פסק דין המשיבה הורשעה על פי הודאתה בנהיגה בקלות ראש וברשלנות, בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה יחד עם סעיף 38 (2) לפקודה, אי ציות לתמרור ב - 36, בניגוד לתקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה יחד עם סעיף 38 (2) לפקודה, כניסה לצומת בניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה והתנהגות הגורמת נזק, בניגוד לתקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, יחד עם סעיף 68 לפקודה. בית משפט קמא גזר על המשיבה קנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתם וכן פסילה על תנאי ל - 4 חודשים לתקופה של שנתיים ומכאן הערעור. המערערת הן בטיעוניה בפנינו מלינה על קולת העונש כפי בית משפט קמא. כעולה מטעמיה, מדובר בעבירות חמורות, בנהגת חדשה ביחס, העונש אינו הולם, נסיבות המקרה חמורות והעונש שגזר בית משפט קמא אין בו שום הרתעה, מדובר בעונש שניתן להגדירו כסמלי, יש לגזור פסילה בפועל, בית משפט קמא לא פירש נכונה את סעיף 38 לפקודה ואף גם אם פירשו כהלכה, הרי בנסיבות, יש לגזור פסילה בפועל. עוד טוענת ב"כ המערערת כי הכלל צריך להיות פסילה בפועל והיוצא מן הכלל, בנסיבות מיוחדות, אי גזירת פסילה בפועל, מפנה לפסיקה כאשר במקרה כאן, לטעמיה, אין נסיבות מיוחדות. המשיבה ציינה שאין לה מה להגיד וכי לא היה כלום. סיפור המעשה על פי כתב האישום בו הודתה ועל פיו הורשעה המשיבה, מלמד כי המשיבה עת נהגה במגדל העמק, נכנסה לצומת מבלי לציית לתמרור ב - 36 (מתן זכות קדימה המצוי בכיוון נסיעתה), פנתה שמאלה, חסמה דרך לרכב אחר וגרמה להתנגשות. כתוצאה מההתנגשות, נפגע נהג הרכב האחר, נזקק לטיפול ושני כלי הרכב ניזוקו. בית משפט קמא (כב' השופט סבאג), לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לרבות דברי המשיבה כי הנה לאחר לידה, משווקת אוכל, צריכה את הרשיון לפרנסתה ומטופלת בתינוק, גזר את הדין כפי האמור לעיל. בגזר דינו קובע בית משפט קמא באשר לפירוש הנכון לסעיף 38 כי אין חובה לגזור פסילה בפועל, לא זו כוונת המחוקק ומכאן, גזר כפי האמור לעיל, פסילה על תנאי בלבד. ראש וראשון, מסכים אני עם ב"כ המערערת כי הכלל בעבירות כגון דא צריך להיות פסילה בפועל, היוצא מן הכלל, צריך להיות פסילה על תנאי. סעיף 38 לפקודת התעבורה קובע כי משהורשע אדם בעבירות המפורטות בתוספת הראשונה וכעולה מהתוספת השניה, המקרה שלנו, גרימת תאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש, דינו: "דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תופחת מ - 3 חודשים. אולם רשאי בית המשפט בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". סעיף זה יש לקרוא יחד עם הוראות סעיף 36 (ב) רישא לפקודה המדברת על תקופת המינימום כאמור אלא שהסיפא מאפשרת, ודוק, זאת בנסיבות מיוחדות שיש לפרט בפסק הדין, כי תקופת הפסילה תהא על תנאי אם כולה ואם מקצתה. מכאן, שרשאי היה בית משפט קמא לגזור את אשר גזר במקרה שלנו, דהיינו, 4 חודשי פסילה על תנאי אלא שחייב היה לפרט נסיבות מיוחדות ולא ראיתי במקרה כאן, פירוט נסיבות מיוחדות. עיון בגזר דינו של בית משפט קמא, כפי האמור לעיל, מלמד על אורח התאונה ופרשנות בית משפט קמא לסעיף 38 כאשר בית משפט קמא מציין את דברי המשיבה כי מדובר בתאונה של נזק בלבד, לא הייתה התערבות משטרתית והנהג התפנה לטיפול כשעתיים לאחר התאונה. אין אלה נימוקים בגדר "נסיבות מיוחדות שיפורטו בפסק הדין" כפי מצוות המחוקק. (ראה רע"פ 2350/05 מיום 14/6/05 כפי כב' השופטת חיות בבית המשפט העליון). מעבר לכל אלה, העונש כפי שגזר בית משפט קמא בכל מקרה, לאור נסיבות התרחשות התאונה, שעה שמדובר בנהגת לה רשיון נהיגה רק משנת 2004, אינו הולם את האינטרס הציבורי והפן ההרתעתי. העובדה שבדרך נס התאונה לא הסתיימה בקיפוח חיי אדם או בנזק גדול יותר, אינה העיקר. אורח רשלנות המשיבה כעוברת העבירות צריכה למצוא ביטוי בגזר הדין ולא אחרת וכאן מדובר בכניסה לצומת ללא מתן זכות קדימה תוך נהיגה בקלות ראש וברשלנות ונקל לשער מה עלולה חלילה כניסה כזו לצומת לגרום בנסיבות אחרות כדי תוצאות קשות יותר וחמורות יותר. ממכלול האמור לעיל, לאור הנסיבות האישיות של המשיבה ושעה שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, אני מבטל את גזר דינו של בית משפט קמא וגוזר על המשיבה עונש פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 60 יום. בנוסף, אני פוסל את המשיבה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה 4 חודשים וזאת על תנאי לתקופה של שנתיים על העבירות נשוא הרשעתה. הקנס יוותר בנסיבות, כפי קביעת בית משפט קמא. המשיבה תפקיד את רשיונה במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 10/7/06. משפט תעבורהנהג חדשערעור