קיבלתם זימון למשפט תעבורה בבית דגן ? מתלבטים אם לפנות לעורך דין תעבורה ? אתם לא לבד

##האם להימנעות מלהתייעץ עם עורך דין תעבורה בבית דגן יש מחיר ? ## רבים שואלים את עצמם האם מומלץ להתמודד עם עבירות תעבורה בבית דגן ללא עורך דין ? כאשר אדם חשוד בעבירת תעבורה ונמצא לפני חקירה במשטרה או חמור מכך, אם כבר הוגש נגדו הגשת כתב אישום, השאיפה שלו, מטבע הדברים, תהיה לשכור עורך דין תעבורה "הכי טוב בארץ". מרבית הנאשמים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין תעבורה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה לתעבורה בבית דגן, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא מבינים כראוי.

 

באיזה שלב פונים לעורך דין תעבורה בבית דגן ?

מומלץ לפנות לעורך דין לענייני תעבורה בבית דגן בהקדם האפשרי, על מנת לקבל ייעוץ משפטי, הדרכה ובסופו של דבר ייצוג. לא כל עבירת תנועה מסתיימת בקנס כספי זניח, ישנן עבירות שהעונש עליהן הוא שלילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה ואף מאסר בפועל. התייצבות לדיון בבית משפט תעבורה יכולה להיות חוויה לא נעימה, הכרוכה בלחץ נפשי ומתח ועלולה להסתיים במפח נפש. ייצוג על ידי עורכי דין מומחים לדיני תעבורה בבית דגן כבר מהשלב הראשוני, ולא רק בשלב של ערעור תעבורה, יכול להוות את הגורם מכריע בין קבלת עונש חמור, עונש קל או זיכוי מוחלט.

 

איך לבחור עורך דין תעבורה בבית דגן ?

אנו מאמינים כי לקוח ש"עשה שיעורי בית" ולמד לעומק על סוג עבירת התעבורה הרלוונטית לגביו, יפיק תועלת רבה יותר מהייעוץ עם עורך הדין ואף את סיכויי ההצלחה בתיק. אי לכך, העמדנו לרשותכם פלטפורמה משפטית ייחודית בנושא דיני תעבורה בבית דגן, המורכבת מספרות מקצועית, מקבץ פסקי דין והחלטות שניתן לאתר בקלות באמצעות ##מערכת חיפוש פנימית מהמתקדמות בעולם##, שתיתן לכם מענה מלא, מקיף ומקצועי תחת קורת גג אחת. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין תעבורה בית דגן מומלץ לקרוא בעיון על שלל בסוגיות בתחום דיני תעבורה בבית דגן, הרלוונטיות עבורכם במדריך משפטי זה, ואף אל פי שהמידע אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, אין ספק כי תפיקו ממנו תועלת רבה. לרשימה המלאה - 🔍 נהיגה בשכרות🔍 מהירות מופרזת🔍 שלילת רישיון נהיגה🔍 זכות קדימה🔍 נהיגה ללא ביטוח🔍 נהיגה ללא רישיון🔍 נסיעה באור אדום🔍 סטיה מנתיב / עקיפה🔍 אי ציות לתמרור🔍 שמירת מרחק🔍 תאונה מאחור🔍 פניית פרסה🔍 כללי נסיעה בכיכר 

דוגמאות

##(1) זיכוי מעבירת נהיגה בשלילה בבית דגן## בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, הוא מואשם בנהיגה בפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה. עובדות כתב האישום טוענות כי ב -1 באפריל 1998 נפסל הנאשם בבית המשפט לתעבורה בחדרה למשך 9 חודשים, מהם הופחתו 30 יום של פסילה מנהלית ובסך הכל היה על הנאשם לרצות 8 חודשי פסילה. בכתב האישום נטען עוד כי ביום 28 במאי 1998, הנאשם הפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט. בצומת בית דגן קפץ עליו שוטר כשהיו באמצע פקק ושלף אקדח לכיוון נהג הרכב ודחף אותו בזמן שהוא תופס את ידיו לאחור, כאמור, זה היה בצומת בית דגן. בסופו של דבר נטען בכתב האישום כי הנאשם הסיע את הרכב בכביש 44 מכיוון רמלה לכיוון בית דגן, ועובדה זו הוכחה בוודאות כלא נכונה. ##הכרעת בית המשפט:## אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזה בגלל הספק. ##(2) הוכחת נהיגה בשכרות בבית דגן## נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיפים 62 (3) ו- 39 א, בקשר לסעיף 64 ב לפקודת התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 10 בנובמבר 2009, בסביבות השעה 01:48, נהג הנאשם ברכב בכביש מס '1, ק"מ 2, ממערב למזרח, תוך שהוא סטה מנתיב לנתיב שלא לצורך כשהוא שיכור, לאחר בדיקה שנערכה אליו במכשיר ה"ינשוף "נמצאו בגופו 885 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, כמות העולה על המותר בחוק. המסמכים הבאים הוגשו בהסכמת עורך דינו של הנאשם, ללא צורך בזימון עדים: כמו כן, בעדותו במשטרה אמר הנאשם ".. לאחר הבדיקה נסעתי עם המשטרה לבית דגן .." דברים אלה סתרו את עדותו בבית המשפט, בה טען כי נהג ברכבו לבית דגן בליווי אחד השוטרים. בנוסף, בעדותו במשטרה הוא לא אמר דבר על כך שהוא עישן סיגריה ושתה מים במהלך הנסיעה לבית דגן. ##הכרעת בית המשפט:## מכל האמור לעיל, לעניין הליך הבדיקה של המכשיר טרם האכיפה והליך הבדיקה של הנאשם עצמו, אני קובע כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט הפלילי, כי הנאשמת. נהג בשכרות. ##(3) נהיגה בלי רישיון ליג בית דגן## הנאשם מואשם כי ביום 16.9.04 הוא נהג ברכב פרטי מתוצרת טיוטה בכביש 44 ממערב למזרח כאשר לא היה לו רישיון נהיגה תקף ולא בטוח וגם הנאשם מואשם כי נהג ברשלנות ובפזיזות ונהג במקום. מהירות גבוהה. הנאשם הודה כי נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף, רישיון הנהיגה של הנאשם פג בספטמבר 2002, שנתיים לפני מועד העבירה וכן הודה כי הוא נהג ללא כספת תקפה. הנאשם הודה באשמת נהיגה רשלנית וכן באי קיום הוראת המשטרה, על פי החשד נהג ברכב הנ"ל, פנה ימינה לכיוון ביתו ברמלה ובעודו עומד מול רמזור כאשר נורה אדומה דולקת שוטרים קפצו אותו, הניח אותו על הרצפה והכניס אקדחים לראשו. רמזור כאשר נורה אדומה דולקת ברמזור. השוטר רדף אחרי הנאשם תוך שמירה על קשר עין מתמשך ובשלב מסוים הודיע ​​לשוטר ברדיו כי הנאשם מגיע מכיוון רמלה לבית דגן וכי יש לבצע חסימה. ##הכרעת בית המשפט:## לאחר בחינת הראיות שלפני אני סבור כי התביעה הוכיחה את המיוחס לנאשם מעל לכל ספק, ולכן מכל הסיבות שציינתי לעיל החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. ##(4) זיכוי מעבירת נהיגה בשכרות באזור בית דגן## נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות לאחר שגופתו מדדה ריכוז אלכוהול של 480 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף. הרכב שעצר היה מסוג מיצובישי, MR3568702, הנאשם נסע כשאמר שהוא בדרך חזרה מביקור בשדרות עם אחיו. הנאשם הריח ריח חריף של אלכוהול. לאחר ששמעתי את העדים ובחנתי את הראיות, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק בעבירת נהיגה בשכרות, אך אני ארשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בהשפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26 ( 2) לתקנות התעבורה. בפרט היה עליו לציין האם בתחנת בית דגן ליווה באופן אישי את הנאשם ופיקח עליו שלא ישתה, לאכול, להקיא או לעשן עד למועד העברת הנאשם למשמורת השוטר. הפקח הודה בעדותו כי "לדעתי העברתי אותו לאסף מיד לאחר שהגעתי לבית דגן, אני לא נרשם אם הייתי נוכח בבדיקת הינשוף. לפי מה שרשום עבורי אני לא יכול לומר אם הוא היה עישן, שתה או אכל, אני משוכנע שהוא לא שתה ולא אכל ולא עישן. " את דו"ח העיכוב מילא המפקח אפק בתחנת בית דגן בשעה 17:20 והנאשם חתם על הדו"ח. ##הכרעת בית המשפט:## לנוכח כל האמור לעיל, אני אשכנע את הנאשם מחמת הספק בעבירת נהיגה בשכרות אך ארשיעו בנהיגה בהשפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26 (2) לתקנות התעבורה, שהיא פחותה יותר עבירה מהעבירה המקורית המיוחסת לנאשם. ## (5) סירוב לבדיקת שכרות בבית דגן## הנאשם הועמד לדין בגין נהיגה בשכרות בשל סירובו למסור דגימת אוויר נשוף לבקשת שוטר, עבירות בניגוד לסעיפים 64 ב, 64 ד (א) ו- 39 א לפקודת התעבורה. מהראיות שהציגה התביעה עולה כי ב- 14 באוקטובר 2009, סמוך לשעה 02:50 בלילה, במהלך פעולת הכנסת בכביש 4, נמדדה מהירותו של הנאשם, שהיה 146 קמ"ש. הנאשם המשיך בנסיעה מהירה דרומה ונעצר. כאשר הנאשם נעצר הוא הריח אלכוהול ונחשד בנהיגה בשכרות. בבית דגן הוא החל לעשן סיגריה והשוטר אמר לו לא לעשן. לא הוכח מחדל ראייתי באשר לדוחות המבצע שהוכנו בנוגע לנסיעה ברכב לבית דגן. הנאשם עצמו הודה שעישן סיגריה בבית דגן. ##הכרעת בית המשפט:## לנוכח כל האמור לעיל, אשכך את הנאשם מעבירת נהיגה בשכרות, ומכוח סמכות לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, ארשיע את הנאשם בנהיגה בהשפעת משקאות משכרים בניגוד להפרה. לתקנה 26 (2) לתקנות התעבורה.

 

ערר בבית משפט השלום לתעבורה - שימוע בתחנת המשטרה בבית-דגן

פסק דין 1. לפני ערר על החלטה מיום 14/6/06 של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש' יציב) בתיק ב"ש 2915/06 2. ואלו העובדות הנחוצות להכרעתי בערר: העורר הוא כבן 82. לפני כ-3 חודשים נרשם על שמו רכב מסוג הונדה. ביום 17/6/06 נעצר נכדו של העורר כשהוא נוהג ברכב ונחשד שהיה שיכור בעת נהיגתו. הנכד נלקח לתחנת המשטרה בבית-דגן. שם נערך לו שימוע בפני רפ"ק קוסקס (קצין יחידה ימת"א איילון) אשר החליט - על פי הסמכות הנתונה לו בסעיף 57(א) 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 ותקנה 1 לתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב) התשנ"ט-1999 - לאסור את השימוש ברכב ל 30 ימים החל מיום 17/06/06. 3. העורר הגיש בקשה לבטל את הצו בנימוקים כדלקמן: השימוע נערך לנכד הנהג ולא לבעל הרכב; הנכד נהג ברכב בשבת על אף האיסור של העורר לנהוג בשבת; העורר הוא חולני (ככל הנראה במחלת לב), ומשפחתו מסיעה אותו ברכב אם יש צורך בעזרה רפואית דחופה; צו איסור השימוש מהווה פגיעה חמורה בקניינו; לא נמסרה לו הודעה על כך שהרכב נאסר לשימוש. 4. בית משפט קמא, דחה את הבקשה בכותבו, בין היתר, כי הסנקציה של איסור השימוש ברכב היא מידתית אל מול חומרת העבירה, בה חשוד הנכד, שהעורר הגיש מיד למחרת התפיסה של הרכב, ב-18/6/06, בקשה להחזרת הרכב, וכי לא צויין בחיקוקים הרלוונטיים שעל המשטרה לערוך שימוע גם לבעל הרכב. 5. על החלטתו זו, של בית משפט קמא הערר שלפני, כאשר העורר חוזר על הטענות שהביאן בערכאה הראשונה: לטענת העורר טעה בית משפט קמא, שלא קיבל את טענתו, לפיה היה על קצין המשטרה לערוך לו שימוע בהיותו בעל הרכב, וזאת בטרם מתן החלטתו, מה גם שזכות השימוע, היא זכות חוקתית אשר יש לפרש את החוק כך שיעלה בקנה אחד עמה. כמו כן אין לאפשר לרשויות השלטון לפגוע בזכות הקניין ובזכות התנועה של אדם מבלי להעניק לו את זכות השימוע. העורר טוען כי לו ניתן לו להשמיע דבריו לפני הקצין, היה טוען לפניו, כי התריע בנכדו, בשל היותו אדם דתי, לבל ינהג ברכב בשבת וכן כי הוא בן 82, חולה לב ונכה מוכר מטעם המוסד לביטוח לאומי בשיעור 100%, והרכב מיועד לשימושים דחופים בשל מצבו הרפואי. 6. כנגד טענותיו של הערר, טענה באת כח המדינה, כי קיים נוהל במשטרה, שלא על פי הוראות פקודת התעבורה או חיקוקים אחרים רלוונטיים, לאפשר לבעל הרכב לשמע את דבריו לפני הקצין המוסמך לפסול שימוש ברכב וכי בנידוננו ניתנה לנכד הודעה כתובה, לפיה באחריותו של הנכד היה להודיע לבעל הרכב כי הוא רשאי להגיע לשימוע, ואם יחליט לעשות כך, על הקצין לשמוע אותו. באת-כח המדינה אף הוסיפה, כי הנכד הציג ייפוי כוח המתיר לו לבצע את השימוע על דעתו של הסבא, בעל הרכב, וכי מבדיקות שערכו, השימוש ברכב ע"י הנכד הינו על בסיס קבוע, והעורר כלל לא משתמש ברכב. באשר לטענתו של העורר, כי הוא נזקק לרכב בשל מחלתו, סבורה באת כח המדינה, כי ניתן להשתמש במוניות, כך שהפגיעה בעורר איננה בלתי מידתית. 7. הצעתי לצדדים בפתח הדיון לפני להסכים להעניק לעורר את זכות השימוע לפני הקצין וכי השימוע ייעשה תוך ימים ספורים. באת כח המדינה הסכימה להצעה זו, אולם בא-כוחו של העורר התנגד וביקש לטעון לערעור. בתום הדיון החליט ב"כ העורר כי אכן הוא מקבל את הצעת בית המשפט לאפשר לו למצות את זכות השימוע לפני הקצין, שהורה על איסור השימוש ברכב, אולם באת-כח המדינה סרבה בשלב זה של הדיון להצעה. 8. לאחר שבחנתי את הבקשה, החלטתי לאפשר לעורר להשמיע טיעוניו לפני קצין המשטרה המוסמך. לנכד נמסרה "הודעה על שימוע לבעל רכב" ונכתב בו כי הנכד הציג עצמו כמיופה כח של העורר והתחייב למסור את ההודעה לבעל הרכב, והעורר לא הכחיש כי קיבל את ההודעה, אלא שבחר שלא להתייצב לשימוע כיון שהוא נקבע ליום שבת. בהיותו אדם דתי לא יכול היה לנסוע בשבת למקום השימוע. העורר לא שכנע אותי כי זוהי הסיבה האמתית לאי פנייתו לקצין להשמיע את דבריו, שכן יכול היה לבקש, בין בעצמו ובין באמצעות נכדו, מועד שימוע אחר, וודאי שבשל היותו אדם דתי, בקשתו היתה נעתרת. על אף זאת, משנתנה באת כח המדינה את הסכמתה לשימוע נוסף בתחילת הדיון, נראה כי העובדה שהעורר טען לפני, לא היתה צריכה להוות נימוק לחזרתה מהסכמתה זו. זאת ועוד: ניתן לתת לעורר להנות מהספק, שמא לא ידע כי הוא רשאי לבקש שימוע בכל עת. 9. בנסיבות אלה, אני מורה למשטרת ישראל לאפשר לעורר להשמיע טיעוניו לפני הקצין המוסמך, רפ"ק פרד קוסקס (קצין יחידה ימת"א איילון), או בפני כל קצין אחר המוסמך לערוך שימוע כאמור, וזאת תוך 4 ימים מהיום. באת-כח המדינה תשלח עותק מהחלטתי זו באופן מיידי למשטרת ישראל, והעורר או בא כוחו יתאמו מועד מיידי לשימוע. למותר לציין כי אין בהחלטתי זו אלא הוראה לאפשר לעורר להשמיע דבריו ואין בה משום התייחסות כלשהי לטיעוניו לגופו של הצו לאיסור שימוש ועד כמה יש בהן כדי להשפיע על החלטתו של הקצין המוסמך. משפט תעבורה