פ ס ק - ד י ן המשיב נהג ביום 10/09/06 ברכב צבאי ולפי הנטען בכתב האישום שלא במהירות סבירה ובהגיעו לעקומה חדה ימינה, נהג במהירות של 80 קמ"ש ומשניסה לבלום בפתאומיות איבד את השליטה על הרכב וכתוצאה מכך פגע הרכב בתלולית בשול הימיני של הדרך והרכב התהפך על גגו בניגוד לכיוון הנסיעה. לרכב הצבאי נגרם נזק בסכום גדול. המשיב הורשע על פי הודאתו בבית הדין קמא והוטל עליו עונש של פסילה בפועל לתקופה של 60 יום, פסילה על תנאי ל-3 חודשים, קנס 300 ₪, פיצויים לסך בסכום של 300 ₪. הערעור הוא על כך שלא מיצה בית הדין קמא את העונש בכל הנוגע לפסילה בפועל. הוסיף כי בית הדין קמא אמר בגזר דינו כי החליט להפעיל את שיקול דעתו ולקצר את תקופת הפסילה המינימאלית הקבועה בחוק, בהתחשב בחומרת העבירה, ותיקו של המשיב בנהיגה, היעדר הרשעות קודמות, נסיבות אישיות שלא פורטו בגזר הדין. העיר כבר כאן כי נסיבות העבירה אינן נימוקים שלא למצות את תקופת הפסילה המינימאלית כפי שאמר בית הדין קמא, שכן קבע שחומרת העבירה היא דווקא נימוק להפעיל את שיקול דעתו, ולא כך הוא. אציין כי לצערי תקופת מינימום של עונש בעבירות תעבורה, ובמיוחד תקופת פסילה מינימאלית הפכה בדרך כלל להיות התקופה הראויה או התקופה המומלצת. לא לכך כיון המחוקק תקופת מינימום המקובל שיש להשית, אלא אם יש נסיבות מיוחדות או נימוקים מיוחדים שיפרט השופט בפסק דינו. השאלה היא בנסיבות שפירט השופט הייתה הצדקה כדי שלא למצות את התקופה המינימאלית, ואני לעצמי לא ראיתי במה שציין השופט, נימוקים מיוחדים, לסטות מהתקופה המינימאלית. בהרבה מקרים נמצא שהנוהג הוא נהג שאין לו הרשעות ואפילו נהג ותיק. שני נימוקים אלה, אינם טובים לעצמם להפחית את תקופת המינימום של מאסר או של קנס או של פסילה בעניינו. נסיבות העבירה לא היו קלות וגם אם בית המשפט שקל את כל העניינים האלה, לדעתי, המינימום היה למצות את התקופה החוקית המינימאלית. לפיכך, אני מקבל את הערעור, באופן שתקופת הפסילה בפועל לגבי רישיון נהיגה צבאי ואזרחי תעמוד על 3 חודשים. אם אכן נפסל רישיונו של המשיב על ידי רשויות הצבא ויוכח הדבר, אז תנוכה תקופת הפסילה של הרישיון הצבאי מן התקופה שקבענו. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה