פ ס ק - ד י ן המשיב זוכה מחמת הספק בבית הדין קמא מעבירה על פי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה לעניין אי החזקת הגה בשתי הידיים ושימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית. העבירה שיוחסה למשיב אירעה ביום 17/05/06 בצומת גרעין בחיפה. עד התביעה העיקרי העיד בבית הדין קמא וטען באופן חד משמעי כי הוא ראה את המשיב מגיע מולו ברכבו כאשר ידו השמאלית מורמת ובה אחז בפלאפון. לעומתו, העיד הנאשם וטען ההיפך מזה שהוא לא שוחח בפלאפון ועובדה שהוא הגיע מול רכב השיטור וכשנעצר הרכב הטלפון היה על הדיבורית. הוא ממשיך ואומר "לא הייתה שיחה, ניסיתי להביא פלט שיחות, אי אפשר להביא פלט שיחות נכנסות. אני לא יודע מה הם ראו, אולי גירדתי, אולי הרמתי את היד". בסופו של יום, החליט בית הדין קמא לזכות המשיב מחמת הספק בציינו כי לאחר שקילת כלל הראיות הגיע למסקנה כי אשמתו לא הוכחה במידה הנדרשת, שהרי מדובר בזיהוי העבירה תוך כדי נסיעה ממול לרכבו של המשיב ולזמן קצר מאוד. ללמדך, כי בית הדין קמא העדיף את גרסת המשיב על פני גרסת התביעה. הנה ככן, זהו ערעור עובדתי בלבד, ובית דין זה ניסה בישיבה הקודמת שבה נדון ערעור זה להביא ראיה חותכת לעניין הדיבור במכשיר כשציווה להביא פלט של שיחות נכנסות והדבר נבצר ממנו בשל העלות שהייתה צריכה להיות מוטלת אם על קופת הצבא ואם על הנאשם. משלא הצלחנו בכך, חזרו באי כוח הצדדים על טענותיהם לערעור כמו שהוא. אמרתי כי זהו ערעור עובדתי שבית הדין שמע וראה את העדים. בית דין זה כמו כל ערכאת ערעור לא יבואו בנעליו של בית הדין דלמטה. אפשר היה להניח במקרה הזה כי בוצעה אולי עבירה אחרת של אי אחיזת ההגה בשני הידיים אך לא זאת העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. אינני רואה להמיר עבירה זו בעבירה אחרת שאפשר קלה יותר, כמו אי אחיזת הגה בשתי הידיים ולאו דווקא לצורך שיחה בטלפון נייד או במירס. שקלתי אף אני את מכלול העניינים מבלי להתייחס לראיות ששמע בית הדין שזיכה בגינן מחמת הספק ולא ראיתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. אין לי צורך במקרה הזה לדון בחומרת העבירה אשר לדידי היא חמורה ועלולה להיות מסוכנות בנסיבות העניין. הדיון בערעור סב סביב האפשרות להתערב בפסק דינו של בית הדין קמא בערעור שכל כולו עובדתי. משפט תעבורהדיבור בטלפון בזמן נהיגה