בין התובע לנתבע התקיימו יחסי עובד מעביד על פי סעיף 41 (א) לחוק לשכת עורכי - הדין, התשכ"א - 1961: "דינו של מתמחה, לכל דבר וענין, למעט החיקוקים המפורטים בתוספת, יהיה כדין עובדו של המאמן, ואם היה המאמן שכירו של אחר יראו את האחר כמעבידו של המתמחה; סעיף זה אינו חל על חייל המתמחה בצבא-הגנה לישראל". עניינה של התובענה שבפני היא לחייב את הנתבע בתשלום שכר עבודה, ביטוח לאומי, מס בריאות, דמי נסיעות, הוצאות ופיצויי עגמת נפש. התביעה שכנגד הנה על "השבה" של שכר עבודת התובע, שכר טירחה של עו"ד, ופיצוי בגין עגמת נפש. להלן הרקע העובדתי לתביעות ההדדיות שאינו שנוי במחלוקת: הנתבע והתובע שכנגד הנו בעל משרד עורכי דין ונוטריון (להלן: המשרד). התובע והנתבע שכנגד עבד אצל הנתבע כמתמחה במהלך התקופה שבין 5/10/97 ועד 13/11/97. ביום ה- 13/11/97 הפסיק הנתבע את התמחות התובע. שכרו של התובע היה בסך של 2,500 ₪ נטו. להלן תמצית טענות התובע לטענת התובע הפסקת התמחותו נעשתה בלא מתן הודעה מוקדמת ובניגוד גמור לסעיף 15 (א) לכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), התשכ"ב-1962, (להלן: הכללים) המחייב הודעה מוקדמת של 30 יום.ב. הנתבע הודיע לתובע כי הוא מוציא את התובע לחופשה למרות בקשת התובע לסיים את מינימום הזמן הדרוש להתמחות אצל מאמן על פי ס' 15 (ג) לכללי הלישכה (60 יום).ג. בתאריך 7/12/97 הודיעה לשכת עורכי הדין לתובע כי תקופת התמחותו תחת פיקוחו של הנתבע לא תובא במניין ימי ההתמחות מכיוון שזו פחתה מן המינימום הנדרש על פי הכללים, ולכן לא יכול התובע לגשת לבחינות ההסמכה במועדן.ד. כמו כן לא שולם לתובע שכר עבודתו עבור מחצית חודש נובמבר 97 ואף לא עבור מחצית שני ימי העבודה בחודש ספטמבר בהם עבד התובע במשרד.ה. כתוצאה מהפסקת התמחות התובע בניגוד לכללים נגרמה לתובע עגמת נפש וכן נזקים ממוניים ולא ממוניים מהטעמים הבאים:1. מיום 9/12/97 ועד ליום 12/8/97 נאלץ התובע לנהל מו"מ מפרך עם לשכת עורכי הדין בבקשה כי תכיר בתקופת התמחותו אצל הנתבע.2. עקב חשש לעתידו המקצועי ועל מנת להקטין את נזקיו המקצועיים והממוניים נאלץ התובע למצוא מקום התמחות חלופי תחת לחץ זמן, ועל מנת שיוכל לגשת לבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין באוקטובר 1998.מכל הסיבות לעיל היה התובע שרוי במתח רב וחוסר אונים עד אשר הכיר הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בתקופת התמחותו אצל הנתבע. לאחר שהוצא התובע על ידי הנתבע לחופשה ללא תשלום ונאלץ לבצע חיפוש אחר מקום התמחות חלופי וכן התכתבויות עם לשכת עורכי הדין שהיו כרוכים בהוצאות רבות. התובע פנה למשרד בבקשה לקבל את שכר עבודתו והוצאותיו בגין פרק הזמן בו עבד במשרד אולם עד הגשת תובענה זו לא נענו פניותיו. לאחר שהגיש תביעתו פנה אליו עו"ד ניר ספיר העובד במשרדו של הנתבע והודיע לו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי אם לא ימשוך את תביעתו, תוגש כנגדו תביעה שכנגד. 5. להלן תמצית טענות הנתבע - כיומיים לאחר שהתובע התייצב במשרדו של הנתבע לתחילת ההתמחות התברר לנתבע כי התובע אינו מסוגל למלא ולו מטלות פשוטות ובסיסיות ביותר, וגם מה שנעשה על ידו התברר בדיעבד כי נעשה על ידי מזכירת המשרד. התובע נהג להעדר לפרקי זמן ארוכים ובזמן המועט שהה התובע במשרד הנתבע הקדיש את רוב זמנו לשיחות טלפון פרטיות. ג. התובע הבהיר לנתבע כי אין הוא מעוניין כלל במקצוע עריכת הדין אלא מבקש השכלה משפטית כעזר בעולם העסקים, הנתבע הבהיר לתובע כי מהתרשמותו (לאור היותו חסר כישורים לחלוטין) על התובע להבנות עתידו בעולם העסקים ולאו דווקא בעולם עריכת הדין.ד. על מנת לצמצם את נזקו של התובע ובעצה אחת עימו ולאור כללי לשכת עורכי הדין, הוחלט להודיע לללשכה על הפסקת ההתמחות, באופן בו לפחות התובע ולזקוף לזכותו 60 ימי התמחות. התובע לא פוטר, הוא מעולם לא עבד והתמחותו הופסקה על דעתו שלו ותוך כדי הקפדה מלאה על כללי לשכת עורכי הדין ומתוך התחשבות יתרה בתובע. הנתבע שילם לתובע כספים ללא שקיבל על כך תמורה ואף נגרם לנתבע נזק מן הטעם שלא היה יכול להעזר בשירותיו כמתמחה.6. הכרעה קיימת מחלוקת עובדתית בדבר נסיבות הפסקת העבודה. ממסכת העובדות ומעיון בחומר הראיות עולה התמונה הבאה: התובע התקבל למשרדו של הנתבע בסוף חודש ספטמבר 1997 (ר' תצהירו של התובע מתאריך 11/9/97), עבד יומיים במהלך סוף חודש ספטמבר בהם נשלח לבית המשפט על ידי מזכירת המשרד (ר' פרוטוקול מתאריך 17/4/01 עמ' 6), והחל עבודתו במשרד הנתבע בראשית חודש אוקטובר לאחר חופשת החג. בין התובע לנתבע התקיימו יחסי עובד מעביד על פי סעיף 41 (א) לחוק לשכת עורכי - הדין, התשכ"א - 1961: "דינו של מתמחה, לכל דבר וענין, למעט החיקוקים המפורטים בתוספת, יהיה כדין עובדו של המאמן, ואם היה המאמן שכירו של אחר יראו את האחר כמעבידו של המתמחה; סעיף זה אינו חל על חייל המתמחה בצבא-הגנה לישראל". הודעה ללשכת עורכי הדין בדבר הפסקת התמחותו של התובע נתקבלה לתאריך ה- 13/11/97, ואף נקבע על ידי הנתבע כפי שעולה מחומר הראיות, כי באותה תקופה שעות התמחותו של התובע לא נפלו מ- 36 שעות שבועיות ומהן לפחות 25 שעות לפני השעה 14:00 (ר' מכתבו של עו"ד דן סלע ללשכת עורכי הדין מתאריך 26/11/97). ניתן לראות כי גרסת הנתבע אינה מתיישבת עם חומר הראיות וכי תביעתו שכנגד הוגשה רק לאחר שהוגשה תביעתו המקורית של התובע. בתביעה שכנגד לא הציג הנתבע ראיות כי נגרמו לו נזקים כביכול על ידי התובע. בנוסף טען הנתבע כי:"התובע אינו מסוגל למלא ולו מטלות פשוטות ובסיסיות ביותר אשר ניתן לצפותן ממתמחה" (ר' ס' 3 לכתב התביעה שכנגד).ואולם על פי טופס רישום השעות שהוגש על ידי התובע ניתן לראות כי פעל פעילות משפטית מגוונת כגון: הכנת כתבי תביעה, הכנת כתב הגנה כתגובה לתביעה שכנגד, חיפוש אחר חומר משפטי וכו'. כמו כן לא ניתן לגזור מטופס זה כאילו רק אלו הן השעות אותן בילה התובע במשרדו של הנתבע. אין מחלוקת כי שולם לתובע שכר העבודה לחודש אוקטובר 97'. עיקרה של המחלוקת הנה בדבר תשלום שכר העבודה של חצי החודש מסוף חודש אוקטובר ועד ה-13/11/97 בו נסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, וכן שני ימי עבודה בסוף חודש ספטמבר בהם נשלח התובע ע"י המזכירה להוצאי חומר משפטי מבית המשפט. לאור כל האמור לעיל מקובלת עלינו גרסת התובע כי הנתבע לא שילם לו את שכר עבודתו עבור מחצית חודש נובמבר ועבור שני ימים בסוף ספטמבר (ר' פרוטוקול מתאריך 17/4/01 עמ' 6). לאור מסקנה זו על הנתבע לשלם לתובע את שכר עבודתו עבור 15 ימי עבודה שהינם: שני ימי עבודה בסוף חודש ספטמבר בהם נשלח התובע על ידי המזכירה להוציא חומר משפטי מבית המשפט. שלוש עשר יום במהלך חודש נובמבר מתאריך 1/11/97 ועד 13/11/9. הנתבע ישלם לתובע שכר עבודה על 15 יום בסך 1,250 ₪ . פדיון חופשה שנתית- בסך 100 ₪ ליום חופשה עבור חודש אוקטובר 1997 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ה 13/11/97 ועד ליום התשלום בפועל. דמי נסיעות- בסך 226 ₪ עבור פרק הזמן בו עבד התובע מתאריך 5/10/97 ועד 13/11/97 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ה 13/11/97 ועד ליום התשלום בפועל. הוצאות בסך 400 ₪ בגין חיפוש אחר מקום עבודה חלופי (התכתבויות עם לשכת עורכי הדין, שליחת קורות חיים, טלפונים ונסיעות)- במקרה זה נטל ההוכחה על התובע להוכיח את הסכומים אותם שילם לצורכי חיפוש מקום התמחות חלופי. התובע לא הגיש קבלות או כל מסמך אחר להוכיח הוצאות אלה ועל כן הוצאות אלו נדחות. תשלום בסך 1,875 ₪ עבור התקופה בה התובע הוצא לחופשה וחיפש מקום התמחות חלופי - התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבע ועל כן אין הנתבע חייב לו תשלום בגין הזמן בו חיפש התמחות אחרת אלא רק בגין התקופה בה העסיק את התובע. פיצויי הלנת שכר - במקרה שלפנינו הנתבע לא העלה טענה כלשהיא להפחתת פיצויי הלנה או ביטולם בכתב ההגנה או בסיכומים ולא מצאנו כי היו בין הצדדים חילוקי דעות שיש בהם ממש או כי טעה המעביד "טעות כנה". "בית הדין יפחית פיצויי הלנה רק משיתבקש לעשות כן ויוכחו נסיבות המתירות זאת; אי העלאת טענה בנידון בכתב ההגנה ובסיכומים תפעל, לכן נגד המעביד" (דב"ע לג/ 65-3 פרחי - אשל, פד"ע ה 113) וזאת במיוחד לאור העובדה כי המעביד הינו איש משפט המכיר את הפסיקה הקיימת בנושא, ודרך הגשת טענות לבית הדין. אולם לאור העובדה שהנתבע סבר בתום לב שהמתמחה החסיר שעות רבות ולא ביצע את המטלות שנדרשו ממנו, נפחית את פיצויי ההלנה לגובה של 25% בלבד. פיצוי בגין עגמת נפש על בסיס ס' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"א 1970. נושא זה נדון במסגרת הסיכומים אולם לא ניתן ללמוד במדוייק על קיומו של הוודאי של נזק זה, וזאת במיוחד לאור העובדה כי התובע מצא מקום התמחות חלופי ואף סיים את בחינות ההסמכה במועדן ובהצלחה, ועל כן רכיב זה של התביעה נדחה. התביעה שכנגד - מאחר ולא הוגש כל חומר ראייתי המעיד על נזק ממשי שנגרם על ידי התובע לנתבע, והנתבע לא הוכיח פגיעה בפעילות משרד או בלקוחותיו, התביעה שכנגד נדחית. 7. סוף דבר - תביעת התובע מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 6 לפיו על הנתבע לשלם את הסכומים הבאים: א. שכר עבודה בסך 1,250 ₪ בצירוף פיצויי ההלנה מופחתים לגובה של 25% משעורי פיצויי הלנה הקבועים בחוק מיום 13/11/97 ועד ליום התשלום בפועל. ב. פדיון חופשה שנתית בסך 100 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ה- 13/11/97 ועד ליום התשלום בפועל. ג. דמי נסיעות בסך 226 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13/11/97 ועד ליום התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. כמו כן ישא הנתבע בהוצאות התביעה בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל. התמחות (במשפטים)שאלות משפטיותיחסי עובד מעביד