פסק דין המערער, פרץ ציון, הורשע בבימ"ש קמא, לפי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא רשיון נהיגה תקף, וכן שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. ביום 9.12.04 הוא נהג רכב פרטי בקריית מוצקין, וזאת בהיותו פסול מלנהוג מכוח פסק דין. בית המשפט לא נעתר לבקשת התביעה להטיל עליו עונש מאסר בפועל ולהפעיל עונש מאסר על-תנאי בן 12 חודשים שהיה בר-הפעלה (בתיק פל' 1214/04; בימ"ש חיפה). המאסר על תנאי הוארך לתקופה נוספת של שנתיים, ובנוסף נגזרו על המערער העונשים הבאים: * קנס בסך 5,000 ₪ או שני חודשי מאסר. * פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 15 שנה בפועל. הפסילה מצטברת לכל פסילה אחרת. * חיוב הנאשם בתשלום התחייבות להימנע מעבירה על סך 20,000 ₪, שניתנה בתיק פל' 1214/04 הנ"ל, או שבעה חודשי מאסר תמורתם. * נקבע כי הקנס וההתחייבות ישולמו ב-10 תשלומים. הערעור שבפניי נסוב על אורכה של תקופת הפסילה, ועל גובה שיעורם הכספי של הקנס וההתחייבות הכספית. להלן פרטים נוספים: תוקף רשיונו של המערער פג כבר בשנת 1988, ומאז נתפס הוא נוהג פעמים לא מעטות, חלקן בזמן פסילה. המערער נעצר ביום האירוע 9.12.04, ולאחר מכן נעצר עד תום ההליכים. בין לבין נדון המערער בתיק אחר לארבעה חודשי מאסר, ובינואר 2005 נקבע כי הם לא ירוצו בעבודת שירות - וזאת לאור העבירות נשוא תיק זה - אלא בכליאה. תקופת הכליאה חושבה מיום 9.12.04, שבו נעצר המערער באירוע שלפניי. הסניגורית סבורה, כי אורך הפסילה ושיעור ההתחייבות והקנס אינם מידתיים. אין מדובר כאן בתאונה עם נזק, המערער הודה באשמה, וקיימות כאן נסיבות אישיות קשות. המערער בן 49, ישב שנים בבתי כלא. לדבריו ולדברי באת כוחו, הוא גרוש ומגדל לבדו את בתו שהיא חולת סכרת, וכן את בנו. לעומת זאת, סבור התובע, כי אין מקום לקבלת הערעור, נוכח חומרת העבירה ומסוכנותה, ודי במה שביהמ"ש קמא הלך לקראת המערער. בבואי לשקול הערעור, מן הראוי תחילה להטעים, כי בפסק הדין של בימ"ש קמא נדונו בפירוט הטענות השונות - לקולא ולחומרא. בית המשפט סבר, כי מתקיימים כאן טעמים מיוחדים לאי הפעלת המאסר על-תנאי, בין השאר לאור התרשמותו מהבטחת המערער כי לא ישוב לסורו, בשל רצונו "לפתוח דף חדש". יחד עם זאת גרס ביהמ"ש - במסגרת האיזון העונשי - כי מן הראוי להחמיר ברכיבי ענישה אחרים. לא מצאתי פגם בשיקולי בית משפט קמא בגזר דינו. יחד עם זאת סברתי, וזאת לפנים משורת הדין, כי ניתן להקל קמעא בתקופת הפסילה הארוכה, וכן בתשלום הכספי שהוא גבוה מאוד לגבי המערער, נוכח בעיותיו הכלכליות. בהודעת הערעור התבקשה "הארכת" ההתחייבות הכספית, ואולם נראה כי בית המשפט אינו מוסמך לנקוט בדרך הארכת ההתחייבות (ראו ע"פ (תל-אביב) 476/98 מדינת ישראל נ' פלוני, תק-מח 99(2) 3542, פיסקה ד). לאור התפיסה שיש לראות את ההתחייבות הכספית להימנע מלעבור עבירה כ"קנס על-תנאי" (ש' פלר, יסודות בדיני עונשין, כרך ג, עמ' 338); ע"פ (חיפה) 354/05 מדינת ישראל נ' אהרן פינטו, תק-מח 2005(2), 6110) - נראה גם, שאין ניתן לממש באופן חלקי את ההתחייבות. לעניין זה השוו בין ס"ק (א) ל-ס"ק (ב) בסעיף 76 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). שתי ההוראות עוסקות בגביית סכומי התחייבות להימנע מעבירה שהופרה. בס"ק (ב), שעניינו התחייבות להימנע מעבירה מכוח סעיף 73 לחוק העונשין, מדובר על חיוב בתשלום "סכום ההתחייבות או חלק ממנו. ב-ס"ק (א), שעניינו התחייבות להימנע מעבירה מכוח סעיף 72 לחוק (וזוהי ההתחייבות נשוא מקרה זה), מדובר על דינו של סכום ההתחייבות שלא שולם, ואין מדובר על חיוב בתשלום חלקי (נראה, שהדבר נובע גם מכך שלעניין מימוש התחייבות לפי ס"ק (ב) מדובר על כך שביהמ"ש רשאי לחייב, בעוד אשר לפי ס"ק (א) הופך סכום ההתחייבות שלא שולם להיות כקנס, ואין ניתן למנוע זאת מכוחו של שיקול דעת שיפוטי). לפיכך סברתי, כי נוכח השיעור הגבוה של ההתחייבות הממומשת - יבוטל עונש הקנס שהוטל. סיכומו של דבר: הערעור מתקבל במובנים הבאים: * במקום עונש הפסילה של 15 שנים, תעמוד הפסילה על 10 שנים. * עונש הקנס - מבוטל. * ההתחייבות הכספית בסך 20,000 ₪ תשולם ב-20 תשלומים שווים ורצופים - או חמישה חודשי מאסר תמורתם. תחילת התשלומים ביום 1.11.05. במקרה של אי תשלום אחד התשלומים - יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי. שאר הוראותיו של ביהמ"ש קמא - יעמדו בעינן. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהערעור