1. תביעה לתשלום דמי מודעה שפורסמה בידיעות אחרונות. מתברר כי המודעה פורסמה, כתחבולה, כדי להפעיל לחץ על חב' קלאב הוטל ומר משה בובליל, כדי שיסכימו להעניק נופש לבעלי יחידות נופש, במסגרת תחלופת נופש בקשר לחברת אינטרוול. הנוסח שהוגש לפרסום היה: "מתארגנת תביעה משפטית נגד קלאב הוטל אילת וחברת RCI ישראל". ידיעות אחרונות העבירה את הנוסח לאישור משרד עו"ד ליבליך מוזר, אולם אלה לא אישרו את הפרסום מחשש לשון הרע. 2. בסופו של דבר פורסמה המודעה המתוקנת נשוא התביעה בלוח המודעות של ידיעות אחרונות, נוסח המודעה היה כדלקמן: "הודעה חשובה!! ישראלים בעלי יחידות נופש בחו"ל אשר הזמינו חופשה בקלאב הוטל אילת באמצעות חברת התחלופה RCI ישראל נא ליצור קשר לפלאפון 978074-051". טענות התובעות 3. נטען כי הנתבע 1, מר דני רובינשטיין, הוא שהזמין את המודעה אצל התובעת 2, פרסום אנזי נתן, באופן אישי, כ"טובה אישית". הנתבע ביקש מהתובעת 2 שלא לקשור את שמו למודעה. במלותיו של הנתבע מר רובינשטיין (פרוטוקול הדיון מיום 4.2.04, עמ' 7): "אני לא רציתי לחשוף את השם ועשיתי את הפרסום באופן אישי... אינטרוול לא רצתה להזדהות". 4. לטענת ידיעות אחרונות, המודעה בנוסחה המתוקן אושרה על ידי הנתבע (וגם על ידי מר טאורי שפעל מטעמו של הנתבע), ובעקבות מתן האישור פורסמה המודעה. נטען כי הנתבע מר רובינשטיין השתמש במר אילן טאורי, שהיה "מנפגעי" קלאב הוטל אילת, כ"איש קש", על מנת שזהותו, כמי שעומד מאחורי המודעה, לא תיחשף. 5. נטען כי העדה הגב' פרץ עובדת ידיעות אחרונות העידה כי, באופן תמוה, כחצי שעה לאחר שיחתה עם אילן טאורי, התקשר למחלקת המודעות בידיעות, אדם בעל מבטא אנגלו-סקסי שהזדהה בשם "דוד". מתצהירה ועדותה של הגב' פנינה פרץ בבית המשפט עולה כי אותו אדם בשם "דוד" אמר לה כי הוא קשור למר אילן טאורי, כן עולה כי אותו "דוד" גם ידע על השיחה שהיתה קודם לכן עם אילן טאורי. 6. השיחה בין גב' פרץ ל"דוד" לא היתה שיחה נעימה כלל, הנ"ל גידף וצעק על כך שהיא אינה עושה די על מנת למצוא את עורכי הדין בביתם ובכדי שהמודעה תתפרסם בנוסח המקורי, אולם בסופו של דבר הסכים לנוסח המתוקן לאחר שהובהר כי לא יפורסם הנוסח המקורי. 7. נטען כי לפי עדות הגב' אנזי נתן, עולה כי מספר ימים בלבד לאחר פרסום המודעה התקשר אליה הנתבע מר רובינשטיין והתרברב כי התחזה בפני הגב' פנינה פרץ לאדם בשם "דוד", צעק עליה גידף בה ועשה לה כלשונו "HARD TIME". בנסיבות אלה ההיגיון מתיישב עם העובדה כי הנתבע הוא שהתקשר לגב' פנינה פרץ במסווה השם "דוד" ולא אף אדם אחר. נטען כי הנתבע מר רובינשטיין התוודה בפני הגב' אנזי נתן כי התחזה ל"דוד" דבר המהווה - "הודאת חוץ של בעל דין". 8. נטען כי הנתבעים נהנו מהפרסום על חשבון משרד הפרסום. הנתבע איבד עניין בפרסום ומשלב מסוים לא ראה בו צורך ולכן החליט לא לשלם עבורו. 9. נטען כי המטרה המקורית בפרסום המודעה היתה לצורך הגשת תביעה משפטית נגד קלאב הוטל אילת וחברת RCI ישראל. לשם הגשת התביעה פורסמה מודעה בעיתון, ואנשים אשר זכויותיהם נפגעו (לטענתם) נתבקשו ליצור קשר למספר הטלפון של מר אילן טאורי, לשם גביית תצהירים. אלא שבשלב כלשהו הוחלט כי לא תוגש תביעה משפטית, וכי תוגש רק תלונה לרשות להגבלים עסקיים. עד כאן טענות התובעות. טענות הנתבעים 10. הנתבעים טוענים כי הוזמן נוסח הודעה בעיתון ידיעות אחרונות, אלא שהנוסח המקורי לא התפרסם, אלא נתפרסם נוסח מתוקן ללא שנתקבל אישור בכתב לנוסח המתוקן. 11. הנתבעים מתרכזים בשאלה האם ניתן אישור טלפוני לנוסח המתוקן של המודעה. הנתבעים טוענים כי השיחה הטלפונית עם "דוד" לא התנהלה כלל וממילא לא התחזה הנתבע 1 ל"דוד". הנתבעים מכחישים את עדות התובעת 2 לפיה התוודה מר רובינשטיין כי התחזה ל"דוד". 12. הנתבעים טוענים בתוקף כי השיחה עם "דוד" לא התנהלה כלל וממילא לא התחזה מר רובינשטיין ל"דוד", ולא סיפר לגב' אנזי נתן על השיחה שבה התחזה. 13. עוד נטען כי למר אילן טאורי, שהחזיק בטלפון שמספרו פורסם במודעה לא היה קשר לעניין, והמספר צוין כדי להסוות את הקשר של המודעה לחברה שפרסמה את המודעה. 14. עוד נטען כי מר טאורי לא הובא לעדות היות שעדותו אינה רלוונטית (כתשובה לטענה כי עדותו של עד מרכזי לא הובאה ע"י הנתבעים במגמה להסתיר את העובדות האמיתיות). 15. עוד נטען כי למשרד הפרסום היה אינטרס בתביעה, הוא ביקש לקבל את הכסף דמי הפרסום ששילם לידיעות אחרונות, מכאן שאין ליתן אמון בגרסת גב' אנזי נתן. עד כאן טענות הנתבעים. דיון 16. הנתבע 1, מר דני רובינשטיין, התקשר טלפונית בעצמו לגב' אנזי נתן שהיתה שותפה במשרד פרסום וביקש לפרסם מודעה. נוסח המודעה היה כי מתארגנת תביעה משפטית נגד קלאב הוטל אילת וחברת אר.סי.איי. ישראל. עוד נאמר במודעה כי חברי אר.סי.איי. שהזמינו חופשה וחופשתם בוטלה או לא אושרה יתקשרו למספר פלאפון מסוים שצוין במודעה. מטרת המודעה היתה לאסוף פניות של בעלי יחידות נופש שהיתה להם טרוניה עקב אי קבלת נופש חילופי. 17. המודעה הועברה לידיעות אחרונות, אולם היועצים המשפטיים של העיתון לא אישרו את הנוסח ולכן שוחחה מטעם ידיעות אחרונות גב' פנינה פרץ עם מר טאורי שמספר הטלפון שלו הופיע במודעה ואח"כ עם אדם שהתקשר והזדהה כדוד, והציעה לו נוסח מתוקן שלא איזכר הגשת תביעה. דוד הביע מורת רוח וכעס על אי האישור אולם בסופו של דבר, משהועמדה בפניו הברירה לפרסם או לא לפרסם, אישר את הפרסום. לאחר מכן (לפי עדות גב' אנזי נתן) התקשר אליה אותו דוד (המתחזה) אשר לא היה אלא מר דני רובינשטיין (הנתבע 1) וסיפר לה כי שוחח עם נציגת ידיעות אחרונות אולם הסתיר את זהותו, ואישר את נוסח המודעה באופן אישי. גב' נתן התרעמה על כך שלמרות שמר רובינשטיין הזמין את המודעה באופן אישי והבטיח לשלוח שיק, עבור המודעה, לא עמד בהבטחתו ולא שילם. 18. בעדותו אישר מר דני רובינשטיין כי לא רצה לחשוף את שם החברה (הנתבעת 2) היות שייצג את חברת אינטרוול אשר היתה בקשרים עסקיים עם חב' קלאב הוטל, ועם מר משה בובליל, בעל החברה. "ש. למה ביקשת לפרסם כטובה אישית? ת. מכיוון שאנו חברה שעושים תחלופת נופש. אני לא רציתי לחשוף את השם ועשיתי את הפרסום באופן אישי...". 19. מר רובינשטיין הסביר כי חב' אינטרוול אותה ייצג, עסקה בתחלופת נופש בלבד ולא במכירת יחידות נופש, ובמסגרת זו נתקבלו תלונות רבות של בעלי יחידות נופש מטעם אינטרוול או אר.סי.איי. על סירוב של חב' קלאב הוטל להעניק להם נופש. 20. חב' אינטרוול לא ראתה את הדבר בעין יפה וביקשה ליצור לחץ על קלאב הוטל ועל מר משה בובליל כדי שיעניקו את הנופש המוסכם לכן ביקשה לקבל פניות של בעלי יחידות נופש שסורבו, ואולי תצהירים שלהם כדי לשקול תלונה לממונה על ההגבלים העסקיים, או הגשת תביעה מתאימה. יחד עם זאת, לא היו מעונינים לחשוף את היוזמה הנ"ל. בסופו של דבר, חתם מר בובליל על הסכם או אישור מתאים להענקת הנופש כפי שנתבקש, והבעיה נפתרה, ולא היה צורך להגיש תביעה או לפעול בדרכים נוספות. אלא שמר רובינשטיין לא שילם את החשבון עבור המודעה שפורסמה, לא בעצמו ולא ע"י החברה. 21. התשלום לא שולם ונטענו 2 טענות: א. הנוסח שבמודעה שונה באופן חד צדדי ללא הסכמת המפרסם. ב. יש לתבוע את החברה ואין אחריות אישית של הנתבע אלא של החברה נתבעת 2. מהטענה השניה חזר בו הנתבע 1, ונותרה הטענה הראשונה. 22. לפי עדות הנתבע 1 עשה את הפרסום באופן אישי היות שחב' אינטרוול לא רצתה להיחשף, ולא היתה מעונינת שמעורבותה בעניין תתגלה. לטענת העדה ממשרד הפרסום, גב' אנזי נתן, פנה בתחילה מר רובינשטיין אישית והציע לשלם ולשלוח שיק. ואכן במהלך החקירה הנגדית בדיון הסכים הנתבע 1 כי הוא אחראי אישית לכך שהחברה תשלם אם תחויב. 23. מכאן שבשלב זה נותר לקבוע האם אושר ע"י הנתבעים נוסח המודעה כפי שפורסמה. לפי עדות ע.ת. 1 עובדת העיתון ידיעות, אושר הנוסח לאחר דין ודברים למרות שמר רובינשטיין (דוד) כעס. לדעתה, שוחחה עם מר רובינשטיין למרות שלא הזדהה והתחזה לאחר, אולם היה בעל מבטא זר והראה בקיאות רבה בסוגיה. השיחה ממנו הגיעה זמן קצר לאחר שפנתה למספר הטלפון שהופיע במודעה. גם ע.ת. 2 ממשרד הפרסום העידה כי מר רובינשטיין הודה בפניה כי אישר טלפונית את נוסח המודעה החדש, מכאן יש להניח כי גם הוא שוחח עם נציגת ידיעות אחרונות. 24. הנתבע 1 מכחיש בתוקף כי ניהל שיחה עם נציגת ידיעות אחרונות ואף אינו מאשר כי סיפר לגב' אנזי כי התחזה בשם אחר בשיחה עם ידיעות אחרונות. ניתן להתרשם כי ההכחשה אינה מדויקת. אין לקבל את הטענה כי השיחה עם דוד היא המצאה מאוחרת של עדי התביעה. שני עדים שונים אישרו את השיחה כ"א מזווית אחרת ומכאן שקשה לקבל את טענת הנתבעים כי השיחה לא נתקיימה כלל מעולם. 25. לעניין הטענה כי הודאת מר רובינשטיין שהתחזה לאחר בשיחה עם נציגת ידיעות אחרונות הומצאה בשלב מאוחר: גב' אנזי נתן כתבה כבר במכתב (נספח ג' לתצהירה) לנתבע 1 כי כבר בזמנו אישר לידיעות אחרונות את נוסח המודעה החדש שפורסם בעיתון. 26. באשר לשיחה עם ידיעות אחרונות: יש להניח כי הנתבע 1 התקשר והזדהה בשם דוד ואישר את הנוסח החדש של הפרסום. בכל מקרה השיחה נערכה עם אדם שהיתה לו זיקה קרובה לחברה הנתבעת. בסופו של דבר נתקבל אישור לנוסח המתוקן. באשר לשיחה עם מר טאורי, הנתבע 1 אישר כי מספר הטלפון היה שייך למכשיר שמסר למר טאורי. המספר הוא המספר שפורסם במודעה כתוצאה מהיוזמה של החברה לטפל בבעיית תחלופת הנופש. 27. עובדת ידיעות אחרונות התקשרה למספר הנכון שבמודעה וקיבלה התייחסות עניינית מצד אדם שהכיר את כל הפרטים מכאן שמבחינת ידיעות אחרונות אישר אדם רלוונטי את הפרסום. בנוסף התקשר אח"כ אותו דוד - מר רובינשטיין - ואישר בסופו של דבר את הפרסום. אין מחלוקת כי מר רובינשטיין מוסמך היה לאשר ומכאן ניתן לקבוע כי המודעה אושרה כנדרש. 28. מן הראיות, מעדות הגב' אנזי וגם מעדותו של נתבע 1, התחייב מר רובינשטיין לשלם עבור המודעה. הוא פנה לגב' נתן, ממשרד הפרסום וביקש לפרסם מודעה, לא מטעם החברה, כדי למנוע קשר בין החברה לפרסום. מכאן שהנתבע 1, חייב לשלם עבור הפרסום. 29. בינתיים, מתברר כי משרד הפרסום שילם לידיעות אחרונות ומכאן שהנתבע 1 לפי התחייבותו כלפי משרד הפרסום חייב לשלם לתובעת 2 - פרסום אנזי נתן ושות'. 30. באשר לזהות הצדדים והבקשה למחוק את הנתבעת 2, החברה: הנתבע 1 הסכים במהלך החקירה הנגדית כי הוא ערב אישית לתשלום החוב ע"י הנתבעת 2 - החברה, אם יקבע שיש מקום לתשלום. מכאן שלא ניתן למחוק את הנתבעת 2, והנתבע 1 חייב בתשלום מכח ערבותו המוצהרת לחוב הצהרה שניתנה במהלך הדיון, וכמובן עקב פנייתו האישית למשרד הפרסום בתחילת הפרשה. 31. התוצאה היא שיש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את סכום התביעה - דמי פרסום המודעה 11,318 ₪ - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ובצירוף הוצאות בסך 4,000 ₪ + מע"מ ואגרת משפט. ניתן היום י"א באייר, תשס"ד (2 במאי 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח לצדדים. דניאל ארנסט, שופט מודעהעיתונות