להלן פסק דין בערעור בסוגיית חניה בחניית נכים: פסק דין בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 22.11.04, מפי כב' השופט אפרים דורון בתיק ח 549970/28. הערעור מתייחס הן להכרעת הדין והן לגזר הדין. אין חולק כי ביום 17.8.03 בשעה 17:47 החנה המערער את מכוניתו במקום בו אסורה החניה, מאחר והוא משמש לחנית נכה. המערער ביקש שלא לשלם את ברירת הקנס על סך 500 ₪, ועמד על זכותו להשפט על עבירה זו, בה כפר. ביום 22.11.04 נערך הדיון. טענת ההגנה העיקרית שבאה מפי הנאשם היתה כי התמרור האוסר חניה הוצב במקום שלא כדין וכי התמרור וכן סימני המעטפת שעל הרצפה, אשר אמורים היו לסמן כי עסקינן בחנית נכה, היו מוסתרים ו/ או מכוסים בחול. בסופו של יום, הורשע המערער ונדון לקנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם. בדיון בערעור חזר המערער על כל אותן הטענות שטען בפני בית משפט קמא, תמך טענותיו בפסיקה ענפה ואף בנימוקים נוספים אשר פורטו בתוספת שהוגשה לביהמ"ש. באשר לטענת המערער לפיה היה התמרור מוסתר וכן היו סימני המעטפת שעל הכביש מכוסים בחול - הרי שעסקינן בטענה עובדתית המסורה לשיקול דעתה הבלעדי של הערכאה דלמטה. בית משפט קמא שמע את המפקח יוסף ברק וכן את המערער, ומצא לנכון לבכר את עדותו של הפקח על פני עדותו של המערער, וכך הוא קובע: "לא מצאתי דבר בהגנת הנאשם. די להסתכל בצילומים שהגיש ובגרסתו מבחינת מקום חנית הרכב כדי להגיע למסקנה שהעבירה אכן נעברה. התמרור היה ברור לחלוטין, ולדברי המפקח, גם הסימון על הכביש..." ערכאת הערעור לא תתערב בקביעה עובדתית, מה גם שהוכח (נ/2) כי חודשים ספורים קודם למועד ביצוע העבירה חודש סימון המעטפת. ובאשר לטענת אי חוקיות התמרור - תקנה 22 לתקנות התעבורה קובעת כדלקמן: "עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור אולם תהיה הגנה טובה לנאשם. אם יוכיח שהתמרור הוצב שלא כדין". לאור חזקת התקינות בדבר פועלה של הרשות, מטילות התקנות על הנאשם את הנטל להוכיח את אי הצבתו כדין של התמרור. לא יעלה על הדעת כי כל אימת שנאשם כלשהו לא יציית לתמרור, יהא על הרשות להוכיח את הצבתו כדין, שהרי מדובר במטלה בלתי סבירה, אשר איננה עומדת ביחס ישיר למספר כתבי האישום המוגשים לבתי המשפט לתעבורה, ונמצאנו ,לו עשינו זאת, מסכלים את אכיפת החוק ואת המלחמה בתאונות הדרכים. חזקת התקינות תיסתר באם יביא הנאשם נתונים עובדתיים, להבדיל מהשערות או הנחות. יתרה מכך, משקלה של חזקת התקינות הולך וגדל באופן יחסי ישיר לפרק הזמן בו היה מוצב התמרור, וככל שהשנים רבות יותר, כך יגדל הנטל לסתור חזקה זו. (ע"פ 1103/04, מחוזי חיפה, מ"י נ' רפאל ביהם). אין חולק כי תמרור אשר מוצב ללא הסמכה או ללא הוראה מאת רשות התמרור, איננו ממלא את ייעודו ואינו מוצב כדין. השאלה היא האם כך היה במקרה דנן. עיון בראיות שהוגשו לבית המשפט לתעבורה מזמין תשובה שלילית לשאלה זו. העובדה שמדובר בתמרור שהוצב "לפני שנים רבות" איננה שנויה במחלוקת. עובדת אי מציאת האישור, אינה מובילה בהכרח למסקנה לפיה לא הוצב התמרור כדין, בהתחשב ביתר הנסיבות. בינואר 2003 אף בוצע חידוש הסימון במעטפת הכביש . מחמת הספק אף אושרר התמרור במועד מאוחר יותר . עובדת העתקתו של התמרור, מחמת שיפוצים, לעמוד בגובה נמוך במעט מן הגובה המקורי, איננה שוללת את חוקיותו של התמרור, מה גם שלא הועלתה כל טענה לפיה מחמת הנמכתו, לא ניתן היה להבחין בו. יש להדגיש החניה בוצעה בצהרי היום, ויכולת האבחנה בתמרור לא מתבטלת גם אם הוא נמוך ב-20 ס"מ מן הגובה הדרוש. אי לכך, דין הערעור בכל הנוגע להרשעה - להידחות. לעניין גובה העונש: המערער, כאמור, לא מתכחש לעובדה שחנה בחנית נכה, והוא אף מצר על כך. לא נותר לי אלא להצטער על כי המערער מקדיש מאמצים כה רבים, שלא לענין ושלא לצורך לעניין זה, שעה שאין מחלוקת כי אכן החנה את מכוניתו במקום המיועד לנכה קטוע רגליים. יחד עם זאת, לא היה מקום לזקוף לחובת המערער את התעקשותו לניהול המשפט שעה שהאמין באמת ובתמים כי מחמת טענה משפטית זו או אחרת, יש לזכותו בדין, ומשכך לא היה מקום להכפיל את הקנס הנקוב בדו"ח. יש להעמיד איפוא את גובה הקנס על סכום הקנס המקורי, קרי: 500 ₪. ההפרש, אם שולם, יושב למערער. נכותחניית נכים / תו נכהחניה