כמו כן, אני מורה על שעבוד דמי פוליסת הביטוח, במקרה שיהא צורך במימוש הפוליסה לטובת הבנק. הוצאות הליך זה יקבעו בתום ההליך בתיק העיקרי. ערעורצווים