קיבלתם זימון למשפט תעבורה בירושלים ? מתלבטים אם לפנות לעורך דין תעבורה ? אתם לא לבד

##האם להימנעות מלהתייעץ עם עורך דין תעבורה בירושלים יש מחיר ? ## רבים שואלים את עצמם האם מומלץ להתמודד עם עבירות תעבורה בירושלים ללא עורך דין ? כאשר אדם חשוד בעבירת תעבורה ונמצא לפני חקירה במשטרה או חמור מכך, אם כבר הוגש נגדו הגשת כתב אישום, השאיפה שלו, מטבע הדברים, תהיה לשכור עורך דין תעבורה "הכי טוב בארץ". מרבית הנאשמים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין תעבורה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה לתעבורה בירושלים, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא מבינים כראוי.

 

באיזה שלב פונים לעורך דין תעבורה בירושלים ?

מומלץ לפנות לעורך דין לענייני תעבורה בירושלים בהקדם האפשרי, על מנת לקבל ייעוץ משפטי, הדרכה ובסופו של דבר ייצוג. לא כל עבירת תנועה מסתיימת בקנס כספי זניח, ישנן עבירות שהעונש עליהן הוא שלילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה ואף מאסר בפועל. התייצבות לדיון בבית משפט תעבורה יכולה להיות חוויה לא נעימה, הכרוכה בלחץ נפשי ומתח ועלולה להסתיים במפח נפש. ייצוג על ידי עורכי דין מומחים לדיני תעבורה בירושלים כבר מהשלב הראשוני, ולא רק בשלב של ערעור תעבורה, יכול להוות את הגורם מכריע בין קבלת עונש חמור, עונש קל או זיכוי מוחלט.

 

איך לבחור עורך דין תעבורה בירושלים ?

אנו מאמינים כי לקוח ש"עשה שיעורי בית" ולמד לעומק על סוג עבירת התעבורה הרלוונטית לגביו, יפיק תועלת רבה יותר מהייעוץ עם עורך הדין ואף את סיכויי ההצלחה בתיק. אי לכך, העמדנו לרשותכם פלטפורמה משפטית ייחודית בנושא דיני תעבורה בירושלים, המורכבת מספרות מקצועית, מקבץ פסקי דין והחלטות שניתן לאתר בקלות באמצעות ##מערכת חיפוש פנימית מהמתקדמות בעולם##, שתיתן לכם מענה מלא, מקיף ומקצועי תחת קורת גג אחת. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין תעבורה ירושלים מומלץ לקרוא בעיון על שלל בסוגיות בתחום דיני תעבורה בירושלים, הרלוונטיות עבורכם במדריך משפטי זה, ואף אל פי שהמידע אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, אין ספק כי תפיקו ממנו תועלת רבה. לרשימה המלאה - 🔍 נהיגה בשכרות🔍 מהירות מופרזת🔍 שלילת רישיון נהיגה🔍 זכות קדימה🔍 נהיגה ללא ביטוח🔍 נהיגה ללא רישיון🔍 נסיעה באור אדום🔍 סטיה מנתיב / עקיפה🔍 אי ציות לתמרור🔍 שמירת מרחק🔍 תאונה מאחור🔍 פניית פרסה🔍 כללי נסיעה בכיכר 

דוגמאות

##אי הפעלת מונה בירושלים## הפרקליטות מאשימה את הנאשם כי בשעה שהחזיק בבעלותה במונית שלה, היתר להסעה ותפעול, המאפשר הסעה בנסיעות מיוחדות, הוא נהג ברכבו ב -8 בינואר 2004 ברחוב יפו בירושלים וכאשר התבקש על ידי המתלונן להסיע אותו מיפו. רחוב לרחוב סאלח א דין, התנה את הסכמתו הנסיעה משולמת מראש מחיר קבוע של 25 ₪. בנסיבות האמורות הנאשם סירב להפעיל מונה, סירב לתת קבלה וכאשר הנוסע התעקש על זכותו להפעיל מונה, הנאשם סירב לנהוג בו, איים עליו וקילל אותו. התביעה מאשימה עוד יותר את הנאשם כי במועדים שונים הסיע נוסעים במוניתו ובשתי נסיעות מיוחדות לא הפעיל מטר וגבה מהנוסעים מחיר בסך 20 שקל לנוסע. המתלונן שהעיד בבית המשפט אכן נראה בעל חזות מזרחית, אך הופעתו אינה חשודה ורבים מהם נראים ברחובות ירושלים. ##הכרעת בית המשפט:## לפיכך יש לקבוע כי בשתי הזדמנויות לפחות הנאשם הסכים על מחיר שנקבע מראש ולא הפעיל מונה כנדרש בחוק, לפיכך הנאשם הפר את חוק הפיקוח על סחורות ושירותים בנושא אי הפעלת המונה. ##תאונת פגע וברח בירושלים## המאשימה האשימה את הנאשם בכך שנהג בקטנוע, פגע בהולך רגל בעת שחצה אותו, ונמלט מהמקום בלי להעניק עזרה רפואית לקורבן, מבלי למסור את פרטיו ומבלי ליידע את המשטרה על התאונה - הכל כמפורט בכתב האישום. אין חולק כי ביום 16 ביולי 2003, סמוך לשעה 13:20, נהג הנאשם בקטנוע הונדה בכביש שועפט בירושלים מכיוון רמאללה לכיוון צומת יגאל ידין. תקנה 164 לתקנות התעבורה קובעת: "לעניין סעיף זה, מי שנוהג ברכב מכוח החוק, על פי דין חייב לנהוג ברכב." מכאן שהנאשם חייב בכל חובת הזהירות ותקנות התעבורה החלות על נהגים. כללי הזהירות בנסיעה, המופיעים בחלק ב 'לתקנות התעבורה, חלים גם על מי שרכבו אינו מונע ומונע בכוח גוף. ##הכרעת בית המשפט:## לאור האמור לעיל והסברתי לעיל אני קובע כי הנאשם הוכיח מעל לכל ספק כי הנאשם ביצע פגיעה בתאונה וברח מהמתלונן. ##הרשעה בעבירת גרימת מוות ברשלנות בירושלים## הנאשם הואשם בגרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, מהירות בלתי סבירה - עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, חובת האטה - עבירה לפי תקנה 52 לתקנות התעבורה. כל העבירות קשורות לתאונת דרכים קטלנית שהתרחשה ב -5 במרץ 2004 בכביש קידר-אזריה ממזבלה קידר לכיוון ירושלים, בה נהרג ילד בן שתים-עשרה בעת שחצה את הכביש בזמן שהנאשם היה. נהיגה במשאית אשפה השייכת לעיריית ירושלים. התיק נקבע לראיות לפני כן, הסתיים בהרשעתו של הנאשם, וגזר הדין ניתן ב -20 בספטמבר 2005. ביום 5 במרץ 2004, בסביבות השעה 11:00, נהג הנאשם במשאית אשפה דאף בכביש קידר-אזריה ממזבלה קידר לכיוון ירושלים. כל נהג מצווה לנהוג במהירות "סבירה בהתחשב בכל נסיבות ותנאי הכביש ותנועתו ... (תקנה 51 לתקנות התעבורה, עם זאת, ככל הנראה, המחוקק היה מודע לחולשות האנושיות ולנטייתם של רבים. לא לנסוע במהירות סבירה, המקסימום המותר בהתייחס לסוג הרכב ואופן תנועתו (תקנה 54 לתקנות). ##הכרעת בית המשפט:## לסיכום, לאור כל מה שפירטתי לעיל, ולאחר שניסיתי להפוך את זכותו של הנאשם ככל האפשר, ולאחר שכל החישובים נעשו לטובת הנאשם ואף באופן מלאכותי לעיתים, הגעתי למסקנה כי הנאשם נסע בצורה בלתי סבירה. מהירות ונסיבות וגרמו ברשלנות לתאונה ##הפרעה לתנועה בירושלים## הנאשם הואשם בהפרת תקנה 71 (1) לתקנות התעבורה. הטענה העובדתית הייתה כי ביום 16 ביוני 2004, סמוך לשעה 09:47 בירושלים, עצר הנאשם את רכבו באופן שגרם להפרעה לתנועה ברחוב נעמי קיז בירושלים. הנאשם החנה את רכבו ברחוב נעמי קיז בירושלים, בנתיב הימני ביותר. במקרה כזה התביעה תטען בקול ברור כי הנאשם אינו מהנדס תעבורה ו / או מומחה חניה וכי יכבדו אותו ויציית לתמרור. טענת השוטרת הייתה כי הרחוב הוא רחוב סואן וכל חניה בצד ימין תהווה מכשול בתנועה. גם אם השוטרת צודקת, לא הנאשם צריך לטעות, אלא הרשויות שאחראיות לתמרורים ולסימונים. אם השוטרת סבורה שכל החניה שם אסורה, היא והממונים עליה היו צריכים לפנות לרשות התמרורים המקומית ולבקש לתקן את הסימונים על הכביש, ולא להיחשב אצל הנאשם. ##הכרעת בית המשפט:## לא ניתן להגיע לנאשם בטענות לגבי מי חנה במקום בו חנה כאשר זכותו לעשות כן ולכן החלטתי לזכות אותו מכל אשמה. ##נהיגה בשכרות בירושלים## הנאשם האשים את הנאשם בנהיגה בהשפעת אלכוהול בנהיגה במיניבוס פרטי, בנהיגה ברשלנות על ידי פגיעה ברכב חונה שגרם לו נזק והמשיך בנסיעה מבלי להשאיר את פרטיה. באותן נסיבות, הנאשם נסע ללא ביטוח רכב תקף - הכל כמפורט בכתב האישום. נקבע כי הנאשם שתה בקבוק בירה בסביבות השעה 21:00 ומחוץ לירושלים. תקנה 169 ב (ג) לתקנות התעבורה קובעת מי שיכור לעניין עבירת נהיגה שיכור: ". ##הכרעת בית המשפט:## לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירות המנוגדות לסעיף 62 (3) בקשר לסעיף 39 (א) בקשר לסעיף 38 (1) לפקודת התעבורה ובקשר לתקנה 26 (2) לתקנות התעבורה. ##נהיגה בחוסר זהירות בירושלים## המאשים האשים את הנאשם כי בעודו בהשפעת אלכוהול הוא נהג ברכב פרטי ברשלנות ונהג בפנייה שמאלה סטה מימין לנתיבו, התנגש בקיר וגרם לתאונת דרכים בה נפגע רכבו - הכל כ מפורט בכתב האישום. אין חולק כי ב -1 בנובמבר 2003, סמוך לשעה 6:30 בבוקר, אירעה תאונת דרכים ברחוב גולומב כאשר רכב פרטי נסע מרמת שרת לקרית יובל בירושלים. זה מה שאמר בהצהרתו למשטרה שניתנה באזהרה (ניתנה יום לאחר שאירעה התאונה ב -2 בנובמבר 2003): ... פונים שמאלה הרגשתי את הרכב מחליק ימינה לכיוון הנסיעה שלי, אני ניסיתי לסובב את ההגה ימינה ואז כבר התנגשתי בקיר מימיני מעבר למדרכה. לטענת עורך דינו של הנאשם, הנאשם לא ביצע שתי בדיקות נשיפה כנדרש בתקנה 169 ז (ב) לתקנות התעבורה. ##הכרעת בית המשפט:## אני מרשיע את הנאשם בעבירות בניגוד לתקנות 40 (ג), 21 (ג), 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה ובניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה.

 

ערעור על פסק דין של בית המשפט לתעבורה בירושלים

פסק דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) מיום 7.11.05, בת"ד 2435/05, במסגרתו הורשעה המערערת, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות הבאות: גרימת נזק לרכוש או אדם, רשלנות, אי שמירה על הימין וחבלה של ממש. המערערת נדונה לעונשים הבאים: 6 חודשים של פסילה בפועל; 3 חודשים פסילה על תנאי למשך שנתיים וכן קנס כספי בסך 2,000 ₪. 2. על פי כתב האישום, ביום 6.12.04, בשעה 09:30 לערך, נהגה המערערת ברחוב בצלאל בזק מכיוון שערי צדק לכיוון ניות בירושלים. המערערת נהגה ברשלנות עת לא שמרה על נסיעה בימין הדרך, סטתה מנתיבה והתנגשה באופנוע נהוג בידי המתלונן אשר נסע בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתה. בכך היא גרמה לתאונת דרכים בה נחבל המתלונן בגופו חבלה של ממש (שברים באגן , בכף יד שמאל ובעצם הבריח, והוא נותח בהרדמה כללית) וטופל במשך חודש ימים, וכלי הרכב ניזוקו. טענות הצדדים 3. לעניין הכרעת הדין טען בא כוח המערערת הטענות הבאות: לא היה מקום לקבוע כי ניתן להסיק מהמקום בו נמצא רכב המערערת והאופנוע כי המערערת סטתה וחדרה לנתיב הנגדי, שהוא נתיב נסיעת האופנוע; בית המשפט התעלם מסימני החריצים אשר נמצאו על פני הכביש לאחר התאונה, אשר נגרמו מהאופנוע, חריצים המוכיחים שהתאונה ארעה בנתיב נסיעת המערערת; לא נכון לקבוע כי אין אפשרות שרכב המערערת הוזז; לא היה מקום לקבוע כי המערערת חדרה לנתיב הנגדי; בוחן התנועה לא היה אובייקטיבי במקרה זה, הוא קבע את אשמת המערערת מראש וניתב את החקירה באופן מגמתי נגדה, הבוחן הרחיק לכת בחקירתו ואף ניסה לקבוע שהמערערת עקפה רכב שנסע לפניה, לפני אירוע התאונה, והתאונה ארעה כאשר המערערת ביקשה לחזור בה מעקיפה, וכל זאת ללא ראיות; כן, טען כנגד קביעת בית המשפט שעדותו של עד ניטראלי היתה בעייתית. עד זה העיד כי המערערת לא נסעה כלל בנתיב הנגדי אלא להפך, כי ראה את רוכב האופנוע עובר לנתיב נסיעת המערערת. לעניין העונש, במידה ובית המשפט לא יזכה את המערערת, טוען בא כוחה שבית המשפט קמא החמיר בעונשה יתר על המידה. לדידו, המערערת איננה האשמה העיקרית אלא רוכב האופנוע. אי לכך, הוא מבקש להקל בעונשה. 4. בא כוח המשיבה מתנגד לערעור. לדבריו, בפני בית המשפט קמא עמדה עדותו של הבוחן ועדויות אחרות, כאשר העדויות האחרות לא הוסיפו דבר לבירור התיק, ולפיכך, לשיטתו, העדות המרכזית אשר עמדה בפני בית המשפט היתה עדותו של הבוחן. הוא טען, כי בית המשפט קיבל בצורה חד משמעית את ממצאיו של הבוחן. ובנוסף, כי כל הטענות אשר השמיע בא כוח המערערת בערעור קיבלו התייחסות ומענה בפסק הדין: באשר לאותה "הקפצה" של האופנוע, עליה בונה בא כוח המערערת, בית המשפט קמא ציין כי יתכן והאופנוע התרומם באוויר ונפל, אך לא היתה שם כל הערכה של מרחק; יתרה מכך, עובדת מיקומו של רכב המערערת, אשר נמצא בנתיב הנגדי לנסיעתה, הנה בלב העניין. לבסוף טען, כי בית המשפט קמא גם היה ער לעובדה שנגד רוכב האופנוע הוגש כתב אישום, ולעובדה זו ניתן משקל ראוי בגזר הדין. דיון 5. דין הערעור על ההרשעה להידחות. בא כוח המערערת חולק על הממצאים העובדתיים וממצאי מהימנות אשר קבע בית המשפט קמא. הלכה היא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים מעין אלה כל עוד אין סיבות כבדות משקל המחייבות זאת. מעיון בהכרעת הדין המלומדת והממצה של בית המשפט קמא עולה, כי ישנה התייחסות ראויה לכל טענה מטענותיו של הסניגור, וכן, כי כל מה שקבע בית משפט קמא הנו, למעשה, בתחום הסבירות. עיון בהכרעת הדין מעלה כי בית המשפט קמא בחן את עדות הבוחן היטב, בחר להאמין בחלק והסתייג מחלק אחר, ולא הלך שבי אחר דבריו. מעל הצורך אציין כי מיקום רכבה של המערערת מלמד בצורה חד משמעית כי הרכב היה בתוך הנתיב הנגדי, ואילו טענות המערערת היו אמת, רכבה היה צריך להיות עמוק בתוך הנתיב בו נסעה. לא סביר שרכב הנתקל בעוצמה רבה יתקדם קדימה. במקרה כזה רכב יידחף אחורה, או לכל היותר יישאר במקומו, תלוי במסות המתנגשות. נחה דעתי, אפוא, כי הרשעת המערערת בדין יסודה. 6. ובאשר לעונש, גם דינו של הערעור כנגד זה להידחות. אין חולק כי בית המשפט קמא שקל את הנסיבות בצורה נכונה, ונתן משקל ראוי לכל הנסיבות הנחוצות לעניין. סוף דבר 7. התוצאה הסופית הנה, כי הערעור נדחה. על המערערת להפקיד את רישיונה עד ליום 15.3.06. הקנס ישולם בתנאים אשר קבע בית המשפט קמא החל מיום 1.4.06, ובכל ראשון לחודש לאחריו. משפט תעבורהירושלים