פסק דין בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחדרה (כב' השופט מ. מסארווה) (להלן, "בימ"ש קמא") שניתן במסגרת, ת 1199/05 ביום 20/9/07. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. בימ"ש קמא הרשיע את המערער על פי הודאתו בעבירות הבאות: נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) ו 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. (להלן, "הפקודה"). סטייה מנתיב הנסיעה, עבירה על תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. (להלן, "התקנות"). התנהגות הגורמת נזק לאדם ולרכוש, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות. גרימת חבלה של ממש, עבירה על סעיף 38 (3) לפקודה. נהיגה במצב השולל את השליטה ברכב או את ראיית הדרך והתנועה בה, עבירה על תקנה 26 (4) לתקנות וסעיף 38(1) לפקודה. מדובר בתאונת דרכים שאירעה ביום 29/11/04, בה התנגשה מכוניתו של המערער במשאית שעמדה בצדי הדרך לצורך תיקון תקר בגלגל. כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקי גוף קשים למערער. בימ"ש קמא גזר על המערער את העונשים הבאים: א. תשלום קנס כספי בשיעור של 5,000 ₪ בתשלומים או חודש מאסר תחתיו. ב. פסילת הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים. ג. פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך שנתיים. הפסילה תופעל אם הנאשם ינהג בפסילה או יעבור עבירה בה הורשע. בהודעת הערעור ובטיעונים שהושמעו במהלך הדיון, טען המערער שבימ"ש קמא החמיר איתו וביקש להפחית את הקנס ואת עונש הפסילה בפועל, זאת מהנימוקים הבאים: הודאתו שהביאה לחסכון זמן שיפוטי יקר, קיימת רשלנות תורמת מצד נהג המשאית שהעמיד את משאיתו בשולי הכביש כשהיא בולטת, מדובר בתאונה עצמית, שכן רק המערער נפגע בה, יצוין שמדובר בפגיעה גופנית קשה שכללה פגיעה בפלג גופו העליון. המערער עבר ניתוחים רבים ושהה בבית חולים מספר שבועות. פגיעות אלו שמהוות עונש מידי שמיים לימדו את המערער את הלקח. עוד צוין, כי עברו התעברותי של המערער אינו מכביד ומדובר בתאונת הדרכים הראשונה בה היה מעורב. ב"כ המערער הוסיף וטען, כי כיום המערער עובד בתור סוכן מכירות והוא זקוק עד מאוד לרכבו, מכאן שהפסילה הממושכת תפגע בפרנסת משפחתו ובשיקומו. מצבו הכלכלי קשה, מה גם, עליו לממן את הוצאות הטיפולים הרפואיים. ב"כ המאשימה, ביקש לדחות את הערעור וציין כי תקופת הפסילה אינה ארוכה, כי לנהג המשאית לא היתה כל ברירה, אלא להעמיד את המשאית בצד, בעוד למערער היה שדה ראייה פתוח. עוד נטען כי, המערער לא למד לקח מהתאונה, שכן הוא ביצע עבירות נהגיה גם אחרי התאונה. יחד עם זאת, ב"כ המאשימה השאיר לשיקול דעת בית המשפט את אפשרות פריסת הקנס לתשלומים. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות וזאת ממספר טעמים: הלכה היא שערכאת ערעור תתערב בעונש רק במידה והוא חורג באופן קיצוני ובולט מהעונש הראוי בנסיבות העניין. "כידוע, לא תתערב ערכאת הערעור בנקל בעונש שגוזרת הערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור מצומצמת ל"נסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות". (ע"פ 1242/97 גרינברג ליאור נ' מדינת ישראל (לא פורסם))." ראו, ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, (2006). בעניינינו ביהמ"ש קמא, היה ער לשיקולי הענישה השונים ואזן בינם והגיע לעונש מדוד, שקול וראוי בנסיבות העניין. העונש שהוטל על המערער הנו סביר ופסק הדין מנומק ולא מצדיק התערבות מטעם ערכאת הערעור. עוד יצוין, כי פגיעה גופנית, אינה מקימה חסינות מפני ענישה בעבירות התעבורה, שכן לצערי, התאונות בהן נגרמות פגיעות גופניות הנן רבות ויש לעמוד על המשמר ולנסות ללחום בתופעה זו בדרך של הטלת ענישה הולמת ומרתיעה. לעניין הרשלנות התורמת של נהג המשאית, הרי שיש לציין שלא הוכח שהוא פעל באורח בלתי סביר ובניגוד לחוק, מה גם שלו המערער היה עירני, היה יכול למנוע את התאונה. זאת ועוד, המערער ביצע אחרי התאונה, שאירעה כאמור לפני כשלוש שנים, 4 עבירות תנועה שכוללות עבירות של אי ציות לתמרורים ושימוש בטלפון נייד בעת נהיגה, דבר שמלמד שהמערער, טרם אימץ לעצמו תרבות נהיגה בטוחה וכנראה שבניגוד לטענתו, הוא עדיין לא למד לקח ולא הפנים את תוצאות התאונה. לעניין תשלום הקנס, הרי שביהמ"ש קמא פרס את הקנס ל - 5 תשלומים, מכאן שאין מקום להתערב גם בעניין זה. על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור. שוליים (כביש)משפט תעבורההתנגשותרכב חונהמשאיתנזק לרכב