גזר דין ביום 7/11/05 הרשעתי את הנאשם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) + (2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ונהיגה בקלות ראש או ברשלנות, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה. נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. בתמצית יאמר, כי המדובר בסכסוך שהתגלע במהלך נהיגה בכביש, בין נוסעי שני כלי רכב. הסכסוך התפתח לכדי תקרית, במהלכה הוציא הנאשם גרזן ותקף באמצעותו את שני המתלוננים. הנאשם נכנס עם רכבו לכביש הראשי, בו נסעו המתלוננים, וזאת מבלי לתת להם זכות קדימה. הנאשם נהג ברכב בזמן שהיה פסול מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה בשל גזר הדין ב-ת.פ. 3387/04 שניתן בביהמ"ש השלום בעכו. בעקבות כניסתו הפתאומית של הנאשם לכביש, החל ויכוח בין נוסעי שני כלי הרכב. בהמשך, עצרו המתלוננים והנאשם את רכביהם בצד הדרך. הנאשם יצא מרכבו כשהוא מצויד בגרזן והכה את מתלונן 1 בידו השמאלית, באמצעות הגרזן. משראה מתלונן 2 את חברו מותקף ע"י הנאשם, יצא מהרכב לכיוון הנאשם במטרה להרגיעו. בתגובה לכך, הכה הנאשם את מתלונן 2 בידו השמאלית באמצעות הגרזן שהיה ברשותו. לאחר מכן חזר הנאשם לרכבו וברח מן המקום, כשהוא מותיר את המתלוננים פצועים ומדממים. בעקבות מעשיו של הנאשם המתוארים לעיל, פונה מתלונן 1 לבית החולים, שם אובחן כי הוא סובל משבר באמה השמאלית ומפצעים שטחיים ביד שמאל. הוא אושפז למשך 4 ימים. מתלונן 2 סבל מפצעים באמה השמאלית ונזקק לטיפול רפואי. אביו של הנאשם - מר יוסף סעב, העיד כי בשנת 2002 היה בנו מעורב בתאונת דרכים ונפצע קשות. מאז החל לסבול, טופל בתרופות ונזקק לטיפולים פסיכיאטריים. לפני כן לא התעוררו, עם בנו, כל בעיות. בהקשר זה יאמר, כי עדות האב בנקודה זו אינה עולה במלואה בקנה אחד עם פלט המרשם הפלילי ממנו ניתן ללמוד, כי עוד לפני תאונת הדרכים הסתבך הנאשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש. יחד עם זאת, נראה כי עיקר הסתבכויותיו של הנאשם החלו לאחר תאונת הדרכים ואפשר בהחלט כי הדבר קשור למצבו הפיזי והנפשי שנגרם בעטייה של התאונה. ב"כ המאשימה הפנה תשומת הלב לעברו הפלילי של הנאשם ולעונש המאסר המותנה בן 10 חודשים התלוי ועומד כנגדו בגין עבירת אלימות מסוג פשע. כמו כן, הפנה לעברו התעבורתי. ב"כ המאשימה עמד על חומרת עבירת האלימות ונסיבותיה ועל גל האלימות הגואה העובר על החברה הישראלית. הוא ציין, כי הנאשם כלל לא הביע חרטה על מעשיו. אליבא דהמאשימה, רק עונש חמור מאד ירתיע את הנאשם מלחזור לסורו ולפיכך ביקשה התביעה להטיל על הנאשם מאסר בפועל ומאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה וכן להורות על הפעלת עונש המאסר המותנה. עוד ביקש ב"כ המאשימה, לפסוק למתלוננים פיצוי בגין פציעתם. ב"כ הנאשם עמד על גילו הצעיר של מרשו ועל היותו בן למשפחה נורמטיבית. הוא הגיש מסמכים המעידים על פציעתו הקשה בתאונת דרכים ב- 23.5.02, שגרמה לנכות זמנית בשיעור של 60% עד 31.7.04. לדבריו, בגין הסתבכויותיו הפליליות לא נקבעה לו דרגת נכות לצמיתות. עוד הפנה תשומת לבי לאשפוז פסיכיאטרי של הנאשם בבי"ח מזרע החל מ- 8.9.04 ועד 13.9.04. אליבא דהסניגור, מן הראוי ליתן לנאשם, נוכח מצבו הפיזי והנפשי, הזדמנות נוספת ולהעדיף פתרון שיקומי. לדברי הסניגור מאסרו הראשון גרם להתדרדרות במצבו. עוד גרס הסניגור, כי גם למתלוננים היתה תרומה להסלמה בתקרית הנדונה. לסיכום, ביקש הסניגור שלא להשית על מרשו מאסר בפועל ואף לא להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו. העבירות שבגינן הורשע הנאשם והמרשם הפלילי של הנאשם מעידים על היותו אדם אלים המצפצף על החוק ואינו לומד את לקחו, אף לאחר שנגזרו עליו עונשי מאסר לריצוי בפועל וכן מאסרים מותנים. למרבה הצער, רבים הם המקרים בהם סכסוכים של מה בכך, בין נהגים, הופכים לתקריות אלימות ומסוכנות ומן הדין ליתן לכך ביטוי בגזר הדין (ראו ע"פ 3602/99, 4221/93 פלוני נ' מדינת ישראל תק-על 99(3) 712). מנגד, אשקול לקולא את מצבו הפיזי והנפשי של הנאשם, כעולה מהמסמכים שהוגשו לי, שאפשר שיש לו קשר לאירועים הנדונים והוא גם נסיבה לקולא בפני עצמה. יחד עם זאת, לנגד עיני עומדת גם חוות דעת פסיכיאטרית מיוני 2005 שהוגשה וממנה עולה, כי הנאשם אושפז בעבר לצורך הסתכלות וכי אינו סובל ממחלת נפש. בעבר אף ניסה להתחזות לחולה נפש. בהתחשב בכל הנסיבות ובטיעוני הצדדים, אני גוזר על הנאשם 20 חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה מותנית למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת אלימות שהיא פשע. כמו כן אני מפעיל את עונש המאסר המותנה, התלוי ועומד נגד הנאשם מת.פ. 3387/04 של בימ"ש השלום בעכו (כב' השופט צמח). בשל הנסיבות לקולא המפורטות לעיל, תהא מחצית מתקופת העונש המופעל חופפת לעונש המוטל, כך שעל הנאשם יהא לרצות 15 חודשי מאסר בפועל. מניינה של תקופת המאסר, הינה מיום מעצרו של הנאשם - 16.6.05. עוד אני גוזר על הנאשם שתי שנות פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה. אם הנאשם מרצה כיום עונש פסילת רשיון בשל גזר דין קודם, אזי מניינה של תקופת הפסילה הנו מיום תום הפסילה בגין פסה"ד האחר. כמו כן, אני גוזר על הנאשם שנת פסילה מותנית של רישיון נהיגה, למשך 3 שנים, בגין נהיגה רשלנית של רכבו וכן 4 חודשי מאסר מותנים למשך 3 שנים בגין נהיגת רכב בתקופת פסילה של רישיון הנהיגה. כמו כן, יפצה הנאשם את המתלונן 1 בסכום של 3,000 ₪ ואת מתלונן 2 בסכום של 1,000 ₪. משפט פליליאלימותתקיפהסכסוך