החלטה 1. המבקש משמש מזה כעשרה חודשים כרשות תמרור מרכזית במחוזות תל-אביב והמרכז ואחראי על מתן אישורים לתוכניות הנדסיות - תנועתיות המוגשות ע"י רשויות שונות, לרבות ע"י מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל. המבקש חפץ באישור עבודה במע"צ, כעבודה פרטית בעת חופשה ללא תשלום לשנה. מתצהיר המבקש עולה כי קיימת אפשרות סבירה כי בסוף תקופת החל"ת יפרוש משירות המדינה וימשיך לעבוד במע"צ. 2. המשיבה טוענת כי חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1959, חל בסיטואציה של בקשה לעבודה פרטית בחל"ת בנסיבות בהן צפויה פרישת העובד מהשירות הציבורי. אין מחלוקת כי בקשת העובד, בצירוף המלצת הגורמים הרלבנטיים במשרד התחבורה, הובאה לפני הרשות המרכזית למתן היתר עבודה פרטית שליד נציב שירות המדינה, הפועלת מכח התקשי"ר. הרשות המרכזית קבעה כי אין בסמכותה לאשר את הבקשה לעבודה פרטית בחל"ת, אלא אם יינתן היתר ע"י הוועדה. התקשי"ר, פסקה 541, 42, מניח בסיס לפניה כזו. 3. ברי שהדיון בבקשה מעורר את שאלת סמכותה של הוועדה להיזקק לה, כאשר החוק עוסק ב"מי שפרש משירות הציבור". שאלה זו עלתה בהחלטה בו"ע 6053/03, גולדברג בוני נ' הוועדה למן היתרים, שבה הוועדה, בראשות כב' השופט ד' חשין, ציינה כי משהצדדים לא עוררו את שאלת הסמכות לא ראתה מניעה "לדון בבקשה ולהחליט בה". הוועדה הוסיפה שם:" עם זאת, נראה לנו כי נכון היה להסדיר בחוק את ההיזקקות לוועדה במקרים כגון אלה". אנו מצטרפים לדברים אלה בעניין הצורך להסדיר את הנושא בחקיקה, ומדגישים כי, אנו רואים לנכון להיזקק לבקשה מאחר שהמבקש נקלע למצב שבו אין הוא יכול לקבל את ההיתר בשל החלטת הרשות לוועדה פרטית הנ"ל, ומאחר שממילא המשיבה תומכת בבקשתו. 4. לגופו של עניין, המשיבה סבורה כי: על אף שסעיף 4 לחוק הגבלות לאחר פרישה חל בעניינו של המבקש, לאור סמכויותיו במסגרת תפקידו במשרד התחבורה בעניינים הנוגעים בין השאר לחברת מע"צ, אין חשש לפגיעה בטוהר המידות במתן ההיתר המבוקש, וזאת בשל מספר טעמים: א. העבודה המבוקשת היא בחברה הממשלתית מע"צ, אשר עד לאחרונה הייתה יחידת סמך של משרד התחבורה, ואף כיום, לאחר הפיכתה לחברה ממשלתית, פועלת החברה, בהקשרים שונים, כזרוע ביצועית של משרד התחבורה. כמו כן, חברת מע"צ עוסקת באספקת שירותים ומצרכים לציבור שלא על מנת להפיק רווחים, היא מצויה בבעלות מלאה של המדינה ותקציבה מבוסס על תקציב המדינה. על פי סעיף 14 לחוק, העובדה שההעסקה המבוקשת היא בחברה ממשלתית מהווה שיקול לקולא בבחינת שאלת מתן ההיתר. ב. אמנם, במסגרת עבודתו השוטפת, אישר המבקש תוכניות רבות שהוגשו על ידי חברת מע"צ. יחד עם זאת, מדובר בהענקת אישורים הנדסיים מקצועיים לפרויקטים תעבורתיים שכבר אושרו על ידי גורמים אחרים במשרד התחבורה, ולא היו לו סמכויות החלטה או המלצה לגבי עצם ביצוע הפרויקט, האומדנים הכספיים, מועדי הביצוע וכד'. ג. המבקש איננו נמנה על הסגל הבכיר בישרות המדינה ותפקידו האחרון כראש תחום (מהנדס תנועה מחוזי) במשרד התחבורה נמנה על דרג הביניים. ד. המבקש שירת בשירות המדינה במשך תקופה ארוכה, קרוב ל-30 שנה, ויש מקום ליתן לכך משקל בבחינת הבקשה. 5. שיקולי המשיבה מקובלים עלינו. אין אנו רואים במעברו של המבקש למע"צ חשש לפגיעה בטוהר המידות או חשש לניצול קשרים למטרות אישיות במקרה זה. השיקול העיקרי מבחינתנו הוא העובדה שצוינה ע"י המשיבה, לפיה למעשה גם כאשר המבקש אישר תוכניות של מע"צ, מדובר היה באישורים הנדסיים מקצועיים לפרויקטים שכבר אושרו על ידי גורמים אחרים במשרד, ולא היו לו סמכויות החלטה או המלצה לגבי עצם ביצוע הפרויקט והיבטיו הכספיים. חרף האמור, לא ראינו לנכון לאשר העסקתו המיידית במע"צ. זאת, לאחר שעלה מהחלטת הרשות המרכזית למתן היתר עבודה פרטית שליד נציב שירות המדינה, אשר צורפה ע"י המבקש לבקשה, כי לא קיימת אפשרות שבמסגרת העבודה הפרטית המבוקשת העובד לא יעמוד בקשר שוטף עם העובדים הכפופים לו בתפקידו הנוכחי. מצב זה הביא אותנו להימנע מלהעמיד תנאי הפוסל מגע כזה, כפי שעשינו בעניינה של גב' בינת שוורץ מילנר בו"ע 1013/06, אך גם להימנע מאישור ההעסקה המיידי, כפי שעשינו באותו עניין. לאור האמור אנו נעתרים לבקשה ומאפשרים העסקתו של המבקש בחברת מע"צ שלושה חודשים לאחר עזיבת תפקידו הנוכחי. חופשה ללא תשלום