המדינה הגישה ערעור על קולת העונש ה"קל" שהוטל על נהגת. לטענתה, העונש מופרז לקולא, אינו משקף את חומרת המקרה ונסיבותיו ואין בו כל דוגמה והרתעה לא לנהגת עצמה ולא לנהגים אחרים. לטענתה, מדובר בעבירות חמורות שנגרמות בגינן תאונות דרכים ולפעמים אף תאונות קטלניות. פסק דין 1. המשיבה הועמדה לדין בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת בתיק ת.ד. 20200/07 בעבירות הבאות: א) נהיגה בקלות ראש- עבירה לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). ב) התנהגות הגורמת נזק - עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), וסעיף 68 לפקודת התעבורה. ג) אי ציות לתמרור ב- 36 - עבירה לפי תקנה 22(א) + 64 (ג) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה. ד) סיכון חיי אדם- עבירה לפי תקנה 21(ב)(4) לתקנות התעבורה. 2. ביהמ"ש קמא הרשיע את המשיבה, על פי הודאתה, בעבירות המיוחסות לה, וגזר עליה קנס בסך 1000 ₪ וכן פסילה על תנאי של 4 חודשים למשך שנתיים. 3. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 27/12/06 נהגה המשיבה ברכב מאזדה והתקרבה לצומת בשיכון ג', מצידה הימני של המשיבה התקרב לצומת רכב פרטי אחר אשר היה נהוג בידי אוקבי אשר. המשיבה נהגה ברכבה בקלות ראש וברשלנות ונכנסה לצומת ומבלי לציית לתמרור ב- 36 שהוצב בכיוון נסיעתה (זכות קדימה). כתוצאה מהתנהגותה של המשיבה, התנגשו שני כלי הרכב בצומת ונגרמו להם נזקים שונים, ונפגעו בגופם המשיבה, אוקבי אשר ונוסעת נוספת ונזקקו להמשך מעקב וטיפול רפואיים. 4. ב"כ המערערת מלין על קולת העונש שהוטל על המשיבה. לדידו, העונש מופרז לקולא, אינו משקף את חומרת המקרה ונסיבותיו ואין בו כל דוגמה והרתעה לא למשיבה עצמה ולא לנהגים אחרים. לטענתו, מדובר בעבירות חמורות שנגרמות בגינן תאונות דרכים ולפעמים אף תאונות קטלניות. ב"כ המערערת ציין כי, המשיבה ביצעה עבירות המנויות בחלקן, בתוספת השנייה של פקודת התעבורה, בגינן קבע המחוקק עונש מינימום של שלושה חודשי פסילה בפועל, לכן ביקש ב"כ המערערת להטיל על המשיבה עונש של פסילה בפועל לתקופה ממושכת שלא תיפול מתקופת המינימום הקבועה בחוק, שכן לשיטתו במקרה דנן לא היתה כל הצדקה לסטות מתקופת הפסילה המינימלית. מנגד, ביקשה המשיבה לדחות את הערעור. הפנתה לנסיבותיה האישיות שהעלתה בפני ביהמ"ש קמא, המדובר בנהגת מאז שנת 90 וזו העבירה הראשונה. מאז התאונה לא נהגה ורק לאחרונה חזרה לנהוג, עובדת בסופר, נשואה ואם לארבעה ילדים. המשיבה ציינה בפניי, כי בעוד חודש מתחתנת בתה ותהא זקוקה לרשיון הנהיגה לסידורים. עוד ציינה כי היא ושאר הפצועים בתאונה שוחררו באותו יום מבית החולים ולא מדובר במקרה כל כך חמור. 5. אין להקל ראש בעבירות המיוחסות למשיבה, אשר בהתעלמה מתמרור המורה על מתן זכות קדימה תוך נהיגה בקלות ראש, גרמה לתאונה שיכולה הייתה להסתיים באופן טרגי ביותר. כאמור, המשיבה הורשעה בין היתר בעבירות של אי ציות לתמרור ב- 36 בניגוד לתקנה 64(ג) לתקנות התעבורה וכן עבירה של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה. עבירות אלו נמנות עם העבירות המפורטות בתוספת השניה של פקודת התעבורה. סעיף 38 לפקודת התעבורה מורה; "הורשע אדם - (1) ... (2) על עבירה מן המפורטות בתוספת השניה, שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש; (3) ... דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חדשים. אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". 6. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות של המקרה שבפנינו אני סבור כי אין נימוקים מיוחדים שמצדיקים כי עונש הפסילה בפועל יהיה לתקופה הפחותה מתקופת המינימום הקבועה בסעיף 38 לפקודת התעבורה. בית משפט קמא ראה, לא להטיל בכלל, עונש פסילה בפועל והסתפק בפסילה על תנאי וקנס כספי וזאת בהצטברותם של הטעמים הבאים: הודאתה שחסכה זמן שיפוטי יקר, תוצאות הקלות של התאונה, היותה נוהגת משנת 1990 ועברה נקי ללא רבב. הנימוקים שהביאו את בית משפט קמא לסטות מתקופת המינימום שנקבעה בחוק, אינם מהווים לטעמי נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהפסילה המינימאלית הקבועה בחוק. סעיף 38 לפקודת התעבורה קובע עונש פסילה מנימלית של 3 חודשים וזאת בהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מעונש המינימום. תכלית סעיף זה נועד לשמור על ביטחונם של המשתמשים בדרך ציבורית ולהרחיק לתקופת זמן מינימלית את האדם האחראי לסיכונם (ראה רע"פ 11438/04 שירן כהן נ' מדינת ישראל . תק-על 2004(4), 3032 ,עמ' 3034). 7. סוף דבר, הנני מקבל את הערעור, עם זאת מאחר ודרכה של ערכאת הערעור לא למצות את הדין עם הנאשם, ונוכח מכלול הנסיבות שפירטתי לעיל, הנני מטיל על המשיבה פסילה בפועל לתקופה של חודשיים מהיום. יתר מרכיבי גזר הדין, יישארו על כנם. משפט תעבורהעבירת תנועהערעור