1. מבוא ורקע כללי עניינה של התביעה בתשלום שכר עבודה בגין החדשים יולי עד נובמבר 99', ויתרת משכרת חדש 6/99 בסך כולל של -.15,445 ₪, בצירוף פיצויי הלנת שכר. בכתב ההגנה נטען כי התובע העסק באמצעות הנתבעת, חברה לאספקת כח אדם, במועצה מקומית קלנסוואה (להלן: המועצה), עד 30.6.99. גמולו שולם בהתאם לטופס דווח שעות שהנפק ע"י המועצה לנתבעת. בהתאם למכתב המועצה אל הנתבעת (נספח א' לכתב ההגנה), נסתיים ההסכם למתן שירותים בין המועצה ובין הנתבעת ביום 30.6.99, והחל מיום 1.7.99 בוצעו השירותים עבור המועצה באמצעות חברה אחרת. משהפך התובע לעובד החברה המחליפה, כטענת הנתבעת, אין יריבות בין הצדדים בשאלת שכרו בגין החדשים יולי עד אוקטובר 99'. עוד נטען כי שכרו של התובע בגין חדש 6/99 שולם במלואו עפ"י הדיווחים. זכאותו של התובע לתשלום שכר עבודה היא פועל יוצא של מעמדו כעובד מצד אחד, וכן משאלת קיום יחסי עובד ומעביד, מהצד האחר. אלה השאלות המתעוררות בתביעה. אין מחלקת כי התובע עבד מטעם הנתבעת במועצת קלנסואה, שלימים היתה לעיריה, עד סוף חדש 6/99. בשלב האמור, כפי שעולה בבירור מהעדויות נסתיימה ההתקשרות בין המועצה לבין הנתבעת עפ"י הודעת המועצה נ/1, בין בידיעתו של התובע כטענת הנתבעת ובין אם לא ידע, כטענתו. השירותים עבור המועצה בוצעו ע"י חברת כוח אדם אחרת אשר זכתה במכרז. בנסיבות אלה, בהנחה שהתובע המשיך בעבודתו בפועל במועצה, כטענתו, אין מדובר ביחסי עובד ומעביד ברורים, אלא בהמשך של מערכת יחסים מורכבת. יצוין כי האירועים התרחשו לפני כניסתו לתוקף של חוק העסקת עובדים ע"י חברות קבלני כח אדם, התשנ"ו-1996. הכלל הוא כי לצורך הכרעה בשאלה מי היה מעבידו של פלוני תשקול השאלה כיצד ראו העובד והמעביד את היחסים ביניהם (דב"ע מה/ 25-3 משה קיפניס נ. אגד בע"מ, פד"ע יז', 14). מקום שבו מועסק אדם ע"י "משתמש", מעסיקו בפועל, במקום עבודה קבוע, אולם קבלן כח האדם מתחלף ייחשב לעובד של המשתמש, מאחר והמטרה העיקרית של ראיית קבלן כח אדם כמעסיק, כך שהמעביד יהיה קבוע גם אם מקום העבודה והמשתמש מתחלפים, אינה מתקיימת (דיני עבודה / מ. גולדברג, י. האוזמן, כרך א', עמ' 19-1). 2. חמר הראיות התובע, נציגי המועצה - המשתמש, ונציגי הנתבעת - קבלן כוח האדם, העידו בפני בדיון במעמד הצדדים. התובע העיד כי עבד במועצה בעבודת שמירה משנת 97', פוטר ע"י הנתבעת במכתב הפסקת עבודה ביום 30.11.98 והחזר לעבודה חודש לאחר מכן. לטענתו, המשיך לעבוד באותו סידור עד 11/99. התובע דבק בגירסתו לפיה היה עובד הנתבעת. לטענתו, לא קבל הודעה על הפסקת ההתקשרות בינה לבין המועצה. יחד עם זאת העיד כי המפקחים על עבודתו התחלפו. תחילה פיקח לטענתו נציג הנתבעת, לאחר מכן נערך הפיקוח על עבודתו ע"י נציג מטעם המועצה, ובמשך שלשה החדשים האחרונים לעבודתו הופסק הפיקוח לחלוטין. בנוסף, הופסק הדווח על שעות עבודתו. לטענתו, נאמר לו כי הוא עבר להיות מועסק באופן גלובלי. מחדש יולי 99' לא שולם שכרו. התובע פנה בענין שכרו הן למועצה והן לנתבעת, ונענה כי עליו להמתין עד שיימצא הסדר בין השתיים. הנתבעת מנגד הכחישה קיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובע, לפחות החל מיום 1.7.99 ואילך, נוכח סיום ההתקשרות בינה לבין המועצה. מנהל החברה, מ. שחם העיד כי המועצה החליטה מי מהעובדים שהעסקו על ידה יעברו לחברת כח האדם החדשה. אי לכך היה על המועצה להודיע לאותם עובדים שלא שובצו בעבודה אצל המחליפה על הפסקת עבודתם. יחד עם זאת, כפי שהעיד דוד סמי מטעם הנתבעת, הודע לכל העובדים בעל-פה על כך שהנתבעת הפסידה במכרז של החברה למשק וכלכלה לעבודות שמירה ונקיון בקלנסוואה. לטענתו, הוא באופן אישי הודיע לתובע על הפסקת ההתקשרות עם המועצה כיוון שהזכיינית במכרז היתה חברה אחרת אשר מוכנה היתה לקלוט את רוב העובדים להמשך העסקתם. משסיימה הנתבעת את הפרוייקט, ולא שולם לה תשלום כלשהו ע"י המועצה בגין התובע עבור החדשים הרלבנטיים, לא היתה לה אפשרות להמשיך ולהעסיקו. לטענתו, הוצע לעובדים להמשיך לעבוד בתחום השמירה עפ"י נוהלי החברה למשק וכלכלה, אשר מכתיבה את כל תנאי העסקתם של עובדים ברשויות מקומיות. עמדת מועצת קלנסוואה, מרכיב נוסף במערכת היחסים המשולשת שבפנינו, עמומה ואינה חד משמעית. לשיטתם של עדי התובע העסק התובע ע"י הנתבעת. מנהל אגף החינוך במועצה העיד כי במכתב המועצה לנתבעת מ- 15.6.99 בענין סיום ההתקשרות עימה ביום 30.6.99, צוין כי על הנתבעת לדאוג לזכויות עובדיה. יחד עם זאת, נאמר כי המועצה העבירה את עניינו של התובע, אשר פנה אליו בטענה ששכרו לא שולם, אל מרכז השלטון המקומי, בלא שנמצא פתרון במסגרתו. מעדות ראש עירית קלנסואה, עד הנתבעת, עולה מנגד במובהק כי עבודות השמירה הופסקו בקלנסואה ממועד סיום ההתקשרות בין המועצה לבין הנתבעת. לא נתקבלו, לטענתו, תלונות כלשהן על המשך עבודתו של מי מהשומרים בתקופה שלאחר מכן. והדברים מדברים בעד עצמם. מכאן לראיות בשאלת ביצוע עבודה ע"י התובע בתקופה הרלבנטית. הנטל על התובע להוכיח את תקופת עבודתו (דב"ע נד/ 23-3 חיים פרינץ נ' נתי גפן ואח', פד"ע כו', 547). התובע לא התייחס בעדותו למסגרת שעות עבודתו, למועדים בהם עבד, ולפרטים בענין היקף עבודתו. הדווחים והפיקוח על עבודתו הופסקו לטענתו. מי שעסק בהכנת הדווחים בגין שעות עבודתו של התובע עד למועד הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת, מזכיר מחלקת החינוך במועצה, העיד כי לא המשיך בכך לאחר מכן. אמנם עד תביעה מס' 1, העיד כי התובע עבד בשמירה בבית הספר משעה 21.00 עד 7.00 בבוקר שלמחרת, והחליף אותו בעבודתו, אלא שגזבר המועצה, העיד לעומתו כי בהעדר תקציב למימון עבודה רצופה במשך 24 שעות כפי שנדרש בבית הספר עקב פריצות שאירעו, כטענתו, לא ידע למעשה כמה שעות שמרו המאבטחים בפועל, כמצוין בעדותו. מזכיר מחלקת החינוך שראה את התובע בבית הספר כמעט יום יום, לטענתו, ומנהל אגף החינוך במועצה, המתגורר בסביבות בית הספר, שראהו בשער בית הספר כאשר שלח את ילדיו ללימודים - לא התייחסו בעדותם לעבודת לילה שביצע התובע, כפי שאף לא נטען על ידו בעדותו. מנהל אגף החינוך במועצה לא מצא לנכון להתענין בתשלום שכרו של התובע תמורת עבודתו, והשיב לשאלת ב"כ הנתבעת בחקירה הנגדית מי שילם לתובע לדעתו את שכרו: "אני לא צריך לחשוב, אין זה ענייני מי שומר בבית הספר". עדות גזבר המועצה לפיה לא ידע, ולא היה מתפקידו לדעת על המשך עבודתו של התובע, כמו גם שומרים אחרים בבית הספר בקלנסואה לאחר הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת, ברוח דברי קודמו, מעוררים ספק ניכר בשאלת מעמדו של התובע כעובד, ומכל מקום התובע לא הוכיח בראיה מוצקה ביצוע עבודה בפועל, והיקפה בתקופה נשוא התביעה. 3. מסקנות מבלי להכריע בשאלת זהות מעבידו של התובע עד יום 30.6.99, מועד סיום ההתקשרות למתן שירותי כח אדם בין מועצת קלנסואה לבין הנתבעת, ולאור כל האמור, ניתן לקבוע כי לא הוכח קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה, מחדש 7/99 ואילך. חברת כח האדם אשר באמצעותה העסק התובע היא מסוג החברות שתפקידן לגייס עובדים ולספקם לצד שלישי - למשתמש. כיון שעובדים זמניים פונים לחברות כח אדם ומבקשים להשלח למשתמש, כאשר הם מבצעים עבודות זמניות, נחשבת חברת כח אדם למעביד. זאת על מנת שלעובד יהיה "פטרון", מי שאצלו תהא המשכיות לזכויותיו (ע"ע 1189/00 אילנה לוינגר נ. מדינת ישראל, עבודה ארצי לג' (1), עמ' 25). אין זאת צורת יחסי עובד-מעביד טיפוסית מאחר והעובד אינו משתלב אצל חברת כח האדם, ספקית העובדים, נהפוך הוא. העובד משתלב אצל המשתמש ונמצא תחת פיקוחו. אף בענייננו התקבל התובע לעבודה במועצה, היא זו שהעסיקה אותו כ"עובד", במסגרתה הוא השתלב לחלוטין בעבודת שמירה במוסדותיה, נציגה פיקח על עבודתו, המועצה ערכה את הדווחים בענין שעות עבודתו, ואולם היא עשתה זאת באמצעות חברת כח אדם אשר שילמה את משכורתו. ביה"ד הארצי לעבודה בפסיקתו בענין מערכת יחסים מורכבת קבע: "בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון, להוכיח את טענתו. הוא יוכיחה אם ישכיל להראות כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה: בין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה. עוד על הטוען להראות כי ההתקשרות המשפטית בין המשתמש בעבודה לבין הצד השלישי לא נועדה לעקוף או להתחמק מחובות המעביד, וכי אינה מנוגדת לתקנות הציבור או נגועה בחוסר תום לב או בפגם אחר הפוסל אותה ומאיין את תוקפה (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973)" (דב"ע נב/ 142-3 חסן עליאה אלהרינאת נ. כפר רות, פד"ע כד' עמ' 535). המטרה החברתית של הגשמת מדיניות משפט העבודה הינה לבחון מהם היחסים האמיתיים ולא הפורמליים המגשימים את תכלית משפט העבודה (ראה מאמר פרופ' רות בן ישראל / מיקור חוץ: העסקת עובדים ע"י קבלני כח אדם, פרשנות אחרת הצרת העסקה הפורמלית בעסקה האותנטית, שנתון משפט העבודה, כרך ז', 5). המועצה - המשתמש בענייננו, היתה הגורם הקבוע במערך היחסים אשר במסגרתו התחלפו חברות כח האדם עפ"י מכרזים שקיימה, ולכן המטרה העיקרית של ראיית חברת כח אדם כמעסיקה כך שהמעביד יהא קבוע גם אם מקום העבודה והמשתמש מתחלפים, אינה מתקיימת במקרה זה. התובע, שהמשיך לטענתו בעבודתו לאחר הפסקת ההתקשרות בין המועצה לבין הנתבעת, והדבר מוטל בספק כאמור, טען בתחילה כי דובר "באותו סידור". בהמשך עדותו ציין כי נאמר לו שהוא יהא מועסק גלובלית. אין ספק כי נוכח השינויים המהותיים בתנאי העסקתו אמור היה להבין כי החל מחדש 7/99 נפל דבר. הדווחים על שעות עבודתו הפסקו, נעדר פיקוח על עבודתו כנהוג וכמקובל בעבר, ותשלום שכרו הפסק. טענתו בענין העסקה "גלובלית" לא פורטה ולא נתמכה בעדות או בראיה. אשר על כן דינה להדחות. פניותיו של התובע בענין תשלום שכרו אל המועצה, בד בבד עם פניותיו אל הנתבעת כעדותו, מצביעות על כך כי התובע ראה במועצה רטרואקטיבית מעבידה, או מעבידה במשותף עם הנתבעת, אף על פי כן לא מצא לנכון לצרפה כנתבעת בתביעתו. הנתבעת חדלה לראות בתובע עובד עם סיום ההתקשרות בינה לבין המועצה ומשלא דווח לה על עבודתו החל מאותו מועד. הנתבעת יידעה את התובע בענין בעל-פה, כמו גם את עובדיה האחרים כמצויין בעדותה שלא נסתרה. חרף העובדה שנציגי המועצה היו מודעים להפסקת ההתקשרות עם הנתבעת ולחילופי חברות כח האדם בעקבות מכרז, ועל כך אין מחלקת, ולמרות השינויים המהותיים בעבודתו של התובע נוכח הפסקת הדווחים על עבודתו מהשלב האמור, כפי שהעיד מזכיר החינוך במועצה, הפסקת תשלום שכרו של התובע ופניותיו החוזרות ונשנות בענין אל מנהל אגף החינוך במועצה, כעדותו, ומשלא שובץ התובע ככל הנראה בעבודה במסגרת חברת כח האדם המחליפה - לא מצא לנכון איש מטעמה להודיעו באופן מסודר על הפסקת עבודתו, או לשבצו בעבודה חילופית, באופן שהתובע הגדיל ציפיותיו לתשלום שכרו מחדש לחדש. בנקודה זו יש להוסיף כי במקרה דומה, המועצה פיטרה שומר אחר בבית הספר בקלנסואה ביום 10.10.99, בתקופה הרלבנטית לתביעה, כמצוין בפסק הדין נ/3. דבקות התובע בגירסתו בענין המשך העסקתו ע"י הנתבעת בעצת מועצת הפועלים, רק בשל העובדה שלא קיבל ממנה הודעה בכתב על הפסקת עבודתו, בלא שהוכח ביצוע עבודה בפועל ובלא שנסתרה טענת הנתבעת לפיה הודע לתובע על הפסקת עבודתו בע"פ, היא כשלעצמה אינה מצדיקה תשלום שכר עבודה ע"י הנתבעת בנסיבות בהן היא לא קיבלה מהמועצה תשלומים בגין התובע. התובע לא נימק מדוע בחר בסוף 10/99 כמועד קובע לסיום עבודתו. מעדות ראש עירית קלנסואה עולה כי נוכח הפסקת עבודות השמירה בעיר בעקבות סיום ההתקשרות בין הנתבעת נסתיימו למעשה קשריו של התובע עימה. מכתב המועצה אשר נשלח אל הנתבעת בענין זכויות עובדיה, כטענת מנהל אגף החינוך במועצה בעדותו, לא צורף לתיק. לא בכדי מצאה לנכון המועצה להפנות את עניינו של התובע למרכז השלטון המקומי. מעדות מנהל אגף החינוך במועצה יש להניח כי אילו היו דרישותיו של התובע צנועות יותר, למשל לשכר בגין חדש או חדשיים, ניתן היה למצוא במסגרתו פתרון בהסדר. התוצאה היא שביכרתי את גירסת הנתבעת לפיה בהעדר יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בחדשים יולי עד נובמבר 99', התובע אינו זכאי למשכורות חדשים אלה. אשר ליתרת משכורת חדש 6/99 - התובע זנח רכיב זה הן בעדותו והן בסיכומיו. טענת הנתבעת לפיה שולם השכר בגין החדש האמור במלואו על פי הדווחים לא נסתרה. התביעה ברכיב זה נדחית. 4. סוף דבר התוצאה היא שהתביעה נדחית. לשאלת ההוצאות - בשים לב למשך ההליכים בתביעה שהוגשה במקורה בדיון מהיר, כתוצאה מחילופי ב"כ הנתבעת, בקשותיה החוזרות ונשנות לדחיית הדיונים, העדר נציגיה מדיונים שנקבעו, ובסופו של דבר אי הגשת סיכומיה למרות התראת ביה"ד, אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין. העתק מפסק הדין יישלח לב"כ הצדדים בדואר. ניתנה היום 15 באוגוסט, 2002 (ז' באלול תשס"ב) בהעדר הצדדים מוניקה מרגלית, רשמת קבלןחברות כוח אדםעובדי קבלן