נהג הורשע על-פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום היינו- נהיגה בפסילה סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא ביטוח תקף סעיף 2 (א) לפקודת בטוח רכב מנועי, נהיגה ללא רישיון רכב סעיף 2 לפקודת התעבורה, פסק-דין לפנַי ערעור המבקש על גזר-דינו של בית-משפט קמא (כב' השופטת טאובר רחל) בתיק תעבורה פל 249/04, מיום 29/11/2004 לפיו נגזרו על המשיב העונשים כדלקמן: המערער נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים. 14 חודשי מאסר, מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל, ו-6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור על עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשיכרות, או תחת השפעת משקאות משכרים או סמים. הופעל מאסר בן 3 חודשים מתיק 10955/02, ביהמ"ש לתעבורה ת"א, בחופף. סה"כ 8 חודשי מאסר בפועל. על-פי עוּבדות כתב-האישום, ביום 18/01/2004 ,המערער נהג רכב פרטי בכביש 6 במהירות של 120 ק"מ לכיוון דרום, המערער נהג בזמן פסילה ללא ביטוח תקף, וכן נהג למרות שרשיון נהיגתו פקע בשנת 98', 6 שנים קודם לביצוע העבירה. המערער נהג ברכב ללא רישיון רכב תקף, רישיון רכבו פקע ב-12/03/2003, מעיון בגיליון ההרשעות של המערער עולה כי בעברו- 26 ה"ק בתעבורה, ב-22 שנות נהיגה, וכן 2 הרשעות פליליות. המשיב הורשע ביום 02/09/2004 , על-פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום היינו- נהיגה בפסילה סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא ביטוח תקף סעיף 2 (א) לפקודת בטוח רכב מנועי, נהיגה ללא רישיון רכב סעיף 2 לפקודת התעבורה, עיקר טענות ב"כ המערער- הודאתו של המערער נעשתה תוך שאינו יודע במה הוא מודה, מדובר באדם המכור לסמים ואלכוהול, חולה לב, סובל מבעיות נפשיות בגינן מטופל בתרופות, לאור מצבו הבריאותי ולאור העובדה כי למערער יש בעיה בהבנת ההליך המשפטי, היה על ביה"מש קמא למנות למערער סניגור. כדי שהמערער לא יגרום לעצמו נזק בלתי הפיך. אין מדובר באדם בעל נטיות עברייניות, אלא באדם הזקוק לטיפול שיקומי. העונש שהוטל על המערער הינו עונש כבד, שיש בו כדי לגרום למערער ולציבור נזק העולה על התועלת שבהרתעה. ביהמ"ש קמא שלח את המערער לתסקיר בעניינו, לאור בקשת המדינה לשלחו למאסר, ונראה כי אם לא היה סובל המערער מטראומה, בשל נוכחותו בשני פיגועים בעבר, , היה המערער משתף פעולה עם שירות המבחן. המערער הספיק לרצות 40 ימי מאסר, טרם עוכב עונשו, ומאז 9 חודשים במעצר בית בבית הוריו. המערער הוכיח כי למד את לקחו, בכך שלמרות הקושי הכבד בכך, לא העז לצאת את בית הוריו במשך של תשעת החודשים. המערער מעוניין לעבור הליך שיקומי של ממש, הכולל -מגורים באופן עצמאי, יציאה לעבודה וטיפול פסיכיאטרי שילווה את שיקומו. ב"כ המערער מבקש מביהמ"ש לבטל את פסק הדין, להשיב התיק לבית משפט קמא לשלב ההקראה. או, לחילופין, להקל בעונשו של המערער כך שיבוטל רכיב המאסר ויוקל רכיב הפסילה. בעל- פה, הוסיף ב"כ המערער טיעונים נוספים לענין חישוב תקופת הפסילה, והפירוש שיש ליתן לסעיף 557(ד), פירוש הנוגד פסיקתה של כב' השופטת שטרסברג- כהן ברעפ' 9237/99. לטענת המשיבה יש לדחות הטענה לפיה המערער לא ידע במה הוא מודה, המערער עצמו הציג מסמך המעיד כי רישיונו פקע, למרות זאת נהג ללא רישיון נהיגה, כך, שהודה מדעת, ואף הציג הראייה לביהמ"ש קמא. המערער הודה במפורש כי מזה 9 חודשים אין לו רישיון לרכב. מלבד זאת, המערער לא הודה באופן כללי לכתב האישום אלא בצורה מפורטת תוך התייחסות לכל סעיף מסעיפי כתב האישום. מדובר במערער שנהג בעת שחלו עליו שתי פסילות. לעניין הפסילה הראשונה בתיק מס' 26887/02, גזר הדין מיום 1/05/2002, נפסל לשנתיים, כאשר בתיק מצויה הודעה למערער מיום 7/06/2002, (גזר הדין ניתן בהעדרו). על פי מסמך הסיור, ניתנה הודעה למערער, ביום 7/6/2002, לעניין הפסילה לשנתיים, בתיק 26887/02. זאת ועוד, המערער הגיש בקשה להפחתת ריבית הפיגורים בשל הקנס שהוטל עליו. מכאן שידע המערער את תוכן גזר הדין. לעניין הפסילה השנייה מיום 9/9/2002, שם נגזר, על המערער 14 חודשים, פסילה בפועל, המערער לא הפקיד שום הצהרה לאור טענתו כי רישיון הנהיגה אבד לו, מהודעתו הראשונה במשטרה עולה כי, ידע המערער על אפשרות הפקדת הצהרה.עוד לטענת ב"כ המשיבה, מדובר באיש מסוכן ביותר, שפעם אחר פעם מזלזל בחוק, מערער שהצהיר בעבר בית המשפט- "כשאני אצטרך אני אנהג", לאור מצבו הבריאותי הקשה ראוי שייעזר בחבריו. כפי שנעזר בהם עד היום בהיותו מצוי במעצר בית. המערער הוכיח כי הפסילה אינה מרתיעה אותו זלזל בחוק ושב לנהוג. זאת ועוד, התסקיר בעניינו הוא ללא המלצה. לגופו של עניין - דין הערעור להדחות. לעניין הפרשנות ל- תקנה 557(ד)-נקבע ע"י כב' השופטת שטרסברג- כהן ב- רע"פ 9237/99 - רונן מאיר נ' מדינת ישראל . פ"ד נד(2), 481 ,עמ' 484-485. "מלשון התקנה, ממיקומה כתקנת משנה (ד) ומהתייחסותה לתקנה בכללותה, עולה בברור כי עניינה ברשיון נהיגה שנפסל, אבד, ולא ניתנה הצהרה על אובדנו והוא פקע ולא חודש. במקרה של הצטברות תנאים אלה בסדר האמור, יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מן היום שלמחרת פקיעת תוקפו של הרשיון". וכן, קביעת השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 2199/03 - רונן מאיר נ' מדינת ישראל . פ"ד נז(3), 467 ,עמ' 473-474. "תכליתו של ההסדר הנוגע לחובת הפקדת רשיון בבית המשפט כתנאי לתחילת מירוץ תקופת הפסילה נהירה על פניה. חובת ההפקדה של רשיון שנפסל ממחישה לבעל הרשיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו. שוב אין בידו תעודת רשיון ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להעדר תעודת הרשיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה. רציונל זה ישים הן לגבי רשיון תקף והן לגבי רשיון שתוקפו פקע. שנית, הפקדת רשיון כאמור מקטינה את החשש מפני עשיית שימוש לרעה בתעודת הרשיון בעת פסילה. לגבי רשיון תקף היא מקטינה חשש כי הנהג יציג אותו בפני גורם מוסמך בלא שזה ידע על דבר הפסילה. לגבי רשיון שאינו תקף, היא מקטינה חשש מפני אפשרות זיוף ומצג שווא. רציונל זה העומד ברקע הסדר ההפקדה אינו חל מקום שהרשיון אבד, ולכך נמצא הסדר חלופי המשרת את המטרה הראשונה של ההפקדה בדמות הצהרה על האובדן, ורק אם לא ניתנה הצהרה תיחשב תקופת הפסילה כמתחילה ממועד פקיעת תוקף הרשיון. באותו מקרה הקל מתקין התקנות עם בעל הרשיון שנפסל והניח גם למי שלא הצהיר על אובדן הרשיון לרצות את תקופת הפסילה כאשר תוקף רשיונו פקע". לענין הודאתו של המערער בפני ביהמ"ש קמא- המערער נהג ללא רישיון נהיגה, למרות שהציג בפני ביהמ"ש קמא מסמך המעיד כי רשיונו פקע, ,המערער הודה במפורש כי מזה 9 חודשים אין לו רישיון לרכב. זאת ועוד טענותיו של המערער בפני כב' הש' שדמי וכן בפני כב' הש' טאובר דומות להפליא, מכאן שאין אלא לקבוע כי המערער מבין היטב את מעמדו ואת דבריו בפני בית המשפט. מצבו הבריאותי של המערער כפי שהוצג ע"י ב"כ אין בו כדי לשכנע את ביהמ"ש לקבל תסקיר נוסף בעניינו מפני שהוכיח כי אינו מציית לחוק, העונשים שנגזרו כלל לא הרתיעהו מלשוב לסורו, ולנהוג שלא כחוק. לא מצאתי כי יש לשלוח את המערער לתסקיר נוסף בעניינו. זאת ועוד, יכל המערער ליידע את שירות המבחן כי בשל פחדו ממקומות הומי אדם אין הוא יכול להגיע למקום מעונם, וזאת ע"י שיחה טלפונית. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור. רכבמשפט תעבורהנהיגה ללא רישיוןרישיון רכב