נהיגה בזמן פסילה

להלן ערעור על גזר דין בגין נהיגה בזמן פסילה: פסק דין 1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט תעבורה עכו, בתיק פל 1037/05 מיום 3.7.07. 2. המשיב, מוחמד עואד, הורשע בבית משפט קמא לפי הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, שבוצעה בתאריך 29.12.04 בכפר יאסיף. המשיב צרף שני אישומים נוספים שעניינם נהיגה בזמן פסילה: האחד, עניינו נהיגה בזמן פסילה בתאריך 26.4.05 באבו סנאן (פל 1066/05, בית משפט לתעבורה בעכו); השני, נהיגה בזמן פסילה בתאריך 4.12.05 בעכו (פל 1031/06, בית משפט לתעבורה בעכו). בכל המקרים נהג המשיב כאשר רשיון הנהיגה שלו פקע לפני שנים רבות (דצמבר 91) וללא ביטוח תקף. לדבריו, הנסיעות היו קצרות. בית משפט קמא הטיל על המשיב קנס בסך 3,000 ₪, פסילה בת 24 חודשים, פסילה על תנאי של חצי שנה, וחתימה על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪. כמו כן קבע השופט, כי המשיב יהיה בפיקוח של קצין מבחן למשך 18 חודשים. 3. יצוין כי כנגד המשיב היה תלוי ועומד עונש מאסר על-תנאי של 18 חודשים, בין השאר לגבי נהיגה בזמן פסילה (פ 7040/99 בימ"ש השלום בעכו, גזר דין מיום 29.11.01). בית משפט קמא החליט להאריך את המאסר על תנאי לשנה נוספת, ובכך מתמקד ערעור המדינה. לדעת המדינה, מן הראוי היה להטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל ולהפעיל את המאסר על תנאי. נראה כי החלטת בית משפט קמא להאריך את התנאי במקרה זה, באה בעקבות המלצתו של שירות המבחן. מצויים בעניין זה שלושה תסקירים, מיום 3.7.06, 13.11.06 ו-12.2.07. המשיב הוא בן 39, נשוי ואב לשישה, מהם שני ילדים חולי סוכרת. בעבר הורשע המשיב בעבירות רכוש וסמים ונידון לתקופות מאסר בפועל. החל משנת 1994 היה בנסיונות גמילה מסמים שלא צלחו. ואולם, החל מיולי 2004, מטופל המשיב במסגרת מרכז "מ.א.מ.ץ", כאשר הוא עומד בדרישות המסגרת. בתסקיר האחרון מפברואר 2007 צוין, כי המשיב ממשיך לשתף פעולה ולגלות מוטיבציה לטיפול, דבר המצביע על רצונו לשקם את אורחות חייו. הוא מטופל במתאדון ומצליח לשמור על איזון ויציבות ועל נקיון מסמי הרחוב. באשר להפעלת המאסר המותנה, כותב קצין המבחן: בשלב זה של חייו ובעיצומו של תהליך הטיפול בו נמצא, אנו מעריכים כי שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח עלול (צ"ל: עלולה) לגרום לתוצאות קשות ולחשוף אותו לחברה עבריינית ולהשלכות הרסניות. תוצאות אלה עלולות לגרום לנסיגה ולחזרה לדפוס השימוש בסמים. לאור זאת הציע שירות המבחן לשקול להאריך את המאסר המותנה ולהטיל צו מבחן למשך 18 חודשים. 5. התביעה סבורה, כי היה מקום במקרה זה לדחות את המלצת השירות. למשיב עבר פלילי ותעבורתי. הוא הורשע בגין כמה מקרים של נהיגה בזמן פסילה, שנעברו לאחר תחילת הטיפול. הוא מטופל במתאדון ומסכן את המשתמשים בדרך במידה רבה. רק ענישה חריפה עלולה להרתיעו מלשוב לכביש ולסכן את הציבור. לעומת זאת, הסניגור ציין, כי בית משפט קמא התלבט לא מעט לפני שגזר את הדין עד שהחליט להעדיף את הפן השיקומי. תהליך הגמילה האחרון מצליח במשך כמה שנים. למעט העבירות הנדונות כאן, לא הסתבך המשיב בשום תיק פלילי. אין ספק, כי החזרתו של המשיב אל הכלא עלולה להיות הרסנית לגביו, כפי שהתרשם שירות המבחן. עוד ציין הסניגור, כי עונש התנאי בן 18 חודשים שניתן בשנת 2001 הוא ארוך מאוד. היום, לאחר שהתקבל תסקיר נוסף של שירות המבחן, כפי שיפורט להלן, חזרו הצדדים על עמדותיהם. 6. הגם שאמור הייתי לפסוק בערעור לפני כחודשיים, הגעתי למסקנה כי טרם ההכרעה בערעור, ראוי כי יינתן תסקיר נוסף של שירות המבחן. התסקיר האחרון שהוגש לעיוני מבוסס על שיחה עם המשיב, וכן על קבלת אינפורמציה עדכנית ממרכז מ.א.מ.ץ., שבו מטופל המשיב. המשיב ביטא רמת חרדה גבוהה נוכח האפשרות כי יישלח למאסר בכליאה, עונש העלול לדעתו להביא לנסיגה משמעותית בתהליך שיקומו ובתהליך השינוי שחל בו ואשר בא לידי ביטוי בתיפקודו בתקופה האחרונה. קצין המבחן התרשם, כי המשיב חש מצוקה רגשית ונפשית וחי בחוסר ודאות נוכח ערעור זה. כיום ממשיך המשיב לעבוד בצורה סדירה בחברת שיפוצים, במקביל לכך הוא ממשיך בהליך הטיפולי במטאדון במסגרת מרכז מ.א.מ.ץ.. בשלושת החודשים האחרונים נמצאו בדיקות השתן שערך ללא שרידי סמים. לאור כל זאת העריך קצין המבחן, כי שליחת המשיב לכלא עלולה לגרום לו לפגיעה קשה והרסנית. לדעת קצין המבחן, עדיפה במצב עניינים זה האופציה השיקומית. 7. אף אני התלבטתי הרבה במקרה זה. תחילה נטיתי לדעה, כי יש מקום לקבל את הערעור ולהפעיל את עונש המאסר על-תנאי, הגם שמדובר בתקופה לא קצרה. המדובר בעבירות חמורות ומסוכנות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון, מה עוד שעבירות אלה נעברו לאחר תחילת טיפול הגמילה. אין ספק כי במקרה רגיל היה מקום להחמיר בעונש ולהעדיף את אינטרס הציבור בענישה הרתעתית בעבירות מסוג זה. ואולם, בסופו של דבר, נטיתי לדעה, כי יש לקבל את שיקול דעתו של השופט קמא שנסמך על תסקירי שירות המבחן, והתחזקתי בעמדה זו לאחר קבלת התסקיר האחרון. גם אם בעבר נכשל טיפול הגמילה, הרי בשנים האחרונות נראה כי טיפול זה עולה יפה. נראה כי כליאתו של המשיב עלולה לגרום לו לחזרה לדפוס השימוש בסמים, והרי עונש זה אמור היה להיות לתקופה ארוכה יחסית. סברתי, כי לאור עקרון הענישה האינדיבידואלית, ניתן, ולו גם בדוחק, להעדיף במקרה זה, לאור הנסיבות האישיות שפורטו, את ההיבט השיקומי. בין שאר העונשים הוטל על המשיב צו מבחן למשך 18 חודשים, כאשר שירות המבחן ימשיך ויעקוב אחרי תהליך הטיפול. יש לקוות כי המשיב לא יעז לעשות שימוש נוסף ברכב בתקופת הפסילה, שכן במקרה כזה לא יהיה מנוס מלהטיל עליו עונש מאסר חמור ביותר. בנוסף סבור אני, כי יש מקום להחמיר בתקופת הפסילה, ואני מעמיד תקופה זו על ארבע שנים במקום שנתיים. 8. התוצאה היא אפוא, כי הערעור נדחה לעניין הפעלת עונש המאסר על-תנאי, אך גזר הדין של בית המשפט קמא ישתנה, במובן זה שתקופת הפסילה בפועל תוכפל כאמור לעיל. אין שינוי בשאר קביעותיו של בית משפט קמא. משפט תעבורהנהיגה בשלילה