נסיבות השוללות את זכות להודעה מוקדמת

1. בפנינו תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית והלנת שכר. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה, אשר בעיקרו של דבר אינן שנויות במחלוקת: א. התובע הועסק על ידי הנתבעת החל מחודש יוני 1993 ועד ליום 24.9.01. במהלך החודשים 11.95-1.2.96 חלה הפסקה בהעסקת התובע (להלן: "תקופת ההפסקה"), אשר נמשכת פחות משלושה חודשים. ב. הנתבעת הינה חברה בע"מ הרשומה בישראל ועוסקת במתן שירותי הסעות. התובע הועסק אצל הנתבעת בתפקיד נהג ג. בשנת 1993, עת התקבל התובע לעבודה בנתבעת, חתמו הצדדים על הסכם עבודה, והיה זה הסכם העבודה היחיד עליו חתמו הצדדים. ד. ביום 10.9.01, ניתנה לתובע הודעה על פיטוריו שלשונה כדלקמן: " 10 בספטמבר 2001 לכב' איתן ממן הנדון: הפסקת עבודתך הריני להודיעך בזאת על הפסקת עבודתך. הודעה זו תחול לפי בקשתך מיום 24.9.01. אגוזי יצחק מנהל סיבת הפיטורים נהיגה מסוכנת כגון חציית קו לבן סירוב להוראות סדרן הנהג קיבל הסבר על נהיגה לא נכונה, קיבל התראה ורק לאחר מכן פוטר" ה. בתלושי השכר של התובע מצויין כי תחילת העסקת התובע הינה בחודש 2/96. ו. שכרו של התובע הורכב משכר יסוד קבוע אשר הועלה מעת לעת, ומתוספת לשכר אשר שולמה לתובע בהתאם לכמות הנסיעות אותן ביצע התובע בפועל והכנסות הנתבעת מהן. ז. שכר היסוד האחרון של התובע היה 3,310 ₪. ח. שכרו הממוצע של התובע בשנים-עשר החודשים האחרונים לעבודתו, המורכב משכר יסוד ומתוספת שכר, הינו 5,574 ₪ (ברוטו). ט. התובע עבד במשך 25 ימים בחודש. י. בגין תשלום פיצויי פיטורים קיבל התובע מחברת הביטוח תשלום בסך 17,305 ₪, ומהנתבעת תשלום בסך 1,486 ₪. פיצויי הפיטורים חושבו לפי התקופה 1.2.96-24.6.01 ועל בסיס שכר של 3,310 ₪. יא. הנתבעת ניהלה יומן חופשה בתלושי השכר ועל פי תלושי השכר נוספו לתובע 1.33 ימי חופשה בכל חודש, עפ"י ותק של 5 שנות עבודה. יב. ביתרת ימי החופשה בתלוש השכר האחרון של התובע, מצויין כי התובע ניצל את ימי החופשה שלו במלואם וכי לא נותר לזכותו ימי חופשה. 3. להלן תמצית טענות הצדדים: התובע: א. התובע פוטר בשל סירובו לבצע הסעה בשטחים, ולא בשל נסיבות השוללות את זכאותו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. ב. תקופת ההפסקה נמשכה פחות משלושה חודשים ולפיכך אינה מנתקת את יחסי עובד ומעביד. לענין חישוב זכויותיו של התובע יש להתייחס אל תקופת ההעסקה החל מיוני 1993 ועד ליום 24.9.01. ג. התובע זכאי לפיצויי פיטורים לכל תקופת העסקתו הנ"ל. ד. בחישוב זכויותיו של התובע יש להתייחס למשכורת אותה השתכר התובע, הכוללת שכר יסוד ותוספות לשכר. ה. לתובע ניתנה הודעה מוקדמת של 14 יום בלבד, והוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בעבור 16 יום נוספים. ו. התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין 7 ימי חופשה. הנתבעת: א. התובע פוטר עקב הפרות משמעת חמורות מצדו ולאחר שביצע מעשים של הפרת חובת הנאמנות ותום הלב, ולפיכך אינו זכאי לפיצוי פיטורים ולהודעה מוקדמת לפיטורים. ב. בין התובע למנהל הנתבעת הוסכם בע"פ כי תקופת ההפסקה בעבודה מנתקת את רצף זכויותיו של התובע, ובשל כך זכאי התובע לזכויותיו רק לתקופה מ-1.2.96. ג. את זכויותיו של התובע יש לחשב בהתאם לשכר היסוד האחרון של התובע אשר עמד על סך של 3,310 ₪. ד. הנתבעת שילמה לתובע את מלוא יתרת ימי החופשה להם היה זכאי. 4. המחלוקות העיקריות בין הצדדים הן כדלקמן: א. האם פוטר התובע בנסיבות השוללות את זכאותו להודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורים. ב. האם זכויותיו של התובע עומדות לו מחודש יוני 1993 או שמא מיום 1.2.96. ג. מהו בסיס השכר אשר על פיו יש לחשב את זכויותיו של התובע. בית-הדין שמע את עדותו של התובע ואת עדותו של מנהל הנתבעת, מר אגוזי. ההכרעה: 5. נסיבות פיטורי התובע ראשית, עלינו לבחון האם, כטענת הנתבעת, פוטר התובע בנסיבות שיש בהן כדי לשלול את זכאותו להודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורים. הנתבעת מציינת בסתמיות, בכתב ההגנה, כי התובע "ביצע מעשים שלא הותירו בידי הנתבעת כל ברירה אלא לפטרו, מעשים כגון סירוב הוראות סדרן, נהיגה מסוכנת ועוד, הכל כמפורט במכתב הפיטורים המצורף" יצויין כי במכתב הפיטורים טוענת הנתבעת כי סיבת פיטורי התובע הם נהיגה מסוכנת כגון חציית קו לבן וסירוב להוראות סדרן, הא ותו לא. הנתבעת לא הרחיבה ופירטה מהן הנסיבות אשר מאפשרות את פיטורי התובע תוך שלילת פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת, וכן לא נתנה כל הסבר לעניין עבירות המשמעת החמורות אותן עבר התובע לכאורה, מעבר לסירוב להוראות סדרן וחציית קו לבן. התובע העיד בפני ביה"ד כי טענת הנתבעת "סירוב להוראות הסדרן", מר אורי צמח, מקורו בסירוב של התובע לבצע נסיעה לשטחים מתוך חשש הנובע מהמצב הביטחוני בשטחים (עמ' 7 לפרוטוקול). הנתבעת לא הביאה לעדות את סדרן העבודה, מר אורי צמח, ואף לא הציגה בפני בית-הדין את גרסתה לעניין זה. כמו-כן, הנתבעת לא הוכיחה כי התובע עבר את העבירה של חציית קו לבן, אשר היא מייחסת לו, והתובע אף לא נחקר על כך בחקירה נגדית. מנהל הנתבעת מעיד כי אין ברשותו תיעוד על קיומם של אירועים נוספים של נהיגה מסוכנת, וכן כי אין רישום לגבי כך שהתובע חצה קו לבן וכן כי אינו זוכר מתי בדק את הענין (עמ' 14 לפרוטוקול). לפיכך, הנתבעת לא הוכיחה את קיומם של האירועים העובדתיים הנטענים וכן לא הציגה בפני בית-הדין, את עמדתה לעניין חומרת המעשים הנטענים. 6. סעיף 53 לתקנון העבודה הכללי בתעשייה קובע מהם מעשי העובד שתוצאתם תהיה הפעלת הסנקציה החמורה והקשה ביותר של פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. סעיף קטן (ב) קובע את הפרת משמעת באופן חמור כנסיבה שתאפשר פיטורים כאמור. סירוב חד-פעמי להוראות סדרן וחציית קו לבן, מבלי להמעיט חלילה בחומרתה של עבירת תנועה זו, ואף בהתחשב בתחום עיסוקם של הנתבעת והתובע, אינם עולים כדי "הפרות משמעת חמורות" או "מעשים של הפרת חובת הנאמנות ותום הלב של התובע כלפי הנתבעת המצדיקים שלילת הזכות לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963" (ההדגשה במקור, סעיף 7 לכתב ההגנה). יתרה מכך, הנתבעת לא הוכיחה כי ניהלה עם התובע שיחות בירור ואזהרה, ונתנה לו את ההזדמנויות לתקן את הדרך בה נהג, לטענתה, בטרם פיטרה את התובע. לא זו אף זו, הנתבעת טוענת כי נסיבות פיטורי התובע שוללים את מתן ההודעה המוקדמת ופיצויי הפיטורים, אולם בטרם הוגשה התביעה מעולם לא סברה כי פיטורי התובע שוללים פיצויים שכן לא ציינה דבר בענין זה, במכתב הפיטורים, נתנה לתובע הודעה מוקדמת של 14 יום ואף שילמה לו פיצויי פיטורים. נסיון הנתבעת לתלות תשלום הפיצויים באמרה "לפנים משורת הדין", יש בה משום סתירה לטענות הגנתה וגרסתה ובכך יש כדי להעיד כי הנתבעת סברה, בעת פיטורי התובע ב-9/01, כי אכן התובע זכאי לפיצויי פיטורים עם פיטוריו. 7. נוסיף ונציין כי לענין מתן ההודעה המוקדמת, הציגה הנתבעת בפני בית-הדין גירסה לא עקבית ולא אמינה, אשר כוללת טענות חליפיות אשר אינן מתיישבות האחת עם השניה. מחד, טוענת הנתבעת, כי בנסיבות הפיטורים אין לדרוש מהנתבעת כי תתן לתובע הודעה מוקדמת לפיטורים, וכי המשך העסקת התובע בתקופת ההודעה המוקדמת עלול היה לגרום להמשך פגיעה בנתבעת. מאידך, טוענת הנתבעת, כי לפנים משורת הדין נתנה לתובע הודעה מוקדמת של 14 יום, בהתאם לבקשתו. על כל זאת, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי הודיעה לתובע על פיטוריו בעל-פה עוד ביום 24.8.01, בהתאם לחיוב בחוק. משידעה התובעת כי עליה לתת לתובע הודעה מוקדמת ולשלם את פיצויי הפיטורים, ומשנתנה בפועל הודעה מוקדמת ושילמה פיצויי פיטורים, אל לה לטעון כי הפיטורים נעשו בנסיבות השוללות את אלו. לאור כל האמור, התובע זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת בנסיבות סיום העסקתו. 8. תקופת העסקת התובע וויתור על זכויות טוען התובע, כי הועסק ברציפות בנתבעת מיוני 93' ועד פיטוריו ב-2001 וכי התקופה בה הפסיק עבודתו בנתבעת, הפחותה משלושה חודשים אינה יכולה לשמש מכשול לקבלת זכויותיו על כל תקופת העסקתו. הנתבעת כאמור, טענה כי הוסכם בינה לבין התובע כי בשל הנתק ביחסי עובד-מעביד של חודשיים ומחצה, התובע התחיל בנתבעת כעובד חדש מ-1.2.96. סעיף 2 (9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כי יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים. בהתאם ללשון החוק, תקופת העסקת התובע אצל הנתבעת היא החל מחודש יוני 1993 ועד ליום 24.9.01 ברציפות, וזכויותיו של התובע מוקנות לו ומחושבות לתקופה רציפה זו. הנתבעת טוענת כי לאחר תקופת ההפסקה, עם חידוש העסקת התובע ביום 1.2.1996, הסכים התובע לוותר על זכויותיו הנובעות מרצף העבודה, בשל רצונו העז לחזור לעבודה בנתבעת. לעומת זאת, מצהיר התובע כי לא נתן הסכמתו לויתור על רצף זכויותיו. וכן כי בשיחה שהתנהלה עם מנהל הנתבעת (מר אגוזי) לא עלתה ע"י מר אגוזי סוגיית מניעות הנתבעת מלהחזירו לעבודה בשל החשש לרצף זכויותיו בין שתי תקופות העסקתו בנתבעת. הנתבעת לא הציגה בפני בית-הדין ראיות להוכחת טענתה כי התובע ויתר על הזכויות המוקנות לו מכח החוק, ברם טוענת הנתבעת ארוכות בסיכומיה כי יש לקבל את דוקטרינת תום הלב בהסכמות בין צדדים כגוברת על זכויות קוגנטיות. 9. מר יצחק אגוזי העיד בתצהירו, כי "התובע התחנן בפני ואמר כי מצבו הכלכלי גרוע ביותר ומבקש הוא ממני כחסד שאקבלו לעבודה על אף כי לא חלפו שלושה חודשים ונשבע הוא לי בשם כל הקדושים כי לעולם לא יטען לרצף זכויות וכי גם אם רצף כזה יכול ויטען מוותר הוא עליו. מתוך רחמי לב ולאחר הבטחתו זו קיבלתי את התובע לעבודה מחדש" (הדגשות במקור, סעיף 19 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת). וכן מעיד בחקירתו הנגדית כי "... הוא אמר (התובע) שאין לו כסף בכלל ויש לו אשה וילד, ... והוא אמר שהוא מוכרח לעבוד ואמרתי לו שאני מצטער ואני לא יכול גם מבחינת הרצף ולאחר שעה או שעתיים הוא חזר אליי ואמר שהוא מוכן לוותר על הכל על הרצף רק תקבל אותי לעבוד " (ההדגשות שלי - א.א.) (עמ' 10 לפרוטוקול). בפסק דין מפי כב' סגנית הנשיא אלישבע ברק נפסק: "כאן אנו נתקלים בקונפליקט בין היותם של חוקי המגן קוגנטיים, באופן שויתור של עובד על זכות כלשהי לאו ויתור הוא. זאת מתוך מחשבה שעובד המעוניין בעבודה יסכים בדרךכלל לכל תנאי. ומאידך בדילמה של מעביד, המודיע לעובד את התנאים, העובד מסכים להם, ולאחר מכן, עם ניתוק היחסים ביניהם תובע את כל אשר לא קיבל תוך הסכמתו. זוהי שאלה סבוכה שצריכה להישקל לאור תכליתו של משפט העבודה להשוות בין בלתי שווים. ואכן הפסיקה שלנו הולכת באופן עקבי בדרך זה, באשר גם כשהעובד מודע לתנאים הנוגדים את חוקי המגן בחוזה ובכל זאת מסכים להם, הוא זכאי לכל זכויותיו מכח משפט העבודה המגן. אך פסקנו, כי חריג לכך הוא כאשר העובד פועל בחוסר תום לב קיצוני, כי אז הוא אינו בעמדת חולשה אלא הוא מעמיד את המעביד בעמדת חולשה" (דב"ע נז/54-3 לנקרי נ' א.נ.ש. חברה להחזקת נכסים והשקעות בע"מ, פד"ע לו 361). מר אגוזי ידע כי לגבי התובע קיימת רציפות בעבודה לעניין זכויותיו, ולגרסתו אף התריע על כך בפני התובע, משכך אם רצה להגן על עצמו כנטען על ידו, היה עליו לעשות כן בהסכם בכתב שממנו ניתן היה להבין באופן חד משמעי את הסכמת ורצון הצדדים בענין זה. מעבר לדרוש, נציין כי אף אם היה עולה בידי הנתבעת להוכיח כי דרשה מהתובע לוותר על רצף זכויותיו כתנאי להחזרתו לעבודה, וכי דרישה זו התקבלה בהסכמה על ידי התובע, מהווה דרישה זו דרישה בחוסר תום לב אשר מנוגדת לחקיקת המגן ולתקנת הציבור. חוק פיצויי פיטורים נמנה על חקיקת המגן, שמטרתם להגן על העובד ועל תנאי עבודתו ומשום כך הוראותיהם אינן ניתנות להתניה. לאור כל האמור, התובע הועסק בנתבעת ברציפות החל מחודש יוני 1993 ועד ליום 24.9.01 ובגין תקופה זו לפיה יש לחשב את כל זכויותיו של התובע. 10. שכרו הקובע של התובע שכרו של התובע הורכב משכר יסוד קבוע אשר הועלה מעת לעת, ומתוספת לשכר אשר שולמה לתובע בהתאם לכמות הנסיעות אותן ביצע בכל חודש והכנסות הנתבעת מהן. תוספת השכר אשר שולמה לתובע מדי חודש, היתה משמעותית והשתוותה כמעט לרכיב שכר היסוד. הנתבעת טוענת כי תוספות השכר משולמות בגין נסיעות אשר בוצעו בפועל והניבו לנתבעת רווחים, ולא נוספו באופן אוטומטי למשכורתו של התובע. כבר נקבע בפסיקה כי המבחן לצורך הקביעה אם תוספת הינה חלק מהמשכורת לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הוא לבחון אם אותה תוספת מותנית בתנאי, רק שאם אין מתקיים התנאי או הוא משתנה, מתבטל התשלום (דב"ע מב/44-3 רות גולדברג - עירית בת-ים, יג, 338). זאת ועוד, לא כותרתה של התוספת תקבע אם תוספת שכר מהווה חלק משכר היסוד לענין פיצויי פיטורים, אלא מהות התוספת (ראה דב"ע לה/8-3, "מקורות" חברת המים בע"מ - צבי מרקוביץ פד"ע ו' 125, 136). במקרה שלפנינו, קיבל התובע את תוספת השכר בשיעור קבוע פחות או יותר בכל חודש. התוספת לשכר (אשר בשנת עבודתו האחרונה היתה לא פחות מ-2,050 ועד 3,200 ₪) שולמה לתובע מדי חודש בחודשו. העיד בפנינו, מנהל הנתבעת כי אין מדובר בתוספת ששולמו לתובע בגין הצטיינות יתרה או כתוצאה מפעילות חריגה של התובע אלא שולמה בגין פעילות שהיוותה דרישת בסיס מכל עובדי הנתבעת, ולמעשה היתה חלק אינטגרלי מעבודת התובע (עמ' 13 לפרוטוקול). יתרה מכך, העיד מר אגוזי כי נהג אשר לא מבצע מינימום מסויים של נסיעות, לא ישתלב בנתבעת, בלשון המעטה או כדברי מר אגוזי "שיחליף מקום עבודה". נוסיף ונציין כי אף אם כטענת הנתבעת "כל ה"הוספות" הנקובות בתלוש המשכורת, הינם פרמיה המחושבת על פי הכנסות אשר יוצר, באם יוצר, התובע לנתבעת - דהיינו, "שכר עידוד" בגין נסיעות אשר בוצעו בפועל ואשר הניבו הכנסה נוספת לנתבעת" (ההדגשה במקור) כבר נפסק מכבר בעניין פיטוריו של פקיד מכירות אשר קיבל תוספת לשכרו בשיעור 3% מסכום המכירות שבוצעו על-ידו, כדלקמן: "אין ממש בטענה כי שגה בית-הדין בהביאו בחשבון הפיצויים גם את התוספת בשיעור של 3% מהפדיון מעל לסכום פלוני. החלטת בית-הדין להביא בחשבון גם את התוספת למשכורת מעוגנת בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"-ד 1964". (דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים "רים" בע"מ נ' נסים יוסף, פד"ע ב' 215). משכך ראה מר אגוזי בשכר המשולם לעובדיו עבור נסיעות אלו שנדרשו מהעובדים חלק בלתי נפרד מעבודתם ומשכרם. לאור האמור, יש לראות בסעיף תוספות השכר בתלוש השכר, חלק בלתי נפרד משכרו של התובע ולא שכר עידוד או פרמיה. מכאן, ששכרו הממוצע של התובע בשנת עבודתו האחרונה עמדה על סך של 5,574 ₪ לחודש ושכרו של התובע ליום עבודה הוא, 223 ₪. 11. פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת כפי שנקבע לעיל, התובע זכאי לפיצויי פיטורים עבור כל תקופת העסקתו, הינו 8.33 שנים. מאחר ושכרו הקובע של התובע לתשלום זכויות הוא 5,574 ₪. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים לפי החישוב שלהלן: 5,574 ₪ (משכורת ברוטו) X 8.33 (שנות העסקת התובע) = 46,431 ₪. מסך זה ינוכו התשלומים אשר שילמה הנתבעת לתובע בסך 18,756 ₪. בסה"כ תשלם הנתבעת לתובע בגין פיצויי פיטורים סך של 27,675 ₪. 12. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים עת פוטר התובע ע"י הנתבעת, לא העלתה הנתבעת את הטענה כנגד התובע בדבר עבירות המשמעת אותן עבר, אלא שילמה לתובע את פיצויי הפיטורים עבור תקופת העסקתו מיום 1.2.96 ועד 10.9.01, בהתאם לשכר היסוד אותו קיבל. פיצויי הפיטורים שולמו באמצעות שחרור ביטוח המנהלים וכן שיק השלמה. רק עת הוגשה תביעת התובע נחשפו בפני הנתבעת דרישות התובע להפרשי פיצויי פיטורים הן לתקופת העסקתו והן לאופן חישובם. על-כן, ברור הוא כי ביחס למרכיבים אלו בתביעה היתה מחלוקת כנה ואמיתית באשר לאופן חישוב הפיצויים הן לתקופה והן לשיעורם. הלכה פסוקה היא, שעה שהמחלוקת בין הצדדים בדבר עצם הוראות לפיצויי פיטורים היא אמיתית וכנה, יש להסתפק בחיוב בהפרשי הצמדה וריבית (ע"ע 1041/00 יצחק קידר נ' מוריס בן-שטרית(לא פורסם)). זאת ועוד, לא מצאנו בעדותו של מר אגוזי כל רמז לקשיון לב או רשלנות באי תשלום מלוא סכום הפיצויים המגיעים לתובע אלא בשל מחלוקת כנה ואמיתית בין הצדדים. אשר על כן מפחית בית הדין את הלנת פיצויי הפיטורים להפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלומם בפועל. 13. הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 3 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, היה על הנתבעת לתת לתובע הודעה מוקדמת של חודש ימים. הנתבעת נתנה לתובע הודעה מוקדמת של 14 יום. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת עבור 16 ימים. לפי החישוב 16/30 X 5,574 ₪ ובסה"כ 2,973 ₪. 14. פדיון חופשה שנתית עפ"י תלושי השכר, הנתבעת ניהלה את פנקס החופשה בתלוש השכר של העובד. מהחומר המצוי בתיק עולה כי בשנת עבודתו האחרונה זקפה הנתבעת בתלוש השכר בכל חודש 1.33 ימי חופשה ובסך הכל 16 ימי חופשה. על הנתבעת היה לשלם לתובע ימי חופשה בהתאם לתקופת עבודתו אצל הנתבעת המביא בחשבון את רצף העבודה מאז יוני 1993. לפי סעיף 3 לחוק חופשה שנתית בשנת העבודה השמינית יש לשלם לעובד 22 ימי חופשה ברוטו שהם 19 ימי חופשה נטו. יצויין כי התובע לא העלה את הטעם לתביעתו לפדיון ימי חופשה בכתב התביעה ואף לא בתצהיר עדות ראשית, ונתן נימוק לתביעתו זו רק בסיכומים. משכך, נמנעה מהנתבעת האפשרות להתגונן בענין זה. הנתבעת תשלם לתובע את הפרש פדיון ימי חופשה המגיעים לו עבור 6 ימי חופשה, לפי החישוב שלהלן: 223 ₪ X 3 ימי חופשה, ובסה"כ 699 ₪. 15. סוף דבר א. הנתבעת תשלם לתובע את הסכמים שלהלן: פיצויי פיטורים - סך של 27,675 ₪. דמי הודעה מוקדמת - סך של 2,973 ₪. פדיון ימי חופשה - סך של 699 ₪. ב. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. ג. התביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר, נדחית. ד. נוסף על כך, תשא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד המצאת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית הדין הארצי לעבודה.הודעה מוקדמת